קיח:
העור והרוטב פרק תשיעי
חולין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מעיקרא
כי כתיבא יד אהכנסה כתיבא. הקשה רבי אליהו
ואימא אם אינו ענין לשומר דנבלה תנהו ענין לשומר. דאוכל דהא
ט א
א)
ב)
מנלן ידות בכלים דעלמא דמיד דזרעים ותנור ונבלה
שומר ושומר הוא דאע"ג דכתיב בהו שומר אחרינא חד להכניס דהא
לא אתו דמה להנך שאין להם טהרה במקוה ונראה משום דדרשינן
לא כתיבא ביד דליתי שומר מינה וחד לצרף ושומר להוציא מיד יליף
י ב
יא ג
אבל יד להכניס לא איתרבאי: אלא מעיקרא כי כתיבא יד אהכנסה
בתורת כהנים והנוגע בהן לרבות את
הידות וההוא אפשר דלשאר
ג)
יב ד
ד)
כלים איצטריך ואי לא כתיב אלא
כתיבא. כלומר הא דפרכינן מרישא
יג ה
ה)
ההוא קרא לחודיה הוה מוקמינן ליה
אימא יד להוציא ולא להכניס לאו
ואימא אם אינו ענין
לשומר דנבלה תנהו
ו)
וכשם
יד ו
שאין
בדמסתבר טפי:
פירכא היא דכי כתיבא יד באוכלין
ז)
ענין לשומר דעלמא שומר להכניס ושומר
טו ז
ח)
אתחלת טומאתן כתיבא כשהן מקבלין
מקבלין טומאה אלא לכשיתלשו. וא"ת
❖
לצרף אבל יד להכניס לא אלא מעיקרא כי
ט) י)
אדרבה יותר ראוי לתלות טומאה
אותה מן השרץ וכיון דמכנסת כל שכן
כ)
כתיבא יד אהכנסה כתיבא אלא שומר דנבלה
ל)
דמוציאה ושומר להכניס ולהוציא מק"ו
בהכשר דמה שאין מטמא זה תלוי
למה לי לגופיה ולמאי אי לאצטרופי אמרת
מ)
אתי שומר דזרעים לצרף: אלא
בהכשר דמעיקרא לא הוכשרו וכ"ת
רבינו גרשום
❖
נ)
לא מצטרף אי להכניס ולהוציא ק"ו מיד אתיא
שומר דנבלה ל"ל. בשלמא כולהו
דאפשר באילן מלא פירות שנתלש
להכניס מיד דנבלה ושומר
מילתא דאתיא בקל וחומר טרח וכתב לה
והוכשר וחזר ונטעו אי אפשר לומר
צריכי ואפילו יד דנבלה שלא תאמר
לצרף שומר דאוכלין מעל
כל זרע זרוע אשר יזרע
תורה אור השלם
קרא אי הכי שומר דעלמא אימא לך להכניס
כן דהא כשחזר ונטעו בטל ליה
דיו אלא שומר דנבלה למה לי הא
וגו' כדרך שבני אדם
לא מצטרף: ואי להכניס ולהוציא בא.
הכשר כשהשריש שאפילו טומאה
ומלתא דאתי בקל וחומר טרח וכתב לה קרא
1. וְכִי יִפֹּל מִנִּבְלָתָם עַל
מוציאין לזריעה. ושומר
דנבלה הוא דלא צריך ומי
בטלה כדאמרינן גבי
כיון דכתיבא יד בנבלה אתי שומר
כָּל זֶרַע זֵרוּעַ אֲשֶׁר יִזָּרֵעַ
היכא דאיכא למידרש דרשינן רב חביבא
❖
הוא שומר דנבלה הנוגע
טָהוֹר הוּא: ויקרא יא לז
בק"ו מינה: א"ה. דאמרת טרח
גידולי תרומה וי"ל דפשיטא ליה שאין
אמר שאני שומר דנבלה כיון דמעשה יד קא
בנבלתה טמא דאוקימנא
מקבלין טומאה אלא לכשיתלשו כדפי'
וכתב שומר מנא לך דמצטרף הא
בעור שהוא שומר ואם
עביד איד שדינן ליה מתקיף לה רב יהודה
אינו ענין [ליד דנבלה
בקונטרס שאם (ד) אומר מחוברין
לאו צירוף בהדיא כתיבא ומשום דלא
גליון הש"ס
בר ישמעאל הא דתנן א הפיטמא של רמון
תנהו ענין] ליד דעלמא
טמאין טימאת [את] הכל וקאמר
אצטריך להכניס ולהוציא שדית ליה
גמ' ואין שומר לפחות
יד להוציא ויד להכניס
מצטרפת והנץ שלו אין מצטרף ואמאי קרי
אצירוף אימא להכניס ולהוציא אתא
דה"נ אין מקבלין הכשר אלא לכשיתלשו
מכפול.
ושומר לצרף מעל כל
❖
זרע זרוע אשר יזרע:
כאן על כל זרע זרוע וליכא ותו הא דתנן
אפילו לקבל טומאה אחר התלישה
ואע"ג דבקל וחומר מיד אתי מילתא
אלא מעיקרא כי כתיבא
וא"ת מההוא טעמא דפשוט לו
דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא:
העור והרוטב והקיפה וכו' מצטרף לטמא
יד אהכנסה כתיבא כי
רב חביבא אמר. לעולם כדאמרינן
בטומאה תפשוט לו בהכשר שאם
יותן מים על זרע וכו'
טומאת אוכלים מנלן אלא תלתא קראי כתיבי
הגהות הב"ח
טמא הוא לכם דאפקינן
מעיקרא דשומר דנבלה דלא איצטריך
אתה אומר כן הכשרת הכל במחובר
על כל זרע זרוע אשר יזרע חד לשומר
(א) גמ'
1 ב
ידות דאוכלין מעיקרא
תנהו ענין ליד ודקפרכת אימא תנהו
וי"ל דאין זה תימה כל כך אם נאמר
השניים (ב) רש"י
כי כתב יד אהכנסה
דזרעים וחד לשומר דאילנות אידך לשומר
לטומאה
ענין לשומר דעלמא אבל יד להכניס
דהוכשר הכל במחובר ע"י גשמים
כתיב שמכניס הטומאה
שנופלין על הזרעים: אין יד לפחות
בשר וביצים ודגים אמר רב חייא בר אשי
(ג) ד"ה
מן הידות לאוכלין ומה
לא אשכחן לאו פירכא היא דכיון
הוא (ד) תוס'
דאמרינן דמוציא את
אמר רב יש יד לטומאה ואין יד להכשר ור'
מכזית. פי' בקונטרס כגון פול או
דמעשה יד עביד שאין מצטרף כשאר
אתה
הטומאה מאוכלין לידות
❖
יוחנן אמר יש יד לטומאה ולהכשר במאי
חצי זית בשר ולו יד והרי הוא עם
שומרים אלא מכניס ומוציא כמעשה
מק"ו אתי השתא עיולי
כ)
ג
מעיילא אפוקי מיבעיא:
קמיפלגי איבעית אימא סברא איבעית
כביצה אוכלין ואין נראה דאפילו היה
יד מסתברא דיתורא דידיה דלא
א]
אלא שומר דנבלה למה
איצטריך: איד שדינן ליה. להיות
נוגע בחצי זית עצמו לא היה טמא
אימא קרא איבעית אימא קרא מר סבר מקרא
לי אי לאיצטרופי כלומר
מוסף רש"י
מעיקרא אמרינן שומר
מדאמרי' בפ"ק התורה
ענין ליד דעלמא והשתא כולהו צריכי
נדרש לפניו ולא לפני פניו ומר סבר מקרא
הפיטמא של רמון.
בנבלה ואיצטריך יד
העידה על כלי חרס אפילו הוא מלא
כל ידות דכתיבי להוציא צריכי דחדא
נדרש לפניו ולפני פניו איבעית אימא סברא
להוציא ויד להכניס
חרדל אלמא אי לאו אויר כלי חרס
מאידך לא אתיא כדאמרן ודנבלה
והשתא אמרת מעיקרא
מר סבר הכשר תחלת טומאה הוא ומר סבר
מצטרפת.
כי כתיבא יד אהכנסה
לא הוי כמו במחובר אע"פ שנוגעין
משום שלא תאמר דיו שומר דנבלה
(ברכות
כתיב והוצאה ק"ו א"כ
הכשר לאו תחלת טומאה הוא תניא כוותיה
יחד ותנן נמי בפרק בתרא דחגיגה
להיות ענין ליד דהכנסה ושומר דאוכלים
לו:) והנץ שלו אין
שומר דנבלה לא איצטריך
דרבי יוחנן כשם שיש יד לטומאה כך יש יד
לצרף: הפיטמא של רמון. ד]הוא שומר
הכלי מצרף כל מה שבתוכו
מצטרף.
אלא לגופיה: אי להכניס
ולהוציא ק"ו מיד אתי.
להכשר וכשם שאין מקבלין טומאה אלא
לקדש אבל לא לתרומה ומבעיא לן
על פיו והנץ שומר אחר ע"ג הפיטמא
ד
כלומר מה יד שאינה מגינה
בהקומץ רבה אי
כמו שיש על אגוזים שומר ע"ג שומר:
לכשיתלשו כך אין מקבלין הכשר אלא עד
ה
ב]
מכנסת ומוציאה: אי הכי
אין מצטרף. דאין שומר ע"ג שומר
דוקא דנגעי אהדדי או לא ואי נגיעה
שומר דעלמא נמי אימא
שיתלשו אמר רב אין יד לפחות מכזית $ ואין
להכניס ולהוציא כלומר
חשיב כמחובר א"כ פשיטא דבלא
כדאמרינן לקמןח) פיטמא מיהא מצטרף
❖
שומר לפחות מכפול ורבי יוחנן אמר יש יד
(שם)
ולא לצרף: כל היכא
ו
ואמאי הא ליכא למימר כדרך שבני
נגיעה איירי דבנגיעה לא היה צריך
דאיכא למידרש דרשינן
לפחות מכזית ויש שומר לפחות מכפול מיתיבי
אדם מוציאין לזריעה ה]הא לאו זרעים
צירוף כלי ונראה לפרש שזה חצי
ומאי דרשא דרשינן ביה
ב' עצמות ועליהן ב' חצאי זיתים והכניס
לצרף. רב חביבא אמר
ז
שיטה מקובצת
נינהו וכשנוטעין אילן אין נוטעין
זית מחובר עם כביצה אוכלין אבל
שומר דנבלה כו' כלומר
ראשיהן (א) ג] ב' לבית והבית מאהיל עליהן
אלא יחור ואם נוטעין רמון כבר
אינו מחובר כל כך ואם היה מגביה
א] אי בעית אימא קרא
לא מצית למיפרך ואימא
הבית טמא יהודה בן נקוסא אומר משום רבי
אם אינו ענין לשומר
איבעית אימא סברא:
נשרה אותה פטמא שהיא כעין פרח
אותו היה ניתק אותו כביצה אוכלין
ב] אלא לכשיתלשו אמר
דנבלה תנהו ענין לשומר
שבראש התפוחים ומתניתין נמי דקתני
יעקב היאך שני עצמות מצטרפין לכזית
מאותו פחות מכזית דלא הוי יד לשאר
רב: ג] והכניס ראשיהן
דעלמא אלא ליד דעלמא
עור מצטרף משום שומר הא לא
אוכל אלא לפחות מכזית ולפי' הקונטרס
השנים לבית: ד] הפיטמא
ורב
שדינן שומר דנבלה
להוציא ולהכניס מ"ט כיון
של רמון שומר הוא לו על
כתיב שומר אלא בזרעים וטעמא משום דזרעי ליה בהדיה הוא: ו]ג'
שמפרש בעלמא דאוכל כל שהוא מקבל טומאה א"צ לומר שהוא מחובר
פיו: ה] מוציאין לזריעה
דמעשה יד קעביד דהעור
קראי. זרע זרוע יזרע: יש יד לטומאה. להכניס ולהוציא כדאמרינן :
עם שאר אוכלין אלא בעי אם מכניס טומאה לאותו חצי זית אבל
דהא לאו זרעים: ו] משום
שהוא שומר מעשה יד
ואין יד להכשר. אין תורת יד לענין הכשר שאם הוכשרה היד לא
להוציא אפילו היה זית שלם ונגע בו לא היה טמא דצריך כביצה
קא עביד שיכול לאוחזו
דזרעי ליה בהדיה הוא. נ"ב
בעור ונמשך הבשר בכלל
נ"א בקצת פירושי רש"י
הוכשרו הזרעים: מקרא נדרש. ז] ט) לכל דנפקי ידות מיניה נדרש
ואפילו אם אין מקבל טומאה בכל שהוא מדאורייתא איכא למימר
העור: הפיטמה של רימון
ז"ל בהדיה הוא כדגמרינן
לפניו אטמא הוא ולא לפני פניו אוכי יותן מים דהוא רישא דקרא:
דמבעיא ליה אי מקבל טומאה מדרבנן דמדרבנן מקבל טומאה
זו היא קליפה שומר של
מקראי דזרע זרוע אשר
בכל שהוא: והבית מאהיל עליה הבית טמא. ויד למת
תחלת טומאה הוא. ויש לו יד
טומאה: וכשם שאין. זרעים
ל)
ח] (ב)
רימון: קרי כאן על כל זרע
יזרע הס"ד: ומה"ד יש
יד וכו': ז] מקרא נדרש
זרוע וליכא. כלומר דבעינן
נפקא לן במה הצד מנבלה ותנור דמה נבלה שאין מטמא באהל
מקבלין טומאה אלא לכשיתלשו כדאמרינן בת"כ י) אם אתה אומר
כדרך שבני אדם מוציאין
לפניו לכם דנפקי ידות:
כו' ואי פרכת מה לנבלה שכן אוכל תאמר במת שאין אוכל
מחוברין טמאין טימאת את הכל שאין לך מחוברין שאין שרצים מצויין
ח] ויש לו יד כטומאה:
לזריעה וליכא: אלא תלתא
ט] ובראשו אחד כזית
אצלם: פול. פחות הרבה מכזית: אין יד לפחות מכזית.
כדאמרינן בפרק דם שחיטה תנור יוכיח מה לתנור שכן מטמא
קראי כתיבי ואלו הן תלתא
י]מ)
קראי. זרע זרוע אשר יזרע
בשר מודינא דיש לו:
מאוירו נבלה תוכיח הצד השוה שבהם שמטמא וידיהם כיוצא
אם יש אוכל פחות מכזית כגון פול או חצי זית בשר ולו יד
י] כדאמרינן בפרק דם
ג' פעמים חד לשומר
והרי (ג) הן עם אוכלין כביצה ונגעה טומאה ביד הואיל
בהם כו' וא"ת לענין אהל נימא דיו וי"ל דמעיקרא נ)ודאי לא אשכחן
דזרעים. כלומר שמצטרף
שחיטה לאפוקי מת אע"ג
בטומאה חמורה ידות הוה פרכינן על נבילה דיו אבל השתא דאשכחן
ועיקרו אינו כזית ביחד אין חשוב להיות לו יד והכל טהור אבל
להשלים האוכל. וחד
דממליא ליה לא מטמא
לשומר דאילנות כלומר
טומאת אוכלים משום
יש שומר לפחות מכזית ובלבד שיהא כפול: וכן אין שומר לפחות
יד בטומאה חמורה דהוי כגוף לענין מת נמי משוינן יד כגוף:
שומר של פרי וחד לשומר
דבטלה דעתו אצל כל
מכפול. לא להצטרף לענין כביצה ולא להכניס ולהוציא כגון
ורב
דבשר בצים ודג כלומר
אדם. כן מצאתי בתוס'
כולן מצטרפין להשלים.
שאנץ:
עצם ובו מוח פחות מכפול והוא עם אוכלין כביצה או עדשים בשרביטיהם: ורבי יוחנן אמר כו' ויש שומר לפחות מכפול. אבל
שומר דבשר העור. שומר
יד לפחות מכפול לא מדלא ערבינהו ותני יש יד ויש שומר לפחות מכפול: והכניס ראשיהן השנים. אותן ראשין שאין בשר
דביצים הקליפה. שומר
עליהן והן של מת: הבית טמא. המאהיל על היד כמאהיל על הבשר עצם בלא בשר מטמא במגע ובמשא ואינו מטמא באהל :
דדגים הקשקשים: ידות
לטומאה כלומר להוציא
היאך שני עצמות. אם היה עצם אחד ובראשו אחד כזית ט] מודינא דיש לו יד להביא טומאה לבית אבל יד לפחות מכזית לא אמרינן:
ולהכניס: ואין יד להכשר.
ורב
דאי הוכשר היד לא הוכשר
האוכל: מר סבר מקרא נדרש לפניו כלומר כתיב וכי יותן מים על זרע ונפל מנבלתם עליו טמא הוא לכם אלו הידות ונדרש לפניו כלומר היכא אמרי' לכם לרבות את הידות לענין טומאה שלפניו דלכם
הוא ולא לפני פניו וכי יותן זה הוא ההכשר והוא לפני פניו דלכם: מר סבר הכשר תחלת טומאה היא. כלומר כשם שיד לטומאה כך יד להכשר: אין מקבלין הכשר אלא לכשיתלשו. כלומר שאם הוכשר
במחובר לא חשוב הכשר: אמר רב אין שומר לפחות מכפול. כלומר מה דאמרי' דשומר מכניס ומוציא ומצטרף אין חשוב שומר לפחות מכפול ואין יד לפחות מכזית כלומר מה דאמרי' דיד מוציא ומכניס
אין חשוב יד לפחות מכזית אוכלין. מיתיבי שני עצמות ועליהן שני חצאי זיתים. כלומר והכניס הידות לבית והבית מאהיל עליהן הבית טמא אע"ג דשני חצאי זיתים חוץ לבית דאמרי' דמצד זה שבשר המת
שעליו בא הטומאה לצד אחר: