העור
והרוטב
פרק תשיעי
חולין
קיח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
יכול
שאני מוציא
כו'. שהנוגע כנגד הבשר לא יהא טמא דאפילו
מעשה יד ג]לא עבד להכניס ולהוציא טומאה לא נעביד האי שומר דכיון
ה א
א)
ב) ג)
דאימעיט מאיצטרופי אפילו תורת יד האוכל לא ניהוי ליה דשאם נגע יד האוכל הטמא בדבר אחר ילפינן לקמן דמוציאה טומאה מן
ו ב
ד)
הטמא לטהור והאי שומר לאו יד הוא ושמירתו לא תשוייה אפילו לחשיבות יד תלמוד לומר יטמא ד]: כל שהוא יד. עצם שאין בו מוח ובראשו
ז ג
האחד בשר: טמא. אם היה טהור ונגע היד בשרץ מכנסת טומאה לאוכל דאע"ג דאיהו לאו
אוכל הוא מקבל טומאה כאוכל עצמו:
❖
ח ד
ומטמא. אם אוכל טמא הוא ונגע
שומר דכתב רחמנא למה לי ש"מ
ידו באוכל טהור מטמאו: ואינו
יכול
הנוגע כנגד בשר מאחוריו לא
יהא
ה)
מצטרף. לכביצה: וכל שהוא שומר
לצרף. וא"ת לפי' ר"ת
טמא
תלמוד לומר יטמא מאי קאמר
אמר
רבינו גרשום
1
אע"פ שאינו יד. כגון עור שכנגדו
ורבינו שמואל ה) דבעו כביצה לקבל
❖
רבא
ואמרי לה כדי חסורי מיחסרא
והכי
הנוג' כנגד בשר מאחוריו
כזית בשר: טמא. אם היה טהור
טומאה מנלן צירוף בשומר להכניס
דאינו טמא ונסיב לה קרא
קתני
בנבלתה א ולא בעור שאין עליו כזית
מקבל טומאה ומכניסה לאוכל:
דטמא: חסורי מחסרא
דאימא קרא אתא להוציא וי"ל כיון
בשר ועור משלימו לכזית יכול שאני מוציא
והכי קתני וכו' דאפי'
ומטמא. אם היה אוכל טמא ונגע
תורה אור השלם
דיד מכניס ומוציא ושומר מכניס
מעשה יד נמי לא עביד
אף עור שיש עליו כזית בשר הנוגע כנגד
שומרו בטהור מוציא שומר את
ומוציא לענין צירוף שומר נמי לא שנא:
1. וְכִי יָמוּת מִן הַבְּהֵמָה
כלומר דהעור לא יהא
בשר מאחוריו יכול לא יהא טמא ואפילו
הטומאה מזה לזה: לא יד ולא
חשוב אפי' יד דנבלה.
א]
אֲשֶׁר הִיא לָכֶם לְאָכְלָה
מעיקרא
ת"ל יטמא דהעור חשוב
הַנֹּגֵעַ בְּנִבְלָתָהּ יִטְמָא עַד
שומר. כגון שער ד): טמא הוא לכם
מעשה יד נמי לא עביד תלמוד לומר יטמא תנן התם כל שהוא יד ולא
ב
ג
כיד וטמא: כל שהוא יד
הָעָרֶב: ויקרא יא לט
לכל שבצרכיכם. לכל דבר שהוא צורך
שומר טמא ומטמא ואינו מצטרף שומר ואע"פ שאינו יד טמא ומטמא
2. וְכִי יֻתַּן מַיִם עַל זֶרַע
ולא שומר כגון ידות של
שבלים ועוקצין של פרי
לכם באוכל הזה הכל טמא הרי לך
וְנָפַל מִנִּבְלָתָם עָלָיו טָמֵא
ומצטרף לא יד ולא שומר לא טמא ולא מטמא ידות היכא כתיבי דכתיב
טמא ומטמא ואין מצטרף
הוּא לָכֶם: ויקרא יא לח
שהיד מביאה טומאה לאוכל דהא יד
3. וְכֹל אֲשֶׁר יִפֹּל
2 וכי יותן מים על זרע ונפל מנבלתם עליו טמא הוא דלכם לכם לכל שבצרכיכם
כלומר טמא מחמת אוכל
גבי הבאת טומאה כתיב: וכי ימות
שאם נטמא האוכל מטמא
מִנִּבְלָתָם עָלָיו יִטְמָא
לרבות את הידות וכתיב וכי ימות מן הבהמה אשר היא לכם לכם לכל
1
היד: ומטמא. שאם נטמא
וגו'. הרי יד להוציא דהא נבלה לאו
תַּנּוּר וְכִירַיִם יֻתָּץ טְמֵאִים
שבצרכיכם לרבות את הידות יד להכניס ולהוציא שומר להכניס ולהוציא לא
היד מטמא האוכל: ואין
הֵם וּטְמֵאִים יִהְיוּ לָכֶם:
בת הכנסה היא שהטומאה מגופה
❖
מצטרף. כלומר שאם אין
ויקרא יא לה
צריך קרא ק"ו מיד אתי ומה יד שאינה מגינה מכנסת ומוציאה שומר לא
ויד דכתיב בה לטמויי אחריני כתיב:
באוכל כביצה אלא בכלל
יד אין מצטרף עמו לטמא
כ"ש שומר דכתב רחמנא למה לי ש"מ לצרף ואימא יד להכניס ולא להוציא
יד להכניס ולהוציא. כלומר הרי לנו
טומאת אוכלין: שומר
גליון הש"ס
יד להכניס דטומאת אוכלין ויד נבלה
שומר להכניס ולהוציא אבל יד להוציא ושומר לצרף לא יד להכניס ולא
אע"פ שאין יד. כגון
להוציא: שומר. דכתב רחמנא לעיל
גמ' יד יתירא כתיב.
קליפה של אגוזים וקליפה
להוציא לא מצית אמרת השתא עיולי מעיילא אפוקי מיבעיא ואימא יד
של רמונים: לא יד ולא
מעל כל זרע זרוע למה לי: ה"ג
❖
להוציא ולא להכניס שומר להוציא ולהכניס אבל יד להכניס ושומר לצרף לא
שומר. כגון נץ של רמון
ואימא יד להכניס ולא להוציא ושומר
ושל תמר עליו דקין שעל
ב] $יד יתירא כתיב 3 תנור וכירים יותץ וגו' לכם לכל שבצרכיכם לרבות את
להכניס ולהוציא. כלומר יד האמורה
הפרי בראשו: ידות היכא
הידות הי מינייהו מייתר לכתוב רחמנא בזרעים וליתו הנך מינייהו מה לזרעים
כתיבן. כלומר דיד יהא
באוכלין להכניס היא אבל לא להוציא
הגהות הב"ח
כאוכל: דכתיב וכי ימות
שכן טומאתן מרובה לכתוב רחמנא בתנור וליתי הנך מיניה מה לתנור שכן
ומנבלה לא ילפא להוציא כדאמרינן
(א) גמ'
מן הבהמה אשר היא לכם
מטמא מאוירו לכתוב רחמנא בנבלה וליתי הנך מינה מה לנבלה שכן
אלא ואלא
לקמן דשאני נבלה דטומאה חמורה
לאכלה. זו היא יד דנבלה:
(ב) שם
יד להכניס ולהוציא
מטמאה אדם ומטמאה במשא וטומאה יוצאה מגופה חדא מחדא לא אתיא
היא וכי כתב שומר להוציא כתיב
❖
האמרת
כלומר להכניס הטומאה
דלהכניס אתי בק"ו מיד אבל יד להוציא
תיתי חדא מתרתי הי תיתי לא לכתוב רחמנא בזרעים ותיתי מהנך מה להנך
מן הידות לאוכלין דאי
נטמא היד נטמא האוכל.
ושומר לצרף לית לך: ומשני יד
שכן מטמאין שלא בהכשר תאמר בזרעים שאין מטמאין אלא בהכשר
ולהוציא כלומר להוציא
מוסף רש"י
להכניס ולא להוציא לא מצית אמרת
אמר רב הונא בריה דרב יהושע פירות שלא הוכשרו כתנור שלא נגמרה
את הטומאה מן האוכל
❖
דהשתא עיולי מעיילא. ואע"פ שעדיין
כדי. (גיטין פה:)
לידות דאי נטמא האוכל
מלאכתו דמי אלא פריך הכי מה להנך שכן מטמאין שלא בנגיעה
נטמא היד: שומר שמגין.
לא ירדה לו טומאה אפוקי מיבעיא
כלומר שמגין על הפרי:
תאמר בזרעים שאין ב) מטמאין אלא בנגיעה לא לכתוב רחמנא בתנור
הלכך כיון דמכנסת כ"ש דמוציאה
ואימא יד להכניס ולא
שיטה מקובצת
ותיתי מהנך מה להנך שכן אוכל לא לכתוב רחמנא בנבלה ותיתי
ושומר אתי להכניס ולהוציא בק"ו והאי
(א)
להוציא שומר להכניס
א] יכול לא יהא טמא
ולהוציא כלומר שומר
מהנך (אין הכי נמי אלא) יד דנבלה למה לי אם אינו ענין ליד נבלה
דכתביה רחמנא לצרף כתביה: ואימא
דאפי' מעשה יד: ב] יד
דפרי. אבל יד להוציא
יד. דכתיבא באוכלים להוציא כתיבא
תנהו ענין ליד דעלמא יד להכניס יד להוציא שומר לצרף ואכתי יד דנבלה
ושומר לצרף לא כלומר
יתירא כתיב. נ"ב עי' תוס'
לעיל דף כד ע"ב: ג] לא
ולא להכניס והכנסה לא אתי מהוצאה
שומר דפרי. יד יתירא
אצטריך דאי לא כתב רחמנא בנבלה הוה אמינא דיו לבא מן הדין להיות
כתיב ביה כלומר מאותו יד
יהא טמא דאפי' מעשה
וכתב שומר לרבות בו אף הכנסה
כנדון מה הנך לא מטמא אדם אף נבלה לא מטמאה אדם אלא יד דנבלה
יתירא מפקינן יד להכניס
יד להכניס ולהוציא:
אבל יד להכניס ושומר לצרף לא
ד] ת"ל יטמא יו"ד יתיר'
[ולהוציא] ומעל זרע זרוע
מיצרך צריך ושומר דנבלה הוא דלא צריך למאי הלכתא כתביה
ולקמיה
משני מעיקרא כי כתיבא יד
מפקינן שומר לצרף:
קא דרי' דהו"ל למיכתב
רחמנא אי לאיצטרופי אמרת לא מצטרף ולהוציא קל וחומר מיד אתי
מה לזרעין שכן טומאתן
טמא וכתב יטמא לרבויי
(ב)
באוכלין אתחלת טומאה כתיבא דהיא
מרובה. כלומר כשמצינו
טומאות. הס"ד ומה"ד כל
אלא אם אין ענין לשומר דנבלה תנהו ענין ליד דנבלה ואם אינו ענין
הכנסה ומיהו השתא משני ליה
שהוא: ה] שהתנור תחלה
במתנית' ריבה לטמא
ליד דנבלה תנהו ענין ליד דעלמא יד להוציא יד להכניס ושומר לצרף
שינויא אחרינא: יד יתירא כתיבא.
טומאת אוכלין ממה
והאוכלים שניים כדתניא
שריבה לטמא טומאת
בפסחים. נ"ב ואמרי' נמי
ואימא נבלות: אמר רב הונא בריה
ועל כרחך תרתי להוצאה לא איצטריך
לעיל בפ' ראשון [ד'
דל חד מינייהו להכנסה וכיון דאיתא הכנסה והוצאה ביד יליף שומר בק"ו וכי כתביה רחמנא לצרף כתביה: הי מינייהו מייתר. כולהו להוצאה
דר' יהושע פירות שלא
כד:] דת"ר תוכו כך נ"ל:
ו] מה להנך שכן מיטמאין
הוכשרו כו' כלומר את
צריכי: וליתו הנך. תנור ונבלה: זרעים טומאה מרובה. שמקבלין טומאה מולדי טומאה תאמר בתנור שאינו מקבל טומאה אלא מאב
אמרת תאמר בזרעים שכן
קבלו וכו' נ"ב נ"א בקצת
הטומאה וכן מנבלה מרובה טומאת אוכלין כדתנן מתניתין ריבה לטמא טומאת אוכלין ממה שריבה לטמא טומאת נבלות: תנור מטמא
אין מטמא אלא בהכשר
פירושי רש"י ז"ל כ"י שכן
אוכלין באוירו. שהתנור תחלה ה]הוי ואוכלין שניים כדתניא בפסחים בפרק ראשון דת"ר תוכו אע"פ שלא נגע מה תוכו האמור לטמא
ודבר קל הוא ואין למדין
מיטמאין מקבלין טומאה
קל מחמור להחמיר אלא
שלא בנגיעה שהנבילה
כו' אלמא תנור מטמא לאוכלין אע"פ שאינן נוגעין בו תאמר בנבלה ובזרעים טמאין שאינן מטמאין אחרים אא"כ נגעו בהן כל הנך דקאמר
להקל בענין זה אין תנור
טמאה מגופה והתנור קבל
תיתי מיניה בבנין אב קאמר טימא כאן וטימא כאן מה מצינו כאן שהיד מוציאה טומאה לאחרים אף כאן יד מוציאה טומאה לאחרים:
חמור מזרעים שפירות
מאוירו: מה להנך שכן
הי תיתי. איזו מהן לא תכתוב ותיתי מינייהו: ותיתי מהנך. הצד השוה שבהם שהן טמאין וידן מוציאה טומאתן לאחרים אף אני אביא
שלא הוכשרו כתנור שלא
אוכל ואע"ג דהך פירכא
נגמרה מלאכתו: מה להנך.
לאו קולא וחומרא הוא
זרעים טמאים שתהא ידן מוציאה טומאתן לאחרים: אמר רב הונא בריה דרב יהושע. הא דהכשר לאו פירכא היא דהיינו גמר מלאכה
שמטמאין שלא בנגיעה
הוה אמינא דהא אמרינן
דידהו ותנור נמי בלאו גמר מלאכה לאו טמא הוא: ו]מה להנך שכן מיטמאין. קבלו הטומאה שלא בנגיעה דהא אמרן בכל הבשר
בכל הבשר וכו': ז] וידן
דתנור מטמא מאוירו
דמה הצד פרכינן כל דהו: אלא יד דנבלה. מייתר דתיתי מהנך דכי פרכת מה לזרעים שכן טומאתן מרובה תנור יוכיח מה לתנור שכן מטמא
ונבלה מיטמאה מעצמה:
מוציאה טומאתם לאחרים
אף אני: ח] תנהו ענין
לא לכתוב רחמנא בנבלה
אחרים מאוירו זרעים יוכיחו וחזר הדין הצד השוה שבהן שהן טמאין וידן מוציאה ז]טומאה לאחרים אף אני אביא נבלה אלמא מייתר יד דנבלה
ותיתי מהנך. דהיא חמורה
ליד דעלמא דאוכלין ואם
להוציא: למה לי דאם אינו ענין לה. דהא אתיא במה הצד: תנהו ענין ליד דעלמא. ח] לאוכלין ואם אינו ענין להוצאה דהא בדידהו יד
מכולן: אם אינו ענין ליד
אינו ענין:
כתיבא תנהו להכנסה הרי יד להכניס ולהוציא ושומר לצרף: שלא תאמר דיו. אי לא הוה כתיבא בגופה וגמרה מהנך הוה אמינא דיו
נבלה. כלומר דנפיק מתנור
ומזרעים: יד להוציא ויד
ליד נבלה הלמדה מאלו להיות כאלו דמה אלו לא מטמו אדם אף נבלה הואיל ויד דידה מהנך אתיא לא תטמא אדם דרך ידה כגון תחב
להכניס שומר לצרף.
קיסם בכזית בשר נבלה להיות לו יד ונגע אדם בו לא יטמא עד שיגע בנבלה עצמה וכן עצם של נבלה עצמה נמי דהויא יד: ושומר
כלומר יד להוציא מיד
דכתיב בהו בזרעים ויד
דנבלה. דרבינן לה לעיל דאמר יכול אף עור שיש עליו כזית בשר הנוגע כנגד בשר מאחוריו לא יהא טמא ת"ל יטמא לא צריך למיכתביה
דלמאי הלכתא כתביה: אי לאצטרופי. הא מעטיה מהכי דקתני רישא בנבלתה ולא בעור שאין עליו כזית בשר ועור משלימו לכזית:
תנהו ענין ליד דנבלה. שאף ע"פ שאינו שומר תוציא: ואם אינו ענין לה. דהא בגופה כתיבא תנהו ענין ליד דעלמא ולהוציא לא אצטריך
אלא להכניס. האי דנקט תנהו ענין ליד דנבלה והדר איצטריך ליה למימר תנהו ענין ליד דעלמא ולא נקט הכי אם אינו ענין לשומר דנבלה
תנהו
ענין ליד דעלמא הכי שייך
למיתני שפיר מדכיון
דיתורא דשומר בנבלה כתיבא תנהו ענין לנבלה דנבלה ונבלה היא
וכיון
דמשום יד
אתא תנהו ענין
ליד
דעלמא דיד ויד
הוא
אבל שומר דנבלה
להיות
ענין ליד דעלמא לא שייך למימר:
ואימא