העור והרוטב פרק
תשיעי חולין
קכה.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
נוגע
אין מאהיל לא. וא"ת מנא ליה למידק מאהיל לא אי משום
וקולית המוקדשים. במסכת פסחים תנן הפגול והנותר
נז א
א)
ב) ג)
מטמאין את הידים דגזרי בהו רבנן משום חשדי כהונה ועצלי כהונה
דלא קתני לה הא לא קתני נמי משא אע"ג דעצם כשעורה
ד)
כדמפרש התם וגזרו אף בעצמות ששימשו נותר: נבלה אין עצמותיה
מטמא במשא וי"ל דמשא לא אצטריך (ג) למתני אבל אהל הוה ליה
נח ב
ה) ו)
❖
מטמאים דכתיב בנבלתה ולא בעצמות ז) וכן שרץ הלכך
למתני כיון דאין עצם מטמא באהל אע"ג דלא מתני ליה במוקדשין
ז)
נט ג ד
סתומים טהורים אף מלטמא במשא
מ"מ הוה ליה למתני באפי נפשיה אמת
וכ"ש מגע דאי אפשר לו ליגע ואע"ג
אע"ג דלא הוי אהל דומיא דנוגע דנוגע
וקולית המוקדשין הנוגע בהן בין סתומים
א
תורה אור השלם
דשומר מכניס ומוציא טומאה ה"מ
בכל מקום טמא אבל מאהיל לא מטמא
בין נקובים טמא קולית נבלה וקולית השרץ
ס ה ו ז
1. וְכֹל הוֹלֵךְ עַל כַּפָּיו
בדבר שאפשר ליגע בטומאה עצמה
אלא כנגד המוח מ"מ במאי דהוי לתנייה
❖
הנוגע בהם סתומים טהורים נקובים כל שהוא
בְּכָל הַחַיָּה הַהֹלֶכֶת עַל
ואפילו לא נגע בה אלא בשומר טמא
ואם תאמר ולשני ליה הא מני רבי יוסי
אַרְבַּע טְמֵאִים הֵם לָכֶם
מטמא במגע מנין שאף במשא ת"ל 1 הנוגע
אבל היכא דאי אפשר ליגע בטומאה
דלית ליה טומאה בוקעת ועולה לקמן
כָּל הַנֹּגֵעַ בְּנִבְלָתָם יִטְמָא
והנושא את שבא לכלל מגע בא לכלל משא
עַד הָעָרֶב: וְהַנֹּשֵׂא אֶת
עצמה אין שומר מטמא: נקובים כל
בשמעתין ושמא לא מסתבר ליה
שיטה מקובצת
לאוקמה כר' יוסי: ואי מוח שבפנים
נִבְלָתָם יְכַבֵּס בְּגָדָיו
לא בא לכלל מגע לא בא לכלל משא:
שהוא. אפילו כחוט השערה שאפשר
א] מוקדשין קמ"ל
וְטָמֵא עַד הָעָרֶב טְמֵאִים
גמ' נוגע אין אבל מאהיל לא היכי דמי אי
שימוש: ב] חלול ותנן
מעלה ארוכה מבחוץ. פירש הקונטרס
להכניס בו חוט השערה של ראשו או
הֵמָּה לָכֶם:
❖ ואי דאיכא כזית מוח מבפנים
בנדה פ' יוצא דופן [דף
ויקרא יא כז, כח
דאיכא כזית בשר באהל נמי ליטמא דליכא
אע"ג דליכא מוח כלל וזה דחקו מדלא
זקנו והרי הוא מטמא בכך כדלקמן :
מג] האברים אין להם
גמ'
מוקי לה דלית ביה מוח ובחנם דחק
כזית בשר ואי דאיכא ב כזית מוח מבפנים
שיעור אפי' פחות מכזית
טומאה בוקעת ועולה. קושיא היא
מן המת ופחות מכזית
דמדנקט קולית משמע דמיירי דאיכא
גליון הש"ס
טומאה בוקעת ועולה באהל נמי ליטמא
מוח קצת: אי הכי מוקדשים כו'.
נבלה ופחות מכעדשה:
אמאי אין מטמא באהל הרי אין לה
גמ' וקולית השרץ.
ג] איכא שמוש נותר
דליכא כזית מוח בפנים ואי מוח מבפנים
פירוש בשלמא אי איירי בדאיכא כזית
חלל טפח וקיימא לן בברכות
וגבי שרץ ונבלה איכא
מעלה ארוכה מבחוץ אבר מעליא היא באהל
שיעור: ד] ליכא כזית
כל חלל שאין בו טפח אינו חוצץ בפני
א"ש מוקדשין אפי' למ"ד בערבי פסחים
נמי ליטמא אמר רב יהודה בריה דרבי חייא
וכי אכתי לא שמעינן:
המת: ואי. קסבר מוח שבפנים מעלה
נותר בכביצה דכל חד איירי
ה] מילי מילי כל דבר
זאת אומרת מוח בפנים אינו מעלה ארוכה
בשיעור דידיה אלא כיון דבמת איירי
ארוכה לבשר מבחוץ אע"ג דליכא מוח
ודבר ששנה במשנתינו
❖
אשמועינן טעמא בכל חד
מבחוץ במאי אוקימתא דליכא כזית אי הכי
בדליכא שיעור מוקדשין אמאי כו' תימה
הואיל ובמחובר לחי סוף המוח לבא שהרי
מה: ו] בין לית ביה הוה
דמאי קמ"ל רב מרי מתניתין היא ועוד
פעמים שהמוח כולו כלה וחוזר וע"י
במוקדשים אמאי מטמא ותו קולית נבלה
מטמא: ז] דמשום דשמשה
דבפ' כיצד צולין מייתי
המוח גדל הבשר מלמעלה א"כ בלא
כזית נותר מטמאה:
$ וקולית השרץ כי ניקבו אמאי מטמאו הא לא
הגהות הב"ח
ח] לא מטמיא משום אבר
סייעתא לרב מרי ודחי לה לייתי הך
בשר ובלא מוח חשיב אבר כל עצם
קשיא רישא דליכא כזית סיפא דאיכא כזית
(א) רש"י
ובמוקדשין: ט] ונעקר
חלול ותנן ב] האברים
מתניתין דהכא ונראה דרב מרי
מטמי משום
בתוך החלל דההוא לא
ומאי קמ"ל מילי מילי קא משמע לן רישא
(ב) ד"ה
מעלה: י] דקתני קולית
אין להן שיעור אפילו פחות מכזית מן
אשמועינן עצמות ששמשו נותר כבר
קמ"ל דמוח מבפנים אינו מעלה ארוכה
בבעלי (ג) תוס'
המת וקתני:
המת ופחות מכעדשה מן השרץ:
אפי' אין בהן עכשיו כלום ומתני' איכא
מבחוץ א] מוקדשין מאי קמ"ל שימוש נותר
❖
קסבר אין מוח שבפנים מעלה ארוכה.
לאוקומי בדאיכא אכתי כזית ומ"מ
ליה
מילתא היא דאמר מרי בר אבוה אמר רבי
לבשר מבחוץ והכא הואיל וליכא בשר
חדוש הוא דאיכא שימוש נותר בעולם
יצחק עצמות קדשים ששימשו נותר מטמאין
אין סופו להעלות ארוכה בחי ולא אבר
ובפסחים דבעי לאתויי מעצמות פסח
מוסף רש"י
מיקרי: א"ה במוקדשין אמאי טמאים.
דקאמר אלא לאו דאית ביה מוח היינו
את הידים הואיל ונעשה בסיס לדבר האסור
ששימשו נותר.
הרי לא שימשו נותר דאין נותר בפחות
שהיה בה מוח כבר דעכשיו לא קאמר
נבלה אע"ג דאיכא כזית ניקבה אין לא ניקבה
מכזית: כי נקבו אמאי טמאין. הא
דפשיטא דטעונין שרפה משום מוח:
לא אביי אמר לעולם מוח מבפנים מעלה
הכא
במאי עסקינן בששיפה. דתו
אמרת דאין שומרין מצטרפין לטומאה
מטמאין את הידים,
ארוכה מבחוץ והכא במאי עסקינן בששפה
חמורה: רישא. דקולית המת: דליכא
לא מעלה ארוכה והלכך כיון
(פסחים
וכדרבי אלעזר דא"ר אלעזר קולית ששפה
כזית. לפיכך אין מטמא באהל: סיפא.
דליכא כזית מוח לא מטמא באהל דליכא
פג.) בסיס.
לארכה טמאה לרחבה טהורה וסימניך
מוקדשים ושרץ ונבלה: דאיכא כזית.
שיעור ולא הוי נמי אבר ואשמועינן
(שם)
דיקלא ורבי יוחנן אמר לעולם דאיכא כזית
לפיכך גבי מוקדשין איכא ג] שיעור
דשיפה אינו מטמא באהל:
ומאי נוגע דקתני מאהיל. וקמ"ל
נותר וגבי נבלה ושרץ איכא שיעור
ומוח מבפנים מעלה ארוכה מבחוץ ומאי
ג
לטמא: ומאי קמ"ל. כיון דרישא ליכא
דנוגע היינו מאהיל ומצטרפין
נוגע דקתני מאהיל ואי מוח מבפנים מעלה
כזית ד] אכתי לא אשמעינן דעצם
וא"ת ליתני כזית מן המת הנוגע בו
ארוכה מבחוץ קולית נבלה וקולית השרץ כי
כשעורה מטמא במגע ולא באהל וכזית
טמא ואנא ידענא דנוגע היינו מאהיל
לא נקבו אמאי טהורים אמר רבי בנימין בר
מן הנבלה מטמא: מילי מילי. כל דבר
וי"ל דלא הוה שמעינן ליה מהכא אלא
גידל אמר ר' יוחנן ד הכא במאי עסקינן כגון
ה] ששנה במשנתנו אשמעינן טעמא
משום דקים לן בעלמא דכזית מן המת
דאיכא כזית מוח המתקשקש גבי מת טומאה
בכל חד וחד מה שהראה זה לא הראה
מטמא באהל אבל השתא דקתני קולית
בוקעת ועולה נבלה כיון דמתקשקש הוא
זה: רישא. אשמעינן מדלא טימא
י] מן המת וקתני נוגע מוכיח דנוגע
ניקבה אין לא ניקבה לא א"ר אבין ואיתימא ר'
באהל על כרחיך שמעת מינה דמוח
היינו מאהיל דאי אפשר ליגע במוח
שבפנים אין מעלה ארוכה מבחוץ דאי
ממש בתוך הקולית אלא ע"י אהל:
יוסי בר אבין אף אנן נמי תנינא הנוגע הבכחצי
הכא
במאי עסקינן בכזית מוח
מעלה בין אית ביה בין לית ביה ו]
זית ומאהיל על חצי זית או חצי זית מאהיל
המתקשקש. הא דלא קאמר
מטמא: מילתא היא. כנותר עצמו
עליו טמא אי אמרת בשלמא חד שמא הוא
ואיצטריך לאשמועינן דהכי הוא כדרב
כששיפה כדאמר לעיל אפשר דסבירא
משו"ה מצטרף אלא אי אמרת תרי שמי נינהו
מרי משום דבפסחים לא תנן
ליה דשיפה מעלה ארוכה מבחוץ:
מי מצטרף והתנן ו זה הכלל כל שהוא משם
אלא הפגול והנותר אבל שמושו לא תנן
אמר
אחד מצטרף וטמא משני שמות טהור אלא מאי חד שמא הוא אימא סיפא זאבל
ואשמעינן מתניתין דמשום ז] דשימשו
הנוגע
כזית נותר מטמאה אפי' כשהיא סתומה
ולא נגע במוח טמא משום עצם ששימש את הנותר: לא ניקבה לא. דבעינן אפשר ליגע כדתני טעמא בהדיא לקמן :
אביי אמר לעולם מוח מעלה ארוכה. ומתניתין בששפה נסרה במגל או בסכין דתו לא מעלה ארוכה והלכך כיון דליכא כזית מוח
דמטמא באהל משום שיעור לא ח]מטמא (א) אבר ובמוקדשין נבלה ושרץ בדאיכא כזית כדאוקימנא ואביי לא פליג אלא במעלה ארוכה: לארכה.
דעכשיו שייר בה רצועה שלא שיפה: טמאה. ואפילו אין בה לא בשר ולא מוח דמוח שהיה עתיד לבא מבפנים מעלה ארוכה וכיון דדכוותה
(ב) בעלי חיים מעלה ארוכה השתא נמי אבר הוא ולא בעי שיעור: לרחבה. סביב סביב ואפילו במקום אחד: דקל אם תטול ממנו רצועה
סביב הוא מתיבש שלא הנחת דרך לשרף לעלות מן הקרקע למעלה ממקום שנקלף ואם תקליפנו לארכו ותשייר צדו אחד יש דרך לשרף לעלות:
לעולם. רישא דאיכא כזית דלא מוקמינן מתניתין בתרי טעמי וא"נ ליכא כזית הויא מטמא באהל דמוח שבפנים מעלה ארוכה: ומאי נוגע
מאהיל. מאהיל נמי במשמע כדמפרש ואזיל דאיכא תנא דקרי למאהיל נוגע: אמאי טהורים. עצם גופיה אבר הוא ובלא מוח נמי מטמא
וסתימה מאי אהניא: המתקשקש. יבש ונעקר בתוך החלל ט] דהוא לא מעלה ארוכה: גבי מת. אף על גב דאינו מעלה ארוכה מטמא
באהל דהא בלא חשיבות אבר הא איכא שיעור וסתימה לא מהניא ביה דטומאה בוקעת ועולה ומוקדשים הרי שמשו נותר: נבלה כיון
דמתקשקש הוא. ושוב אינו מעלה ארוכה לאו אבר הוא הלכך ניקבו דאפשר ליגע מטמאים משום שיעור לא ניקבו לא דלאו אבר הוא
ארוכה הוא: אף אנן
נמי תנינא. דקרי למאהיל נוגע:
דהשתא גרע מקולית שיש בה בכעדשה מוח לח דההוא מעלה
הנוגע