העור והרוטב פרק תשיעי חולין
קכו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אם
יש בצוארו פותח טפח כו'. תימה אי צוארו של כלב חשיב דבר
ה"ג ותני עלה ורבי יוסי מטהר אהייא אי נימא אסיפא תנא קמא נמי
סג א
א)
❖
ב)
טהורי מטהר אלא דקאמר ת"ק הבית טמא אי משום דדרך טומאה
שאין מקבל טומאה כי יש בצוארו פותח טפח מאי הוי נהי דרבי
ד]
ג)
לצאת כו' ולא גרסינן אלא לאו ארישא. דהא ברישא בהדיא תנן בה ורבי
מאיר אית ליה חוקקים להשלים מ"מ הא ממעט הבשר את האויר מטפח
ד)
יוסי מטהר: אי נימא אסיפא. וכדקתני
הא ת"ק נמי מטהר: אלא.
ואינה יכולה טומאה לבא ואי חשיב דבר המקבל טומאה היכי קאמר ר'
ה)
לעזי רש"י
שמעיה לת"ק דקאמר הבית טמא כל
יוסי רואים את חלל הטומאה הא
ו)
בטיי"ל. חלק מהמשקוף
היכא דמשכחת חדא מהנך תרי טעמי
אם אין בחללה טפח אינו מביא ואמאי
❖
ותני עלה רבי יוסי
מטהר אהייא אילימא
שבו הדלת חובטת.
אי משום דרך טומאה לצאת כגון רישא
והא אינו יכול לחוץ והרי הוא כפתוח
אסיפא ת"ק נמי טהורי קא מטהר אלא
דיש בה פותח טפח דאין כאן טומאה
לבית ומיהו אפשר דמ"מ לרבי יוסי
דקאמר ת"ק טומאה בתוכה הבית טמא אי
שיטה מקובצת
טמונה אלא משום דסופה לצאת ואי
הבית טהור דכיון שאין בחלל טפח אין
משום דדרך טומאה לצאת ואי משום דטומאה
א] ר' יוסי אומר רואין את
משום דטומאה טמונה בוקעת מדנקט
כאן אהל שימשוך טומאה לבית ופוסקת
טמונה בוקעת וקא"ל רבי יוסי דקאמרת דרך
הטומאה מכנגד השקוף:
רישא יש בה פותח טפח ותנא סיפא
הטומאה בחוץ אך קשה נהי דבשר
ב] ודקא אמרת על
טומאה לצאת יכול הוא להוציאה לחצאין או
אפשר שאינו חוצץ עצמות אמאי אין
עלה העמידה בפתח ופתחה לחוץ הבית
האסקופה כולה טמא:
לשורפה במקומה ודקאמרת טומאה טמונה
ג] דפליג עליה דר' יוסי
טהור ושמעינן מינה טעמא דיש בה
חוצצים וי"ל כיון דאית ליה לר"מ חוקקין
ר"ש הוא: ד] טהורי
בוקעת טומאה טמונה אינה בוקעת ורמי דר'
פותח טפח דאין כאן אהל טומאה
ויש בהם אויר קצת דהעצמות אין
מטהר אלא דשמעיה
טמונה הא אין בה פותח טפח אפילו
סותמים כל הנקב אלא ממעטין
דקאמר ת"ק: ה] וטעמא
יוסי אדר' יוסי דתנן הכלב שאכל בשר מת
משום דנקטת ברישא:
העמידה בפתח ופתחה לחוץ הבית
ומסתמא אין מבטלין וסופו להוציאם
ג)
ומת הכלב ומוטל על האסקופה ר"מ אומר אם
ו] משום דדופנו העליון
טמא מפני שטומאה טמונה בוקעת
משם לא חייצי כדפרישית פ' לא יחפור
יש בצוארו פותח טפח מביא את הטומאה
נ"ב נ"א בס"י משום
: מאי לאו אאין
והוי כאילו מוטלת בקרקע הבית והבית
דדופנו ראשו מאהיל וכו':
ואם לאו אינו מביא את הטומאה ר' יוסי אומר
ז] השתא קס"ד דאדאין
בצוארו פותח טפח. ורואין היינו
מאהיל עליה: וקא"ל ר' יוסי. ברישא
בצוארו טפח קאי: ח] אף
א רואין א] מכנגד השקוף ולפנים הבית טמא
דקאמרת גבי יש בה פותח טפח הבית
רואין את הטומאה אם היא כנגד
בדרך כניסתה היא מוציאה
השקוף או לא: אמר רבא ה"ק כו'.
מכנגד השקוף ולחוץ הבית טהור רבי אלעזר
טמא מפני שדרך טומאה לצאת יכול
טומאתה. (נ"ב וה"נ תניא)
א"נ פעמים שהוא מקיא
אומר פיו לפנים הבית טהור פיו לחוץ הבית
הוא להוציאה לחצאין: ודקאמרת.
לא הוה מצי למימר דאיש בצוארו פותח
וכן שוליו וכו' כן מצאתי
בסיפא הבית טהור וטעמא ה] משום
טפח קאי ולא בא לחלוק אלא דלא בס"י אחד:
טמא מפני שטומאה יוצאה דרך שוליו רבי
דנקט ברישא יש בה פותח טפח הא
חשיב לשקוף אהל ורואין אצואר כלב
יהודה בן בתירא אומר בין כך ובין כך הבית
אין בה פותח טפח הבית טמא משום
קאי דלא שייך למימר לשון רואין אהא
טמא מאי לאו אאין בצוארו פותח טפח קאי
דטומאה טמונה בוקעת לאו מילתא
דהא מונח קמן אלא אטומאה שהיא
רבי יוסי וש"מ טומאה טמונה בוקעת אמר
היא דטומאה טמונה אינה בוקעת:
בפנים או אחלל שייך לומר רואין:
אנן בתר חלל אזלינן. ור"מ דלא
רבא רואין את חלל הטומאה קתני ורבי יוסי
הכלב שאכל בשר המת ומת הכלב.
בתרתי פליג וקא"ל לר' מאיר דקאמרת כי יש
דאילו חי אפילו נכנס לבית הבית טהור
בעי חלל טפח לטעמיה דאית
בצוארו פותח טפח מביא את הטומאה אנן
כדאמר בבהמה המקשה
ליה בפ"ק דשבת דחוקקין
בתר חללה אזלינן ודקא אמרת (הבית)
דטומאה הבלועה בבעלי חיים אינה
להשלים גבי זרק ונח בחור כל שהוא
ב]
מטמאה: ומוטל על האסקופה. וצוארו
ונהי דבפ"ק דערובין גבי כיפה
כולו טמא מכנגד השקוף ולפנים הבית טמא
לפנים: אם יש בצוארו פותח טפח.
לא אמר חוקקין להשלים אלא כשיש
מכנגד השקוף ולחוץ הבית טהור רב אחא
רוחב טפח בצוארו: מביא את הטומאה.
ברגליה ארבע ה"מ גבי מזוזה דכתיב
בריה דרבא מתני לה בהדיא רבי יוסי אומר
משום דדופנו העליון מאהיל על
ובשעריך ובעינן שער חשוב
ו]
רואין את חלל הטומאה ומאן תנא דפליג
הטומאה וראשו השני ממשיך האהל
אבל בעלמא אפי' אין שם ד' חוקקין
עליה ג] רבי שמעון הוא דתניא ר"ש אומר
וצ"ע שם ונראה דהך שמעתא מיירי
לבית ויוצאה דרך פיו לבית ואע"ג דאין
ד)
שלש
לה אהל שחללו טפח סבר ר"מ דממשיך
כשאין טפח מן השקוף ולחוץ וכשסוגרים
הואיל ורחבו טפח: ואם לאו אין מביא את הטומאה. דכל שאין בו רוחב
הדלת הוא כאהל בפני עצמו ואין אהל פחות מטפח ה)ור' אלעזר אמר
טפח אינו אהל כדתנן טפח על טפח על רום טפח מרובע
פיו לפנים הבית טהור לחוץ הבית טמא מפני שטומאה יוצאה דרך שוליו
מביא את הטומאה: רבי יוסי אומר רואים את הטומאה. קס"ד דה"ק
ונראה דר' אלעזר לאו אכלב דרבי יוסי קאי דר' יוסי בכלב שיש בצוארו
בודקין בגופו את מקום הטומאה אם היה מן המשקוף ולפנים: הבית
חלל פותח טפח איירי ורבי אלעזר שאין בחלל פותח טפח מדקאמר פיו
טמא. השתא קס"ד ז] אדאין בצוארו טפח קאי דקאמר ר"מ הבית
לפנים הבית טהור ו)אלמא בסתם כלבים איירי שאין בצוארם פותח
טפח: מאן תנא דפליג עליה דרבי יוסי ר"ש היא. פ"ה מאן תנא
טהור וקא"ל רבי יוסי אם הטומאה מן המשקוף ולפנים אע"פ שאין
דאמר לעיל נוגע בחצי זית ודבר אחר מאהיל עליו ועל חצי זית טהור
בצוארו רוחב להיות הוא אהל הרי יש כאן אהל גדול שהבית מאהיל על
הטומאה וסתם חלל הגרון אין בו טפח והויא לה טומאה טמונה: מן
דלא מצטרף אלמא תרי שמי נינהו דאהל לאו היינו נגיעה וקשה דהתם
המשקוף ולחוץ הבית טהור. שהרי אין כאן לא בית מאהיל ולא אהל
אפי' רבי יוסי מודה בין לאביי בין לרבא דהא למעלה מטפח אהל
טפח שיהא ממשיכה לתוך הבית: פיו לפנים. ונקב זנבו לחוץ הבית
בהמשכה הוא ונראה לפרש דאמאי דקאמר לעיל מאן האי תנא דחשיב
טהור אם טומאה מבחוץ ומשום המשכה לא מטמאינן ליה שהרי אין
לאהל נגיעה ר' יוסי מכלל דאיכא דפליג עליה וקאמר מאן הוי האי תנא:
דרך מאכל לצאת דרך הפה אלא דרך השוליים נקב הריעי: פיו לחוץ.
עצם
ושוליו לפנים: הבית טמא. שהרי דרך פתח קטן הזה על כרחך היה סופה לצאת: בין כך ובין כך. פיו לפנים או פיו לחוץ בין טומאה מכנגד
המשקוף ולפנים בין שהוא לחוץ בין שבצוארו טפח בין אין בצוארו טפח ואכולהו פליג פיו לפנים טמא ואע"פ שאין סופו לצאת דרך כאן קסבר
ח]אף בדרך כניסתה היא מוציאה טומאתה אי נמי פעמים שהיה מקיא וכן שוליו לפנים מפני שדרכה לצאת דרך זה: מאי לאו אאין בצוארו
טפח קאי רבי יוסי. ואמר דאם טומאה מן המשקוף ולפנים טמא ואע"פ שאין כאן המשכה מטמא ליה משום שהבית מאהיל על טומאה
טמונה: אמר רבא. ר' יוסי לאו אאין בצוארו טפח קאי ולחומרא דהתם אפי' טומאה בפנים הבית טהור דטומאה טמונה אינה בוקעת אלא
איש בצוארו פותח טפח קאי ולקולא דקאמר ר"מ אהל הצואר ממשיך הטומאה לבית הואיל ורחבו טפח ואע"פ שאין חללו טפח וקאמר ליה
רבי יוסי רואין את חלל הטומאה חלל הצואר אם יש בחללו טפח ממשיך ואם לאו אינו ממשיך. והאי רואין את הטומאה לאו רואין את מקום
שכיבת הטומאה קאמר דאמקום שכיבתה לא חיישינן דלא שני לן אם בבית אם לחוץ לבית שאין טומאת הבית אלא משום המשכה אלא רואין את
חללה קאמר ודקמסיים בסיפא אם מכנגד המשקוף ולפנים כו' מילתא אחריתי היא: ובתרתי פליג. וה"ק ליה לר"מ דקאמרת לענין המשכה אם
יש בצוארו כולו עם עובי דפנותיו רחב טפח ממשיך אנן חלל טפח בעינן: ודקאמרת על האסקופה כולה הבית טמא. ואע"פ שאין פיו מן השקוף
ולפנים דקחשבת כל האסקופה כלפנים והאסקופה רחבה ושקוף מחותך בו שהדלת נוקף ושוקף בו כשסוגרין אותו ומההוא שקוף ולפנים הוי כלפנים:
שקוף. בטיי"ל בלע"ז כמו שאנו עושין למפתן ולמשקוף העליון מקום שהדלת נוקש עליהן. ולשון שקיפה היא הכאה שנוקש דבר על חבירו כדמתרגמינן
חבורה משקופי עלה נדף טרפא דשקיף שדופות קדים שקיפן קידום חבוטות ברוח: מאן תנא. דלעיל
דהנוגע בכחצי זית ודבר אחר מאהיל עליו ועל חצי זית דקתני טהור דלא מצטרפי אלמא מגע ואהל לאו חד שמא הוא ופליג אדר' יוסי דקרי לאהל נוגע:
שלש