קטו:
כל הבשר פרק שמיני
חולין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בשני
מינין. פי' בקונטרס מותרין באכילה כחולין ואסורין
כעורה זו ששנה רבי. כלומר וכי מכוערת היא בעיניך משנה זו
קיא א
א)
ב)
ששנה רבי ולמדה לבשר בחלב ממקרא הזה: לא תאכלנו. יתירא
בגיזה ועבודה כקדשים ואין נראה דלא שייך משום הכי
ג)
דמקרי שני מינים אלא נראה משום דאיתקש לצבי ואיל חשיב
דכתיב בראה אנכי גבי פסולי המוקדשין שנפדו רק הדם לא
❖
ד) ה)
להו כשני מינין כדאמר פ' אלו הן הלוקין אמר רבי
תאכלנו על הארץ תשפכנו
כמים ו) והדר כתיב לא תאכלנו למען
ו)
❖
ז)
יצחק המרביע שור פסולי המוקדשין
ייטב לך וגו'ו) לדם לא איצטריך דהא
רבינו גרשום
לוקה ור' אושעיא נמי קאמר המנהיג
כתיבי קראי טובא ומוקי ליה לבשר
כעורה זו ששנה רבי לא תאכלנו בבשר
בחלב: דבר הלמד מענינו. דבר
שור פסולי המוקדשין לוקה גוף אחד
כעורה זו ששנה ר' לא
בחלב הכתוב מדבר אתה אומר
בבשר
תורה אור השלם
תאכלנו על הארץ תשפכנו
הוא ועשאו הכתוב ב' גופים פירוש
סתום שאין מפורש בו במה מדבר
בחלב הכתוב מדבר או אינו אלא באחד
1. לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵלָה
כמי' לא תאכלנו למען
שעשאו הכתוב כצבי ואיל ובהכי
הוי לומדו מן הענין פרשה שנכתב
ייטב לך ואמר ר' למה
לַגֵּר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ
מכל האיסורין שבתורה אמרת צא ולמד
בה במה הענין מיירי: בשני מינין.
מיישב ר"ת הא דאמר בפ' כל פסולי
כתב שני פעמים לא
תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ אוֹ מָכֹר
מי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן דבר
תאכלנו אח' לא תאכלנו
לְנָכְרִי כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה
המוקדשין תלת צבי ואיל
פסולי המוקדשין שנפדו שני מינין
מדבר בבשר בחלב: במה
לַיְיָ אֱלֹהֶיךָ לֹא תְבַשֵּׁל
הלמד מענינו במה הכתוב מדבר בשני
כתיבי חד לכדרבי יצחק ורבי אושעיא
הן מותרין באכילה כחולין ואסורין
הכתוב מדבר בשני מינין.
גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ:
מינין אף כאן בשני מינין אי מההיא הוה
ופי' שם בקונטרס דלא אתפרש היכא:
בגיזה ועבודה כקדשים כדאמר
דברים יד כא
כלומר דכתיב לא תאכל
ונאמר
2. לֹא תִהְיֶה קְדֵשָׁה
הנפש עם הבשר אלו
להלן לא יהיה קדש. ואי
אמינא
הני מילי באכילה אבל בהנאה לא
בבכורות תזבחו) ולא גיזה בשר
שני מינין בשר ודם וזהו
מִבְּנוֹת יִשְׂרָאֵל וְלֹא יִהְיֶה
ולא חלב: אבל בהנאה לא קמ"ל.
לאו קרא דלא תאכלנו
קמ"ל ורבי בהנאה מנא ליה נפקא ליה
אבר מן החי אף כאן
קָדֵשׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
בשני מינין בבשר בחלב
דברים כג יח
מהאי קרא דכתיבא אזהרה דידיה
ה"א דהנאת הגוף בלא אכילה אסר
מהכא
נאמר כאן כי עם קדוש אתה לה'
1
3. רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי
ומה
אבל בהנאה אימא לא
ערלה. ליכא למפרך
גבי פסח מה פסח מבושל אסור
הכתוב:
ונאמר להלן 2 ולא יהיה קדש בבני ישראל
קמ"ל: כל מקום שנאמר
אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית יְיָ
מה לערלה שכן צריך מאתים לבטלה
באכילה ובהנאה דכל קדשים שאינם
לא תאכל לא יאכל לא
אֱלֹהֶיךָ לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי
מה להלן בהנאה אף כאן בהנאה דבי רבי
תאכלו אחד איסור אכילה
דמדרבנן הוא דצריך מאתים:
ראוים לאכילה תעובר צורתן ויצאו
בַּחֲלֵב אִמּוֹ:
אליעזר תנא 1 לא תאכלו כל נבלה [וגו']
ואחד איסור הנאה: לא
שמות כג יט
מה
לחמץ בפסח שכן כרת. וכרת
לבית השריפה אף זה אסור בהנאה:
4. וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי
יהיה קדש מבני ישראל מה
אמרה תורה כשתמכרנה לא תבשלנה
כי עם קדוש אתה. לא תבשל גדי:
גופיה לא שייך למילף שאין
להלן הנאה כלומר הנאה
וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא
כלאי
דתשמיש המטה אף כאן
ותמכרנה דבי רבי ישמעאל תנא לא
הכרם
מה להלן בהנאה. [בעילה] הנאה
תֹאכֵלוּ לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן
עונשין מן הדין:
3 א
❖
הנאה דאפי' בהנאה אסור:
שמות כב ל
אֹתוֹ:
יוכיחו. מכלאי הכרם גרידא הוה מצי
היא: לא תאכלו כל נבלה. בסיפיה
תבשל גדי בחלב אמו ג' פעמים אחד
אמרה תורה כשתמכרנה
דקרא כתיב בשר בחלב: לא תבשלנה.
למילף במה מצינו אלא ניחא ליה
לא תבשלנה ותמכרנה
לאיסור אכילה ואחד לאיסור הנאה
ואחד
כלומר כתיב לא תאכלו כל
בחלבו ותמכרנה אלמא אסורה בהנאה:
למעבד תחלת הדין בק"ו $ואין להקשות
גליון הש"ס
לאיסור בשול תניא איסי בן יהודה אומר
נבלה לגר אשר בשעריך
שנעבדה בו עבירה. בבישול: לא
מה לערלה וחמץ וכלאי הכרם שכן
גמ' ומה ערלה שלא
וגו' לא תבשל גדי בחלב
מנין לבשר בחלב שאסור נאמר כאן 1 כי
היתה לו שעת הכושר. פרי הערלה
וכו'.
בשריפה כדתנן בתמורה
א] דהיא
אמו כלומר כשתמכרנה לא
עם קדוש אתה ונאמר להלן ואנשי קדש
תבשלנה בחלב ותמכרנה
4
גופה נילף ועוד דהיינו דוקא לרבי
באיסור גדל אבל בשר בחלב היתה
רש"י ד"ה משום דאיכא
דאם תבשלנה בחלב לא
תהיון לי ובשר בשדה טרפה לא תאכלו
יהודה דאמר ז) אין ביעור חמץ אלא
לו שעת הכושר קודם שניתן בשר
למימר וכו' דמה לחורש.
תוכל למוכרה דאסורה
מה להלן אסור אף כאן אסור ואין לי
בחלב: כלאי הכרם יוכיחו. לקמן
שריפה אבל לרבנן לא הוי חמץ
בהנאה: מה להלן אסור
תוס' ד"ה כלאי וכו'
כלומר דטרפה אסורה
אלא באכילה בהנאה מנין אמרת ק"ו $ ומה
פריך ל"ל כלאי הכרם נימא ערלה
בשריפה הקשה ה"ר יעקב מאורליינ"ש
ואין להקשות מה לערלה.
באכילה. מה לערלה שלא
מה לכולהו שכן לא הותרו מכללן
תוכיח וחזר הדין ועוד פריך נימא
ערלה שלא נעבדה בה עבירה אסורה
היתה לה שעת הכושר
❖
כו' כלומר תאמר בבשר
תאמר בבשר בחלב שהותר מכללו
מה לכלאי הכרם שכן לא היתה [להן]
בהנאה בשר בחלב שנעבדה בו עבירה
בחלב שהיתה לה שעת
שעת הכושר: למה לי גז"ש. לאיסור
אצל בהמה טמאה וחלב בהמה טמאה
אינו דין שאסור בהנאה מה לערלה שכן
הכושר דאפילו משנתן
אכילה כי היכי דיליף לאיסור הנאה
וטובא דאמר לעיל וי"ל דאין זה קרוי
הגהות מהר"ב
הבשר בחלב לא נאסר
לא היתה לה שעת הכושר חמץ בפסח
בצונן דיכול להדיחו אבל
מערלה נילף נמי לאיסור אכילה:
הותר מכללו דדוקא חלב דכתיב
רנשבורג
לאחר שנתבשל אסור:
יוכיח שהיתה לו שעת הכושר ואסור בהנאה
משום דאיכא למימר חורש בשור
כל חלב דמשמע אפילו
א] תוס'
למה לי למימר כלאי הכרם
מה לחמץ בפסח שכן ענוש כרת כלאי
ובחמור יוכיח. שנעבדה בו עבירה
דחיה והדר שרא דחיה זה חשיב הותר
יוכיח כשאמר מה לחמץ
בפסח שכן ענוש כרת
הכרם יוכיחו שאין ענוש כרת ואסור בהנאה
מכללו אבל בבשר בחלב לא כתיב
ומותר באכילה אבל השתא דקיימא
❖
כל: חורש בשור וחמור כו'.
נימא ערלה תוכיח שאין
לן אכילה מג"ש ילפינן הנאה בק"ו
למה לי גז"ש לייתי כולה בק"ו מערלה
ענוש כרת ואסורה בין
אבל השתא עבדינן ק"ו דכשם שאסור
וליכא למימר חורש בשור וחמור יוכיח
באכילה ובין בהנאה ואי
ומה ערלה שלא נעבדה בה עבירה אסורה
פריך מה לערלה שכן לא
באכילה אסור בהנאה:
$ דמה לחורש בשור וחמור דמותר
מוסף רש"י
בין באכילה בין בהנאה בשר בחלב שנעבדה
היתה שעת הכושר נימא
וליפרוך
מה לכולהו שכן גדולי
באכילה תאמר בבשר בחלב שאסור
כעורה זו ששנה רבי.
חמץ בפסח יוכיח ונימא
בו עבירה אינו דין שאסור בין באכילה בין
קרקע. ואע"ג דמכלאי
באכילה: למה ליה למימר. לעיל
חזר הדין לא ראי זה כראי
בהנאה משום דאיכא למימר חורש בשור
זה ולא ראי זה כראי זה
הכרם איכא למילף במה מצינו ולא
כלאים יוכיח דאיצטריך ליה לאהדורי
(קדושין
הצד השוה שבהן שאסורין
ובחמור וחוסם פי פרה ודש בה יוכיח
פרכינן כל דהו מ"מ אהא דיליף
אכלאים דהוה ליה למד חדא מתלת
ט:) צא ולמד מי"ג
בין באכילה ובין בהנאה
שנעבדה בהם עבירה ושרו למה לי
למימר
מדות.
אף אני אביא בשר בחלב
בק"ו משלשתן פריך:
בשר בחלב מערלה וחמץ וכלאים
שהוא אסור ואסור בין
כלאי הכרם יוכיחו לימא ערלה
תוכיח
לימא ערלה תוכיח ותיתי חדא
חדא
דבר הלמד
באכילה ובין בהנאה: א"ל
(סנהדרין פו.)
מתרתי שפיר: וליהדר דינא. וכשיחזור
מענינו.
וליהדר דינא וליתי במה הצד אמר רב אשי משום דאיכא
למימר
רב מרדכי לרב אשי כל
מן הצד כו' כלומר משום
הדין מה לערלה שכן לא היתה לה
נבלה תוכיח שאסורה באכילה ומותרת בהנאה אמר ליה רב
מרדכי
פירכא זו שאתה אומר
שעת הכושר חמץ יוכיח מה לחמץ
(לקמן קמ.)
לרב אשי הכי אמרינן משמיה דריש לקיש כל מה הצד מגופו פרכינן
משום דאיכא למימר נבלה
שכן כרת ערלה תוכיח וגמרינן ומייתינן
תוכיח לא הוה למישבק
מעלמא לא פרכינן אי הכי תיתי במה הצד משום דאיכא למיפרך מה
למהדר דינא וליתי מן
לה במה הצד כגון לא ראי ערלה
הצד דלא מצית למיפרך
להצד השוה שבהן שכן גדולי קרקע אי הכי השתא נמי איכא למיפרך
כראי חמץ ולא ראי חמץ כראי ערלה
(סנהדרין פו.) מנין
נבלה תוכיח דהכי אמרינן
מה לכלאי הכרם שכן גדולי קרקע א"ל רב מרדכי לרב אשי הכי אמרינן
הצד השוה שבהן שאסורין באכילה
לבשר בחלב שאסור.
משמא דריש לקיש כל
(פסחים כד:)
מן הצד מגופיה פרכינן
משמיה דר"ל כל מה הצד פרכינן כל דהו לא אם אמרת (חדא מחדא)
ואסורין בהנאה אף אני אביא בשר
ערלה שלא נעבדה בה
כלומר כל וחזר הדין כו'
בחלב דהואיל ואסור באכילה מגז"ש
קל וחומר פרכינן כל דהו לא פרכינן וליפרוך לכולהו מה לכולהו שכן
עבירה. (שם)
והצד השוה שבהן כו'
בשר בחלב שנעבדה
יהא אסור אף בהנאה: הכי אמרינן
אי מצינן למיפרך מה
גדולי קרקע אלא אמר ליה רב מרדכי לרב אשי הכי אמרינן משמיה דר"ל
בו עבירה.
להצד השוה שבהן מגופיה
משמיה דר"ל. האי נבלה תוכיח אינה
חדא
דדינא פרכינן אבל אי לא
תשובה דכל הבאה במה הצד מגופיה
(שם) מה לערלה שכן
מצינן למיפרך לא פרכינן
לא היתה לה שעת
פרכינן אם יש להשיב בשניהם מה להצד השוה שבשניהם שכן כך וכך יש בהם תאמר בזה שלא הושווה להן במדה זו (היא) פרכינן אבל מעלמא
פירכא אחריתי לפיכך לא
הכושר.
פרכינן נבילה תוכיח שהיא
כגון פלוני יוכיח לא פרכינן: שכן גדולי קרקע. אע"ג דאין חומר להיות נאסרין בכך אפ"ה אמרינן: כל מה הצד פרכינן כל דהו. כל דבר
אסורה באכילה: אי הכי
הלמד בהצד השוה ויש להשיב שום דבר שהמלמדין שוין בו והלמד אינו שוה להן בו אפילו שאינו לא קל ולא חמור פרכינן ליה: לא אם
תיתי מן הצד. כלומר
כיון דאמרת דלא יכלינן
אמרת כו'. אי הוה הדר דינא ואתי במה הצד הוה פרכינן כל דהו אבל השתא דאתי מכלאים ואתה בא להשיב לא אם אמרת בכלאים
(שם)
למיפרך נבילה תוכיח תיתי
שכן גדולי קרקע אין זו תשובה דקולא וחומרא פרכינן אם אנו צריכין ללמוד קולא יש לך להשיב לא אם אמרת בזה שכן יש בו צד קל
מן הצד דערלה וחמץ
אחר ואם אנו לומדים חומר צריך אתה להשיב לא אם אמרת בזה שכן יש בו צד חמור כגון הני דאמרינן לעיל מה לערלה שכן לא היתה
דבשר בחלב והא אסור
בהנאה: אי הכי (כיון)
לה שעת הכושר וכגון חמץ בפסח שהשבנו לא אם אמרת בחמץ בפסח שכן כרת אבל כל דהו כי האי שכן גדולי קרקע לאו פירכא
[השתא נמי] דאמרת כלאי
היא: וליפרוך לכולהו כו'. דכיון דלאו חדא מחדא היא אלא חד מתלת כמה הצד דמי הלכך ליפרוך בכולהו ואע"ג דלאו קולא וחומרא
הכרם יוכיח איכא למיפרך
היא דקא ס"ד דכי אמרינן בלא אם אמרת דלא פרכינן ביה כל דהו ה"מ היכא דאתיא חדא מחדא כגון בריש מלתא דבעי לאתויי
שכן גדולי קרקע. א"ל
רב מרדכי לרב אשי כל
מערלה לחודה אבל חדא מתרתי או מתלת כמה הצד דמיא ואף על גב דלא אמרינן וחזר הדין פרכינן לכולהו פירכא כל דהו:
במה הצד פרכינן כל דהוא
חדא
כלומר אי הוה אתי בשר
בחלב במה הצד מערלה ומחמץ מצינו למיפרך מה להצד השוה שבהן שכן גדולי קרקע השתא דלא אתי במה הצד לא מצינן למפרך. בלא אם אמרת קולא וחומרא פרכינן כו' כלומר כגון הכא דבעינן לאפוקי בשר בחלב
מערלה ואמרינן מה לערלה שלא היתה לו שעת הכושר תאמר בבשר בחלב שהיתה לו שעת הכושר. חמץ בפסח יוכיח לא אם אמרת חמץ בפסח שכן ענוש כרת תאמר בבשר וחלב שאין ענוש כרת קולא וחומרא פרכינן