העור
והרוטב פרק תשיעי חולין
קכד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כי
עד שיהא בארץ. כלומר עד הקרקע מפילה: הא חלים וקאי.
ממעט ליה מד' מיהא הוי טהור ואמאי והא חלים וקאי. ה"נ האי
נב א ב
א)
ב)
שהטפילה מעמידו יפה: ואימא מדרבנן. אדמותבת ליה מדר"מ
תנור דקאי ע"י טפילה לא חשיב והוי כעור שלא נתחבר:
נג ג
ג)
הכי
סייעיה מדרבנן: אלא אמר רבא. בשנטמא כ"ע לא פליגי דכל כמה
גרסינן במשנת כלים ט)(בפ"ק) וחכ"א בד"א בגדול אבל בקטן
ד)
דחלים לא טהר ו] והכא הכי קאמר: כיצד הוא עושה. מתחלתו שלא
תחלתו כל שהוא שיריו ברובו משתגמור מלאכתו ולא קאי
ה)
נד ד ה
יהא שם תנור עליו: ר"מ אומר. בהא
משתגמור מלאכתו אשיריו ברובו אלא
❖
נה ו ז
שעדיין לא ירד ז] טומאה אינו צריך
אשני תנורים גדול וקטן השנויים בה
עד שיהא בארץ רבי
מאיר אומר אינו
ו)
לגרור כו': תנור תחלתו ד'. אין
קאי דאין טמא עד שתגמור מלאכתו
ז)
צריך לא לגרור את הטפילה ולא עד
תנור פחות מארבעה ואפילו נגמרה
ובתר הכי מפרשה איזהו גמר מלאכתוי):
לעזי רש"י
שיהא בארץ אלא ממעטו מבפנים מארבע
הא
מלאכתו: ושיריו. אם היה גדול
בתנורא בר תשעה והא בתנורא
פלאדשטור"א
טפחים כי ממעט לה מד' מיהא טהור
בר שבעה. כמו שפירש
ונטמא ושברו צריך שלא יהא בו שבר
[פלדישטו"ל]. כיסא
❖
אמאי לימא הא חלים וקאי אמר ליה
מתקפל.
של ד': בד"א. דתחלתו ארבעה
בקונטרס לקולא כן נראה דאין לפרש
רבא ואימא מדרבנן גורר את הטפילה עד
ושיריו ד': בגדול. התנורים העשויים
לחומרא דבר תשעה בארבעה ובר
ח)
שיהא בארץ אלא אמר רבא הכי קאמר
ט) י)
שבעה ברובו דלא עדיף שיריו מתחלתו
לאפות ולצלות כדרכן. אבל קטן שעושין
שיטה מקובצת
לתינוקות תחלתו כל שהוא: ח]שתגמר
תנור שנטמא כיצד מטהרין אותו דברי
דהוי בארבעה והכא לא בעי לשנויי הא
כ)
א] ומודה ר"ע בשני
מלאכתו. לאחר שנגמר והסיקו אפילו
דצלקיה מצלק בארבעה הא דעבדיה
הכל חולקו לשלשה וגורר את הטפילה
חצאי זיתים. נ"ב עי'
❖
ל)
תוס' בכורות דף כג
גיסטרא ברובו דכיון דמשנה אחת היא
הוא טפח מקבל טומאה: קתני מיהא
עד שיהא בארץ והרוצה שלא יבא תנורו
ע"א: ב] א"ל האלקים
מסתבר בענין אחד מיירי או תרוייהו
בד"א בגדול דשיריו ד' אבל בציר
לידי טומאה כיצד הוא עושה חולקו לשלשה
אפי' אמרה לי ר' יוחנן:
דצלקיה מצלק או תרוייהו דעבדיה
מארבעה לא ט]טמא הוא והתם קתני
ג] אשכחיה לר' אמי אמרה
גליון הש"ס
וגורר את הטפילה עד שיהא בארץ רבי
לשמעתא קמיה: ד] א"ל
גיסטרא הילכך הוצרך לתרץ בב'
חלקו לשלשה אבל לשתים לא סגי ואע"ג
גמ' וכמה כל שהוא.
מאיר אומר אינו צריך לא לגרור את
מר אסיפא מתני לה ואלא
תנורים ובענין אחד ריב"א כ):
דליכא בחציו ד' דמדקא מיקל ר"מ
עולא: ה] יהושע בן נון
אבל
הטפילה ולא עד שיהא בארץ אלא ממעטו
❖
פלטתו סכין בטל. וא"ת למאן
ואומר אינו צריך אלא ממעטו מבפנים
מפומיה לא צייתנא ליה כי
אתא רבין וכל נחותי ימא
מבפנים מארבע טפחים אמר מר חולקו
ל)דמשני לה ארישא דאפי' כזית
מד' מכלל דרבנן נמי בהא פליגי דאע"ג
אמרוה ארישא: ו] והכי
דלא הוי השבר ד' אפ"ה בעינן דלא
פלטתו סכין בטליה היכי מוקי מילתיה
לשלשה ורמינהו תנור תחלתו ארבעה
א
קאמר כיצד הוא עושה:
הגהות הב"ח
ליהוי רובא: התם. דקתני דבעינן ד'
ז] ר"מ אומר בהא שעדיין
דר' יהודה דאמר האלל המכונס כו'
ושיריו ארבעה דברי רבי מאיר וחכמים
(א) רש"י
לא ירד לטומאה אינו צריך
ואי לא לא הוי טמא: דצלקיה מצלק.
אי כשכנסו וכי עדיף כנסו מפלטתו
אומרים במה דברים אמורים בגדול אבל
לגרור וכו': ח] תחלתו כל
מ"מ כיון
ב
לרחבו י] דשוב אינו עומד יפה: הכא.
יחד כזית וי"ל דאין ה"נ אי נמי לדידיה
שהוא משתגמר: ט] לא
הוא הוה
בקטן תחלתו כל שהוא משתגמר מלאכתו
❖
דקתני ברובא טמא ואע"ג דלא הוי ד':
ר' יהודה פליג אר' ישמעאל ור' עקיבא
נטמא הוא והתם קתני
שיריו ברובו $ וכמה כל שהוא אמרי דבי
חולקו: י] דצלקיה מיצלק
דעבדיה גיסטרא. שחלקו לארכו
וס"ל בכזית אפילו פלטתו סכין לא בטל
לרחבו נ"ב כזה:
רבי ינאי טפח שכן עושים תנורים בנות
בגובהו כזה יא]: ה"ג אמר מר שיריו
ות"ק דר' יהודה יד] כר' ישמעאל ור"ע
הגהות מהר"ב
טפח טעמא דאיכא שיריו ד' הא ליכא
ברובו: הא אמרי רבנן ד'. דקתני
דאפי' בכזית בפלטתו סכין בטל ולמאן
רנשבורג
שיריו ד' טהור אמרי התם דצלקיה מצלק
בד"א בגדול אלמא בין אתחלתו בין
דתני לה אסיפא א"ש דהא דקאמר
א] רש"י
אשיריו מודו ליה לר"מ בגדול: בתנורא
הכא בטל היינו בלא כנסו אבל אם כנסו
יא] לארכו בגובהו כזה :
הכא דעבדיה גיסטרא אמר מר שיריו ברובו
לא בטיל: שהם תחובים
❖
בר שבעה. קאמרי ד' הואיל ורובו
רובו דטפח למאי הוי אמר אביי שירי
בקיסם והסיטן. וה"ה בלא תחובים
בציר מד' הוא לא מטמינן ליה ברובו
גדול ברובו והאמרי רבנן ארבעה לא קשיא
ונגע בהם דטמא דאי לא תימא הכי
דלא חמירי שיריו מתחלתו דהא תחלתו
מוסף רש"י
הא בתנורא בר תשעה הא בתנורא בר
יב] ולא במגע דאי
אפילו במשא לא ליטמו דאת שבא לכלל
כשהוא שלם לא הוי תנור בציר
אפשר ליגע כזית ביחד:
תנור תחלתו ארבעה.
שבעה ל"א אמרי לה אמר רב הונא משום
מארבעה: והאי. דקתני רובו בתנור
מגע בא לכלל משא לר"ע כדאמר
יג] דאע"ג דלא הוי כזית
רבי ישמעאל ברבי יוסי ואפילו שייר בה
מעורה יחד במקום אחד.
בר תשעה דאע"ג דבחציו איכא
בגמרא וקסבר יש נוגע וחוזר ונוגע
ונ"ב נ"א בקצת ס"י
ושיריו ארבעה.
כדי מעפורת אמר ריש לקיש לא שנו
ארבעה לא מטמא עד דהוי רובא
אלא משום דפליג ר"ע ארבי ישמעאל
דאע"ג דלא הוי כזית
ובהא רבנן לקולא: לא שנו. דאע"ג
בעור שיש עליו שתי חצאי זיתים קאמר
אלא טלית אבל עור חשיב ורבי יוחנן אמר
מעורה יחד במקום אחד
כיון דלאו בעור המסיט
דשייר בה כדי מעפורת בטלה אלא
דבקיסם כה"ג מודה ליה:
(נדה כו:) דצלקיה
אפילו עור נמי לא חשיב איתיביה רבי
שני חצאים יחד טמא:
מצלק.
טלית: אבל עור. כי האי שיעורא:
אבל יד] ות"ק דר' יהודה ס"ל
יוחנן לריש לקיש עור טמא מדרס חישב
שירי גדול
(ברכות נו:)
חשיב. ולא בטיל: למושב זב.
כר' ישמעאל וכו':
ברובו.
עליו לרצועה וסנדלין כיון שנתן בו איזמל טהור דברי רבי יהודה וחכמים
פלאדשטור"א ובבציר מהכי לא חזי
אומרים עד שימעיטנו מחמשה
טפחים כי ממעט מיהא טהור אמאי לימא
(נדה כו:) בר שבעה.
למילתיה: מתני' עור שיש עליו
חשיב הכא במאי עסקינן דקא בעי ליה למושב זב: מתני' ג עור שיש
(שם) בציב.
כזית בשר. במקום אחד: הנוגע בציב
(לעיל קיט:)
היוצא ממנו ובשערה שכנגדו טמא היו
עליו כזית בשר הנוגע בציב
היוצא ממנו. היינו באותו בשר או
בשערה שכנגד אותו בשר: טמא.
עליו כשני חצאי זיתים מטמא
במשא ולא במגע דברי רבי ישמעאל רבי
דשערה הוי שומר כדאמרינן
עקיבא אומר לא במגע ולא במשא ומודה רבי עקיבא בשני חצאי
ד
א] ה
חלחולי מחלחל: ציב. רצועה
זיתים שתחבן בקיסם והסיטן שהוא טמא ומפני מה רבי עקיבא מטהר
ותלתל היוצא מאותו בשר ותלוי ודבוק
בעור מפני שהעור מבטלן: גמ' אמר עולא אמר רבי יוחנן ו לא שנו
במקצת ובאותו ציב ליכא כזית אבל
אלא פלטתו חיה אבל פלטתו סכין בטיל אמר ליה רב נחמן לעולא
מעורה הוא לכזית: מטמא במשא.
אמר רבי יוחנן אפילו כתרטא אמר ליה אין ואפילו כנפיא א"ל אין א"ל
שהרי נשא כזית נבלה: ולא במגע.
האלהים ב] אם אמר לי רבי יוחנן מפומיה לא צייתנא ליה כי סליק רב
דאי אפשר ליגעיב] ביחד ושתי נגיעות
אושעיא אשכחיה ג] ליה לרבי אמי אמרה לשמעתיה קמיה הכי אמר עולא
אין מצטרפות: לא במגע ולא במשא.
כדמפרש שהעור מבטלו: ומודה רבי
והכי אהדר ליה רב נחמן א"ל ומשום דרב נחמן חתניה דבי נשיאה הוא
עקיבא. דאע"ג דלא הוי כזית מעורה
מזלזל בשמעתיה דר' יוחנן זמנין אשכחיה דיתיב וקאמר לה אסיפא היו
יג] במקום אחד (א) א] דלאו עור
עליו שני חצאי זיתים מטמאים במשא ולא במגע דברי ר' ישמעאל ר"ע אומר
חיבור שהמסיט שתי חצאי זיתים ביחד
לא במגע ולא במשא א"ר יוחנן לא שנו אלא פלטתו חיה אבל פלטתו
טמא: גמ' לא שנו. דכזית שלם
סכין בטיל א"ל מר אסיפא מתני לה ד] א"ל אין ואלא עולא ארישא אמרה
דברי הכל לא בטיל אלא פלטתו חיה:
ניהליכו א"ל אין א"ל האלהים אי אמר לי יהושע בן נון ה] משמיה לא צייתנא
כתרטא. רובע הקב לשון מורי. ל"א
ליה כי אתא רבין וכל נחותי אמרוה ארישא ואלא קשיא כדאמר רב פפא
כף מאזנים: זימנין. פעם אחרת:
ז
במרודד
אשכחיה. רב אושעיא לר' אמי: דיתיב
וקאמר. לא שנו דשתי חצאי זיתים לר' ישמעאל לא בטלי אלא פלטתו חיה: מר אסיפא. אשתי חצאי זיתים: מתני לה. לדר' יוחנן דפלטתו
לה קמיה דרב נחמן הכי לא הוה מזלזל בה: א"ל. ר' אמי ואלא עולא ארישא דמיירי בכזית
סכין בטל הכי מתוקמא שפיר אי הוו תני
שלם: מתני לה.
בתמיה: ואלא קשיא.
אי
כזית שלם בטיל לעולם
בטיל ואפילו
כתרטא והא
ליכא למימר דכולי
האי מבטל איניש:
במרודד