קכג:
העור והרוטב פרק תשיעי חולין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
עולת
העוף לרבי אלעזר בר' שמעון לגזור. וא"ת ומאי קושיא
עולת העוף לרבי אלעזר ברבי שמעון. דאמר (בהשוחט) בפ"ק
מט א
א) ב)
ג)
שאני התם דגזירת הכתוב הוא שלא להבדיל וי"ל דמשמע
רוב שנים דוקא ואסור למלוק כל השנים דגמר מחטאת
ד)
דלא מצריך אלא רוב מצומצם ולהכי פריך דלגזור וה"ל לאצרוכי רוב
דכתיב ביה לא יבדיל היכי א] שרינן הכי ליגזור דילמא לא אתי
נ ב
ה) ו)
אבל
שייר בה כדי מעפורת לא. בפרק דם
למיעבד רובא: בטומאה דרבנן. שהיה המפשיט טמא טומאה
הנראה לעינים:
ז)
❖
נא ג
ח)
חטאת אמרינן אפילו
דרבנן כגון הנך ב] דגבי שמנה עשר
❖
שייר בה כדי מעפורת אינו טמא אלא
דבר הבא ראשו ורובו
עולת העוף לרבי אלעזר בר' שמעון ליגזר
מדרבנן: לא שנו אלא טלית אבל
במים שאובים ובהמה זו קדשים היא
דילמא לא אתי למעבד רוב שנים א"ל רב
הגהות הב"ח
עור חלים ור' יוחנן אמר אפילו עור
ואם נגע בה טמאה מדרבנן הלכך
שיטה מקובצת
יוסף דקא אמרת גזירה שמא יאמרו טבילה
(א) גמ'
נמי לא חלים. נראה (ב) דר' יוחנן לא
לא מחמרינן בה כולי האי: תינח
א] היכי שרי הכי ליגזור:
מחמשה (ב) תוס'
בת יומא עולה קרעה מוכיח עליה ודקא
ב] כגון הנך די"ח דבר:
טמא בטהורה טהור בטמאה טומאה
סגי בעור כדי מעפורת כמו בטלית
אמרת עולת העוף לר' אלעזר בר' שמעון
ג] קתני ותנא טהורה
דלר' (ג) בא"ד
דאורייתא היא. דהא מתניתין בין
אלא כל אחד למאי דחשיב לגבי דידיה
לענין הכנסת: ד] המפשיט
וכו'
ליגזר כהנים זריזים הן תא שמע המפשיט
סגי וצריך בעור ה' על ה' והשתא
בטמאה בין בטהורה קתני ג] תנא
הראשון שנוגע: ה] מכדי
(ד) בא"ד
בבהמה ובחיה בטמאה ובטהורה בדקה
אחיזה ואילך: ו] ולא
דכי (ה) ד"ה
פריך שפיר בסמוך כי אמעט ליה מה'
טהורה לענין הכנסת טומאה לקבלה
גזרינן יותר מכדי אחיזה
ובגסה לשטיח כדי אחיזה הא יתר מכדי
מן המפשיט ותנא טמאה לענין הוצאת
טפחים טהור (ג) דאי בעור נמי סגי
היה שתהיה
משום כדי אחיזה וקשיא:
❖
טומאה שתטמא היא את המפשיט
לרבי יוחנן כדי מעפורת לא יתיישב
ז] וכן בין כדי אחיזה
אחיזה טהור אמאי ליגזר דילמא לא אתי
מופשטת
לפחות מכדי. נ"ב נראה
הראשון הנוגע בכדי אחיזה ולטהר
בסמוך דאי כדי מעפורת פחות מה'
ד]
למעבד אלא כדי אחיזה וקא נגע בטומאה
ליותר מכדי: ח] ויתחפש
את השני המפשיט מכדי אחיזה ואילך
כמו שמשמע באיכא דאמרי תקשה ליה
וקא מטהרינן ליה אי בטומאה דאורייתא
באפר דכתיב במלכים
לעזי רש"י
ולא נגע בבשר והכא ליגזר דהא כל
לר' יוחנן אמאי טהור כי ממעט ליה
גבי מיכה: ט] ואישתני
הכי נמי הכא במאי עסקינן בטומאה דרבנן
❖
במעפרתא: י] ובשומר
פלשטר"א. טיח.
בהמה טמאה נבלה היא אפי' שחטה
מה' ואם הוא יותר מה' כשיש בו נמי
תינח טמא בטהורה טהור בטמאה טומאה
העשוי לינתק מאליו
וטומאתה דאורייתא: בטרפה. האי
ה' אמאי טמא הא אין בו כדי מעפורת
קמיפלגי: יא] תנור תחלתו
דאורייתא היא בטרפה טרפה בת טמויי
טמאה דמתני' לאו בהמה טמאה אלא
ומיהו יש ליישב דלהאי לישנא סגי לר'
עשוי כלי כמין קדרה
מוסף רש"י
ומיטלטל: יב] דלמא לא
היא אין כדאבוה דשמואל דאמר אבוה
בהמה טהורה טרפה ושחטה והיא
יוחנן בעור בחשיבות מעפורת שהוא
כהנים זריזים הן.
אתי למעבד אלא כדי
מטמאתו אם נוגע בה כדמפרש ואזיל:
אחיזה תימה: פחות מה' כדמשמע לקמן והא
דשמואל טרפה ששחטה מטמאה במוקדשין
מטמאה במוקדשין. כלומר אם של
דקאמר (ד) וכי ממעט ליה מה' טהור
(שבת כ.)
ת"ש רבי דוסתאי בן יהודה משום ר"ש
אע"פ שיש בו כדי מעפורת כגון דקא
מוקדשין היא: שרצים אין נוחין
אומר א המפשיט בשרצים חבור עד שיפשיט
להפשיט: כולו. חבור ואפילו יותר
בעי ליה למושב זב כדאמר לקמן
(שם קיד:)
את כולו הא בגמל אינו חבור לא תימא הא
לר"ל אבל לאיכא דאמרי לרבי יוחנן
מכדי אחיזהה] הנוגע במופשט טמא.
בגמל אינו חבור אלא אימא בעור שעל
(ערובין
ודאי בעי ה':
מדנקט שרצים טעמא משום דקשים
קג.) טרפה ששחטה
דלמא
הצואר אינו חבור ור' יוחנן בן נורי היא
לא אתי למעבד יב] כדי
להפשיט אבל גמל לא ואע"פ שטומאתו
מטמאה במוקדשין.
אמר רב הונא משום ר"ש בר' יוסי לא
(לעיל עג.) לא
אחיזה. תימה לר"י דמאי
דאורייתא היא שיעור הפשטה בכדי
שנו.
שנו אלא שלא שייר בה כדי מעפורת אבל
פריך הא לא חייס עלה דמפשיט
אחיזה ולא גזרינן ו]משום פחות מכדי
הבהמה (ה) והיה רוצה שיהיה כולה
אחיזה וקשיא לרב נחמן דגזר דילמא
שייר בה כדי מעפורת חבור אמר ריש לקיש
אלא שלא שייר בה.
לא אתי למעבד שיעורא: לא תימא
מופשט וי"ל דהכא חייס שלא להפשיט
לא שנו אלא טלית אבל עור חלים ורבי
כדי
הא בגמל. ביותר מכדי אחיזה אינו
הרבה שאז הוא נוח לטלטל ולהפשיט:
מעפורת אבל שייר כדי
יוחנן אמר אפי' עור נמי לא חלים איתיביה
הא
יותר מכדי אחיזה טהור ואמאי
חבור אלא הך דיוקא דדייקינן למעוטי
מעפורת חבור.
רבי יוחנן לריש לקיש עור טמא מדרס
(זבחים צד:)
והא חלים. תימה לר"י דהיכי
גמל אעור הצואר הוא דדייקינן והכי
חישב עליו לרצועות וסנדלים כיון שנתן
מדמה דין דיד להא דאיירי ביה לעיל
קאמר שרצים הוא דעד שיפשיט את
בו איזמל טהור דברי רבי יהודה וחכ"א
וי"ל דנראה לו לדמות דכי היכי
כולו אבל גמל שהפשיט עד הצואר
עד שימעיטנו מחמשה טפחים כי ממעיט
דאמרינן דעור הקרוע חשוב כמחובר
אינו חבור ובמפשיט לחמת ובמרגיל
ב
הכי נמי נימא דעור המופשט ליחשב
קאי ולעולם לשטיח אף ביותר מכדי
ליה (א) מיהא טהור אמאי לימא חלים כי
כמחובר ולהוי יד כאילו לא הופשט:
אחיזה טמא דגזרינן בבהמה טמאה
קאמרי דחלים היכא דקא צרי ליה להדיא
עור שעל הצואר רבי יוחנן בן
הואיל וטומאתה דאורייתא: ור' יוחנן
הב"ע במקצע ובא לו דרך סביבותיו מתיב
נורי אומר אינו חבור ואמאי
בן נורי היא. דאמר במתני' אינו חבור
ר' ירמיה המפשיט בבהמה ובחיה בטהורה
הא חלים וקאי. וא"ת לרבי יוחנן
והכא ליכא למיגזר מידי דלמא לא אתי
ובטמאה בדקה ובגסה לשטיח כדי אחיזה
נמי דאמר עור לא חלים מודה
למעבד עד הצואר דהיכרא טובא
הא יתר מכדי אחיזה טהור ואמאי לימא
היכא שכבר תפר שטמא וכ"ש היכא
איכא אבל בין פלגא לרובא לא מוכחא
חלים תרגמה ר' אבין ראשון ראשון עושה
מילתא ז] וכן בין כדי אחיזה לפחות
שלא נקרע מעולם וי"ל דקס"ד שעל
מכדי אחיזה: מעפורת. סודר. ויתחפש
ניפול מתיב רב יוסף עור שעל הצואר רבי
גב הצואר אע"פ שהוא ניתק מאליו
באפר דכתיב ח] גבי מיכה
לא גרע מעור שעדיין לא נתפר
יוחנן בן נורי אומר אינו חבור אמאי הא
מתרגמינן ואישתני ט] במעפורתא:
ולא נתחבר דהוי כמחובר וכי היכי
חלים וקאי אמר ליה אביי אימא סיפא
שייר. בההוא מיעוט שלא נקרע כדי
דעור הנקרע הוי כחלים עור
וחכ"א חבור אלא אמר אביי בשומר
מעפורת חשוב הוא להיות חבור: לא
שעל גב הצואר נמי אע"ג דניתק
העשוי לנתק מאליו קא מיפלגי מר סבר
שנו. דכי לא שייר הוי חילוק: אלא טלית.
מאליו הוי ליה למימר דהוי חבור
הוי שומר ומר סבר לא הוי שומר מתיב
דכיון שנקרע בטל שמה דאפי' חוזר
ומשני כיון דעשוי לנתק מאליו
רבי ירמיה ג תנור שנטמא כיצד מטהרין
ותופרה אינה חוזרת לקדמותה: אבל
גרע מעור הנקרע ולא הוי חבור:
אותו חולקו לשלשה וגורר את הטפילה
עור. שנטמא וסדקו ושייר מקצת:
כי
חלים. חזק הוא ע"י אותו מקצת
עד
וכשחוזר ותופרו הרי הוא כבתחלה הלכך לא בטל שמו מעליו: שנתן בו איזמל. שהתחיל לבטלו טהרו ואע"פ שעדיין יש בגדול חמשה על חמשה
טפחים שהן שיעור למדרס עור כדאמרינן בסוכה ח) הבגד שלשה על שלשה השק ד' על ד' העור ה' על ה': עד שימעיטנו.
דלא דמי לטלית דהתם קודם קריעה היה שמה טלית ועומדת להתכסות ובקריעתה בטל שמה הלכך אף על גב דשיריים בני קבולי
טומאה טהרו מטומאה ראשונה אבל הכא כל שעה שם עור עליו הלכך עד שיבטלנו מכשיעור: כי מיעטו מיהא טהור. ואע"פ שלא
סדקו כולו אלא באחד מראשיו: דקא צרי ליה להדיא. סודקו לארכו או לרחבו. צרי לשון סדק כמו צרייא דחיטי בפסחים וכמו טיליא
חריפא דמצרי זיקי במס' ע"ז : דרך סביבותיו. דתו לא חלים שפיר: חלים. מחובר ועומד הוא לבשר: ראשון ראשון.
המופשט עושה ניפול הוי כנפרש לגמרי דהא אין סופו לחזור לבשר עוד: הא חלים וקאי. דהא לא הופשט וקאמר דאינו חבור
והנוגע בעור כנגד הצואר אינו טמא: א"ל אביי. ואדמותבת מדרבי יוחנן בן נורי סייעיה מדרבנן: אלא אמר אביי. אי סבירא לן
דחלים דכולי עלמא הוי חבור והכא טעמא משום דלא חלים והוא שעשוי לינתק מאליו י] בשומר העשוי לנתק קא מיפלגי דרבנן סברי
אפ"ה לא בטיל תורת שומר מיניה כל זמן שלא ניתק: תנור. תחלתו עשוי כלי יא] כקדרה ומטלטל וכשבא לקובעו מעמידו בארץ
חולקו לשלשה. לכלי עצמו מבפנים
ומדביק טיט סביביו ומעבהו וקרי ליה טפילה שמטפלה ומחברה לו פלשטר"א
בלע"ז:
דאי לשנים הגדול טמא דאיכא רובא: וגורר את הטפילה. שדיבק עליו שגם היא
מחברתו
ואע"פ שעדיין
הוא עומד טהור:
עד