יג:
הכל שוחטין פרק ראשון חולין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
נכרים
שבחוצה לארץ לאו עובדי עבודת כוכבים הם. הלכך
בניו ממזרים. שאינו מקפיד על אשתו ומפקירה: מין. זה האדוק בעבודת
א)
א
ב)
בארץ ישראל נמי אין אדוקין כל כך שיהיו מעשיהם
כוכבים ומין ישראל חמור ממומר לעבודת כוכבים שהמין אדוק בה
ח)
ט)
ג) ד)
ב ג
שחיטת
מין דישראל אסורה דעובד
וכל מחשבותיו לה: אין רוב
עובדי כוכבים י) מינין. הלכך הוו להו
לשם עבודת כוכבים:
צו ד
ה)
כוכבים מיבעיא. וא"ת ודילמא מין ישראל גרע דהא עובד עבודת כוכבי'
חיישינן: אמר רב יוסף בר מניומי אין
מינין מיעוטא ולמיעוטא לא
ו)
מינין באומות עובדי כוכביםי). כלומר אין
הוי מין לכ"ע בפרק בתרא דהוריות
צז ה
ז)
ונכרים אף על פי שרובם
תורת מין על מין עובד כוכבים:
בניו ממזרין ות"ק אשתו לא מפקר אמר
ח)
דעובד כוכביםכ) מבעיא. כ"ש שאדוק
עובדי עבודת כוכבים לא אמרינן
ט)
מר שחיטת עובד כוכבים נבלה וניחוש שמא
י)
שחיטתן לעבודת כוכבים וי"ל דמכל
א] דסתם מחשבותיו לה ואסורה
מין הוא אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה
צח ו
כ)
בהנאה: למורידין. בבור דאמרינן
מקום מין עובד כוכבים מ) דאדוק
אין מינין באומות עובדי כוכבים והא קאחזינן
ל)
בעבודת כוכבים יותר פשוט דשחיטתו
באין מעמידין
המינים ל)
דאיכא אימא אין רוב עובדי כוכבים מינין
צט ז
מ)
לעבודת כוכבים ממין ישראל נ):
מורידין אותן לבור כו' אבל העובדי
נ)
אבל
סבר לה כי הא דאמר ר' חייא בר אבא
מעובדי כוכביםס) כלל כלל
כוכביםי) והרועים בהמה דקה אפילו
ס)
❖
א"ר יוחנן נכרים שבחוצה לארץ לאו עובדי
לא. וא"ת א"כ לישתוק
ישראל לא מעלין ולא מורידין: לקבל
ע)
מהן קרבן. דמקבלין קרבן מכולן
עבודת כוכבים הן אלא מנהג אבותיהן בידיהן
קרא מיניה ע) דמהיכא תיתי מקבלין
הא איצטריך איש איש לרבויינהו וי"ל
ומקריבין אותו למזבח אבל במין ישראל
אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן אין
שיטה מקובצת
דמ"מ ס"ד דמצדיקי עובדי כוכבים
לא כדקתני סיפא דהך מתניתא חוץ
מינין באומות עובדי כוכבים למאי אילימא
א] כ"ש שאדוק וסתם
פ)
נקבל להכי אתא קרא למעוטינהו
מן המומר לנסך את היין ואע"פ
מחשבותיו: ב] לטנף
לשחיטה השתא שחיטת מין דישראל אמרת
❖
לגמרי ואם תאמר והא כתיב
שאינו מומר לשאר מצות והביא קרבן
א]
את גגו ואין כאן חשד
אסירא דעובד כוכבים מבעיא אלא למורידין
ובראש הספינה נמי הכל
ומעוך וכתות ונתוק וכרות וגו'
אין מקבלין הימנו כדתריצנא לעיל
השתא דישראל מורידין דעובדי כוכבים
יודעים דכיון דבספינה
בפירקין : בכם חלקתי.
וכתיב ומיד בן נכר לא תקריבו
ונ"ב נ"א בקצת ס"י דכיון
תורה אור השלם
מבעיא אמר רב עוקבא בר חמא לקבל מהן
להוציא את המומר: ולא בעובדי
את אלה הא תמימים תקריבו פ) ויש
דבראש הספינה הוא וכו':
ג] טומאה בעלמא מיהא
1. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
קרבן דתניא מכם ולא כולכם להוציא את
כוכביםי). דאפילו המינין כשרין. ואע"ג
לומר דלעולם תמימים נמי לא ואתא
א
1
מדרבנן איכא: ד] לדקדק
וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אָדָם כִּי
קרא בבעלי מומין לעבור עליהם
דבהדיא תנא לה בהא מתניתא ליכא
המומר מכם בכם חלקתי ולא בעובדי כוכבים
ב
בהעור והרוטב דטומאת
יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַיְיָ מִן
בלאו ועשה: תקרובת עבודת
למיפרך תנינא משום דלאו לכולי
תקרובת עבודת כוכבים
הַבְּהֵמָה מִן הַבָּקָר וּמִן
ממאי דלמא הכי קאמר מישראל מצדיקי
❖
לאו דאורייתא:
הַצֹּאן תַּקְרִיבוּ אֶת
עלמא שמיע להו מתניתא אבל במידי
כוכבים ודלא כרבי יהודה בן בתירא.
קבל מרשיעי לא תקבל אבל בעובדי כוכבים
קָרְבַּנְכֶם: ויקרא א ב
משמע הכא דרבנן לא מקשי תקרובת
דתנא במתניתין כי אמר לה אמורא
2. דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל
כלל כלל לא לא ס"ד דתניא2 איש מה ת"ל
פריך עליה מאי קמ"ל תנינא: איש
עבודת כוכבים למת וכן משמע בפרק
בָּנָיו וְאֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
רבינו גרשום
איש איש לרבות העובדי כוכבים שנודרים
ג
וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אִישׁ אִישׁ
איש. מבית ישראל ומן הגר (הגר)
אין מעמידין גבי בשר
שזו אסור בהנאה ולא
מִבֵּית יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר
נדרים ונדבות כישראל: ומטמאה במשא:
הנכנס לעבודת כוכבים מותר והיוצא
בישראל אשר יקריב קרבנו וגו':
קשיא לר' אליעזר. ותנא
בְּיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יַקְרִיב
פשיטא כיון דנבלה היא מטמאה במשא
מטמאה במשא. כדכתיב
אסור וקאמר בגמרא והיוצא אסור
קמא אשתו לא מפקרה
קָרְבָּנוֹ לְכָל נִדְרֵיהֶם
כלומר תנא קמא אמאי לא
וּלְכָל נִדְבוֹתָם אֲשֶׁר
אמר רבא הכי קתני זו מטמאה במשא ויש
והנושא את נבלתה ואע"פ שלא נגע:
אי אפשר דליכא תקרובת מני רבי
אמר בניו ממזרים דאשתו
יַקְרִיבוּ לַיְיָ לְעֹלָה:
הכי קתני. שחיטת סתם עובד כוכבים
יהודה בן בתירא היא והקשה ר"ת
לך אחרת שהיא מטמאה אפילו באהל ואיזו
ויקרא כב יח
לא מפקרה לבני אדם.
3. וַיִּצָּמְדוּ לְבַעַל פְּעוֹר
וניחוש שמא כופר בעיקר
אין מטמא אלא במשא אבל יש שחיטת
דלעיל בההוא פירקא
זו תקרובת עבודת כוכבים וכרבי יהודה בן
הוא כלומר כומר לעבודת
וַיֹּאכְלוּ זִבְחֵי מֵתִים:
גבי יין של עובדי כוכבים דאסור
עובד כוכבים שמטמאה אפילו באהל:
❖
בתירא איכא דאמרי אמר רבא הכי קתני זו
תהלים קו כח
כוכבים הוא ולעבודת
כר' יהודה בן בתירא. לקמן מפרש
בהנאה מפרש בגמרא דנפקא לן
כוכבים בעי לה ויהא
מטמאה במשא ויש לך אחרת שהיא כזו
(מטמא) אסור בהנאה
ואזיל: איכא דאמרי וכו'. הכי משמע
מדאיתקש לזבח וזבח למת ולא קאמר
(במשא) אין מינין באומות
שמטמאה במשא ואינה מטמאה באהל ואיזו
הגהות הב"ח
רבי יהודה בן בתירא היא כדקאמר
מתניתין אין טומאה בשחיטת עובד
כלומר אין חשובין עע"ז
זו תקרובת עבודת כוכבים ודלא כר' יהודה
גבי בשר היוצא ועוד הקשה ר"ת
כוכבים אלא כשאר נבילות דמטמאין
(א) תוס'
ד
באומות. והא קא חזינן
באהל
דאיכא כלומר דעע"ז הם:
בן בתירא דתניא ר' יהודה בן בתירא אומר
דלעיל בשמעתין דייק נבלה אין איסור
במשא אבל אין אהל בשום שחיטת
❖
אימא אין רוב אומות
הנאה לא מתניתין דלא כר' אליעזר דאי
עובד כוכבים ואפילו שחט לעבודת
מנין לתקרובת עבודת כוכבים שהיא מטמאה
מינין וכו' השתא שחיטת
ר"א האמר סתם מחשבת עובד כוכבי'
כוכבים. לישנא אחרינא הכי משמע
כופר בעיקר דישראל
באהל שנאמר ויצמדו לבעל פעור ויאכלו
3
הגהות מהר"ב
אסורין כלומר כדאמרינן
לעבודת כוכבים ומאי קושיא לעולם
שחיטת עובד כוכבים נבלה וטומאתה
זבחי מתים מה מת מטמא באהל אף תקרובת
לעיל דעובדי כוכבים
רנשבורג
מתניתין כר"א והא דלא אסור בהנאה
כשאר נבילות והא דקתני ומטמאה
עבוד' כוכבי' מטמאה באהל: מתני' ההשוחט
מיבעיא ממאי דבאומות
א] תד"ה
משום דלא אתיא כרבי יהודה בן בתירא
במשא אתקרובת עבודת כוכבים קאי
דכולהי יכולין לקבל
בלילה וכן הסומא ששחט שחיטתו כשרה:
קרבניהם דלמא הכי קאמ'
ו
ומיהא יש לדחות ולפרש דקאמר
והכי קאמר ועוד יש שחיטה אחרת
גמ' השוחט דיעבד אין לכתחלה לא ורמינהי
מישראל מצדיקי וכו':
❖
מתניתין דלא כר' אליעזר למאי דמוקי
שהיא כזו כלומר אינה חמורה מזו
ורמינהי לעולם שוחטין
לעולם שוחטין בין ביום ובין בלילה בין
בין ביום ובין בלילה.
מתניתין כרבי יהודה בן בתירא ונראה
שאינה מטמאה אלא במשא כזו:
אמר רב פפא בשאבוקה
לכתחלה לא. ישחוט בלילה שמא לא
לפרש דלענין איסור לא פליגי דמקיש
בראש הגג בין בראש הספינה אר"פ בשאבוקה
ז
כנגדו וכו' התם דומיא
מוסף רש"י
ישחוט רובא והוא לא ידע: בין בראש
רחמנא למת לענין איסור הנאה
כנגדו אמר רב אשי
דיקא נמי דקתני התם
דיום כלומר בשאבוקה
מכם ולא כולכם.
כנגדו והכא דומיא דסומא
הגג בין בראש הספינה. ואע"ג דתנן
דהא כתיב אכילה בקרא
דומיא דיום והכא
דומיא דסומא ש"מ:
כלומר (בין בלילה)
ויאכלו זבחי מתים ובטומאה הוא
בהשוחט אין שוחטין לא
מתני'
[בלילה דומיא דסומא]
דפליגי דרבי יהודה בן בתירא מקיש
לתוך ימים ולא לתוך נהרות דלא
שאינו רואה כל עיקר
(לעיל ה.)
לגמרי למת אפילו לענין טומאה וכן משמע דרבי יהודה בן בתירא לא
לימרו לשר של ים הוא שוחט ולא לתוך כלים דלא לימרו הואיל ומקבל
להוציא את המומר.
נקט אלא טומאה וגבי בשר היוצא דמוקי לה כר' יהודה בן בתירא
את הדם לזורקו לעבודת כוכבים הוא צריך אפ"ה בראש הגג שוחטין
(שם)
משום דקתני מפני שהוא כזבחי מתים דלא הוה צריך למתני כיון
ואין חוששין לשמא יאמרו לצבא השמים עלה לשחוט או אם מקבל בכלי
הכל יודעין שאי אפשר לו לטנף את ב]הגג ואין כאן חשד ובספינה נמי
דתנא אסור אלא מיתור לשון משמע דמטמא באהל המת ומיהו אי
(ערובין סט:) מכם בכם
לאו מיתורא מלשון זבחי מתים אי אפשר לדקדק מדדייק לקמן בפ"ב
הכל יודעים דכיון דבספינה הוא על כרחו הוא שוחט לתוך הים שאי אפשר
חלקתי.
לו לטנף את הספינה: אר"פ. הא דקתני שוחטין בלילה לכתחלה בשאבוקה
גבי השוחט לשם הרים שחיטתו פסולה פסולה אין זבחי מתים
לא ורמינהו השוחט לשם הרים כו' הרי אלו זבחי מתים ומאי קושיא
כנגדו ומתניתין בלא אבוקה: מתניתין תנא לילה וסומא בהדי הדדי:
מתני'
דלמא ההיא כרבי יהודה בן בתירא ומתניתין כרבנן אלא ודאי כיון
דאסור בהנאה משום תקרובת שייך למיתני זבחי מתים אף על גב
דלא מטמא באהל ואף על גב דלרבנן ליכא טומאת אהל טומאה
בעלמא ג] מיהו מדרבנן איכא כדאמרינן בפרק רבי ישמעאל איסור דאורייתא לא בטלה טומאה דרבנן בטלה אבל לרבי
יהודה הויא טומאת אהל דאורייתא והא דתנן בפרק כל הצלמים לא יעבור תחתיה ואם עבר טמא ומפרש בגמרא משום
(שם)
דאי אפשר דליכא תקרובת ומני רבי יהודה בן בתירא היא וקתני סיפא ואם היתה גוזלת את הרבים טהור אע"ג דטומאת אהל
דאורייתא התם ליכא תקרובת ודאי אלא חששא בעלמא היא והיכא דגוזלת רבים לא גזרו רבנן והא דאמר בפרק העור והרוטב
הרי אמרו תקרובת עבודת כוכבים של אוכלים מטמא (א) טומאתה לאו דאורייתא דאי ס"ד דאורייתא מצינו לאוכלין שמטמאין
טומאה חמורה ומשני כששימש מעשה עץ שימש דיחוי בעלמא הוא אי נמי כרבי יהודה בן בתירא וא"ת דאמר בפסחים פ' אלו דברים
השוחט בשבת בחוץ לעבודת כוכבים חייב ג' חטאות ובעי מאי תיקן פירוש דלא מצית אמרת תיקן להוציאו מידי נבלה דהא
אית ליה טומאה מכח תקרובת עבודת כוכבים משמע דאיכא טומאה דאורייתא דאי מדרבנן א"כ תיקן להוציאו מידי טומאה דאורייתא
(לעיל ה.)
ואם אכל קודש או נכנס למקדש פטור ומשמע דאפילו לרבנן מיירי מדלא קאמר לרבי יהודה בן בתירא מה תיקן כדאמר התם (לעיל)
לדברי האומר מקלקל בחבורה פטור מה תיקן וי"ל דהוי מצי לשנויי הכי אלא אין רוצה לדקדק מכאן שיהא טומאת
התקרובת לאו דאורייתא לפי שהגמרא רוצה לדקדק בהעור והרוטב ד] דטומאה לאו דאורייתא ודחי לה ור"ת תירץ בענין אחר וקשה
לפירושו ואין להאריך כאן: בין בראש הספינה. פירש בקונטרס אע"ג דאמרינן לקמן דאין שוחטין לתוך ימים אפילו הכי בראש
הספינה שוחטין דהכל יודעין דכיון דבספינה הוא על כרחך הוא שוחט לתוך הים שלא לטנף ספינתו ואי אפשר לומר כן דאפילו עומד
בספינה אסור לשחוט לתוך הים כדאמרינן לקמן בסוף פרק שני אלא מוציא ידו חוץ לספינה ושוחט ודם שותת ויורד על דופני ספינה:
השוחט