כל הבשר
פרק
שמיני חולין
קטז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
חדא
מתרתי אפילו כל דהו פרכינן. משמע אע"ג דלא הדר
חדא מחדא. כגון בריש מילתא דבעי לאתויי מערלה לחודה פרכינן
קיב א ב
א) ב)
קולא וחומרא ולא כל דהו: חדא מתרתי. כגון שהשבנו מה לערלה
דינא וא"ת א"כ מיד כשאמר חמץ בפסח יוכיח נפרוך שכן
ג)
שכן לא היתה כו' וסייעתנו ראיית דברינו בדבר אחר כגון חמץ
גדולי קרקע ושוב לא יוכל לומר כלאי הכרם יוכיח וי"ל דמתחלה היה
ד)
קיג ג
בפסח יוכיח פרכינן אפילו כל דהו אם
לא היה בידינו תשובת קולא
יכול לומר חמץ בפסח וכלאי הכרם יוכיחו דהוו להו תלתא ועוד
ה)
ו) ז)
וחומרא שהשבנו מה לחמץ בפסח שכן
דהוה מצי למימר בשר תקרובת
ח)
כרת והיה בידינו תשובה כל דהו
עבודת כוכבים יוכיח וכי תימא מה
חדא מחדא קולא וחומרא פרכינן כל דהו לא
ט)
השוה בשני המלמדין היינו משיבין
לתקרובת שכן מטמא הא דמטמא
י)
פרכינן חדא מתרתי אפילו כל דהו פרכינן
: ❖
אותה אע"פ שלא חזר הדין ולא באנו
היינו מדרבנן כדפרישית בפ"ק
חדא מתלת אי הדר דינא ואתי במה הצד
להצד השוה: אבל חדא מתלת. כגון
פרכינן כל דהו ואי לא קולא וחומרא פרכינן
עיקרן
נאסר. משמע שאף
זו שאמרנו כלאים יוכיחו אי הדר
תורה אור השלם
כל דהו לא פרכינן ולפרוך מה לכלאי הכרם
דינא ואתי במה הצד אם היה בידינו
הקשים והעץ נאסרין וכן
1. לֹא תִזְרַע כַּרְמְךָ כִּלְאָיִם
שכן לא היתה להן שעת הכושר אמר רב
תשובת קולא וחומרא להשיב על
משמע בפרק כל שעה
פֶּן תִּקְדַּשׁ הַמְלֵאָה הַזֶּרַע
אדא בר אהבה זאת אומרת כלאי הכרם
כלאים כגון מה לכלאים שכן כך
דאמרינן תנור שהסיקוהו בקליפי
אֲשֶׁר תִּזְרָע וּתְבוּאַת
דברים כב ט
הַכָּרֶם:
עיקרן נאסר והיתה להן שעת הכושר קודם
וכך דליצטריך מיהדר דינא ומייתי
ערלה או בקשים של כלאי הכרם
2. לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵלָה
במה הצד פרכינן כל דהו על מה
חדש יותץ ותימה דבפרק האשה
השרשה מתיב רב שמעיה בר זעירא המעביר
לַגֵּר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנָּה
הצד אבל כל כמה דלא הדר דינא
שנפלו לה נכסים
וַאֲכָלָהּ אוֹ מָכֹר לְנָכְרִי כִּי
עציץ נקוב בכרם אם הוסיף מאתים אסור
עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַיְיָ אֱלֹהֶיךָ
לא פרכינן כל דהו אפילו שוים בכולהו
משמע דשרו גבי המוציא הוצאות על
הוסיף אין לא הוסיף לא אמר אביי תרי קראי
לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ:
כך המדות מסורות בידינו מסיני:
נכסי אשתו עבד רב יהודה עובדא
דברים יד כא
כתיבי כתיב פן תקדש המלאה וכתיב הזרע
1
3. וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי
ולפרוך מה לכלאי הכרם שכן לא
בחבילי זמורות רב יהודה לטעמיה
הא כיצד אזרוע מעיקרו בהשרשה ב זרוע ובא
וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא
היתה להם שעת הכושר. דקס"ד
דאמר אכלה ערלה שביעית וכלאים
תֹאכֵלוּ לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן
הוסיף אין לא הוסיף לא מתני' דלא כי האי
❖
אין הזריעה נאסרת אלא הגידולים
הרי זו חזקה פירוש דאז אינו יכול
כ)
שמות כב ל
אֹתוֹ:
תנא דתניא רבי שמעון בן יהודה אומר
ולהם לא היתה שעת הכושר מעולם:
לאכול אלא זמורות וי"ל דקשין ועץ
זאת אומרת. מדלא פריך הכי ש"מ
שהיו קודם שנזרע כלאים מותר עד
משום רבי שמעון בשר בחלב אסור באכילה
לעזי רש"י
ל)
שיוסיף מאתים ורוב פעמים שהפרי
כלאי הכרם עיקרן נאסר אפילו
כ)
ומותר בהנאה שנאמר כי עם קדוש אתה
2
❖
❖
פואו"ן [פאו"ן]. טווס.
הוסיף מאתים ונאסרו הקשין והעץ
הזריעה עצמה נאסרת משנשרשה:
ונאמר להלן 3 ואנשי קדש תהיון לי מה להלן
עיקרן. השרשתן נאסרת ולזריעה
שהיו מקודם כבר גדולין ושוב לא
אסור באכילה ומותר בהנאה אף כאן אסור
הזאת היתה לה שעת היתר כל ימיה
יוסיפו מאתים אבל ודאי כל מה שגדל
הגהות הב"ח
שיטה מקובצת
באכילה ומותר בהנאה: רבי עקיבא אומר
משבאה לעולם עד שנשרשה: עציץ
אחר שנזרע כלאים אסור אף הקשין
(א) במשנה
א] אע"ג דאיכא למילף איסור
והיתה
חיה ועוף וכו': הני הא אפקינהו לכדשמואל
להם שעת הכושר
נקוב. וזרעים בו והעבירו בכרם
והעץ:
הנאה בק"ו כדלעיל. נ"ב עי'
❖
קסבר רבי עקיבא איסור חל על איסור חלב
(ב) תוס'
קודם השרשה. הקשה הרב רבי
וכיון דנקוב הוא יונק מן הכרם:
תוס' מנחות ק"א ע"ב:
למעוטי
❖
הוסיף מאתים. הוסיף בתוך הכרם
ומתה לא צריכי קרא שליל גדי מעליא הוא
משה כהן דבפ"ק דמנחות
אחד ממאתים שגדל הירק או גרעיני
אמר אי ממשקה ישראל ה"א (ב)
אייתרו להו כולהו פרט לחיה ועוף ולבהמה
רבינו גרשום
הזרעים בתוכו דהוו להו מאה ותשעים
היכא דלא היתה להן שעת הכושר
טמאה: רבי יוסי הגלילי אומר נאמר לא
הגהות מהר"י
אי מצינן למיפרך כל דהו
ותשעה דהיתר וחלק המאתים הוי
דומיא דערלה וכלאי הכרם והכא
תאכלו: מאי איכא בין רבי יוסי הגלילי לרבי
לא פרכינן. כלומר ולא מצינן
לנדא
איסור אסור וכל שכן אם הוסיף
משמע דהיתה להן שעת הכושר וי"ל
למיפרך מה להצד השוה
עקיבא איכא בינייהו חיה רבי יוסי הגלילי
[א] רש"י
שבהן שכן גדולי קרקע
יותר דכלאי הכרם אין בטלים עד
דהתם מיירי ביין שעושין ממנו נסכים
דהדא פירכא לאו קולא
סבר חיה דאורייתא ור' עקיבא סבר חיה
שיהו בו א] מאתים דהיתר והאחד
למזבח דבעי שיהיה ממשקה ישראל
וחומרא הוא: וליפרוך מה
דרבנן איבעית אימא עוף איכא בינייהו ר'
(ומאתים) של איסור: לא הוסיף.
ואותו לא היה לו שעת הכושר דמה
לכולהו שכן גדולי קרקע
❖
כלומר דערלה וחמץ וכלאי
עקיבא סבר חיה ועוף אינן מן התורה הא
מאתים אלא פחות כל דהו וכגון
שגדל לאחר זריעת הכלאים הוא
הכרם: אלא אמר ריש לקיש
אסור (ואותו לא היתה לו שעת הכושר)
שיש בהיתר מאתים בו דהוי איהו
מדרבנן אסירי ור' יוסי הגלילי סבר עוף אפילו
חדא מחדא. כלומר כדבעינן
אחד ומאתים מותר: המלאה.
ומה שגדל קודם מותר ואינו נאסר
הגהות מהר"ב
ט)
לאפוקי חדא מחדא קולא
מדרבנן נמי לא אסיר תניא נמי הכי במקומו
וחומרא פרכינן דאי בעינן
משמע מילויו ותוספתו: וכתיב
כשהוסיף מאתים אלא משום תערובת
רנשבורג
של רבי אליעזר היו כורתין עצים לעשות
לאפוקי בשר בחלב מערלה
הזרע. דמשמע זריעה עצמה: זרוע
שנתערב עם מה שגדל אח"כ
א] רש"י
ומחמץ קולא וחומרא פרכינן
פחמין לעשות ברזל במקומו של רבי יוסי
מעיקרו. בתוך הכרם נאסר מיד
והגרעינים שנזרעו הוא דהיתה להן
כלומר אי אית לן פירכא
❖
שעת הכושר: מה להלן אסור
הגלילי היו אוכלין בשר עוף בחלב לוי איקלע
דמצינן למיפרך מה לערלה
בהשרשה: זרוע ובא. שהיה נשרש
שכן חמור כך וכך תאמר
לבי יוסף רישבא אייתו לקמיה רישא
באכילה ומותר בהנאה.א] אע"ג דאיכא
כבר בהיתר חוץ לכרם בעינן מלאה:
בבשר בחלב שקיל כך וכך
דטיוסא בחלבא ולא אמר להו ולא מידי
מתניתין. דקתני בשר בחלב אסור
הדא היא פירכא פרכינן. אבל
למילף איסור הנאה בקל וחומר
מוסף רש"י
פירכא אחרינא לא כגון מה
בהנאה דלא כי האי תנא: מה להלן
כי אתא לקמיה דרבי אמר ליה אמאי לא
כדלעיל קא סבר אין ג"ש למחצה
ולפרוך מה לכלאי הכרם
לכולהו לערלה שכן גדולי
מותר בהנאה. דכתיב ביה לכלב
ויליף מיניה אף היתר הנאה וההוא
כו'.
תשמתינהו אמר ליה אתריה דרבי יהודה בן
קרקע דהיא לא קולא ולא
חומרא: חדא מתרתי פרכינן
תשליכון אותו: הא דרשינהו
דלעיל סבר דאהני ג"ש ואהני ק"ו אי
בתירא הוא ואמינא דרש להו כרבי יוסי
אפי' כל דהו. אע"ג דלא
לכדשמואל. חד לחלב ומתה וחד
נמי משום דבההוא קרא דטרפה איירי
(פסחים כה.) זאת אומרת.
הגלילי דאמר יצא עוף שאין לו חלב אם:
הדר דינא: חדא מתלת. כגון
לרבות שליל וחד להוציא טמאה
נמי בקדשים שיצאו חוץ למחיצתן
כלאי
מתני' קבת עובד כוכבים ושל נבלה הרי
הכא דמפקינן בשר בחלב
הכרם עיקרן נאסר.
דאסור בהנאה מתלת מערלה
: קסבר ר"ע כו'. וכל הני
כדאמר פרק בהמה המקשה
וחמץ וכלאי הכרם אי הדר
זו אסורה גהמעמיד בעור של קבה (א) כשרה
גדי קראי יתירי נינהו לדרשה מדהוה
דאסירי אף בהנאה וגלי לן
דינא ואתי מן הצד פרכינן
אם
ליה למיכתב בכולהו לא תבשל בהמה
ק"ו דילפינן מינייהו ור"ש דהכא סבר
אפי' פירכא אחרינא אע"ג
המעמיד
דלית חומרא וקולא כגון מה
בעור של קבה אם יש
וכתב גדי שמע מינה לדרשה פרט לבהמה טמאה ולחיה ולעוף וחלב
דפשטיה דקרא בטרפה מייריל):
לכולהו שכן גדולי קרקע
בה כו'. תימה דבגמרא מפרש טעמא דאסרו גבינות העובדי כוכבים
ומתה ממשמעותיה דגדי משמע נמי חלב ומתה ואי משום דאסירי
אבל אי לא אתי במה הצד
מפני שמעמידין אותם בעור קבת נבלה מאי איריא נבלה אפילו
וקיימי ואין איסור חל על איסור אי לא כתיב רבויא קסבר ר"ע איסור
כגון הכא דלא אתי במה
הצד קולא וחומרא פרכינן
כשרה נמי ויש לומר דמשום בשר בחלב לא היו אסורין מספק
חל על איסור הילכך חלב ומתה לא צריכי קרא לרבויי ואתו
פרכא אחרינא לא פרכינן
ממשמעותא וכן שליל: מאי איכא בין ר"ע. דנפקא ליה מגדי פרט
משום דליכא אלא איסורא דרבנן דדרך בישול אסרה תורה:
מה לכולהו שכן גדולי קרקע
לעוף ובין רבי יוסי הגלילי דנפקא ליה מבחלב אמו: רבי יוסי הגלילי
דהיא לא קולא ולא חומרא
חיישינן
הוא: ולפרוך מה לכלאי
סבר חיה דאורייתא. דכל שהוא אסור משום נבלה נוהג בו בשר בחלב חוץ מן העוף שאין לו חלב אם: עוף איכא בינייהו. ר"ע דפריש דאינו מן התורה
הכרם שכן לא היתה להן
משמע הא מדרבנן יש לו אבל רבי יוסי הגלילי דלא פריש האי לישנא שרי ליה לגמרי: תניא נמי הכי. דלרבי יוסי הגלילי אפילו איסורא דרבנן לית
שעת הכושר כו'. כלומר
תאמר בבשר וחלב שהיתה
ליה בעוף: רבי אליעזר. אית ליה מכשירי מצוה דוחין את השבת במצוה שדוחה את השבת ואם אין לו אזמל למולו בשבת כורתין
להן שעת הכושר דהיא קולא
עצים לעשות פחמין ועושין אזמל : רישבא. צייד עופות רישבא לשון אין י)פורסין רישבין ליונים: [א] טווסא. פואו"ן: מתני' קבה.
וחומרא: זאת אמרת כלאי
זהו חלב קרוש שבתוך הקבה: ושל נבלה. בגמרא פריך אטו דעובד כוכבים לאו נבלה היא: המעמיד. חלב: בעור הקבה. דהוא בשר:
הכרם עיקרן נאסר כלומר.
אם משעה שנשרש עיקרו נאסר
ולא נאסר קודם השרשה והיתה לו שעת הכושר קודם השרשה: מתיב רב שמעיה כו' המעביר עציץ נקוב בכרם כלומר עציץ נקוב
שיש בו זרע והוא כלאים בכרם: אם הוסיף במאתים כלומר שהוסיף בכרם במאה ותשעים ותשע חלקים כלומר אצבעות והתוספת
משלים למאתים הרי זה [אסור] עד שיהא במאתים בכרם לבד תוספת הזרע שהוא מאתים ואחד: הוסיף ודאי בטל לא הוסיף לא
(שם) המעביר עציץ נקוב בכרם.
וכיצד אמרת דנאסר משעת השרשה: אמר רבא תרי קראי כתיבי פן תקדש המלאה וכתיב הזרע. כלומר המלאה משמע עד שתוסיף.
הזרע משמע משעה שיזרע דהוא משעת השרשה: הא כיצד זרוע מעיקרו בהשרשה. כגון המעביר עציץ בכרם דהוא זרוע
מעיקרא זרוע ובא הוסיף אין לא הוסיף לא: מתניתין דלא כי האי תנא כו' כלומר מתניתין דקתני בשר בחלב אסור בהנאה דלא כי
האי תנא. קא סבר ר' עקיבא איסור חל על איסור כו' כלומר ולא צריכי לכדשמואל בין ר' יוסי הגלילי לר' עקיבא איכא בינייהו חיה
(שם) לא הוסיף לא. (שם) המלאה. (שם) הזרע. (שם)
זרוע מעיקרו. בהשרשה. (שם)
זרוע ובא. הוסיף אין לא הוסיף לא. (שם) מה להלן כו' ומותר בהנאה.
(קדושין נז: בכורות י.) היו כורתין עצים. לעשות פחמין. לעשות ברזל. (יבמות יד.)