כל הבשר פרק
שמיני חולין
קיד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כיון
דעל אכילה לא לקי. תימה אימא איפכא כדאמר בסמוך
ומר אמר חדא כו'. מ"ד לוקה קאי אבישול דחדא איסורא הוא
קו א ב ג
א)
כיון דאבשול לקי אאכילה נמי לקי: המבשל במי חלב
ב)
ומ"ד אין לוקה קאי אאכילה דאם לא התרו בו משום אכילת חלב
ג)
פטור. איסורא מיהא איכא דהא כותח מנסיובי דחלבא עבדי ליה
אלא משום בשר בחלב אינו לוקה דלא אתי איסור בשר בחלב וחייל
❖
ד)
קז ד
אאיסור חלב: במי חלב. מישג"א בלע"ז: הפגול והנותר. אלמא
כדאמר בריש אלו עוברין ואמרינן לעיל דאסור
לאכול בשר בכותח: בחלב פרה
אע"ג דאסירי וקיימי אתי איסור בשר
רבינו גרשום
ורחל מנין. לא איצטריך ליה אלא
בחלב וחייל עלייהו והוא הדין נמי אם
❖
כיון דעל אכילה לא
לקי אבישול נמי לא
קח ה
בשל חלב בחלב אלמא מרבויא דגדי
לרבות בשאין מינו כגון פרה בחלב
המבשל חלב בחלב.
לקי ואיכא דאמרי אבישול כולי עלמא לא
איבעית אימא מר אמר
נפקא לן דחייל על כל איסורין: האי
גדי או גדי בחלב פרה אבל פרה
פליגי דלקי כי פליגי אאכילה מאן דאמר
חדא ומר אמר חדא ולא
לעזי רש"י
תנא. נמי סבר בכל איסורין דאיסור
בחלב עצמה הא דרשינן לעיל
פליגי כלומר מ"ד לוקה
אינו לוקה דהא אין איסור חל על איסור
❖
חל על איסור ואינהו סברי לה כמ"ד
כל מקום שנאמר גדי אפילו
מישג"א. נסיוב החלב.
אבישול אבל אאכילה לא
ומאן דאמר לוקה להכי אפקה רחמנא
לקי. ומ"ד אינו לוקה
אין איסור חל על איסור ותנאי טובא
פרה ורחל במשמע ובחנם דחק
אאכילה דאין איסור חל
בקונטרס: פרה ורחל שנאסרו
לאכילה בלשון בישול כיון דאבישול לקי
איפליגו בה: הרי הן כחלב. להכשיר
על איסור אבל אבישול
שיטה מקובצת
אאכילה נמי לקי ואיבעית אימא מר אמר
עמה בהרבעה. וא"ת חיה ועוף
את הזרעים וחלב נקרא משקה דכתיב
לקי. מיתיבי המבשל במי
א] דהא גדי בטהורה
חלב כו' הפיגול והנותר
חדא ומר אמר חדא ולא פליגי מיתיבי
יוכיחו לר' עקיבא או עוף לחודיה
ותפתח את נאד החלב
והא הכא חזינן דאיסור
משתעי כדאמרן גדי
ותשקהו: והמוחל. משקה הזב מן
לר' יוסי הגלילי דנאסרו בהרבעה
המבשל במי חלב פטור דם שבשלו בחלב
בשר בחלב חל על פיגול
להוציא את הטמאה:
א
ב
ב] הלכך להכי אתא וגדי
הזיתים: הרי הוא כשמן. ושמן איקרי
ועל נותר: והמוחל שמרים
עם שאינו מינו כדאמרינן בסוף שור
פטור העצמות והגידים והקרנים והטלפים
ג
של שמן כו' פ"א מוחל
משמע ליה:
משקה דכתיב משתה
שנגח את הפרה ולא
שבשלן בחלב פטור הפגול והנותר והטמא
שבא תחלה כשדורכין
שמנים: אין לי אלא בחלב אמו.
נאסרו בבשול וי"ל דעדיפא פריך:
הזיתים לעשות שמן מה
שבשלן בחלב חייב האי תנא סבר איסור
מה לאמו שכן נאסרה עמו בשחיטה.
שבא תחלה כמים הוא
כלומר עז: ת"ל. מקרא שני: בחלב
חל על איסור המבשל במי חלב פטור מסייע
ואין שמן גמור. תאמר
אמו. דמייתר לרבויי כל חלב בהמה
תימה לרבנן חיה תוכיח דאין
בפרה ורחל שלא נאסרה
ליה לריש לקיש דתנן מי חלב הרי הן
טהורה דהאי תנא לא מצריך ליה
אותו ואת בנו נוהג בחיה:
ד
עמו בשחיטה הואיל ואינו
תלמוד
נאסרה עמו בשחיט' עם
כחלב והמוחל הרי הוא כשמן אמר ריש
לומר בחלב אמו. עוד
לכדשמואל דחלב זכר וחלב שחוטה וחלב
ה
הגדי לא יאסר עמו
דריש מינה בסמוך היא
טמאה מחד קרא דלגופי' נפקי דהא אמו
לקיש לא שנו אלא להכשיר את הזרעים
בבישול ת"ל בחלב אמו
כתיב ולא שחוטה ולא זכר ולא טמאה
עצמה בחלבה אע"ג דשמואל דריש
כל שיש לו חלב אסר.
אבל לענין בישול בשר בחלב מי חלב אינו
בחלב אחותו גדולה מנין
דהא גדי א] כתיב ובטהורה משתעי
ליה למלתייהו לעיל הכא
כחלב תנו רבנן בחלב אמו אין לי אלא בחלב
כגון פרה. אחותו גדולה
כדאמרן להוציא את הטמאה ועל
דריש מבחלב דתרי מינייהו מייתרי
שלא נכנסה עמו לדיר
אמו בחלב פרה ורחל מנין אמרת קל וחומר
כרחיך אמו נמי טהורה דאי אמו
דהוה מצי למכתב באמו ואנא ידענא
להתעשר כלומר כל מעשר
ומה אמו שלא נאסרה עמו בהרבעה נאסרה
בקר וצאן בקר בפ"ע
טמאה לא הוי איהו טהור הלכך להכי
דבחלב אמו קאמר כיון דבחד מינייהו
וצאן בפ"ע. מה לאמו
עמו בבשולו פרה ורחל שנאסרו עמו בהרבעה
ב] לא אתא וגדי משמע ליה גדי
הוה כתיבא בחלב אמו ורבי יוסי
שכן נאסרה עמו בשחיטה
אינו דין שנאסרו עמו בבשולו תלמוד לומר
דווקא ובשר חיה ושאר בהמות מגדי
הגלילי דממעט עוף שאין לו חלב
תאמר באחותו הקטנה
ברחל שלא נאסרה עמו
בחלב אמו והא למה לי קרא הא אתיא ליה
יתירא נפקי לאיסורא דאי סבירא
אם מוי"ו דאמו קא דריש:
בשחיטה אחותו גדולה
ליה גדי הכל במשמע אפילו עגל
עד
אמר רב אשי משום דאיכא למימר מעיקרא
תוכיח שלא נאסרה עמו
בשחיטה ואסורה עמו
וטלה למה ליה לרבויי חלב פרה
דדינא פירכא מהיכא קא מייתית לה מאמו
מה
לאמו שכן נאסרה עמו
בבשול אף אני אוסר
ורחל והא אמו כתיב ולקמן
בשחיטה תאמר בפרה שלא נאסרה עמו בשחיטה
תלמוד לומר בחלב אמו
אחותו קטנה מה לאחותו
דמשמע לן יתורא דגדי גדי לר"ע
קטנה כו' אי הכי אחותו
תניא אידך בחלב אמו אין לי אלא בחלב אמו בחלב
אחותו גדולה מנין אמרת
גדולה נמי תיתי מבינייא
למעוטי חיה ועוף הני מילי למאן
כו' כלומר מאמו מה
ק"ו ומה אמו שנכנסה עמו לדיר להתעשר נאסרה עמו בבשול אחותו שלא
דמשמע ליה גדי ואפילו עגל וטלה
לאמו שכן נאסרה עמו
נכנסה עמו לדיר להתעשר אינו דין שנאסרה עמו בבשול תלמוד לומר בחלב
אתי קרא יתירא למעוטי אבל למאן
בשחיטה תאמר באחותו
גדולה שלא נאסרה עמו
אמו והא למה לי קרא הא אתיא ליה אמר רב אשי משום דאיכא למימר
דמשמע ליה גדי דווקא קראי יתירי
בשחיטה אחותו קטנה
לרבויי אתו דאי למעוטי לא איצטריך
מעיקרא דדינא פירכא מהיכא קא מייתית לה מאמו מה לאמו שכן נאסרה
תוכיח שלא נאסרה עמו
וחד למעוטי טמאה ולשליל לא איצטריך
בשחיטה ונאסרה עמו
עמו בשחיטה תאמר באחותו גדולה שלא נאסרה עמו בשחיטה תלמוד לומר
בבישול ואם נקשי מה
קרא דממשמעות יליף ליה כדאשכחנא
בחלב אמו אשכחן אחותו גדולה אחותו קטנה מנין אתיא מביניא מהי תיתי
לאחותו קטנה שלא
גבי ר"ע לקמן דאמר שליל גדי מעליא:
נכנסה עמו לדיר להתעשר
תיתי מאמו מה לאמו שכן נאסרה עמו בשחיטה אחותו גדולה תוכיח מה
הא אתיא ליה. שפיר בק"ו: מעיקרא
אין אנו יכולין להקשות
לאחותו גדולה שלא נכנסה עמו לדיר להתעשר אמו תוכיח וחזר
שהיא נכנסה עמו לדיר
דדינא. מתחלת הדין דקתני מה אמו
הדין לא ראי זה כראי זה ולא ראי זה כראי זה הצד השוה שבהן שהוא
שלא נאסרה עמו בהרבעה נאסרה
בשר ואסור לבשל בחלב אף אני אביא אחותו קטנה שהוא בשר ואסור
עמו בבשול זהו תחלתו של ק"ו ויש
לבשל בחלב אי הכי אחותו גדולה נמי תיתי
מביניא אין הכי נמי אלא בחלב
להקשות מה לאמו שכן נאסרה לישחט
עמו ביום אחד. ולהכי נקט מעיקרא
אמו למה לי מבעי ליה לכדתניא בחלב אמו אין לי אלא בחלב אמו
דדינא פירכא משום דפעמים מקשה
היא
על סוף הדין כגון דקתני סיפא פרה
ורחל שנאסרו עמו בהרבעה אינו דין שנאסרו עמו בבשול זהו סוף הדין ואם היה מקשה ואומר בהמה טמאה תוכיח שנאסרה עמו
בהרבעה ולא נאסרה עמו בבישול אף אתה אל תתמה על פרה ורחל כו' זו היא פירכא על סוף הדין: חלב אחותו גדולה מנין. אני
שמעתי דהיינו פרה שהיא מין בהמה כמותה אבל מין גדול הוא ומהאי קרא גופיה דריש ותנא אחרינא הוא ולישניה הוא דשני ועוד דלא
נפק ליה פרה ורחל מיתורא דחד קרא אלא פרה לחודה דחלוקה מן הגדי בשני חילוקין חדא דנאסרה עמו בהרבעה וחדא דאין נכנסת
עמו לדיר להתעשר אבל רחל שנכנסת עמו לדיר להתעשר דהא מעשר בקר וצאן כתיב וכל צאן במשמע לא נפקא ליה מיניה
שתאסר עמו בבישול הלכך יליף ברישא פרה והדר אתיא ליה רחל בהצד השוה כדלקמן. בקר אינו נכנס עם הצאן להתעשר בפרק בתרא
דבכורות : ומה אמו. שאינה חלוקה ממנו לענין מעשר דהא מינה היא ואע"פ שכבר ילדה עדיין היא ראויה ליכנס עמו לדיר
להתעשר דגדייה יולדת בתוך שנתה ונכנסת עם בנה לדיר להתעשר כשעדיין לא נכנסה להתעשר כדתניא בבכורות
גדייה שילדה שלש בנות וכל בנותיה ילדו שלש [שלש] כולן נכנסות לדיר להתעשר ואפ"ה חלקה הכתוב ממנו לאוסרה עמו בבישול: אחותו
גדולה. פרה שאינה נכנסת כו': תלמוד לומר בחלב אמו. קרא יתירא לרבויי כל חלב וממילא איתרבאי פרה דאשכחן דנחלקה
ממנו לענין מעשר תיחלק ממנו לבישול: אחותו קטנה. רחל: מביניא. מאמו ומאחותו גדולה: תיתי מאמו. דמה אמו שלא
נאסרה עמו בהרבעה נאסרה עמו בבישול אחותו קטנה שנאסרה עמו בהרבעה אינו דין שנאסרה עמו בבישול: מה לאמו כו':
אי הכי אחותו גדולה נמי תיתי מביניא. מאמו ומאחותו קטנה ומחצי הדין שהרי אין להשיב עליו והכי דנינן מה אמו שנכנסת עמו לדיר
נאסרה עמו בבשול אחותו גדולה לא כל שכן וכי פרכת מה לאמו שכן נאסרה עמו בשחיטה תאמר באחותו גדולה אחותו קטנה תוכיח
ותו ליכא למיפרך מה לאחותו קטנה שכן לא נכנסה כו' אלמא מפלגי דינא נפקא לן כך שמעתי וקשיא לי היכי נימא אחותו
קטנה תוכיח הא אכתי לא קיימא
לן אחותו קטנה לאיסורא. ואני שמעתי דהכי פריך מאי חזית דאחותו גדולה נפקא לן מקרא
וקטנה מביניא תיפוק ליה אחותו
קטנה מרבויא דקרא וגדולה
מביניא וקשיא לי חדא דמסתברא
קרא כי רבי לאחותו גדולה
לאיסורא