קטז:
כל הבשר פרק שמיני חולין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
חיישינן
שמא ינק מן הטמאה. לא קיימא לן הכי דהלכה כשמואל
אם יש. בה ליתן טעם בחלב: הרי זו
אסורה. וחלב הנמצא
קיד א
א) ב)
דמשני מתניתין בשינויא אחרינא ואנו מעמידין בקבת
קרוש בעור הקבה שמולחין אותה בעורה
בין שנותנין עמו חלב
ג) ד)
עגלים שאנו לוקחים מן העובדי כוכבים ולא חיישינן שמא ינק מן
אחר ובין שמולחין אותה עמה נראה בעיני איסור גמור כבשר בחלב
ה)
חדא
קתני. תימה מאי
קטו ב
הטמאה:
קא משמע לן דקבת עובד
ממש לאסור הגבינה איסור
גמור ואין בידי כח להתיר ויש מתירין
ו)
כוכבים נבלה הא שמעינן מפרק
אותו ומביאין ראיה מדגים שעלו
ז) ח)
קמא במתניתין ל)ולא הוה ליה למיתני
בקערה שפסקנו
אם יש בנותן טעם
הרי זו אסורה כשרה
קטז ג
הכא אלא קבת עובד כוכבים אסורה:
שמותר לאוכלן בכותח משום דהוה
שינקה מן הטרפה קבתה אסורה טרפה
ומי אמר שמואל הכי. $בלאו הכי
ליה נותן טעם בר נותן טעם שחלב
❖
שינקה מן הכשרה קבתה מותרת מפני שכנוס
הוה מצי למיפרך ממתניתין
הקבה לא נאסר אלא משום נתינת
במעיה: גמ' אטו קבת עובד כוכבים לאו
ט) י)
כ)
על שמואל אלא הא עדיפא ליה
טעם וכי הדר יהיב טעמא בגבינה
❖
נבלה היא אמר רב הונא הכא בלוקח גדי
ל)
דמדמפרש שמואל מתניתין אלמא
הוה ליה נותן טעם בר נותן טעם
רבינו גרשום
סבר כוותה: כאן לאחר חזרה.
מן העובד כוכבים עסקינן וחיישינן שמא
ורחוקות זו מזו כרחוק מזרח ממערב
כו'. כלומר לר' יוסי
ינק מן הטרפה ומי חיישינן שמא ינק מן
ולפי זה שריא קבת נבלה אלא
מהאי טעמא דדגים שעלו בקערה
הגלילי חיה (חייב בבהמה)
גליון הש"ס
[נוהג בשר בחלב כבהמה]
הטרפה והתנן לוקחים ביצים מן העובדי
עכשיו נהגו העולם הדבר לאיסור
אע"פ שבלעו את טעמה עדיין היתר
רש"י ד"ה הרי זו וכו' הוה
שהיא אסורה משום נבלה
ואין להקל ליקח קבת עובד כוכבים
גמור הן לאוכלן וכשבא לאוכלן בכותח
כוכבים ואין חוששין לא משום נבלה ולא
ליה מין במינו.
כבהמה: רישבא צייד: ולא
משום נבלות ולא משום
ובדיעבד מותר דאפילו לכתחלה שרי
למה אתה אוסר עליו מפני טעם
משום טרפה אלא אימא חיישינן שמא ינק
תד"ה ומי וכו' בלאו הכי
טרפות כלומר אין חוששין
היכא דידעינן שלא נמלחה בעורה אם
בשר שלה ההוא טעם בשר לאו טעם
מן הטמאה ומאי שנא טרפה דלא חיישינן
וכו'.
שמא מנבלות או מטרפות
לא שמכוער הדבר הואיל והחזיקו
הוא שהרי לא בא מן הממש אלא
היו אותן ביצים. אי
ומאי שנא טמאה דחיישינן טרפה לא שכיחא
שכיחי אפי' גבי דידן כו'
בו איסור ומיהו היכא דנמלחה
מנ"ט אחר אבל חלב הנמלח בבשר
❖
טמאה שכיחא אי שכיחא אפילו גבי דידן
כלומר אפי' דידן קיבתו
הקבה בעורה אסורה ודאי משום
משנתנו טעם זה בזה נעשו שניהם
תהא אסורה דניחוש שמא
הכי גרסינן ברוב
ניחוש אנן דבדלינן מינייהו וכי חזינן להו
בשר בחלב:
איסור כדקיימא לן
יינק מן הטמאה: קיבת
שחיטת עובד כוכבים
מפרשינן להו לא גזרו בהו רבנן אינהו דלא
ספרים והלכתא אין מעמידין בעור
חתיכה עצמה נעשית נבלה וכל טעם
מוסף רש"י
נבלה. כלומר אפי' ישראל
קבת נבלה אבל מעמידין בקבת נבלה
היוצא עוד מן החלב בין טעם חלב
בדילי מינייהו וכי חזו להו לא מפרשי להו
שמעמידין אותה בעור
ששחט לעובד כוכבים
ובקבת שחיטת עובד כוכבים ובקבת
שבו בין טעם בשר שבו הכל אסור
קבת נבלה.
כלומר דאמרינן סתם
גזרו בהו רבנן ושמואל אמר חדא קתני קבת
(ע"ז
מחשבת עובד כוכבים
כשרה שינקה מן הטרפה וכ"ש
לפי שכולה נבלה וכשמתערב חלב
❖
שחיטת עובד כוכבים נבלה ומי אמר שמואל
לה.)
לע"ז: הא קיבה גופה
בקבת טרפה שינקה מן הכשרה מ"ט
זה עם חלב הגבינות $ הוה ליה מין
שריא כלומר דאמרינן
הכי והאמר שמואל מפני מה אסרו גבינת
במינו חלב נבלה בחלב היתר וכבר
חלב המכונס בה פירשא בעלמא הוא
פירשא בעלמא לא קשיא
העובדי כוכבים מפני שמעמידין אותה בעור
כאן קודם חזרה [דאיתא
פסקנו חתיכה עצמה נעשית נבלה
ולכאורה לגירסא זו קשיא מתני'
שיטה מקובצת
התם] מפני מה אסרו גבינת
קבת נבלה הא קבה גופה שריא לא קשיא
ואוסרת כל החתיכות כולן ולא אמרינן
דתנא כשרה שינקה מן הטרפה
א] חומר בחלב מבדם. עי'
עובדי כוכבים א"ל מפני
כאן קודם חזרה כאן לאחר חזרה: כשרה
נותן טעם בר נותן טעם הוא מפני
קבתה אסורה וכן ברייתא דלעיל
שמעמידין אותו בקיבת
תוס' מנחות עד ע"ב:
נבלה ופרכה ר' ישמעאל
שינקה מן הטרפה [וכו']: והא קתני רישא
בפירקין קבה שבשלה
שאף טעם חלב שבו שהיה מתחלה
וחזר וא"ל ר' יהושע מפני
בחלבה אסורה ואומר ר"ת דהני מילי
נעשה כולו נבלה וכן הלכה כרב וגם
קבת עובד כוכבים ושל נבלה הרי זו אסורה
שמעמי' אותו בקיבת עגלי
ע"ז. והכי קאמר [הכא]
חלב צלול שבתוך הקבה דלא חשוב
פסקנו בפסחים הלכה דמין
אמר רב חסדא רישא נראה כאוכל נבלות
קודם חזרה אוסר שמואל
פירשא אבל הקרוש שבתוך הקבה
במינו בכל שהוא ואני הייתי נוהג
הכא איכא שחיטה א"ל רבא ולאו כל דכן הוא
לאחר חזרה משום עור
חשוב פירשא ואותו הקרוש לפי דבריו
היתר עד הנה ובלבד שלא יתנו בה
קיבה אבל משום קיבה
ומה נבלה דמאיסה דאי שרית ליה קבתה לא
לא אסר: והקתני רישא
אפילו נמלח
בתוך הקבה מותר:
חלב אחר וטועה הייתי בכך שהייתי
קיבת העובד כוכבים ושל
אתי למיכל מינה אמרת לא טרפה שחוטה
סבור כדאמרינן בע"ז
אמר
נבלה הרי זו אסורה. כלומ'
דאי שרית אתי למיכל מינה
לא כ"ש אלא אמר רב יצחק אמר רבי יוחנן
גבי קבת עולה כהן שדעתו יפה
כיצד אמרת טרפה שינקה
מן הכשרה קיבתה מותרת
לא קשיא
כאן קודם חזרה כאן לאחר חזרה ומשנה לא זזה ממקומה
שורפה חיה שמע מינה פירשא בעלמא
והא קא חזינן הכא ושל
היא ולא מיתסרא ולא היא חלב גמור
אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן מעמידין בקבת נבלות ואין
נבלה הרי זו [אסורה] מה
הוא מדתנא במתניתין כשרה שינקה
לי נבלה ומה לי טרפה:
מעמידין בקבת שחיטת עובד כוכבים אמר לפניו רבי שמעון בר אבא כמאן
סיפא שחוטה היא. כלומר
מן הטרפה קבתה אסורה שמע מינה
כרבי אליעזר דאמר סתם מחשבת עובד כוכבים לעבודת כוכבים א"ל ואלא
טרפה שינקה מן הכשרה
חלב הוא ותניא נמי ט) קבה שבשלה
שחוטה היא: אלא א"ר
כמאן כי אתא רב שמואל בר רב יצחק אמר רבי יוחנן מעמידין בין בקבת
בחלבה אסורה וקבת עולה דשריא
יצחק א"ר יוחנן לא קשיא
נבלה בין בקבת שחיטת עובד כוכבים שלא לחוש לדברי רבי אליעזר
כאן קודם חזרה. כלומר
משום דלאו גופה היא אלא שינקתו
מה דאמרינן ושל נבלה
והלכתא א אין מעמידין בעור קבת נבלה ב אבל מעמידין בקבת נבלה ובקבת
מאמו והוה ליה כנוס במעיה כנתון
הרי זו אסורה קודם חזרה
שחיטת עובד כוכבים (ובקבת כשרה שינקה מן הטרפה וכ"ש בקבת
אוסר למתיר כדאמרינן
בקערה ומותר כדתניא טרפה שינקה
י)
ג
לעיל ומה דאמרינן טרפה
טרפה שינקה מן הכשרה מ"ט חלב המכונס בה פירשא בעלמא הוא):
מן הכשרה קבתה מותרת מפני
קיבתה מותרת לאחר
מתני'
שכנוס במעיה ודמייתי ראיה במסכת
א] חומר בחלב מבדם וחומר בדם מבחלב חומר בחלב שהחלב
חזרה ומשנה לא זזה
ממקומה כלומר אע"פ
ע"ז מינה דאיסורי הנאה שרי
מועלין
שחזר אוסר למתיר משנה
פירשייהו וגבי עגלי עבודת כוכבים
שנישנית קודם לכן דקיבת
דאסור פירשייהו מדקתני קבת עגלי עבודת כוכבים אסירא לאו משום דקבה פירשא חשיב לה לענין עיכול דתיהוי כפירשא למפקע שם חלב
נבלה אסורה לא זזה
ממקומה: ואין מעמידין
מינה אלא הכי מייתי ראייה מינה מדאסר קבת עבודת כוכבים ש"מ פירשא אסור דהא קבתה נמי לאו גופה היא ומיתסר משום דניחא ליה
בקיבת שחיטת עובד
בנפח כשהבהמה נראת שמנה ויפה לעבודה זרה וה"ה לשאר הפרש ומדשרי לה גבי עולה ש"מ לא מיתסר אלא גופה אבל פירשא שרי
כוכבים ישראל ששחט
כי האי גוונא דאין קדושה חלה אלא על הראוי ממנה למזבח מידי דהוי אעור של עולה שהוא מתחלק לכהנים כן מצאתי בנימוקי רבינו
גדי לעובד כוכבים:
שלמה ברבי מאיר: גמ' בלוקח גדי מן העובד כוכבים. ושחטו קרי ליה קבת עובד כוכבים ואסורה: חיישינן שמא ינק. חלב זה מן
שהחלב מועלין בו
וחייבין עליו משום פיגול
הטרפה: לא משום נבלות. שמא נמצא בתרנגולת נבלה: ולא משום טרפה. שמא מעוף טרפה היא דאמרינן באלו טרפות
כלומר האוכל אמורין
ומודים בביצת טרפה שאסורה: גבי דידן. גדיים שלנו נמי תהא אסורה קבתן משום דחיישינן שמא ינק חלב זה מן
חייב שתים אחד שאוכל
חלב חייב כרת וחייב
(הטמאה) בהמה טמאה: חדא קתני. משום דשל נבלה היא אסר לה: ומי אמר שמואל. קבת נבלה אסורה אלמא כגופה דמי:
מעילה כשאר קדשים
והאמר שמואל. במסכת ע"ז מפני שמעמידין אותה בעור קבת נבלה הא קבה גופה חלב הקרוש קרי קבה וקאמר דשריא: כאן
ואם אוכלו פיגול ונותר
קודם חזרה כו'. בפרק אין מעמידין שאל רבי ישמעאל את רבי יהושע מפני מה אסורין גבינות העובדי כוכבים אמר לו
וטמא חייב כשאר קדשים:
מפני שמעמידין אותה בקבת נבלה כלומר בחלב הקרוש שבה אמר לו והלא קבת העולה חמורה מקבת נבלה ואמרו כל כהן
שדעתו יפה
שורפה חיה אמר לו מפני שמעמידין אותה בקבת עגלי עבודה זרה אלמא חזר בו מקבת נבלה משום דלאו גופה
היא ואסורה משום עבודה זרה דאפילו פירשא דידה אסור כדמפרש התם משום דניחא ליה בנפחיה הלכך משנתינו זאת נשנית
קודם חזרה ומשום הכי אסר וכי אתמר דשמואל דעור קבה הוא דאסור הא קבה שריא לאחר חזרה קאמר ומשנתינו זאת מכיון
על פי שחזר בו לא זזה ממקומה ולא סילקוה ולא אמרו שלא לשנותה עוד: והא קתני רישא קבת נבלה
שנשנית אף
אסורה. והדר קתני קבת טרפה מותרת דקתני טרפה שינקה מן הכשרה קבתה מותרת: איכא שחיטה. ולא
מאיסה כולי האי כנבלה ואיסור אין כאן לא בזו ולא בזו כדקתני מפני שכנוס במעיה נאסף הוא במעיה מן אחרים ולא
משל עצמה: משנה הראשונה. קודם חזרה נשנית וכיון שנשנית לא זזה ממקומה וחזרו ושנו אחרונה להיתר: מחשבת עובד כוכבים כ)
לעבודת כוכבים. הילכך אף על גב
דלאו גופה הוא מיתסר
כדפרישית דאפילו פירשא
מיתסר משום
דניחא ליה בניפחיה:
ואלא כמאן. כלומר לא הוצרכת
מעמידין בין
בקבת נבלה
כו'. דלאו
לשאול:
מגופה הוא
אלא כנוס במעיה:
מתני'