העור והרוטב פרק תשיעי חולין
קכב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אי
אמרת בשלמא פלטתו סכין לרבי ישמעאל לא בטלה רב הונא
פלוגתא דר' ישמעאל ור"ע בפירקין במתני' דקתני
מג א ב
א)
ב)
דאמר כר' ישמעאל. וא"ת והא ר' ישמעאל בלא כנסו קאמר
היו עליו שני חצאי זיתים מטמאין במשא שהרי נשא כזית נבלה
ג)
ואין מטמא במגע דאין נוגע וחוזר ונוגע ור"ע אומר לא במגע
ור' יהודה בעי כנוס כדאמר רב הונא וי"ל דפלוגתייהו דר' ישמעאל
ולא במשא אלמא לר' ישמעאל לא מבטל עור ולר"ע מבטל: ה"ג אי
ור"ע בפלטתו חיה לכך לא
בעי ר' ישמעאל כנוס אבל פלטתו סכין
א]
❖
ד) ה)
אליבא דר"ע פשיטא. דהא מתניתין
אי לא בטל לרבי ישמעאל צריך נמי
ו)
היא: לעולם אליבא דרבי ישמעאל.
כניסה ועוד דרבי ישמעאל נמי (א)
אליבא דמאן אי אליבא דר' ישמעאל האמר
ז) ח)
ואשמועינן רב הונא דכי אמר רבי
בכנסו איירי ואין זה דוחק ה] כמו
ט)
לא מבטל עור ואי אליבא דר"ע פשיטא
לעזי רש"י
ישמעאל לא מבטל עור הני מילי
דמפרש מילתיה דרבי יהודה הכי:
האמר מבטל עור לעולם אליבא דרבי
י)
חלדרוב"א. דבשת.
רב
הונא דאמר כמאן. לעיל
בפלטתו חיה שנעשה שלא מדעת
הריצו"ן [היריצו"ן].
ישמעאל וכי אמר רבי ישמעאל לא מבטל
כי קאמר וחד אמר
אבל פלטתו סכין מדעת ביטלו:
קיפוד.
עור ה"מ שפלטתו חיה אבל פלטתו סכין
כ)
ליתיירד"א [ליישירד"א].
ואמר רב הונא והוא שכנסו. אחר
מקצת פלטתו חיה ומקצת פלטתו
לטאה.
בטיל ת"ש ר' יהודה אומר האלל המכונס
❖
סכין דבעי למימר דפלטתו סכין הוי
הפשט דגלי דעתיה דלא בטליה
לימצ"א. שבלול.
אם יש כזית במקום אחד חייבין עליו ואמר
פלוגתא דר' יהודה ורבנן דלר' יהודה
מעיקרא אבל לא כנסו לא. מדמוקים
רב הונא והוא שכנסו אי אמרת בשלמא
לה בשכנסו מכלל דבשפלטתו סכין
לא בטל ט)לא מצי למפרך דאמר כמאן
שיטה מקובצת
בשנים ושלשה מקומות קאמר וקתני
אי אמרת לר' ישמעאל דבטל כדפריך
פלטתו סכין לרבי ישמעאל נמי לא בטיל
❖
א] חדא הויא לך ואמרתה
חייבין עליו אלמא אי בטלינהו איהו
הכא דאיכא לאוקומי דר' יהודה דאית
רב הונא דאמר כרבי ישמעאל אלא אי
תא חזי: ב] בשפלטתו
במתכוין בטילי אבל עור לא מבטל
ביה כזית יחד אבל לרב הונא פריך
אמרת פלטתו סכין לר' ישמעאל בטיל רב
תחלה לכוליה כזית ביחד:
שפיר כדפי' בקונט': דאמר כמאן.
דאי בטלינהו עור תו לא הדרי למיהוי
ג] קמ"ל רב הונא דאפי'
הגהות הב"ח
הונא דאמר כמאן אלא לעולם פלטתו סכין
פלטתו חיה מדנקט העור
נבלה: אי אמרת בשלמא פלטתו סכין
וא"ת ודילמא הא דאמר רב הונא ב'
(א) תוס'
לר' ישמעאל לא בטיל ורב הונא דאמר
מבטלן ולא נקט בטלן
לרבי ישמעאל נמי לא מבטל. עור:
חצאי זיתים שישנן על העור העור
וכי איתמר דרב הונא
כר"ע פשיטא מהו דתימא כי קאמר ר"ע
רב הונא. דאוקמה לרבי יהודה
מבטלו מיירי בלא כנסו אבל כנסו
איכא למימר דבכנסו
בשפלטתו חיה איתמר
❖
הס"ד ומה"ד מפני שהעור
ה"מ פלטתו סכין אבל פלטתו חיה לא בטיל
בשהיה זית מתחלה לחצאין ואפ"ה
מודה דלא בטל וי"ל דהא פשיטא ולא
מבטלן משמע טעמא
לא בטלינהו עור מעיקרא הוא דאמר
איצטריך ליה לרב הונא לאשמועינן
קמ"ל טעמא דר"ע מפני שהעור מבטלן
בעור תליא מלתא ואע"ג
דעור מבטלן (ועוד דהעור מבטלן
כרבי ישמעאל דאוקמיה לרבי יהודה
הגהות מהר"ב
י)
דלא בטלינהו איהו הס"ד:
ל"ש פלט חיה ול"ש פלט סכין כדקתני סיפא
ד] ומחסידי דבבל הוה
משמע מתחלה העור מבטל ותו לא
אליבא דרבי ישמעאל ורבנן כר"ע:
רנשבורג
מפני מה ר"ע מטהר בעור מפני שהעור
כדאמרי' נמי התם כל
עור
מהני להו כנוס): אדם טהור.
אלא אי אמרת פלטתו סכין. רבי
מבטלן: מתני' א אלו שעורותיהן כבשרן
א] בעין
תלתין יומין בדיק: ה] ואין
ישמעאל מודי דמבטל עור: רב הונא.
כדמפרש טעמא בריש דם הנדה
זה דוחק כיון דמפרשינן
❖
עור האדם ועור חזיר של ישוב ר' יהודה
מילתיה דר' יהודה הכי:
דאוקמה לדר' יהודה כשהיה זית זה
דלא הוי דומיא דעצם אדם
דעור גזעו מחליף: עורות אביו
אומר אף עור חזיר הבר ועור חטרת של
מתחלה לחצאין ואפ"ה לר' יהודה לא
גמל הרכה ועור הראש של עגל הרך ועור
ואמו שטיחין כו'. ואע"ג דמת אסור
בטיל: דאמר כמאן. בשלמא אי לא
מוסף רש"י
הפרסות ועור בית הבושת ועור השליל ועור
דרב הונא דאמר והוא שכנסו הוה
בהנאה ובכל אדם אסור לעשות
אלו
שעורותיהן
מוקמינא לר' יהודה בשפלטתו תחלה
מעורו שטיחין כו' כ) מ"מ לא הוו
של תחת האליה ועור האנקה והכח והלטאה
כבשרן.
(זבחים כח.) ועור
ביחד ומש"ה לא בטיל דכי פליגי
גזרי רבנן משום הך חששא שיהיה
ב]
והחומט ר' יהודה אומר הלטאה כחולדה
הפרסות.
רבי ישמעאל ור"ע בשתי חצאי זיתים
טמא אלא משום אביו ואמו דחמיר
(זבחים כח. לעיל
ב וכולן שעבדן או שהילך בהן כדי עבודה
פליגי אבל בכזית שלם מודו כדתני
טובא וא"צ לומר דנקט אביו ואמו
נה:) וכולן.
טהורין חוץ מעור האדם ר' יוחנן בן נורי
משום דשכיחי גביה: אבל רישא
ריש פלוגתייהו עור שיש עליו כזית
אומר שמונה שרצים יש להן עורות:
טומאה דאורייתא היא. והשתא
בשר כו' ורבנן סברי כי מודו רבי
גמ' אמר עולא דבר תורה עור אדם
חשיב עור אין גזעו מחליף משום
ישמעאל ור"ע בכזית שלם הני מילי
(פסחים מו.) שהילך בהן
כדי עבודה.
טהור ומה טעם אמרו טמא גזירה שמא
דמקומו נעשה צלקת על בשר
בפלטתו חיה אבל פלטתו סכין אפילו
כדאמרינן פרק דם הנדה :
כזית בטל אבל השתא דאוקמה רב
יעשה אדם עורות אביו ואמו שטיחין ואיכא
הונא בשני חצאי זיתים דאמר כמאן:
(שם)
ואם
דמתני לה אסיפא וכולן שעיבדן או שהילך
(נדה נה.
הכי גרסינן אלא לעולם פלטתו סכין
בהן כדי עבודה טהורין חוץ מעור אדם אמר עולא דבר תורה עור אדם
טהורין.
עי"ש)
לרבי ישמעאל נמי לא בטיל ורב הונא
(שם) שמונה
שעבדו טהור ומה טעם אמרו טמא גזירה שמא יעשה אדם עורות אביו
שרצים יש להן עורות.
דאמר אליבא דר"ע. כלומר הא
ואמו שטיחין מאן דמתני לה ארישא כ"ש אסיפא ומאן דמתני אסיפא
דאמר רב הונא לעיל העור מבטלו
אבל ארישא טומאה דאורייתא: ועור חזיר [וכו']: במאי קמיפלגי מר
אליבא דר"ע אמרה וההיא דר' יהודה
סבר האי אשון והאי רכיך ומר סבר האי נמי רכיך: עור חטרת של גמל
אליבא דר' ישמעאל: קמ"ל. רב הונא
(שבת
הרכה: וכמה גמל הרכה אמר עולא א"ר יהושע בן לוי כל זמן שלא טענה
דאפי' פלטתו חיהג] מפני שעור מבטלו
קז.) כל זמן שיונק.
משמע טעמא בעור תליא ואף על גב
בעי ר' ירמיה הגיע זמנה לטעון ולא טענה מהו בעי אביי לא הגיע זמנה
דלא בטלינהו איהו: מתני' אלו
(פסחים פד.)
לטעון וטענה מהו תיקו יתיב ר"ל וקמיבעיא ליה כמה גמל הרכה א"ל
שעורותיהן. מטמאין כבשרן: ועור
רבי ישמעאל בר אבא הכי א"ר יהושע בן לוי כל זמן שלא טענה א"ל
חזיר של ישוב. מפני שהוא רך
תיב לקבלי יתיב רבי זירא וקמיבעיא ליה כמה גמל הרכה א"ל רבין
ואוכלין אותו: חטרת. חלדרוב"א
בר חיננא הכי אמר עולא א"ר יהושע בן לוי כל זמן שלא טענה הוה קתני
שיש לו לגמל: גמל הרכה. מפרש
לה א"ל חדא הויא לך א] אמרת תא חזי מה בין תקיפי ארעא דישראל
בגמרא עד כמה נקראת רכה: עגל
לחסידי דבבל: ועור הראש וכו': וכמה עגל הרך עולא אמר בן שנתו ר'
הרך. נמי מפרש בגמרא עד כמה:
ועור הפרסות. כעין שחותכין
יוחנן אמר כל זמן שיונק איבעיא להו היכי קאמר עולא בן שנתו והוא שיונק
הרגלים וכל אותו העור רך הוא:
ואמר
בית הבושת. בית הרחם של נקבה: ועור של תחת האליה. עור הזנב מתחת מקום שאין שער מפני שהוא רך: האנקה. הריצו"ן:
הלטאה. ליתיירד"א: חומט. לימצ"א שתחלת ברייתו בכעדשה צא ובדוק בתיק שלה שגדל והולך עמה תחלתו כעדשה ממש הוא בשוליו:
הלטאה כחולדה. עורה חלוק מבשרה: וכולן שעיבדן. כל אלו שאמרו שהן מטמאין כבשר אם עיבדן נעשה עור ובטלו מתורת בשר
וטהורין: או שהילך בהן. ששטחן לדרוס עליהן ברגלים שהוא קצת עיבודן: יש להן עורות. ואין מטמאין כבשרן: גמ' דבר תורה
עור האדם טהור. דלאו בשר הוא ולא הוי בכלל מת: שטיחין. למטה ולקתדרא לישב עליהן ששוטחין עור על גבי מטה במקום
חבלים: מאן דמתני לה. לדעולא: ארישא. דאפילו כי לא עיבדו נמי לא מטמא אלא מדרבנן כל שכן אסיפא דהא דקתני חוץ
מעור האדם דאף על גב דעיבדו טמא מדרבנן הוא ומשום דעולא: ומאן דמתני לה. גזירה דעולא אסיפא: אבל ארישא.
כשלא עיבדו סבירא ליה דטומאתו מן התורה: אשון. קשה: שלא טענה. משוי: תיב לקבלי. שאמרת לי דבר טעם ויישר כחך:
הוה קתני לה. חוזר ושונה פעם שניה כסבור שלא שמעה: חדא הויא לך אמרת. דבר חידוש אחד היה בידך שאין בידינו הרי אמרתו
ולמה תחזור ותשננו פעם שניה להראות חכמתך: ר"ל מתקיפי דארעא דישראל הוה כדאמרינן בפרק קמא דיומא מאן דמשתעי
ריש לקיש בהדיה יהבי ליה עיסקא בלא סהדי והכא א"ל תיב לקבלי ורבי זירא דמבבל סלק להכא כדאמרינן בהשוכר את הפועלים
רבי זירא אותיב ארבעין תעניתי דנשתכח מיניה תלמודא דבבלאי ומחסידי דבבל הוה כדאמרינן ד] בהשוכר את הפועלים
רבי זירא (אותיב) כל תלתין יומין בדיק נפשיה ושגר תנורא וסליק בגוה חזי מאי אכספיה לההוא מדרבנן: והוא שיונק.
אבל פירש מלינק
אף על פי שעדיין
הוא בתוך שנתו כבר הוקשה
עורו ואם עבר שנתו נמי
אף על פי שיונק
לא דתרתי בעינן:
וקאמר