העור והרוטב פרק תשיעי חולין
קכ.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הוא
עצמו יטמא טומאת אוכלין. הוה מצי למימר יטמא טומאת
אמתניתין. דקתני עצמות מצטרפין ועל כרחך משום שומר דהא יד
כג א
א) ב)
לא מצטרף אבל נימא לא הוי שומר ולא מצטרף דאין שומר על גבי
נבלות א"נ טומאת נבלות לא מטמא דאיכא מילי טובא דמטמא
ג)
שומר: שומנא. שומן שעל המרק: אמר ליה אביי. שומן למה
טומאת אוכלין ולא מטמא טומאת נבלות כדתנן השוחט
ד)
כד ב
לי לאצטרופי דקתני מצטרפין לטמא טומאת אוכלין בהדי בשר הא
בהמה לעובד
כוכבים ומפרכסת כו':
ה)
הקפה הדם ואכלו. הקפהו בחמה
ו)
בפני עצמו לא ושומן אמאי לא אוכל
ז)
מעליא הוא: חלב דקריש. לחה
מיירי כדפרשינן בהקומץ
אמתניתין העור והרוטב והקיפה וכו' מצטרפין
כה ג
היוצאה מן הבשר שקורין גלייר"א:
רבה אבל באור לא
ח)
לטמא טומאת אוכלין אמר ריש לקיש לא
ט) י)
ציר שעל גבי ירק. משקה היוצא מן
דדם שבשלו אינו עובר עליו:
שנו אלא עצם דהוי שומר אבל נימא לא
כ)
לרבות
השותה. וא"ת ולמה לי
הירק. ל"א צירד] שהיו מטבילין מאכלן
כו ד
ל)
הויא שומר ור' יוחנן אמר א] אפילו נימא נמי
מ)
בציר: מצטרפין לככותבת. ואע"ג דלא
קרא הא שתיה הויא
❖
הויא שומר א"ל ר"ל לר' יוחנן ומי איכא שומר
נ)
קריש כיון דבהדי אוכל מיחבר אוכל
בכלל אכילה מ)כדדרשי' בפ"ג דשבועות
ס)
על גבי שומר חלחולי מחלחל מתקיף לה רב
הוא: ומשני התם. טעמא דיוה"כ לאו
מדכתיב ואכלת לפני וגו'
אחא אלא מעתה תפילין היכי כתבינן הא
משום אוכלא הוא דאי נמי לאו אוכלא
מעשר דגנך תירושך וקרי תירוש
תורה אור השלם
❖
ע)
בעינן כתיבה תמה וליכא אישתמיטתיה הא
כיון דמייתבא דעתיה מחייב דהא לא
אכילה וי"ל דהתם במילי דשתיה כגון
1. כִּי כָּל אֹכֵל חֵלֶב מִן
יין ושמן והכא במידי דבר אכילה
תעונה כתיב וזה לא
דאמרי במערבא כל נקב שהדיו עובר עליו
הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר יַקְרִיב
דממחי להו $ושתי להו: לחם עוני
התענה אבל הכא אוכל ומשקה אין
מִמֶּנָּה אִשֶּׁה לַיְיָ וְנִכְרְתָה
גליון הש"ס
אינו נקב איתיביה ר' יוחנן לריש לקיש עור
הַנֶּפֶשׁ הָאֹכֶלֶת מֵעַמֶּיהָ:
אמר רחמנא. הוה מצי למימר נמי
מצטרפין דהא לא שוו שיעורייהו.
גמ' תנן התם הקפה.
שיש עליו כזית בשר הנוגע בציב היוצא
ויקרא ז כה
אכילה כתיב ביה: אלא אם חמץ
ואע"ג דהתם נמי תנן
2. לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ
ממנו ובשערה שכנגדו טמא מאי לאו משום
תוס' ד"ה
אכל ושתה אין מצטרפין ה"מ אכל
הוא ענוש כרת הא אכילה כתיב ביה.
שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו
לרבות וכו' ושתי להו.
שומר לא משום יד נימא אחת למאי חזיא
מַצּוֹת לֶחֶם עֹנִי כִּי
ושתה דקים להו לרבנן דלא מייתבא
אע"ג דהוא אסור בהנאה הנאת חמץ לית
בְחִפָּזוֹן יָצָאתָ מֵאֶרֶץ
ביה כרת אלא לאו: חמץ לא
❖
כדאמר רבי אילעא במלאי שבין המלאין
דעתיה בהכי אבל ציר שע"ג ירק קים
מִצְרַיִם לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת
ה"נ בנימא שבין הנימין והיכא איתמר דרבי
אתי מיניה שכן לא היתה לו שעת
להו לרבנן דמייתבא: קיפה.
יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם
כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ:
הכושר. וא"ת חלב נמי הוי לו שעת
ה] פונדרייל"א דק שבבשר שצולל
אילעא אהא דתנן המלאי שבשבלין מטמאין
הגהות מהר"ב
דברים טז ג
ליסוד הקדרה שקורין פונדרייל"א:
הכושר כשהיה במעי אמו דאפילו רבי
3. שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת
ומיטמאין ואין מצטרפין מלאי למאי חזיא אמר
רנשבורג
תֹּאכֵלוּ אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן
תבלין. באנפי נפשייהו ולא אכלי להו
יוחנן דאמר תלש חלב
רבי אילעא במלאי שבין המלאין: והרוטב:
א] גמ'
תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם
אינשי: הקפה. הקרישו על ו] גבי
מבן ט' חי דחדשים גרמי בבן ח' מודה
כִּי כָּל אֹכֵל חָמֵץ וְנִכְרְתָה
מאי רוטב אמר רבא שומנא א"ל אביי הוא
האור: לרבות את השותה. מדכתיב
ויש לומר דחמץ כמו שהוא עתה היתה
הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל
❖
עצמו יטמא טומאת אוכלין אלא חלב
א]
מִיּוֹם הָרִאשֹׁן עַד יוֹם
ונכרתה הנפש נפש משמע
לו שעת הכושר ושוב לא נשתנה אבל
הַשְּׁבִעִי: שמות יב טו
דקריש מאי איריא קריש כי לא קריש נמי
כל דבר המיישב דעתו של אדם
חלב אחר שיצא לאויר העולם לא
4. וְכָל נֶפֶשׁ אֲשֶׁר תֹּאכַל
דאמר ריש לקיש ציר שעל גבי ירק מצטרף
ואפילו שותה כמו אם יש
היתה לו שעת הכושר להיתר:
א
נְבֵלָה וּטְרֵפָה בָּאֶזְרָח
מוסף רש"י
חלב לא אתי מיניה שלא הותר
וּבַגֵּר וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ
לככותבת ביום הכפורים התם משום יתובי
את נפשכם שהיא לשון תאוה וקורת
פירמא.
בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעֶרֶב
❖
מכללו. הקשה הר"ר שמואל
רוח שהנפש נהנה ממנו: המחהו.
דעתא הוא בכל דהו מיתבא דעתיה הכא
ויקרא יז טו
וְטָהֵר:
(זבחים לה. וכעי"ז
התיכו לעוף טהור באור שקורין
מוורדו"ן לר' יוסי דלא חייש להא פירכא
משום איצטרופי הוא אי קריש מצטרף אי לא
לעיל קיב:) הקפה את
בפסחים וחשיב חלב לא הותר
פונדר"א וגמעו מטמא בגדים אבית
הדם.
קריש לא מצטרף: והקיפה: מאי קיפה אמר
לעזי רש"י
הבליעה: המחהו בחמה. וגמעו
מכללו דקאמר ורבי יוסי הגלילי אנן
(מנחות כא.) חייב.
רבה פירמא א"ל אביי הוא עצמו יטמא
ב]
(שם) המחהו
גלייר"א. ליחה.
טהור וטעמא מפרש לקמן: וכל ז]נפש
בבהמה קאמרינן בבהמה מיהא לא
וגמעו.
פונדריל"א. שמרים,
טומאת אוכלין אלא אמר רב פפא תבלין
אשר תאכל נבלה וגו'. גבי נבלת עוף
אשתרי ח] וליכא למיפרך נמי מה לחמץ
משקע.
❖
$ תנן התם הקפה את הדם ואכלו או
טהור כתיב : משלחן גבוה
שכן אסור בהנאה דהא לר' יוסי הגלילי
פונדר"א. להמיס.
שהמחה את החלב וגמעו חייב בשלמא
זכו. והיתרא משום גבוה הוא אבל
חמץ מותר בהנאה כדאמר התם וי"ל
(פסחים
לגבי הדיוט לא אשכחן דהותר:
דלרבי יוסי [הגלילי] ודאי אתא נפש
הקפה את הדם ואכלו כיון דאקפיה אחשובי
לה.) אין אדם יוצא
שיטה מקובצת
לדרשה אחריתי: מה להנך שכן לא
הטמאים. בשרצים כתיב וה"א
בה ידי חובתו.
אחשביה אלא המחה את החלב וגמעו
א] אלא חלא דקריש
היתה להם שעת הכושר. דנבלה כמו
יתירא קא דריש: ליגמר. מחלב
אכילה כתיבא ביה והא לאו אכילה היא
מאי איריא: ב] אמר רבא
המחהו באור.
(שם)
וחמץ ונבלה דמיחוי שלהם כמותם:
שהיא עתה מתה לא היה לה שעת
פירמא: ג] לחם עוני אמר
שרצים אמר ר"ל אמר קרא 1 נפש לרבות את השותה
טמא.
הכושר א"נ מחיים היה בה איסור אבר
רחמנא והאי כיון דפרתיה
תניא נמי גבי חמץ כה"ג המחהו וגמעו אם חמץ הוא ענוש כרת אם מצה
לאו לחם הוא אלא אם
ב
ג
מן החי ואפילו למ"ד נ)(לאו) לאיברים
חמץ: ד] ל"א ציר ממש
בחמה טהור.
היא אין אדם יוצא בה ידי חובתו בפסח בשלמא אם מצה היא אין אדם יוצא
עומדת היה בה איסור שאינה זבוחהס):
שהיו מטבילין: ה] קיפה
(נזיר נ.)
שכן טומאתן במשהו. תימה דבכל
בה ידי חובתו בפסח לחם עוני אמר רחמנא והאי לאו לחם עוני הוא אלא
הטמאים.
פירמא דק של בשר:
ע)
ג]
2
ו] הקפה הקרישו ע"י
אם חמץ הוא ענוש כרת אכילה כתיבא ביה אמר ריש לקיש אמר קרא נפש
מקום מזכיר כעדשה וכאן
3
האור: ז] וכל הנפש אשר
(בכורות ו: וכעי"ז
נקט משהו וכן בפרק השוחט והמעלה
תאכל נבלה וגו': ח] אנן
לעיל קיב:) צירן.
לרבות את השותה ותניא נמי גבי נבלת עוף טהור כה"ג המחהו באור טמא
ד
(בכורות ו:) וקיפה.
בבהמה קאמרינן בבהמה
דפריך לאו בחלב למה לי
בחמה טהור והוינן בה אכילה כתיב ביה אמר ריש לקיש אמר קרא נפש
4
מיהא לא אישתרי אמאי
כו' תיתי משרצים טמאין מה לשרצים
(שם וכעי"ז
לרבות את השותה אי הכי בחמה נמי בחמה איסרוחי מסרח וצריכי דאי כתב
איצטריך קרא בחלב וליכא
טמאין שכן מטמא בכל שהוא ומיהו בלאו
לעיל שם)
למיפרך נמי מה לחמץ כו'
רחמנא חלב חמץ לא אתי מיניה שכן לא היתה לו שעת הכושר נבלה לא אתי
דהא לר' יוסי הגלילי מותר
הכי התם נראה דלא גרסינן ליה דלא
בהנאה ושמא האי נפש
מיניה שכן ענוש כרת ואי כתב רחמנא חמץ חלב לא אתי מיניה שכן לא הותר
אצטריך להזכיר משהו גבי חלב דהא
אתא לדרשא אחריתי:
מכללו ונבלה לא אתיא מיניה שכן ענוש כרת ואי כתב רחמנא בנבלה הנך
חלב לא מטמא כלל וסופרים שבשו
לא אתיא מינה שכן מטמאה חדא מחדא לא אתיא תיתי חדא מתרתי הי תיתי
משום דבתר הכי קאמר ואי משרצים
טהורים מה לשרצים טהורים שכן
לא לכתוב רחמנא בנבלה ותיתי מהנך מה להנך שכן ענוש כרת לא לכתוב
איסורן במשהו פירוש משום בריה
רחמנא בחמץ ותיתי מהנך מה להנך שכן לא היתה להן שעת הכושר לא
וכתבו כמו כן גבי טמאים:
לכתוב רחמנא בחלב ותיתי מהנך מה להנך שכן לא הותר מכללן תאמר
והא דתנן הטמאים כו'. דתניא
בחלב שהותר מכללו ומאי ניהו אילימא חלב בהמה לגבוה נבלה נמי אשתראי
גרסינן דאינה משנה:
מליקת עוף לגבוה ואלא חלב חיה להדיוט נבלה נמי אשתראי מליקה דחטאת
ליכתוב
העוף לכהנים לעולם חלב חיה להדיוט ודקא קשיא לך כהנים כהנים משלחן
גבוה קא זכו והא דתניא הטמאים לאסור צירן ורוטבן
וקיפה שלהן למה לי ליגמר מהני צריכי דאי לא כתב
רחמנא הוה אמינא דיו לבא
מן
הדין להיות כנדון מה
התם עד דאיכא כזית
אף הכא נמי
עד דאיכא כזית
וליכתוב