קכה:
העור
והרוטב פרק תשיעי חולין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אמר
ו) הנוגע בחצי זית ומאהיל על חצי זית. בבת אחת ידו א] נוגעת כאן
ר' זירא רישא בטומאה רצוצה בין ב' מגדלים עסקינן. הוה מצי
סא א
א)
והשניה מאהלת כאן: או חצי זית מאהיל עליו. כגון שנתון בקיסם
למימר בטומאה למטה מטפח עסקינן כדאמרינן בסמוך אלא
סב ב
ב)
משמעות אהל משמע ליה למעלה מטפח אי נמי לית ליה סברא דלקמן
ותחוב בכותל וזה עומד תחתיו א]ז) ודבר אחר מאהיל עליו ועל כחצי זית
❖
ג)
וא"ת אי בטומאה רצוצה דווקא עסקינן אמאי נקט בסיפא המשכה ע"י
כגון חצי זית מוטל ע"ג קרקע והוא עומד אצלו ודף אחד מאהיל על
ד)
ה)
שניהם: אמאי טהור. הלא זה אהל
דבר אחר טהור ה"ל למינקט אבל אם
ו)
שיטה מקובצת
גמור ועיקר אהל האמור בתורה זה
אינה רצוצה טהור וי"ל דאתא לאשמועינן
הנוגע בכחצי זית ודבר אחר מאהיל עליו
ז)
הוא כל הבא אל האהל
דאפילו בין שני מגדלים דומיא דרישא
א] בבת אחת ידו
ח)
ועל כחצי זית טהור ואי חד שמא הוא אמאי
❖
אחת נוגעת כאן:
שהבית מאהיל עליו ועל מת כאחד:
לא הוי טומאה רצוצה בהמשכה ע"י
טהור אלא קשיא רישא אמר רבי זירא
ב] דהנוגע היינו נמי
רצוצה. כל דבר שאין לו מקום ריוח
דבר אחר דתרתי בעינן בין ב' מגדלים
מאהיל: ג] המסורגין כעין
בטומאה רצוצה בין ב' מגדלים עסקינן ואין
שמסרגין המטות: ד] אם
קרי רצוץ ופחות מטפח לאו חלל הוא
וגם שהוא עצמו מאהיל על הטומאה או
גליון הש"ס
הטומאה עליו: ומאן תנא דקרי
ביניהן פותח טפח דכולה נגיעה היא ומאן
שטחן מקורה לחברתה
ונקרא מה שבתוכו רצוץ: מגדלים.
גמ' קסבר ר' יוסי טומאה
נעשו תקרה ובטלן: ה] היו
תנא דקרי לאהל נוגע ר' יוסי היא דתניא ר'
לאהל נוגע רבי יוסי היא. פי' בקונט'
של עץ: דכולה נגיעה היא. אפילו
טמונה.
פרוסים על המת באויר
❖
יוסי אומר מלא תרווד רקב מטמא במגע
דלא מייתי ראיה אלא אליבא דרבא וכן
הוא מאהיל למעלה מן הבשר הרבה
שנטלן וכו' ופרסן על
א
המת: ו] ועושין אותה
ובמשא ובאהל בשלמא במשא ובאהל הא
עיקר דהא לאביי מאי משני דע"כ צריך
כגון שהיו המגדלים גבוהים והטומאה
תיבות תיבות: ז] להצניע
לאוקומי מתניתין בכל ענין דאם לא
למטה והוא מאהיל סמוך לראשיהן קרי
קא טעין ליה לכוליה והא קא מאהיל אכוליה
הגהות מהר"ב
בהן אוכלים ומשקים:
ח] דאי אית להו מנא
נגיעה דכיון דהלמ"מ היא דטומאה רנשבורג
כן מאי דחה רבי זירא לעיל בטומאה
אלא נוגע הא לא נגע בכוליה אלא לאו ש"מ
להו לפרש:
בין שני מגדלים נוקי נמי מתניתין
רצוצה בוקעת הוי כמאן דמלי טומאה
א] רש"י
מאי נוגע מאהיל והא קתני נוגע והא קתני
בכה"ג אלא ע"כ צריך לפרש בכל ענין
כל חלל שבין שני המגדלים ומהא לא
מאהיל אמר אביי למטה מטפח אהל נגיעה
תסייעיה לרבי יוחנן: ומאן תנא.
דלא תקשה אכתי נוגע אין מאהיל בלא
❖
למעלה מטפח אהל גרידא רבא אמר אפילו
טומאה רצוצה לא הילכך אליבא דאביי
דמתניתין לרבי יוחנן דאוקי דהנוגע
למעלה מטפח נמי אהל נגיעה הוא והיכי דמי
ב]היינו מאהיל: תרווד. כף: רקב. עפר
לא מיתוקמא כיון דאיכא אהל למעלה
אהל גרידא בהמשכה אמר רבא מנא אמינא
מטפח דלא הוי נגיעה אבל רבא דלא
הנמצא בארון של מת שהוא רקבוביתו
לעזי רש"י
של מת. ושיעור מלא תרווד הלמ"מ:
מפיק אלא אהל דהמשכה ליכא למיפרך
לה דתנן ר' יוסי אומר חבילי מטה וסריגי
מישטיי"ר. ארון כלים.
הא לא נגע בכוליה. דהא כל העפר
מידי דמתני' לא איירי בהמשכה מדקתני
חלונות חוצצין בין הבית לעלייה שלא להכניס
הנוגע משמע אהל דומיא דנוגע דאיהו
אינו מחובר יחד והנוגע בצד זה לא
טומאה לצד שני פרסן על פני המת באויר
גופיה ולא ע"י דבר אחר ואביי ורבא
נגע בצד זה וכל חד וחד עפרא באפי
הנוגע כנגד הנקב טמא שלא כנגד הנקב
נפשיה הוא: אמר אביי. המאהיל
לית להו דרבי זירא דשני לעיל בטומאה
טהור ה"ד אילימא למטה מטפח שלא כנגד
בין שני מגדלים דאי אית להו מנא ח] לן
למטה מטפח שאין טפח בין ידו לטומאה
הנקב אמאי טהור מת בכסותו הוא ומת
לפרש כדמפרש דלמא בטומאה רצוצה
קרי לה אהל נגיעה. ולאביי לא מיתוקמא
בכסותו מטמא אלא לאו למעלה מטפח
בין שני מגדלים עסקינן אלא ודאי לית
מתניתין כרבי יוחנן דלא מיקרי מאהיל
וקא קרי ליה נוגע אמר אביי לעולם למטה
להו וא"ת וכיון דלית להו דרבי זירא
נוגע אלא למטה מטפח דהוי כנגיעה
וההוא דלעיל מתוקמא לאביי כדאית
ואכתי הדר דוקיין קמא לדוכתיה נוגע
מטפח ודקאמרת מת בכסותו הוא מת
אין אבל מאהיל אהל גרידא למעלה
ליה ולרבא כדאית ליה ואתיא טפי שפיר
בכסותו מבטל ליה האי לא מבטל ליה ותהוי
לרבא דמתוקמא בפשיטות דרישא
מטפח לא ואי דאיכא כזית באהל נמי
כטומאה טמונה בוקעת ועולה $ קסבר רבי
ליטמא. ואביי לא מהדר לאוקמא לדרבי
מצטרפין דכאילו נגיעה היא כיון שאין
יוסי טומאה טמונה אינה בוקעת ומנא
בהמשכה ובסיפא דאין מצטרפין כיון
יוחנן דהא אביי אוקמה למתניתין בשאין
תימרא דתנן ב תיבת המגדל שיש בה
בה כזית ובששיפה והכא קא מהדר
דע"י המשכה היא וא"כ אמאי איצטריך
פותח טפח ואין ביציאתה פותח טפח
לתרוצי מילתיה דרבי יוסי דקתני גבי
להביא מהכא מההיא דלעיל יכול להביא
טומאה בתוכה הבית טמא טומאה בבית
ראיה דקרי לאהל מגע לפי סברת רבא
רקב מגע ואהל וקשיא לן הא לא נגע
וי"ל דניחא ליה טפי לאתויי מהכא
בכוליה ומוקי ליה אביי באהל נגיעה:
מה שבתוכה טהור מפני שדרך טומאה
שנזכר בה שם חכם: שלא כנגד
רבא אמר אפי' למעלה מטפח אהל
לצאת ואין דרך טומאה ליכנס ורבי יוסי
הנקב טהור. וא"ת כיון דלא מבטל
נגיעה. מיקרי ושפיר מיתוקמא מתני'
מטהר מפני שיכול הוא להוציאה לחצאין
כר' יוחנן ורבי יוסי היא: בהמשכה.
להו כדפי' בקונטרס יהא טמא אפילו
או לשורפה במקומה וקתני סיפא העמידה
דבר אחר מאהיל עליו ועל הטומאה
שלא כנגד הנקב כדאמרינן פרק לא
בפתח ופתחה לחוץ טומאה בתוכה הבית
יחפור דכל מידי דלא מבטל
דהוא אינו מאהיל על הטומאה ולא
טהור טומאה בבית
מה שבתוכה טהור
ליה אין חוצץ בפני הטומאה ומיהו שם
הטומאה מאהלת עליו אלא דבר אחר
ותני
ממשיך את הטומאה עליו: מנא אמינא
פירש דכל דבר שסותם כל החלון א"צ
בטול ושם מפורש: קסבר רבי יוסי טומאה אינה
לה. דאפילו למעלה מטפח קרי ליה רבי יוסי אהל נגיעה: חבלי
בוקעת ועולה. וא"ת היכי מוקמינן לעיל מתניתין כוותיה והא מתניתין
מטה. המסורגים ג] שמסרגים מטות כמין קליעה. וכן סריגי חלונות
סבר דבוקעת ועולה דקתני בקולית סתומה הנוגע בה טמא ואוקמינן
שנותנים עצים דקים או טסי ברזל בחלונות בסירוג בקליעה שלא
יכנס אדם בהן: חוצצין בין בית לעליה. אם ד]ח) שטחו מקורה לחברתה
דמאי נוגע מאהיל וי"ל אע"ג דסבר רבי יוסי טומאה טמונה אינה
בוקעת מודה בקולית סתומה שמטמא באהל כמו במת בכסותו דמודה
נעשו תקרה ובטלו ואין מקבלין טומאה וחוצצין בפני הטומאה שלא
רבי יוסי דמטמא: טומאה בבית מה שבתוכה טהור. שהמגדל
תכנס טומאה לצד שני שעליה כלומר לעליה ואע"פ שנקובים הרי אין
חוצץ בין הטומאה ובין מה שבתוכו דאינו מקבל טומאה דעשוי לנחת
בנקבים פותח טפח וכל נקב העשוי לאויר שיעורו כמלא אגרוף וכל נקב
הוא: יכול הוא להוציאה ולשורפה במקומה. נראה דמודה רבי
שבין בית לבית או בין בית לעליה שיעורו בפותח טפח ואף הנוגע כנגד
הנקב טהור: ה]היו פורסים על המת באויר. שנטלו מן המטה כמו שהן
יוסי בהא דאמרינן בביצה המת בבית ולו פתחים הרבה כולן
מסורגות ופורסן על המת באויר: הנוגע כנגד הנקב טמא. דעכשיו
טמאים מפני שסוף טומאה לצאת דרך שם דהתם במת שלם דאין דרך
לא נעשו תקרה להיות הכל כסתום לפיכך הנוגע כנגד הנקב טמא שהרי
לשורפו ולנתחו פחות מכזית:
מאהיל על המת. שלא כנגד הנקב טהור דחבלים בלא מטה אינן מקבלין
אם
טומאה הילכך חוצצין: אילימא. ששוטחן על המת למטה מטפח שאין מהן ולמת טפח: לא מבטל ליה. להיות כסותו של מת: ותהוי כטומאה
טמונה. אי למטה מטפח עסקינן נהי נמי דלא מבטל ליה תיהוי מיהא טומאה טמונה שאין לה חלל טפח דקי"ל בוקעת ועולה
עד לרקיע אא"כ תמצא חציצה למעלה מטפח: תיבת מגדל. של עץ משטיי"ר ועושין ו] אותו תיבות תיבות קטנות להצניע בהן ז] כלים
ומשקין: שיש בה. בחלל פותח טפח. ה"ג לה במשנה דאהלות שיש בה פותח טפח דלא הויא טומאה טמונה: ואין ביציאתה. בחור פתח אין
בו טפח: טומאה בתוכה הבית טמא. ואע"פ שפתחה קטן כדמפרש טעמא מפני שדרך טומאה לצאת על כרחך סופה לצאת דרך פתח זה
לפיכך מטמאה מיד דרך יציאתה ומדרבנן: מה שבתוכה טהור. הואיל ואין ביציאתה פותח טפח והרי אין סופו להכניס לה מת: רבי יוסי
מטהר. כדמפרש דשמא אין סופה לצאת דרך פתח זה שיהא בה שיעור טומאה שיכול להוציאה לחצאין או לשורפה במקומה: וקתני סיפא
העמידה בפתח. וכולה בבית אלא שפתחה
לחוץ: טומאה בתוכה הבית טהור. דמשום מאי איכא לטמויי הא טומאת אהל ליכא דיש בה
פותח טפח
ולא
טמונה היא ומשום יציאה
נמי לא מטמיא דהא אין יציאתה לפנים:
ה"ג