קכד:
העור והרוטב פרק תשיעי חולין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אבל
מלפניו יש נוגע וחוזר ונוגע. וסבר כת"ק דאחרים דריש
במרודד. דק וקלוש וארוך ורחב דכי מצרפת ליה הוי כזית ומיהו לא
נו א מיי' פ"ד מהל'
א) [עי' היטב תוס' ב"ק
פירקין (דף קיט.) דאין שומר לפחות מכזית: אין מאהיל
❖
טומאת מת הל' ח:
סט: ד"ה ה"א צנועים],
טרח איניש ומצרף ליה ומיהו פלטתו חיה דלאו איהו בטליה לא בטיל:
ב) אהלות פ"ג מ"א עדיות
וחוזר ומאהיל. וא"ת מ"ש אהל ממשא וי"ל דמשא מרבינן בסמוך
מרודד. לשון וירקעו ב] (שמות לט) ורדידו: לא שנו. לרבי ישמעאל
פ"ג מ"א, ג) [לקמן קכה.],
דאמר דאע"ג דלא בטלי לענין משא במגע לא מטמו: אלא מאחוריו.
מיטמא דקתני יכול אף במשא כן ת"ל והנושא יטמא ואע"ג דבמגע
ד) [ביצה כא.], ה) [פי'
שיטה מקובצת
אותו היום סמכוהו בישיבה
נמי כתיב יטמא יתירא דאמרינן בריש
שלא ג] נוגע בבשר אלא בעור
א] אמר עולא שני חצאי
והושיבוהו בראש ערוך ערך
פירקין (דף קיח:) מילתא דאתיא בק"ו
מאחוריו דכיון דלא הוי כזית ד] שלם
במרודד הכא נמי במרודד: היו עליו: אמר
סמך א'], ו) [אהלות פ"ב
זיתים. נ"ב עי' תוס'
יחד אין לו יד ולא שומר. ואע"ג דאמרן
טרח וכתב לה קרא ולא מוקמינן לנוגע
מ"א], ז) [לקמן קכה:],
בכורות דף כג ע"א:
בר פדא לא שנו אלא מאחריו אבל מלפניו
ב] וירקעו ומתרגמינן
ח) צ"ל נראה מהר"ם,
לעיל (דף קיח:) אין שומר לפחות
וחוזר ונוגע ח)ונראה דגבי משא דרשינן
❖
יש נוגע וחוזר ונוגע ורבי יוחנן אמר אין נוגע
ורדידו: ג] אלא מאחוריו
ט) עי' רש"ל ור"מ,
מדהוה ליה למכתב והנוגע בנבלתה
מכפול הא כפול יש שומר הא איכא
שלא נגע: ד] דכיון דלא
וחוזר ונוגע ואזדא רבי יוחנן לטעמיה דאמר
יטמא עד הערב והנושא יטמא דסיפא
ת"ק דאחרים דפליג ב] כדאמרינן לעיל
הוי כזית כנוס יחד אין לו
רבי יוחנן רבי ישמעאל ורבי דוסא בן הרכינס
יד: ה] מטהר דאין שני
למה לי אלא לאוסופי טומאה בנושא
אין זה שומר ורבי ישמעאל ס"ל כת"ק
תורה אור השלם
אהלות מצטרפין: ו] כר'
שאין בנוגע: רבי עקיבא אומר
א) אמרו דבר אחד רבי ישמעאל הא דאמרן
דאחרים: יש נוגע וחוזר ונוגע.
1. וּלְאֵלֶּה תִּטַּמָּאוּ כָּל
אלעזר בן פדת דאמר
רבי דוסא בן הרכינס דתנן כל המטמאין
לא שנו: ז] ונראה דסבר
הנוגע והנושא כו'. לר"ע גופיה לא
כלומר שתי נגיעות מצטרפות: כל
ב)
הַנֹּגֵעַ בְּנִבְלָתָם יִטְמָא עַד
תלמודא דמסיט מטמא
הָעָרֶב: ויקרא יא כד
המטמאים באהל. כגון כזית מן המת
באהל שנחלקו והכניסן לתוך הבית ר' דוסא
צריך קרא דאיהו ס"ל דעור מבטלם
2. וְהָאֹכֵל מִנִּבְלָתָהּ
בכל ענין:
אלא לדברי רבי ישמעאל קאמר לדידך
ורובע עצמות ומלא תרווד רקב ו):
בן הרכינס מטהר וחכמים מטמאים לאו
יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְטָמֵא עַד
א
שנחלקו. השיעור נחלק לשנים והכניס
דלית לך עור מבטלו תיפוק ליה מיהא
הָעָרֶב וְהַנֹּשֵׂא אֶת
אמר רבי דוסא בן הרכינס התם אין מאהיל
נִבְלָתָהּ יְכַבֵּס בְּגָדָיו
שתי החצאים לתוך הבית: מטהר.
דכיון דאין בא לכלל מגע כו':
וחוזר ומאהיל הכא נמי אין נוגע וחוזר ונוגע
וְטָמֵא עַד הָעָרֶב:
והכא היינו טעמא משום דבא
ה] דאין לו אהילות מצטרפין שהבית
ויקרא יא מ
ומדרבי דוסא בן הרכינס כרבי ישמעאל רבנן
3. סַמְּכוּנִי בָּאֲשִׁישׁוֹת
לכלל מגע לפניו. רב אויא
מאהיל כאן וחוזר ומאהיל כאן. מדקאמר
כרבי עקיבא והא ר' עקיבא טהורי קא מטהר
רַפְּדוּנִי בַּתַּפּוּחִים כִּי
סבר כבר פדא דאית ליה נוגע וחוזר
רבי יוחנן רבי ישמעאל ורבי דוסא
חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי:
ונוגע: אמר רב פפא במרודד.
עד כאן לא קא מטהר רבי עקיבא אלא בעור
❖
אמרו דבר אחד אלמא טעמיה דרבי
שיר השירים ב ה
אבל בעלמא מטמא כדקתני סיפא ומודה
וא"ת ואי חשיב מרודד לצרופינהו לשני
ישמעאל משום אין נוגע וחוזר ונוגע:
ופרכינן מדרבי דוסא כרבי ישמעאל.
חצאי זיתים כגון שאינו מרודד יותר
רבי עקיבא בב' חצאי זיתים שתחבן בקיסם
הגהות הב"ח
מכלל דרבנן דפליגי עליה כרבי עקיבא
מדאי במגע נמי ליטמא ואי לא חשיב
והסיטן שהוא טמא ומפני מה ר"ע מטהר
(א) תוס' ד"ה אמר וכו' וכי
קיימי והא ר"ע טפי מיקל: כדקתני
במשא נמי לא ליטמא דלאו נישא הוא
בעור מפני שהעור מבטלן מתיב רב עוקבא
תימא דאתא כבר פדא
❖
סיפא. דטעמיה דר"ע דעור מבטלו
וכ"ת דאתא (א) ו] כר"א ט)דאמר לא
דאמר לא שנו:
בר חמא 1 בנבלתם ולא בעור שיש עליו ב'
שנו אלא מלאחריו כו' וקסבר כיון דלא
הוא אבל בעלמא אפילו במגע נמי
חצאי זיתים יכול אף במשא ת"ל 2 והנושא
מצטרף אלא ע"י מרודד לא חשיב
מטמא דאי לא מטמא במגע לא הוה
הגהות מהר"ב
יטמא דברי רבי ישמעאל רבי עקיבא אומר
למהוי שומר ומ"מ נישא הוא מ"מ
מטמא במשא דהאמר ר"ע לקמן את
רנשבורג
הנוגע והנושא את שבא לכלל מגע בא
תקשה דהא רישא דעור שיש עליו
שבא לכלל מגע בא לכלל משא:
ג)
א] גמ' כתנאי אחד הנוגע
ותחבן בקיסם. נמי רחוקין זה מזה
לכלל משא לא בא לכלל מגע לא בא לכלל
כזית בשר אוקימנא במרודד וקאמר
ואחד המסיט. נ"ב עי'
קאמר דנוגע וחוזר ונוגע הוא כדלקמן
הנוגע בשערה שכנגדו טמא אלמא
משא ואם איתא הרי בא לכלל מגע מלפניו
זבים פ"ה משנה ג ובר"ש
ותי"ט שם: ב] רש"י
אמילתיה דעולא: ולא בעור שיש עליו
דאיכא שומר אפילו למרודד ודוחק
אמר רבא הכי קאמר את שבא לכלל מגע
ד"ה אלא מאחוריו וכו'
שני חצאים. דלא קרינא ביה הנוגע
לומר דהאי מרודד דהכא גרע מאותו
כדאמרינן לעיל אין זה
בכל צד בא לכלל משא לא בא לכלל מגע
בנבלתם (ויקרא יא) דאין בכל נגיעה
שלמעלה ונראה דקסבר אוחז בקטן
שומר. נ"ב רש"א מוחק מן
בכל צד לא בא לכלל משא בעא מיניה רב
כדאמרינן עד שומר ועי'
כשיעור נבלה: יכול אף הנושא ת"ל
ואין גדול עולה עמו אין כמוהו וה"נ
❖
מהרמ"ל ומהרש"ל:
אויא סבא מרבה בר רב הונא קולית סתומה
והנושא יטמא. והרי זה נושא את
איירי באוחז בקטן ואין גדול עולה
לרבי ישמעאל מהו שתטמא אית ליה
הנבלה: והנוגע והנושא. קראי גבי
עמו לכך אין מטמא במגע אבל במשא
מטמא דנישא הוא: אימא והוא
לר' ישמעאל את שבא לכלל מגע בא לכלל
הדדי כתיבי בההיא נבלה דכתיב בה
מוסף רש"י
דנישא. תימה אמאי מגיה הברייתא
הנוגע יטמא אההיא קאי והנושא
משא לא בא לכלל מגע לא בא לכלל משא
עורבא פרח. עורב
יטמא: לא בא לכלל מגע. כלומר
אימא איפכא דרבנן סברי אחד הנוגע
הפורח למעלה, השיאו
והכא היינו טעמא משום דבא לכלל מגע
לדבר אחר (ביצה כא.).
לדידך כיון דאמרת לא מטמא במגע
ואחד המסיט והוא דנישא אבל לא
מלפניו או דלמא לית ליה ד) אמר ליה עורבא
תו לית לך לטמויי במשא: ואם איתא.
נישא לא ואתא ר' אליעזר למימר אף
פרח א"ל רבא בריה ולאו היינו רב אויא סבא
הנושא אע"פ שאין נישא ויתיישב שפיר
לבר פדא מאי קמהדר ליה ר"ע לרבי
מפומבדיתא דמשבח לן מר בגויה דגברא
לשון אף ונראה דסבר ז] הש"ס
ישמעאל הא מודי דבא לכלל מגע
רבה הוא א"ל ה)אני היום 3 סמכוני באשישות
מלפניו: בכל צד. אף מאחוריו דהא
דמסיט בכל ענין אפילו אין נישא
ובעא מינאי מילתא דבעי טעמא אמר עולא
לכך דחק לפרש כן:
בההוא קרא דלעיל כתיבא נמי נגיעת
שני חצאי זיתים א] שתחבן בקיסם אפי' מוליך
אחוריים כדאמרינן בריש פירקין (דף
נוגע
קיח.) יכול אפילו יש עליו כזית הנוגע
ומביא כל היום כולו טהור מ"ט כתיב 2 ונשא וקרינן נושא בעינן נושא והוא
בעור שכנגד הבשר מאחריו לא יהא
דנישא בבת אחת תנן היו עליו שני חצאי זיתים מטמאין במשא ולא במגע דברי
טמא ת"ל יטמא: קולית סתומה.
ר' ישמעאל אמאי והא לאו נישא הוא א"ר פפא במרודד ת"ש מודה ר"ע בשני חצאי
ואין עליה בשר ויש בתוכה מוח ותנן
זיתים שתחבן בקיסם והסיטן שהוא טמא אמאי והא לאו נישא הוא ה"נ במרודד
במתניתיןז) קולית נבלה וקולית השרץ
א] כתנאי אחד הנוגע ואחד המסיט ר' אליעזר אומר אף הנושא אטו נושא לאו
סתומים טהורין אף מן המשא דלא
מסיט הוא אלא לאו הכי קאמר אחד הנוגע ואחד המסיט בלא נישא ואתא ר'
באו לכלל מגע מי פליג עליה רבי
אליעזר למימר והוא דנישא ומאי אף אימא והוא דנישא: מתני' קולית המת
ישמעאל או לא מי אמרינן אית ליה
לרבי ישמעאל כו': והכא. בעור של
וקולית
שני חצאין: היינו טעמא. דמטמא
במשא משום דבא לכלל מגע מלפניו אבל גבי קולית לא בא לכלל מגע כלל דהא עצמות נבלה אין להם טומאה כדאמרן [לעיל עז:] בנבלתה [ויקרא יא] ולא
בעצמות ובמוח אינו יכול ליגע דהא סתומה היא: עורבא פרח. ראה עורב פורח באויר כלומר השיאו לדבר אחר: סמכוני באשישות.
כלומר צריכני חיזוק לפי שסר כחי מכח הדרשה שדרשתי היום ברבים דשבת הרגל היתה: הוליך והביא. שנשאן כל היום: כתיב נשא.
והנשא את נבלתה חסר הוא בלא וי"ו וסתם קריאתו כיון דלא כתב וי"ו נקרא נישא ואנן קרינן נושא: והוא דנישא. שיהא כזית
מחובר הניטל כולו כאחד בלא בית יד אחר: דברי רבי ישמעאל. אלמא כיון דאין עור מבטלו מטמא במשא ואף על גב דלאו מחובר
הוא ביחד: במרודד. שיש כאן חצי זית ורחוק ממנו חצי זית ורצועת בשר מרודד מזה לזה ומחברתו: אחד הנוגע. בשני חצאי
זיתים: ואחד המסיטן. טמא בלא נישא אף על פי שאין מחוברין יחד: והוא דנישא. וקאי בין אמגע בין אמשא דאין מטמאין
אפילו במשא אא"כ מחוברין: מתני' קולית המת. טמא דהא עצם כשעורה במת מטמא במגע ובמשא [אהלות פ"ב מ"ג] כדכתיב [במדבר יט] או בעצם אדם:
וקולית