קכ:
העור והרוטב
פרק תשיעי חולין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ליכתוב
בשרצים וליתו הנך כו'. ובמה הצד חד מכולהו לא אתי
שרצים איסור אכילתם בכעדשה כטומאתן דתני ר' יוסי בר' חנינא
כז א
א)
דחמץ מכולהו לא אתי שלא היה להם שעת הכושר
והבדלתם בין הבהמה הטהורה לטמאה וגו' פתח הכתוב באכילה וסיים
ט)
וחלב נמי לא אתי מכולהו שכן לא הותרו מכללן אך קשה דתיתי
בטומאה לומר לך מה טומאה בכעדשה אף אכילה בכעדשה במעילה
כח ב
נבלה מכולהו ושמא לא הייתי אומר
אלא לענין איסור אכילה אבל
בפרק קדשי מזבח
הילכך אי לא כתיב מיחוי בגופייהו ויליף
ב) ג)
כט ג
לענין טומאת נבלת עוף טהור לא
מהנך ה"א לא מחייב אמיחויין בפחות
מכזית: מה לשרצים. דין הוא שיהא
ואע"ג דאפקיה בלשון אכילה לא יאכל
וליכתוב רחמנא בשרצים וליתו הנך
ל ד
ד)
היכא
דלאו איסור
מיחוי שלהן כמותן: שכן טומאתן.
לטמאה בה:
וליגמרו מינייהו משום דאיכא למיפרך מה
❖
ה)
הבא מאליו מנלן. וא"ת בהי מבעיא
ואיסורן במשהו: החדש. קודם
לשרצים שכן טומאתן במשהו והא דתניא
ו)
ליה דחדש ושביעית איסור הבא
שקרב העומר ועושה שכר מן
אהטבל והחדש וההקדש והשביעית והכלאים
השעורין: והשביעית. משקין היוצאין
מאליו ואי טבל הא יליף חלול חלול
מוסף רש"י
כולן משקין היוצאין מהן כמותן מנלן וכי
מהן נוהגת בהן שביעית וחייבין
מתרומה בסוף אלו הן הנשרפין
ז)
פרי אתה מביא.
תימא ליגמר מהנך מה להנך שכן איסור
בביעור כמותן: מהנך. חלב וחמץ
ותרומה ילפינן מבכורים
ח)
הבא מאליו הוו תינח היכא דאיסור בא מאליו
ט)
(ערכין יא.)
ונבלה: שכן איסור הבא מאליו.
ובסמוך משמע דצריך למילף במה
י)
הביא ענבים.
היכא דלאו איסור הבא מאליו מנלן גמרינן
הצד ואי כלאים הא לא כתיב בהו
ותינח למילף מינייהו טבל וחדש
כ)
ודרכן מנין.
אכילה והקדש נמי לא כתיב ביה
ושביעית וכלאי הכרם אבל הקדש
ל)
מבכורים ובכורים גופייהו מנלן דתני ר'
תלמוד לומר תביא.
מ)
לא אתי מינייהו: בכורים. אין איסורן
אכילה ועוד דאיכא למילף חטא חטא
יוסי א] פרי פרי אתה מביא ואי אתה מביא
ב
(שם) ותרומת ידך
מתרומה וצ"ל דאכלאים בעי דאע"ג
בא מאליו שע"י שמפרישן הן קדושים:
אלו בכורים.
משקה הביא ענבים ודרכן מנין תלמוד
❖
פרי. מראשית כל פרי : תביא.
דלא כתיב בהו אכילה סברא היא
לומר תביא איכא למיפרך מה לבכורים
1
(פסחים לו:)
דלא אסרה תורה אלא כשהאיסור
אשר תביא מארצך דהוה ליה למיכתב
שכן טעונין קרייה והנחה אלא גמר מתרומה
אשר מארצך: בכורים טעונין קרייה.
בעין ולעיל דפריך אלא חלב אכילה
תורה אור השלם
ותרומה גופה מנלן $ דאיתקש לבכורים
ארמי אובד אבי : והנחה. על
כתיב ביה בלאו הכי ה"מ למיפרך
1. וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל
דאמר מר ותרומת ידך אלו בכורים מה
הרצפה והנחתו לפני ה': מה לתרומה
אלא כיון דכתב בה בהדיא אכילה
2
פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא
ובכורים שכן חייבים עליהן מיתה.
פריך מינה וה"ר שמואל היה אומר
לתרומה שכן חייבין עליה מיתה וחומש
מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר יְיָ אֱלֹהֶיךָ
דגבי חלב שהמחהו אי לא הוה כתיב
במזיד וחומש בשוגג וכי פרכת מה
י)
נֹתֵן לָךְ וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא
אלא גמר מתרוייהו מתרומה ובכורים מה
(יבמות עג:) וחומץ
וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר
ביה אכילה הוה מחייבין כיון שהוא
לתרומה שכן חייבין עליה מיתה
לתרומה ובכורים שכן חייבין עליהם מיתה
סתווניות.
יִבְחַר יְיָ אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן
גוף החלב וכן החמץ אלא שנמוח
וחומש ליכא למימר בכורים יוכיחו:
שְׁמוֹ שָׁם: דברים כו ב
וחומש אלא אתיא מתרומה וחד מהנך או
מתרומה וחד מהנך. חמץ או נבלה
2. לֹא תוּכַל לֶאֱכֹל
אבל משקה היוצא מכלאים אפילו לא
(ברכות
מבכורים וחד מהנך והא דתנן דבש
לח: ושם: ספוניות) ר"א
בִּשְׁעָרֶיךָ מַעְשַׂר דְּגָנְךָ
כתיב בהו אכילה כמאן דכתיב בהו
דכי פרכת מה לתרומה שכן מיתה
מחייב קרן וחומש.
וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וּבְכֹרֹת
תמרים ויין תפוחים וחומץ סיתווניות ושאר
דמי שאין זה גוף הפרי ומה שפירש
נבלה תוכיח מה לנבלה שכן איסור
ור'
בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ וְכָל נְדָרֶיךָ
מיני פירות של תרומה רבי אליעזר מחייב
יהושע פוטר.
בקונטרס דכולהו קרי איסור הבא
הבא מאליו תרומה תוכיח וחזר
אֲשֶׁר תִּדֹּר וְנִדְבֹתֶיךָ
ב]
וּתְרוּמַת יָדֶךָ:
קרן וחומש ור' יהושע פוטר במאי פליגי
מאליו לבר מהקדש אי אפשר לומר
הדין הצד השוה שבהן שאסורין הן
❖
ג
דברים יב יז
כן אלא אכלאים קאמר כדפירשתי שאין
עצמן ומשקין היוצאין מהן כמותן אף
בדון מינה ומינה ובדון מינה ואוקי באתרה
(שם)
אני אביא את אלו: סיתווניות. ענבים
זה איסור הבא מאליו שע"י מעשה
קמיפלגי דר' אליעזר סבר דון מינה ומינה
דון מינה ומינה.
גליון הש"ס
של זריעה נאסרין הכלאים וגם
הנמצאין בגפנים בימות החורף שאין
מה בכורים משקין היוצא מהן כמותן אף
העבירה היה בשעת זריעה וא"ת
מתבשלין לעולם ועושין מהן חומץ:
גמ' דאיתקש לבכורים.
תרומה נמי משקין היוצא מהן כמותן ומינה
ושאר כל מיני פירות. חוץ מענבים
ושביעית היכי אתי מכולהו דאית
❖
מה בכורים אפי' שאר מינין אף תרומה
(זבחים צא: וכעי"ז יבמות
וזיתים שדרכן בכך: מחייב קרן
בהו לאו ובשביעית עשה כלה לחיה
עח: וב"ק כה:)
נמי אפילו שאר מינין ורבי יהושע סבר דון
וחומש. אם אכלן בשוגג: במאי
מן השדה כו' וי"ל דילפינן מטומאת
שרצים דלא שייך בהו לאו: מינה מה בכורים משקין היוצאין מהן כמותן
קמיפלגי. הואיל דילפינן תרומה
הגהות הב"ח
(סנהדרין עה:
הביא ענבים ודרכן כו'. אע"ג
מבכורים למשקין היוצאין מהן כמותן:
אף תרומה משקין היוצאין מהן כמותן ואוקי
(א) רש"י
וכעי"ז שבועות לא.) דון
בדון מינה ומינה. בכל גזירות
דשתיה בכלל אכילה בענבים
מינה ואוקי באתרה.
באתרה מה משקין דקדשים בתרומה תירוש
❖
שוות ובנין אב שבתורה שאנו
וזיתים לענין הבאת בכורים לא כתיבא
ויצהר אין מידי אחרינא לא אף משקין היוצאין
למדים דבר מחבירו אי דיינינן ליה
אכילה דתהוי שתיה בכלל ד] פרי:
מהן כמותן תירוש ויצהר אין מידי אחרינא
מה
הגהות מהר"ב
לתרומה שכן חייב עליה מיתה
וגמרינן ליה לכל מילי או דון מינה מה
לא והא דתנן אין מביאין בכורים משקה
שאנו צריכין לו ואוקי באתרה למילי רנשבורג
וחומש. לרבי דאמר בסנהדרין
אלא היוצא מן הזיתים ומן הענבים מני רבי
הזיד במעילה במיתה ע"כ
אחרנייתא דמיפרשי בגופיה קמיפלגי:
א] רש"י
יהושע היא דאמר דון מינה ואוקי באתרה
(סנהדרין
בכורים. מביאין מכל שבעת המיניןכ):
לאו אהקדש בעי לעיל כדפי' בקונט'
❖
שם וכעי"ז זבחים צא:)
אף תרומה נמי. שהפרישה בפירות
וגמר להו לבכורים מתרומה והא דתנן
דהא בהקדש נמי איכא מיתה וחומש
אלא
לרבי: אי מתרומה וחד מהנך
כגון תמרים ותפוחים כיון דתרומה
אין סופגין את הארבעים משום ערלה
ד
כו'. פי' מנבלה ובכורים או תרומה
נוהגת בפרי אף על גב דאינה נוהגת
שיטה מקובצת
אלא על היוצא מן הזיתים ומן הענבים מני
(שבועות
במשקין שלהן אלא בתירוש ויצהר בלבד
או משרצים ובכורים או תרומה אבל
א] פרי פרי אתה מביא.
לא.)
רבי יהושע היא דאמר דון מינה ואוקי
לא כמו שפי' בקונטרס חמץ ובכורים
הנך משקין כיון דמפירות תרומה אתו
נ"ב עי' תוס' תמורה דף ד'
באתרה וגמר להו
לבכורים מתרומה
ע"א: ב] ושאר מיני פירות.
(יבמות עח:) אין
או תרומה דמה להנך שכן יש בהן
הרי הן כתרומה. והאי דון מינה
סופגין את הארבעים
נ"ב נ"א מי פירות וכו':
והדר
נטילת נשמה מיתה וכרת וכן מחלב
ומינה לאו דוקא קאמר דהא תמרים
ג] ור' יהושע סבר אי נמי
כו'.
ותרומה או בכורים לא אתי מהאי טעמא: דון מינה ומינה. פי'
הואי דאורייתא: ד] אכילה
ותפוחים גופייהו אין תרומתן מן התורה אלא מדברי סופרים והכי
דתהוי שתיה בכלל אלא
בקונטרס דלאו דוקא ומיהו אפשר דהוי דוקא משום דגן שהמחהוה]
הוא דקאמרינן כיון דבמידי דאורייתא אית לן דון מינה ומינה ואי
פרי כצ"ל: ה] משום דגן
מ)דתרומת דגן דאורייתא דרבי אליעזר מחייב דגן מדאורייתא ושאר
הואי תרומת תמרים דאורייתא הוה גמרי לה מבכורים למשקין
שהמחהו. נ"ב עי' תוס'
מינין מדרבנן ורבי יהושע פוטר בדגן שהמחהו דדון מינה ואוקי
היוצאין מהן כמותן הכי נמי רבנן בדידהו כעין דאורייתא תקון:
בכורות דף נ"ד ע"א:
ורבי יהושע סבר. אי נמי ג] הוא דאורייתא לא הויין משקין
באתרה תירוש ויצהר אין שאר מינין לא ואפילו דגן ולהכי פטר
נמי בשאר מינין שאין להחמיר בהן יותר מדגן:
היוצאין מהן כמותן דאית לן דון מינה (א) א] ומינה ואוקי באתרה דון
(פסחים כד:)
אף
תרומה אפילו שאר מינין. ואם תאמר אכתי אימא דוקא
מינה למה שהיא צריכה ללמוד הימנה דהיינו שיהו המשקיןל) ממנה
כמותה ותו לא תדון מינה אלא העמד אותה במקומה: תירוש
שבעה מינים שהבכורים נוהגים בהן ויין תפוחים מנלן וי"ל
ויצהר. כתיבי בה ולא שאר משקין והנך משקין דנהגו בהו תרומה
כיון דהויא אפילו במילי דרבנן הויא בכולהו:
הוא דילפינן מבכורים דאם קרא עליהן שם תרומה קודם שדרכן
והדר
נאסרין משקה היוצא מהן אבל שאר משקין דלא כתיבא בהו תרומה אפילו היא כתיבא בפירות עצמן לא: אין מביאין בכורים
משקה. לגמרי משמע אפילו הביא פירות ודרכן דאי בדרוכין ועומדין אפילו ענבים נמי לא דהא אמרן פרי אתה מביא ואי אתה
מביא משקה: רבי יהושע היא דאמר. גבי תרומה לא קדישי דאית ליה דון מינה ואוקי באתרה וכיון דבתרומה לא מתסרי הדר
הוא דרבי: אין
סופגין. משום משקה הבא מפירות ערלה: רבי
גמר לבכורים מינה דהא דרבי רחמנא בהו תביא זיתים וענבים
יהושע היא דאמר.
בתרומה לא מיתסרי ואתו בכורים גמרי מתרומה
בהיקשא דאיקרו
תרומה ואתיא ערלה וגמר מבכורים מגזירה שוה:
מרטקא