קיט:
העור והרוטב פרק תשיעי חולין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שומר
אוכל שחלקו. לא שחלקו לגמרי דא"כ פשיטא דלא מצטרף
שני שומרין מהו שיצטרפו. לאוכל שבתוכן לכביצה: פנימית. היינו
יח א
א)
ב)
אותה לבנה הראשונה הראויה לאכול: קדורה. נקובה: מצטרפת.
כדפרישית לעיל ולהכי נקט נמי דוקא חלקו אבל שני אגוזים
יט ב
ג) ד)
שהרי היא עצמה אוכל: אמצעית. שומר היא: שלמה מצטרפת.
שהן שני אוכלים שלמים פשיטא דלא מצטרפין אלא מיירי כגון שיש
כ ג
ה) ו)
כא ד ה
דהוי שומר: קדורה אינה מצטרפת. דלא הויא שומר: חיצונה
כאן בשר ועליו עור וחלקו לעור והיה
חציו מצד זה וחציו מצד זה
ז)
טהורה. שאין שומר על גבי שומר
ומייתי ראיה מר' אלעזר בן עזריה
ח)
חשוב שומר: שומר אוכל שחלקו.
דמטמא בשל קטנית משום דכל
שני שומרין מהו שיצטרפו היכי דמי אילימא
ט)
כב ו
השומרים שבשרביט מצטרפין אע"ג
כגון אוכל כביצה ושומרו עליו וחלקו
י)
בזה על גב זה אומי איכא שומר על גב שומר
דכל חד לא מגין אלא אדידיה וא"ת
ב] או כגון שני בצלים קטנים שאין
❖
והתנן רבי יהודה אומר שלש קליפות בבצל
ב
ואמאי לא משני דאין השומרין
בשניהם אלא כביצה עם שומריהם
❖
פנימית בין שלמה בין קדורה מצטרפת
וקמבעיא ליה אי מצטרפי הני ג]שומרין
מצטרפין ומיירי כגון שיש בין כל
אמצעית שלמה מצטרפת קדורה אין מצטרפת
עם האוכל אי לא: ומטמא בשל
הגרגרין כביצה בלא שומרין והשומרין
רבינו גרשום
חיצונה בין כך ובין כך טהורה רב אושעיא
תורה אור השלם
קטנית. קא סלקא דעתיה ששנים
מכניסין ומוציאין ואין מצטרפין ואמאי
שני שומרין מהו
שומר אוכל שחלקו קמיבעיא ליה כיון דהאי
1. וְכִי יִפֹּל מִנִּבְלָתָם עַל
משני ליה בקולחא ומשום יד וי"ל
ושלשה שרביטים מצטרפין לכביצה
שיצטרפו.
לכביצה
לטומאת אוכלין: ומי
כָּל זֶרַע זֵרוּעַ אֲשֶׁר יִזָּרֵעַ
לא מגין אהאי והאי לא מגין אהאי לא
דבלאו הכי ניחא ליה טפי לאוקומי
עם אוכלין שבהן דודאי אין בשרביט
❖
ג
איכא שומר על גבי
טָהוֹר הוּא: ויקרא יא לז
בקולחא ומשום יד ומעיקרא לא הוה
אחד כביצה אלמא שני שומרין
מצטרפת או דלמא כיון דהאי מגין אדידיה
שומר. כלומר ומי חשוב
שומר על גבי שומר
מוקי לה משום שומר אלא משום
מצטרפין עם שני אוכלין לכביצה
ד]
והאי מגין אדידיה מצטרפין תא שמע רבי
להצטרף: קדורה לשון
הגהות הב"ח
אע"ג דהאי לא מגין אהאי: בקולחא.
דבמשמישן הוה משמע ליה משום
אלעזר בן עזריה מטהר בשל פול ומטמא
נקובה. פנימית בין קדורה
שומר אבל השתא דמפרש מאי
האי מטמא ומטהר ה] בקולחא קאי
(א) רש"י
כלומר דחשוב כאוכל
בשל קטנית מפני שרוצה במשמישן אמר
עצמו: שומר אוכל שחלקו
במשמישן בתשמישן ניחא ליה טפי
ומשום יד דהוי יד לכולהו שרביטין:
❖
ואותביה
רב אחא בריה דרבא בקולחא ומשום יד
כו'. כלומר שחלק האוכל
בחטי
דר"ש
חטין בקליפתן. אלמא חטין עם
לאוקומא בקולחא:
עם השומר קא מיבעיא
ומאי במשמישן בתשמישן ת"ש דתנא דבי
בן שטח.
ועדשים נמי כעדשים דר'
שומריהן מצטרפין לכביצה אלמא שני
ליה: ת"ש ר' אלעזר
הגהות מהר"ב
בן עזריה מטהר בשל
רבי ישמעאל 1 על כל זרע זרוע (אשר יזרע)
שמעון בן שטח שהיו כדינרי זהב ועם
שומרין מצטרפין וה"ה לאוכל שחלקו.
פול כו' כלומר והא
ו] וה"נ הוה מצי לתרוצי בריה שאני רנשבורג
הכא בקליפה של קיטנית שומריהם יש בהם כביצה:
כדרך שבני אדם מוציאין לזריעה חטה
לא משום שומר. וא"ת אמאי
אלא תירוצא דחיקא הוא: כדאמר
א] גמ'
מיחזי כשומר אוכל
בקליפתה ושעורה בקליפתה ועדשים בקליפתן
שחלקו וקתני ומטמא בשל
רב אחא בקולחא ומשום יד. דיד
קאמר ט) ר"ש לעיל אבל נימא
כדאמר רב אחא בריה דרבא בקולחא ומשום
קיטנית דמכניס ומוציא
אחד הוא: הך קליפה נמי בשדרה.
לא הוי יד מטעם שומר מיהא ליטמא
ב] שם
הטומאה ומצטרף כולו.
יד הכא נמי בשדרה ומשום שומר בשלמא
❖
וי"ל דלעיל מיירי בנוגע בנימא שלא
קאמר בסאסא דשבלתא שהחטין
ת"ש על כל זרע זרוע
עיליתא צריכי לתתיתא אלא תתיתא מאי
כו' והא הכא חטה
כנגד הבשר וכן פירש בקונטרס וא"ת
קבועין בשדרה בהיקף סביב ומשום
בקליפה דדמי השבולת
צריכי לעיליתא בחד דרא ומי איכא כביצה
ורבי יוחנן דמוקי לה משום יד אמאי
שומר דכל השבולת שלמה וכל הסאסא
כשומר אוכל שחלקו
מוסף רש"י
אוכלין בחד דרא בחטי דשמעון בן שטח
נקט ובשער שכנגדו וצ"ל דכשכנגדו
הויא חד שומר דכולן צריכין זה לזה
וחזינן דחשוב כשומר לכל
עור שיש עליו כזית
האוכל: הכא נמי בשדרה
השתא דאתית להכי חדא חטה נמי בחטי
שאם יפול אחד ז]כולם נופלין ולא הוו
לאו דוקא כדפירש בקונטרס:
א]
בשר.
ומשום שומר כלומר
איכא
דמתני לה אמתניתין כו'
שומרין: בשלמא עיליתא צריכי
דשמעון בן שטח גופא שני עצמות ועליהן
הנוגע בציב היוצא
לאו כדסברת דהשדראות
ממנו.
עד לא שנו אלא עצם.
של שבולת ארבעתן
לתתייתא. כלומר דשורות עליונות
שני חצאי זיתים והכניס ראשיהן שנים לבית
והן מיצטרפין ומכניסין
ה"נ הוה מצי למימר לא שנו י)אלא
שהחטין קבועין בהן ח] צריכות שיהו
טמא.
והבית מאהיל עליהן הבית טמא יהודה בן
ומוציאין את הטומאה
❖
קרנים וטלפים שהן עצמן משום
שורות התחתונות קיימות שאם נשרה
(לקמן קכד.)
שדרה אחת לחברתה
נקוסא אומר משום רבי יעקב היאך שני עצמות
אלא כל שדרה בפני
שומר אלא איידי דנקט לעיל לא
הקליפה התחתונה של שבולת נושרת
עצמה מכנסת ומביאה
מצטרפין לכזית אמר ריש לקיש לא שנו אלא
שנו אלא עצם נקט נמי הכא עצם:
הקליפה הסמוכה לה עד שיפלו כל
הטומאה ומיצטרפא.
שיטה מקובצת
עצם דהוי יד אבל נימא לא הויא יד ורבי יוחנן
הקליפות והחטין עד ראש השבולת:
הוא
בשלמא עילייתא צריכין
א] חטה נמי כחטי שמעון:
לתתייתא כלומר אמרת
איתיביה ר' יוחנן לר"ל עור שיש עליו כזית
אמר אפילו נימא נמי הויא יד
אלא דרא תתייתא מי צריכי לעילייתא.
א]
ב] (או כגון שני בצלים
דשדרה חשובה שומר
בלא עילייתא נמי מקיימי תתייתא
בשר הנוגע בציב היוצא ממנו ובשערה שכנגדו טמא מאי לאו משום יד לא
ב]
לעצמה בשלמא שדראות
קטנים שאין בשניהם אלא
ואפילו הכי מצטרפין שומרים דדרי
עיליות כו' חשובות שומר
כביצה עם שומריהם)
משום שומר ומי איכא שומר על גבי שומר חלחולי מחלחל מתקיף לה רב אחא
שהתחתונות צריכות להן
נרשם עליו ונ"ב שלא
עילייתא בהדי אוכלים תתאי ושומרין
בר יעקב אלא מעתה תפילין היכי כתבינן ד הא בעינן כתיבה תמה וליכא
להגן עליהן אלא תתייתא
נמצא בשום פירוש כ"י:
תתאי: בחד דרא. קאמר דמצטרפי
ג] אי מצטרפי הני שני
מי צריכי להעליונות שיהו
אשתמיטתיה הא דאמרי במערבא ה כל נקב שהדיו עובר עליו אינו נקב
שומרים דחד שומר הוא דמתוך
חשובות שומר. בחד דרא
שומרים עם האוכלים
ואיבעית אימא כוליה משום יד כדאמר רבי אלעא במלאי שבין המלאים
אי לא: ד] אלמא שני
כלומר לא כדסברת חטה
שקבועים בדוחק מתקיימת ואם יטול
בקליפה דקליפה חשוב
שומרין מצטרפין לכביצה
הכא נמי בנימא שבין הנימין והיכא אתמר דר' אלעא אהא מלאי
אחד מבינתים יש ריוח לחבירו ליפול:
שומר בשיבולת של ארבע
עם אוכלין שבהן אע"ג
דהאי: ה] האי מטמא
שבשבלים מיטמאין ומטמאין ואינן מצטרפין מלאי למאי חזי אמר רבי אלעאי
חטי דשמעון בן שטח. כשתי כליות של
שדראות שהיו שומר אוכל
שחלקו אלא בחד דרא
ומטהר דקאמר בקולחא
במלאי שבין המלאים לישנא אחרינא אמרי לה הכי נמי מסתברא דמשום
שור הגדול במס' תענית :
קאי: ו] והכא נמי ה"מ
כלומר לא כדסברת חטה
השתא דאתית להכי. מתריצנא לך
שומר דאי סלקא דעתך משום יד נימא אחת למאי חזי כדאמר ר' אלעא
בקליפתה דליהוי שומר
לתרוצי בריה שאני אלא
וליהוי מכניס ומוציא
תירוצא דחיקא הוא נרשם
נמי דהא דקאמר חטין בקליפתן לאו
במלאי שבין המלאין הכא נמי בנימא שבין הנימין והיכא איתמר דר'
חדא שדרה לשדראות
עליו ונ"ב שלא נמצא
דלצטרפו שני חטין עם שומריהם
בספר כ"י: ז] כולן נופלין
אלעאי אהא דתנן ו המלאי שבשבלים מיטמאין ומטמאין ואין מצטרפין
אחרות אלא ודאי אין
אלא אם יש בין חטה אחת וקליפתה
מכנסת ומוציא ומצטרפת
ולא הוי שני שומרין:
מלאי למאי חזי אמר רבי אלעאי במלאי שבין המלאים ואיכא דמתני לה
ח] צריכות שיהו שורות
אלא שדרה לעצמה. ומי
כביצה כגון חטי דשמעון בן שטח
איכא כביצה אוכלין בחד
התחתונות קיימות שאם
אמתניתין
מצטרף שומר לחטין: לא שנו אלא
דרא כלומר אמרת שדרה
נשרה הקליפה התחתונה
עצם דהוי יד אבל נימא. אחת לא חשיבא למיהוי יד דפסקא אלא שומר הויא ויש חומר ביד מבשומר דיד מביאה את הטומאה בכל ענין שהיא
הוי שומר לעצמה לענין
דהיינו שורה התחתונה
להכניס ולהוציא ולהצטרף
של שבולת נושרת נמי
אבל שומר אם יש חתיכת עור ועליה בראשה אחד כזית בשר ונגע באחד מן הנימין בראש האחר טהור דשומר אין מביא טומאה כמעשה
לכביצה: ומי איכא כביצה
הקליפה הסמוכה לה
יד אא"כ נגע כנגד הבשר כדאמרינן בריש פרקין הנוגע כנגד הבשר מאחוריו: ורבי יוחנן אמר אפילו נימא הויא יד.
אוכלין בחד דרא: השתא
עד שיפלו כל הקליפות
ומביאה טומאה אפילו נגע בנימא שלא כנגד הבשר: בציב. חוט הבשר: מאי לאו משום יד. ושכנגדו לאו דוקא: לא משום
דאתי להכי בחדא חטה נמי
והחיטין עד כצ"ל ונ"ב
כלומר האי דאמרינן חטה
נ"א בס"י בשלמא עילייתא
שומר. כיון דאיכא כזית עביד שומר מעשה יד להכניס ולהוציא: שומר על גבי שומר. נימא על גבי עור: חלחולי מחלחל.
צריכין שתהא ססאה
ומנקיב נימא לעור ויורד על הבשר ולא הוי שומר ע"ג שומר: אי חלחולי מחלחל תפילין היכי כתבינן. והלא העור חלול כנגד
תתייאתא קיימת שאם
השער ובעינן כתיבה תמה שלמה ולא פסוקה דכתיב וכתבתם שיהא כתיבה תמה : איבעית אימא כולה. ציב ושערה
נשרה הקליפה תחתונה
וכו':
משום יד וכי קאמר דהוי יד בנימא שבין הנימין דאיכא נימין הרבה דאי מטלטל הבשר ע"י נימין לא פסקי: מלאי. זקן העליון של
שבולת: מיטמאין ומטמאין ואין מצטרפין. דיד היא ואינה שומר:
למאי חזי. הא נפסק מאליו כשאוחזין בו: שבין המלאין. שאוחז
בכל המלאין של שבולת ולא באחד מהן: לישנא אחרינא אמרי לה כו'. מאן דתני הך לישנא סבר דבנימין הרבה אמר ריש
לקיש נמי דלא הוי יד (א) ולותביה מהא מתניתא ותריץ ליה משום (יד) שומר והכי נמי מסתברא דמשום שומר מדקתני שערה דאי
משום יד נימא אחת למאי חזיא לעולם משום יד ומאי שערה דקתני נימא שבין הנימין: המלאין שבשבלין מיטמאין ומטמאין.
אלא יד: ואיכא דמתני
לה. להא פלוגתא דר' יוחנן ור"ל:
מוציאין ומכניסין
טומאה לשבולותיה
ואין מצטרפין דאינן שומר
אמתניתין