העור והרוטב פרק
תשיעי חולין
קכג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
טהור
המופשט. למאי דפירש בקונטרס דסבר רב דכל יד שאין
איבו אמרה. להא שמעתא משמיה דריש לקיש והשומע טעה בין
מז א ב ג ד ה
א)
ב)
איבו לאבהו: וארבעי אמר בה. וארבעה דברים היה אומר בה
מטלטלין בו את האוכל אינו יד תימה דאמאי עד כדי
בשיעור ד' מילין: עבודה. האי כדי עבודה דמתניתין: ליגיון.
אחיזה חשיב יד טפי ונראה משום דבכדי אחיזה ואילך יכול לאחוז
מח ו ז
ג)
❖
גדוד ח) העוברים להלחם על בית מלחמתם: קרקפלין. עור ראש
בבשר עצמו ולטלטלו אי נמי משום דכל זמן שלא הפשיט כדי
ד)
אדם מת וזה למכשפות במלחמה:
אחיזה הוא קשה להפשיטו ופעמים
ה) ו)
מתני' המפשיט בבהמה ובחיה
שמניחו כך וצריך לו לטלטלו ממקום
איבו אמרה וארבעי אמר בה וחדא מינייהו
ז)
שיטה מקובצת
בטהורה. שחוטה והוא טמא או
למקום אבל משהפשיט כדי אחיזה
ח)
עבודה א"ר יוסי בר' חנינא לא שנו אלא
ט)
א] אם מפשיטו לעשות מן
שוב אין קשה להפשיט ואין זז משם עד
בטמאה נבלה והוא טהור אם מפשיטו
לפניו אבל לאחריו אפילו מיל אחד אינו
העור שטיח למטה ושלחן
שיפשיט כולו וכן בחמת עד שיפשיט
לעשות מן העור שטיח למטה ושלחן
❖
י)
לשכב עליו או לישב עליו
חוזר רב אחא בר יעקב אמר ומינה מיל
א]דמפשיטו פשוט כדרך שאנו עושין:
את החזה לפי שהחזה קשה להפשיט
דמפשיטו פשוט כדרך
הוא דאינו חוזר הא פחות ממיל חוזר:
שאנו עושין לא הוי העור
כדי אחיזה. הוי חבור יד להוציא
ולכך לפעמים מניחו כך שעה
חבור לבשר שהנוגע בעור
ת"ר ליגיון העובר ממקום למקום ונכנס
הגהות הב"ח
אחת ותוך כך יצטרך לטלטלו אבל
טומאה מן הנבלה אם נוגע בו
לאו כנוגע בבשר דמי
לבית הבית טמא שאין לך כל ליגיון
(א) תוס'
משהופשט החזה אין דרך להניחו
ולהכניס טומאה לבשר אם טהורה
אלא כדי אחיזה הוי
ח](א)
חבור וכו': ב] ולחמת
שוב
וליגיון שאין לו כמה קרקפלין ואל תתמה
כך ועוד יש לפרש טעמא דרב דאמר
היא וטפי מהכא לא הוי יד להכניס
אין קשה להפשיט ואין
אם מפשיטו כפול שלם
מכאן ואילך טהור המופשט מפני שכדי
ולהוציא טומאה. ולקמן מפרש כמה כדי
(ב) בא"ד
לצורך חמת: ג] כדרך
שהרי קרקפלו של ר' ישמעאל מונח בראש
קשה
מתני'
אחיזה: ולחמת. אם מפשיטו כפול
שהחזה עושה דהאי כולו
אחיזה צריך העור להיות יד לצורך
ט)
מלכים:
המפשיט בבהמה ובחיה
א
חבור: ד] סמוך לבשר
❖
ב] לצורך חמת כעין אותן שעושין
הפשטה אבל ביותר מכדי אחיזה לא
לו
בטהורה ובטמאה בדקה ובגסה לשטיח
למקום חבור סביבות:
לצורך דבש ומתחיל מפיה והופכו
לפי שאם מחזיק בשפת העור אין יכול
ה] ולרב לאו יד חשיב
כדי אחיזה ולחמת עד שיפשיט את החזה
ליה דאין יד אלא א"כ:
כלפי זנבה: עד שיפשיט את החזה.
למשוך בכח ולהפשיט ובכדי אחיזה
ו] דשלש על שלש היא
הגהות מהר"ב
המרגיל כולו חבור לטומאה ליטמא ולטמא
ב
הוי חבור והנוגע בעור כנוגע בבשר
סמוך לבשר אין יכול להחזיק בידו
וקריעה: ז] דכיון דלא
רנשבורג
עור שעל הצואר רבי יוחנן בן נורי אומר
בין ליטמא בין לטמא מפני שהחזה
העור היטב ולמשוך הלכך עד [כדי]
חס עלה ואטבלה והמים
א] רש"י
קשים לה ולא חייס לכך
אינו חבור וחכ"א חבור עד שיפשיט את
קשה להפשיט מכל האברים: המרגיל.
אחיזה יכול להחזיק ולמשוך בשפת
ג
לא חייס עלה נמי: ח] אבל
כולו: גמ' מכאן ואילך מאי אמר רב
שהתחיל לחותכו מרגליה כלפי ראשה
העור טפי לא כדפי' הקונט' גבי הא
משהופשט החזה כהופשט
ומפשיטה כפול לחמת כולו חבור
דמשני בסמוך ההוא בטפח ראשון
כולה דמי ואין דרך להניחו
טהור המופשט רבי אסי אמר טפח הסמוך
ד
כך וכו':
שכשהפשיט י)שלשה טפחים שאין יכול
מפני שהחזה לסוף הפשטו הוא לפיכך
לבשר טמא מיתיבי המפשיט כשיעור
ב] בא"ד
להחזיק לא בשפת העור ולא באמצע
כולו חבור והנוגע אף בעור המופשט
הזה מכאן ואילך הנוגע במופשט טהור
כנוגע בבשר: עור שעל הצואר.
העור וי"מ כולה מתני' משום שומר
מאי לאו אפי' בטפח הסמוך לבשר לא
מעצמו נפשט לפיכך אינו חבור
דעד כדי אחיזה הוי חבור וכ"ש פחות
❖
לבד מטפח הסמוך לבשר תא שמע בעור
לעשות המופשט הראשון חבור כדרך
אם נגע שרץ בעור המופשט מכניס
שכנגד הבשר טמא עור שכנגד הבשר
שהחזה עושה ג] דהא כולו חבור
טומאה לבשר משום שומר ואע"ג
מוסף רש"י
טמא הא בטפח הסמוך לבשר טהור תנא
דאמר לעיל דעור כנגד
דקתני לאו דוקא כולו אלא עד החזה:
גמ'
מכאן ואילך. משהפשיט כדי
הבשר דוקא הוי שומר הכא חשיב
כל טפח הסמוך לבשר עור שכנגד הבשר
איבו אמרה.
אחיזה בפשוט על פני כולו לאחר
כנגד הבשר כיון דחשיב הכל כמחובר
קרי ליה ת"ש המפשיט בבהמה ובחיה
שסדקו מן הצואר עד הזנב באמצעית
וכן לחמת כל זמן שהחזה מחובר חשיב
(פסחים מו.) לא
בטהורה ובטמאה בדקה ובגסה לשטיח
כדרך המפשיטין והפשיט כדי אחיזה
הכל מחובר אבל משום יד אין לפרש
שנו אלא לפניו.
כדי אחיזה וטפח הסמוך לבשר טהור הכא
סביבות כולו: טהור המופשט. עד
דלרב אסי דאמר טפח סמוך לבשר
במאי עסקינן בטפח ראשון תנא כמה כדי
טמא משום יד (ב) דלחמת אמאי כל
מקום חבורו אבל מחבורו ואילך הוא
אחיזה טפח והא תניא טפחיים אמר אביי
העור חבור לא היה לטמא אלא טפח
טמא משום שומר כדאמרן בנוגע
(שם) ומינה.
טפח כפול תניא נמי הכי כמה כדי אחיזה
כנגד הבשר מאחוריו: טפח. מן
הסמוך לחזה דמאי שנא בין חזה לשאר
ה
העור המופשט סמוך ד] למקום חבור
אברים אלא ודאי משום שומר הוי
טפח כפול תנן התם טלית שהתחיל
ו
סביבות כולו הוי בית יד וטמא מפני
דחשיב כל העור מחובר וכן לשון דהרי
(שם)
בה לקורעה כיון שנקרע רובה שוב אינו
שצריך לו שאוחז שם ומושך ומפשיט
זה חבור משמע דהוי משום שומר דביד
חבור וטהורה אמר רב נחמן אמר רבה
מה שייך לשון חבור והכי מוכח בת"כ
מאליו ולרב לאו יד חשיב ליה ה]אא"כ
בר אבוה ז לא שנו אלא בטלית טבולת
מטלטלין בו את האוכל: כשיעור הזה.
דתניא התם בנבלתה ולא במפשיט
יום דמיגו דלא חס עלה ואטבלה לא חייס
כדי אחיזה: בעור שכנגד הבשר.
לשטיח כדי אחיזה ולחמת עד שיוציא
עלה וקרע לה רובה אבל טלית שאינה
שלא נפשט עדיין: בטפח ראשון.
כל החזה יכול שאני מוציא פחות
טבולת יום לא גזרה דלמא לא אתי למיקרעה
הסמוך לכדי אחיזה כגון שלא הפשיט
מכשיעור ת"ל יטמא אלמא דטעמא
רובה אמר רבה שתי תשובות בדבר חדא
אלא טפחיים דאותו טפח הסמוך
דשטיח כדי אחיזה הוי משום שומר
לכדי אחיזה אינו אוחז בו ומושך לפי
דהא מיטמא דרשינן לעיל שומר
שמא יאמרו טבילה
בת יומא עולה ועוד
שנוח לו לאחוז בשפת העור ולמשוך
דנבלה ויד דריש לעיל מלכם כך פי'
עולת
ולא זה ולא זה טוב לו אלא מפשיט
הרב רבינו יעקב מאורלינ"ש ואין
בסכין אבל לאחר שהפשיט קצת שלשה טפחים וארבעה והעור המופשט
הגי' כן בת"כ ולפי פירושו לא מטמא בת"כ וגם בשמעתין אלא עד כדי
מכביד כלפי מטה אוחז בטפח הסמוך לבשר ומושך וכובד העור
אחיזה ולא כדי אחיזה בכלל דהיינו פחות מכשיעור שמזכיר לשם:
בפירוש ר"ח גרסינן בטפח הסמוך לבשר טמא ופריך לרב
מסייעו: יש טפח ששיעורו כפול: טלית שהתחיל בה לקורעה.
שנטמאה ובא לקורעה לבטלה מתורת טלית ומאחר שאינה ראויה
דאמר טהור המופשט ומשני הכא במאי עסקינן בטפח
למלאכה הראשונה ואין שמה עליה מטהרת אע"פ שיש בשיריה
ראשון פירוש טפח ראשון כשמתחיל להפשיט העור עד כדי אחיזה
שלש על שלש ועדיין ראויה לקבל טומאה טהורה מטומאתה ראשונה
וטפח הוי טפח כפול כמו שמפרש בסמוך ופרושי קא מפרש עד
כמה כדי אחיזה היינו טפח סמוך לבשר: טלית שהתחיל בה
דומיא דכלי חרס דשבירתו מטהרתו ושבריו מקבלין טומאה כדאמרי'
לקורעה כו'. פר"ת כיון שנקרע רובה הויא טהורה למפרע מתחלת
באלו טרפות הן וקרקרותיהן ודופנותיהן. ואף על גב
דאמר בבהמה המקשה שלשה על שלשה שהיה טמא
קריעה ולשון שהתחיל לקורעה משמע כפירושו ומה שקשה לפירוש
מדרס ומגע הזב וחלקו טהור מן המדרס ועדיין טמא מגע הזב
הקונטרס מפורש בפרק בהמה המקשה :
אלמא טומאת א] שלשה על שלשה דחזי ליה לא בטלה מיניה התם
עולת
הוא דהוו עליה ב' טומאות טומאת מדרס חמורה וטומאת מגע קלה אהניא ליה חלוקה לבטל ממנו טומאת מדרס דתו לא חזי
ליה ופשה לה טומאת מגע דחזיא לשלש אצבעות אבל הכא חד שמא הוא כולה טומאה ב] ו] דשלשה על שלשה היא וקריעה מהניא לבטולי
שמא מינה דתו לא פש עלה מידי: לא שנו אלא בטלית טבולת יום. שנטמאה והטבילה וצריך להשתמש בה טהרות קודם
שיעריב שמשה ולפיכך בא לקורעה דהכא הוא דלא גזרינן דליקרעיה כולה אבל רובא לא דילמא חייס עלה ולא אתי למקרע רובא
דכיון דלא חס ז] עליה אטבילה שהמים קשין לה ולא חס לכך לא חייס עלה נמי וקרע רובא: אבל. טמאה
ולא הטבילה ובא
לטהרה בקריעה זו לא סגי לה ברובא עד שיקרענה כולה: דילמא לא אתי. למעבד רובא אלא פלגא ואמר
רובא הוא: חדא.
בטבולת יום ליכא לאוקומה ולהשתמש בה ביום שהטבילה שהרואה אינו מבין בה שנקרעה לטהר וסבור
על ידי טבילתה
משתמשין בה ויאמרו טבילה בת יומא עולה בלא הערב שמש ועל כרחך מתניתין לאו ביום טבילה עסקינן אלא
בשלא הוטבלה כל
שהטבילה אתמול: ועוד. דקאמרת גזירה
עיקר וקרעה ביום המחרת לטומאתה דהרואהו משתמש בה אומר
רובה אטו חציה:
עולת