כל הבשר
פרק
שמיני חולין
קיז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אמר
מתני'
רבי ינאי דאמר קרא כאשר יורם כו'. בפרק איזהו מקומן
מועלין
בו. אם קרבן הוא דהא קדשי ה' הן ואינם
קיז א
א) ב)
ג)
לכהנים והדם אין מועלין בו כדיליף בגמרא: וטמא. אם
מוקמינן לה לדבר הלמד בהיקש דאינו חוזר
קיח ב
אכלו בטומאת הגוף חייב שתי חטאות אחת משום חלב ואחת משום
ומלמד בהיקש דיותרת ושתי הכליות ילפינן בשעיר עבודה זרה
ד)
טומאת הגוף שהיא בכרת: משא"כ
בדם. מפרש בגמרא: אלא
מפר העלם דבר של ציבור
ופר העלם מפר כהן משיח ואייתר
קיט ג
ה)
בבהמה טהורה. כדכתיב
כאשר יורם בפר כהן משיח לאוקומי
קכ ד
ו)
מן הבהמה אשר יקריבו ממנה וגו':
בפר העלם דבר למהוי כמאן דכתיב
מועלין בו וחייבין עליו משום פיגול ונותר
א
ב
ג
גמ'
מנה"מ. דחלב יש בו מעילה
בגופיה דלא ליהוי שעיר עבודה
ז)
וטמא א] ד מה שאין כן בדם וחומר בדם שהדם
קכא ה
זרה למד מן הלמד ורבי ינאי
ולא מפליג דאפילו חלב קדשים קלים
נוהג בבהמה וחיה ועוף בין טמאים ובין
ח)
דהכא סבר לה כמאן דיליף בפרק
אע"ג דאין בהן מעילה בחייהן דהא
ט)
טהורים ה וחלב אינו נוהג אלא בבהמה טהורה
י)
ב"ש
יותרת ושתי הכליות
ממון בעלים הן יש בו מעילה
כ)
בלבד: גמ' מנא הני מילי אמר ר' ינאי
באימוריהם לאחר שנזרק דמן: כאשר
בשעירי עבודה זרה מועשה לפר
קכב ו
כ)
דאמר קרא 1 כאשר יורם משור זבח השלמים
❖
יורם. באימורי פר כהן משיח כתיב:
כו' ועוד י"ל דרבי ינאי דהכא
ל)
וכי מה למדנו משור זבח השלמים מעתה
מ)
ומה למדנו. דקאמר ככל מה
אסמכתא בעלמא הוא [דהא]
נ)
הרי זה בא ללמד ונמצא למד מקיש שור
שמפרישים אימורים משלמים כך
במעילה בפרק קדשי מזבח
תורה אור השלם
❖
יפרשו מזה אף כאן האימורים
א"ר ינאי אין חייבין משום
ס)
זבח השלמים לפר כהן משיח מה פר כהן
1. כַּאֲשֶׁר יוּרַם מִשּׁוֹר
מעילה אלא קדשי בדק הבית
מפורשים את החלב המכסה [על
משיח יש בו מעילה אף שור זבח השלמים
זֶבַח הַשְּׁלָמִים וְהִקְטִירָם
הקרב] ואת כל החלב ואת שתי הכליות
בלבד ולא בקדשי מזבח דאית בהו
יש בו מעילה א"ל ר' חנינא כעורה זו ששנה
הַכֹּהֵן עַל מִזְבַּח הָעֹלָה:
שיטה מקובצת
וגו': מה פר כהן משיח יש מעילה.
לכהנים ולבעלים ופריך ליה ממשניות
ויקרא ד י
רבי כל חלב לה' לרבות אימורי קדשים
2
א] מה שאין כן בדם. נ"ב
2. וְהִקְטִירָם הַכֹּהֵן
באימורים דהא מחיים הוה ביה
טובא ומוקי לה מדרבנן ופריך והא
❖
קלים למעילה אמר אביי איצטריך דאי כתב
עי' תוס' מנחות דף עד:
הַמִּזְבֵּחָה לֶחֶם אִשֶּׁה
מעילה דקדשי קדשים הוא: יש בו
קרא קא נסיב פי' כל חלב לרבות
לְרֵיחַ נִיחֹחַ כָּל חֵלֶב לַיְיָ:
רחמנא חלב הוה אמינא חלב אין יותרת ושתי
מעילה. בחלבו: כל חלב לה'.
האימורים ומשני אסמכתא בעלמא
ויקרא ג טז
3. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
כליות לא כתב רחמנא כאשר יורם ואי כתב
בקדשים קלים כתיב ולהכי כתיב בהו
וה"ה קרא דהכא והא דתנן בפרק
רבינו גרשום
לֵאמֹר כָּל חֵלֶב שׁוֹר
אמרו לו יש אוכל אכילה
לה' למימרא דקדשי ה' קרינא ביה
רחמנא כאשר יורם הוה אמינא חלב אליה
מה שאין בדם שאין בו
וְכֶשֶׂב וָעֵז לֹא תֹאכֵלוּ:
לענין מעילה: יותרת ושתי הכליות
אחת וחייב עליה ד' חטאות ואשם
מעילה כדבעינן למימר
ויקרא ז כג
דליתא בשור לא כתב רחמנא כל חלב א"ל
4. וְהִקְרִיב מִזֶּבַח
בגמרא: ואין בו משום
לא. דלאו חלב איקרו: כאשר יורם.
איכא לאוקומי בעולה ואע"פ דעורה
רב מרי לרב זביד אי אליה איקראי חלב
פיגול
ונותר אלא
הַשְּׁלָמִים אִשֶּׁה לַיְיָ חֶלְבּוֹ
לימד על כל האימורים שהוקשו
לכהנים אין לחוש כיון דכל הבשר
בבשר והנותר מבשר הזבח
הָאַלְיָה תְמִימָה לְעֻמַּת
תיתסר באכילה א"ל עליך אמר קרא 3 כל
הוא
למזבח: לפני כפרה כלאחר
לאימורי פר כהן משיח: אליה דליתא
פיגול: וכי מה למדנו
הֶעָצֶה יְסִירֶנָּה וְאֶת
חלב שור וכשב ועז דבר השוה בשור וכשב
משור זבח השלמים.
הַחֵלֶב הַמְכַסֶּה אֶת הַקֶּרֶב
כפרה. הקשה ר"ת דבמעילה פ' ולד
בשור לא. נמעלו בה כי מייתו כבש
כלומר והלא בפר כהן
וְאֵת כָּל הַחֵלֶב אֲשֶׁר עַל
ועז רב אשי אמר 4 חלבו האליה איקראי חלב
לשלמים דאלית הכבש קרינא ביה ל)
חטאת אמרינן המקיז
ויקרא ג ט
משוח נמי כתיבי ביה
הַקֶּרֶב:
סתמא לא איקראי אלא מעתה לא ימעלו בה
5. כִּי נֶפֶשׁ הַבָּשָׂר בַּדָּם
כתב רחמנא כל חלב ואשכחן אליה
דם לבהמת קדשים מועלין בו אלמא
אימורין: מה פר כהן
משיח יש בו מעילה.
הִוא וַאֲנִי נְתַתִּיו לָכֶם עַל
אלא מחוורתא כדרב זביד: משא"כ בדם:
דאיקרי חלב דכתיב חלבו
יש מעילה בדם ותירץ דהתם מחיים
כלומר דקדשי קדשים
הַמִּזְבֵּחַ לְכַפֵּר עַל
האליה תמימה: תיתסר. כל אלית
דלא שייכא כפרה אבל לאחר שחיטה
מנה"מ אמר עולא דאמר קרא 5 לכם שלכם
הוא שכולו נשרף ואין
נַפְשֹׁתֵיכֶם כִּי הַדָּם הוּא
בו אכילה אף שור
כבש באכילה: כל חלב שור וכשב
אף לפני כפרה אין מועלין וא"ת
בַּנֶּפֶשׁ יְכַפֵּר:
יהא דבי רבי ישמעאל תנא לכפר לכפרה
5
ויקרא יז יא
זבח השלמים דקדשים
ועז. לא אסרה תורה אלא הנוהג
דהתם תנן ומייתי לה בפרק
6. וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹ בַד
נתתיו ולא למעילה ורבי יוחנן אמר אמר קרא
קלים הוא אפי' הכי יש
בכולן ואליה אינה נוהגת לא בשור
כל שעה דם בתחלה
בו מעילה: כתב רחמנא
וּמִכְנְסֵי בַד יִלְבַּשׁ עַל
הוא הוא לפני כפרה כלאחר כפרה מה לאחר
5
כאשר יורם. כלומר כל
ולא בעז: לא ימעלו בה. דהא
אין מועלין בו יצא לנחל קדרון מועלין
בְּשָׂרוֹ וְהֵרִים אֶת הַדֶּשֶׁן
מה שיורם: דבר השוה
כפרה אין בו מעילה אף לפני כפרה אין בו
אֲשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁ אֶת
מעילה מכל חלב לה' נפקא לן והא
בו וי"ל דמעילה דהתם מדרבנן היא
בשור וכשב וזהו חלב
הָעֹלָה עַל הַמִּזְבֵּחַ וְשָׂמוֹ
מעילה ואימא הוא לאחר כפרה כלפני כפרה
אמרת דלאו חלב איקראי: לכם.
וא"ת א"כ בריש מעילה
אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ: ויקרא ו ג
ויותרת אבל אליה ליתיה
7. וּבָא אַהֲרֹן אֶל אֹהֶל
בשור: אלא מעתה אל
מה לפני כפרה יש בו מעילה אף לאחר כפרה
ואני נתתיו לכם וגו' שלכם יהא אלמא
דדחיק לאשכוחי מעילה מדרבנן לייתי
ימעלו בו כלומר כיון דלאו
מוֹעֵד וּפָשַׁט אֶת בִּגְדֵי
לאו קדשי גבוה הוא: לכפרה נתתיו.
מהך משנה וי"ל דהתם אקדשים
יש בו מעילה אין לך דבר שנעשה מצותו
חשוב חלב ולאו חשוב
הַבָּד אֲשֶׁר לָבַשׁ בְּבֹאוֹ
ולא שיהא קרוי שלי למעול בו שאינה
ששחטן בדרום קאי דכחנקינהו דמי
אימורין אל ימעלו בו
אֶל הַקֹּדֶשׁ וְהִנִּיחָם שָׁם:
ומועלין בו ולא והרי תרומת הדשן דנעשה
❖
ויקרא טז כג
בקדשים קלים כשאר בשר
עומדת אלא לכפר בשבילכם: הוא.
וכי האי גוונא דחיק לאתויי דתקון
מצותו ומועלין בו דכתיב 6 ושמו אצל המזבח
שאוכלים הבעלים: אלא
משמע בהוייתו יהא לעולם דינו שוה
רבנן (כמה) מעילה אע"ג דבדילי
מחוורתא כדשנין מעיקרא.
משום דהואי תרומת הדשן ובגדי כהונה שני
בין לפני כפרה ובין לאחר כפרה שנתן
מינייהו ומייתי ראייה מר' יוחנן
כלומר דבר השוה בשור
מוסף רש"י
כתובין הבאין כאחד וכל שני כתובין הבאין
וכשב ועז אסור באכילה
מתנותיו ונשארו השיריים: מה לאחר
דאמר קדשים שמתו יצאו מידי
כעורה זו ששנה רבי.
ולא אליה דליתא בשור:
כאחד אין מלמדין הניחא לרבנן דאמרי
כפרה אין מעילה. בשיריים כדלקמן
מעילה דבר תורה וא"ת בסוף תמורה
אמר קרא לכם. כלומר
והניחם שם מלמד שטעונין גניזה אלא לר'
ואני נתתיו לכם על המזבח
גבי מקדיש עולה לבדק
דאין לך דבר שנעשה מצותו ומועלין
ו
7
(קדושין ט:)
לכפר: אלא לר' דוסא
דוסא דאמר שלא ישתמש בהן ליום הכפורים
הבית קאמר אי מדרבנן אימא סיפא
בו שהרי כבר נעשה צורך גבוה ממנו
דאמר שלא ישתמש בהן
ולאו קדשי ה' קרינא ביה: תרומת
ומועלין בה שתי מעילות ואי מדרבנן
אחר מאי איכא למימר אלא משום דהואי
כלומר אבל ראויין הן
(לעיל קטו:) כל חלב
לכהן הדיוט כל השנה
הדשן. כל בקר תורם מדשן מזבח
אמאי ומאי קושיא הא איכא מעילה
תרומת הדשן ועגלה ערופה שני כתובים
לה' לרבות אימורי
כולה: ואין מועלין
מלא מחתה ונותנו בצדי המזבח
דרבנן בדם ובקדשים שמתו וי"ל
קדשים קלים למעילה.
הבאין כאחד וכל שני כתובים הבאין כאחד
ונבלעת שם במקומה כדכתיבמ) והרים
דהתם שיש מעילה דאורייתא משום
אין מלמדין הניחא למ"ד אין מלמדין אלא
את הדשן אשר תאכל האש וגו'
עולה אין לחכמים לתקן שם מעילה
(כריתות כג:)
למאן דאמר מלמדין
מאי איכא למימר תרי
ושמו אצל המזבח מלמד שטעון שימה
כיון דבלאו הכי בדילי מינייהו ומשני
דבר השוה בשור וכשב
מיעוטי
וגניזה אלמא אסור בהנאה: בגדי
ראוי למעול בו ב' מעילות בבשר
ועז.
כהונה. ארבעה בגדי לבן שכ"ג נכנס בהן לפני ולפנים ביום
מעילה דאורייתא משום עולה ובעור דליכא מעילה דאורייתא לא
מנא
(שם ד.)
אין
בדילי מיניה ותקנו רבנן מעילה: לך דבר שנעשה מצותו
הכפורים וטעונין גניזה עולמית ואין הדיוט עובד בהן כל
הני מילי.
ומועלין בו. וא"ת אדרבה לא נמעט לפני כפרה דאין לך דבר שלא
(יומא נט:) שלכם
השנה ולא [כ"ג] ליום כפורים אחר כדכתיב ופשט את בגדי
יהא.
הבד והניחם שם: אלא לרבי דוסא דאמר. כשרין הן לכהן
נעשה מצותו שלא ימעלו בו ואע"ג דאיכא קדשים קלים היינו משום
(זבחים מו.)
הדיוט כל השנה שכהן הדיוט משמש בהן בארבעה כלים ומה ת"ל
דלא אקרו קדשי שמים וי"ל דאשכחן טובא דהא דשן אין מועלין
לכפרה נתתיו.
והניחם שם מלמד שלא ישתמש הוא ליוה"כ אחר מאי איכא למימר:
בו עד שעת תרומה ועגלה ערופה עד לאחר ירידתה :
נ)
ולא והרי תרומת הדשן. וא"ת דתנן במעילה פרק ולד חטאת
עגלה ערופה. אף על פי שנעשה מצותה אסורה בהנאה
אמר קרא
(שם)
דכתיב וערפו שם שם תהא קבורתה :
דישון מזבח פנימי והמנורה לא נהנים ולא
הוא.
(שם)
מועלין וקאמר בגמרא בשלמא מזבח החיצון דכתיב ביה ושמו אלא
מיעוטי
מזבח פנימי מנלן משמע דמושמו דריש דאין מועלין ובשמעתין אדרבה משמע ליה מושמו דמועלין וי"ל דמתניתין דהתם משמע דאין מועלין
בדישון הפנימי שהדישון מוציאו מידי מעילה אבל קודם מועלים א"כ מצוה לדשן ועל זה קאמר בשלמא חיצון דכתיב ושמו לכך מצוה
(יומא נט:)
מה לאחר כפרה אין
לדשן ומ"מ אף לאחר הרמה איכא מעילה כדדרשינן בסוף ס) מעילה ושמו בנחת שלא יפזר אלא פנימי מנא לן דמצוה לדשן שאתה
בו מעילה.
אומר שהדישון מוציאו מידי מעילה ומשני דאמר קרא והסיר מוראתו והשליך אותה אל מקום הדשן אם לענין מזבח החיצון לא צריך דהא
כתיב ושמו אצל המזבח כו' והתם פריך והא איצטריך למזבח החיצון לקבוע לו מקום דכתיב קדמה:
משום דהוי תרומת הדשן ובגדי כהונה כו'. במעילה בפרק ולד חטאת מאריך יותר ומסקינן כי הכא:
(זבחים מו.)
תרי אין לך דבר כו'.
(שם) והרי תרומת הדשן.
(שם) (יומא נט:) ובגדי כהונה.
(זבחים מו.) וכל שני כתובין הבאין כאחד אין מלמדין. (קדושין כד.) (פסחים מה.)
(זבחים שם) אלא לר' דוסא דאמר כו'.
(יומא ס.) ועגלה ערופה. (זבחים שם)