קכו:
העור והרוטב פרק תשיעי חולין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
עצם
כשעורה מטמא במגע ובמשא אבל לא באהל. פי' בקונטרס
שלש טומאות פורשות כו'. טומאות הרבה פורשות מן המת כגון כזית
א)
א
ב)
דהלמ"מ הוא ואי אפשר לומר כן דמקראי ילפינן לה בנזיר
בשר ושדרה וגלגולת שלא חסרו ורובע עצמות ומלא תרווד רקב ועצם
ג) ד)
ב
פרק כהן גדול ולא הוי הלכה אלא מה שהנזיר מגלח עליו
כשעורה ורוב המנין והבנין אלא שלש טומאות פורשות ממנו ששוות
סד ג
גולל
אע"ג דלא מטמא באהל: יט] ודופק מטמא במגע ובאהל ואין
בדבר זה שיש בכל אחת שתים מטומאתו של מת או מגע ומשא בלא
ה)
מטמא במשא. למ"ד בפרק בהמה
אהל או מגע ואהל בלא משא או משא
סה ד
המקשה דגולל ודופק
ואהל בלא מגע והשלישית אין בה:
שלש טומאות פורשות מן המת שתים בכל
ו)
ואלו הן. הג' הפורשות שהמשפט הזה
הוו מהלכה איכא למימר דהכי גמירי
אחת א] ושלישית אין בהן ואלו הן אמלא תרווד
❖
סו ה ו
ז)
נוהג בהן: מלא תרווד רקב ועצם
לה אלא למאן דמייתי לה מעל פני
רקב ועצם כשעורה וגולל ודופק מלא תרווד
ח)
ב
כשעורה וגולל ודופק. גולל זה כסוי
השדה קשה מנא לן ונראה משום דההוא
רקב מטמא במשא ובאהל ואינו מטמא במגע
ט)
קרא דכל אשר יגע על פני השדה
העליון דף שנותנין על המת דופק זה
שיטה מקובצת
והיכן מגעו ב] עם אחת מהן עצם כשעורה
דף הניתן בצדיו ורבינן להו מקראי
מוקמינן בנזיר באהל הילכך
א] השלישית אין בהן:
מטמא במשא ובמגע ואינו מטמא באהל
בפ' בהמה המקשה והנך
מטמא באהל ובמגע נמי מטמא משום
ב] והיכן מגעו באחת
י)
והיכן אהלו עם אחת מהן גולל ודופק מטמא
מהן: ג] והיכן אהלו בא'
כ)
תרי חדא טומאה נינהו ששניהם יוצאים
דאפקיה בלשון נגיעה אבל במשא לא
ג]
❖
מצינו שיטמא: בנבלתה ולא
מהן: ד] והיכן משאו בא'
במגע ובאהל ואינו מטמא במשא והיכן משאו
ממקרא אחד וטומאתן שוה אבל שאר
מהם: ה] הדר פשטה
בקולית סתומה. מהאי קרא נמי
פורשים מן המת כל ג' טומאות המת
ד] עם אחד מהן: קולית נבלה וקולית השרץ
מחוסר נקיבה כמחוסר
נוהגים בהם: מלא תרווד רקב מטמא
מעשה דמי כצ"ל ונ"ב
ממעטינן בפ' בהמה המקשה
י)
תורה אור השלם
וכו': ת"ר בנבלתה ולא בקולית סתומה יכול
1
שכך נמצא בפסקי הר'
במשא ואהל. שהרי נושא את כולו ח]:
עצמות וגידין וקשה דא"כ היכי נמעט
1. וְכִי יָמוּת מִן הַבְּהֵמָה
אפילו ניקבה ת"ל הנוגע יטמא את שאפשר
ישעיה מטראני ובקצת
ואינו מטמא במגע. שאין נוגע בכולן.
מיניה קולית סתומה ומיהו כיון דלא
ספרים ישנים לא נמצא
אֲשֶׁר הִיא לָכֶם לְאָכְלָה
ליגע טמא ואת שאי אפשר ליגע טהור א"ל
הדר פשטה כלל וכך היתה
והיינו פליגא דר' יוסי דאמר מלא
מרבינן שומר אלא בנקובה שיכול ליגע
הַנֹּגֵעַ בְּנִבְלָתָהּ יִטְמָא עַד
רבי זירא לאביי אלא מעתה בהמה בעורה
הָעָרֶב: ויקרא יא לט
גרסתו של הרמב"ם ז"ל
ממילא כי אמעיטו עצמות אמעיט נמי
תרווד רקב מטמא במגע דקרייה לאהל
2. אֵלֶּה הַטְּמֵאִים לָכֶם
עיין פרק שני מהלכות
לא תטמא פוק חזי כמה נקבים יש בה א"ל רב
מגע: והיכן מגעו. של מת: באחת
קולית סתומה אע"פ דשומר הוי כסתום
שאר אבות הטומאות
בְּכָל הַשָּׁרֶץ כָּל הַנֹּגֵעַ
והתוספות גורסי' כגרסת
פפא לרבא אלא מעתה כוליא בחלבה לא
מהן. בכל אחת מאלו השתים הנותרות:
בָּהֶם בְּמֹתָם יִטְמָא עַד
כגון חטה בקליפתה כ) התם מרבינן
הָעָרֶב: ויקרא יא לא
הר"י מטראני ז"ל עיין
עצם כשעורה. הלמ"מ דמגע ומשא
מקרא דזרע אשר יזרע כדרך שבני
תטמא תא חזי כמה חוטין נמשכין הימנה בעי
3. וְזֶה לָכֶם הַטָּמֵא
תוס' בבא קמא דף כה
ע"ב : ו] כל ששמו
אדם מוציאים לזריעה אבל הכא גלי
אית ליה ולא אהל כדאמרינן בנזיר
בַּשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ
רב אושעיא חישב עליה לנוקבה ולא ניקבה
ג
עכבר אביא עכבר שבים:
הַחֹלֶד וְהָעַכְבָּר וְהַצָּב
עצם כשעורה הלכה: והיכן
קרא דשומר לא הוי אלא בשאפשר ליגע
❖
מהו מחוסר נקיבה כמחוסר מעשה דמי או
ז] אי על הארץ נ"ב נ"א
לְמִינֵהוּ: ויקרא יא כט
אהלו. של מת: גולל ודופק. נמי
וכן גבי שרצים מרבינן לקמן מיטמא
בספר כתב יד ישן או
לא הדר פשטה ה] מחוסר נקיבה לאו כמחוסר
דשרצים קולית השרץ נקובה ואע"ג
הלכה גמירי לה בבהמה המקשה
אינו אומר על הארץ אלא
מעשה דמי: מתני' ביצת השרץ המרוקמת
על הארץ יטמא וכו' וכן
ד
. ולמאן דנפקא ליה התם מקרא
דמהטמאים דרשינן לקמן לרבות קולית
לעזי רש"י
כתוב ברש"י כ"י: ח] שהרי
טהורה ניקבה כל שהוא טמא ה עכבר שחציו
השרץ וביצת השרץ עיקר קרא לא אתא
לא ידענא מהיכן אימעיט משא:
נושא את כולו ומאהיל
פולטרי"ץ [פולצי"ל].
בשר וחציו אדמה הנוגע בבשר טמא באדמה
על כולו הס"ד: ט] יכול
יכול אפי' נקבה. לא הוי טמא:
אלא לביצת השרץ אבל קולית נפקא
קבוצת שערות.
ט]
ב)
אפי' ניקבה לא הוי טמא
ת"ל הנוגע יטמא. יו"ד יתירא דריש:
טהור רבי יהודה אומר אף הנוגע באדמה
מיטמא ואע"ג דמהטמאים דרשינן
כצ"ל ונ"ב נ"א ברש"י כ"י
שכנגד הבשר טמא: גמ' ת"ר הטמאים
את שאפשר ליגע טמא. שם טומאה
דרשות טובא אפשר דדרשינן מטמא
אחד יכול אפי' ניקבה ת"ל
2
הנוגע ה"א דהנוגע דריש
עליו הילכך אע"פ דלא נגע אלא בעצם
טמאים הטמאים או טובא טמאים
לרבות ביצת השרץ וקולית השרץ יכול אפי'
כתיב התם: יכול אפילו לא רקמה
נוגע מצי למיכתב וכתב
טמא דשומר מכניס ומוציא טומאה:
לא ריקמה ת"ל 2 השרץ מה שרץ שרקם אף
הנוגע משמע כל הנוגעין
ת"ל השרץ.
בהמה בתוך עורה. כל זמן שלא
וא"ת ולרקמה למה לי
שתמצא לומר ואפי' לא
ביצת השרץ שרקמה יכול אפי' לא ניקבו ת"ל
נגע אלא אפשר הוא
הופשטה כלל: לא תטמא. דהא אי
קרא לענין טומאה הא לענין אכילה
ש"מ את שאפשר ליגע
הנוגע יטמא את שאפשר ליגע טמא ואת
אפשר ליגע בבשר: כמה נקבים יש
פשיטא לן בלא קרא בפרק אלו טרפות
וכו': י] הימנה באמצעיתה
שאי אפשר ליגע טהור וכמה נקיבתה כחוט
בה. הפה והחוטם והעינים: חלב
שאם רקמה ואכלה לוקה
מתוך הכוליא והן בשר:
יא] ואע"פ שלא נגע
השערה שאפשר ליגע כחוט השערה: עכבר
משום השרץ השורץ על הארץ אלמא
אינו טמא כדכתיבג) יעשה לכל מלאכה
אלא בקליפתה שהשומר:
ותניא בגמרא דכל שעה בפסחים
שרץ איקרי ויש לומר דודאי רקמה שרץ
שחציו [וכו']: אמר רבי יהושע בן לוי והוא
יב] נוצר מאדמה ומין
איקרי אבל צב ועכבר לא איקרי וכה"ג
מלאכה מה ת"ל לכל מלאכה שיכול
אדמה יש המשריץ
שהשריץ על פני כולו איכא דמתני לה
ו
עכברים כאשפה המשרצת
אמרינן בפ' בהמה המקשה
למלאכת הדיוט יהא טהור למלאכת
אסיפא רבי יהודה אומר אף הנוגע באדמה
תולעים: יג] הימני או
גבי חלב דלא איקרי חלב שור כשב ועז
גבוה יהא טמא ת"ל לכל מלאכה:
השמאלי נמחקו שלשת
שכנגד בשר טמא אמר ר' יהושע בן לוי והוא
תיבות אלו: יד] ה"א
כוליא. המכוסה בחלבה לא תטמא
עד שיצא העובר לאויר העולם אי נמי
שהשריץ על פני כולו מאן דמתני לה ארישא
יתירא נדרשת נ"ב תוס'
הואיל ואי אפשר ליגע בה: נמשכין
מקרא דהכא קים לן באלו טרפות לענין
בכורות דף ו' ע"ב:
כל שכן אסיפא ומאן דמתני לה אסיפא אבל
הימנה. באמצעיתה י] והן בשר:
אכילה שלוקה:
טו] שער ראשו וזקנו
מתני' ביצת השרץ. יש שרץ שהוא
תלמוד רישא אע"ג דלא השריץ ת"ר מתוך שנאמר
המחובר לו אם יכניסנו
לתוכו הרי נגע ונטמא
עכבר שומע אני אפילו עכבר שבים ששמו עכבר ודין הוא טימא
מטיל ביצים צב והלטאה וחומט:
שהשער המחובר לו הרי
המרוקמת. שנולד בה אפרוח:
בחולדה וטימא בעכבר מה חולדה מין הגדל על הארץ אף עכבר מין הגדל
הוא כבשר בין שיער
הטהור שנגע בטומאה בין
טהורה. לפי שאי אפשר ליגע בה:
על הארץ או כלך לדרך זו טימא בחולדה וטימא בעכבר מה חולדה כל
שיער הטמא שנגע בו
ניקבה כל שהוא טמאה. ואע"פ שלא
ששמה חולדה אף עכבר כל ששמו עכבר ו] אפי' עכבר שבים ששמו עכבר
הטהור דתניא בת"כ הנוגע
נגע אלא יא] שהשומר מוציא טומאה:
וכו' כצ"ל. ונ"ב נ"א
ת"ל על הארץ אי על הארץ יכול על הארץ יטמא ירד לים לא יטמא
ז]
3
שנגע בטהור דתניא וכו'.
יש מין עכבר שאינו פרה ורבה אלא
עוד נ"ב עיין תוס' ב"ק
ת"ל
מעצמו נוצר מאדמה יב] כאשפה
דף כה ע"ב: טז] ולא
המשרצת תולעים ואם עדיין לא נברא העכבר אלא צדו אחד הימני או השמאלי הנוגע בבשר טמא באדמה שכנגדו טהור: גמ' הטמאים.
יג]
בקלקלין שעליו קלקלין
הוא ערבוב: יז] חציו על
אלה הטמאים יד] ה"א יתירא נדרשת לכמה דרשות לאסור צירן ורוטבן ולעורותיהן כבשרן ולביצת השרץ: ת"ל
פני כולו כל ארכו של
השרץ. הטמאים לכם בכל השרץ: כחוט השערה. שער ראשו וזקנו טו] אם יכניסו לתוכו הרי נגע וטמא שהשער המחובר הרי הוא כבשר בין
שרץ: יח] או אינו אומר
שער טהור הנוגע בטומאה בין שער טמא שנגע בו הטהור טמא. דתניא בת"כ הנוגע בבשר הזב ולא בצואה שעליו ולא בקילקלין. הוא עירבוב
על הארץ אלא על הארץ
ד)
טז]
יטמא כלומר אומר אני
שער תלוש המתקשה ה)ונאסף בשערו שעל החזה ושעל השחי פולטרי"ץ בלע"ז ואינם מחוברין לבשר להכי קרי ליה קילקלין מה קילקלין זה מקושר
לא. ונ"ב נ"א כלומר או
כנגד החוץ אף הני שערות קשורין ומכוסין שם כך מצאתי בדברי רב האיו). יכול שאני מוציא את השער ואת הצפורן ת"ל טמא הא למדת
אני לא וכו': יט] גולל
ששער הטמא הרי הוא כבשרו. ושער הטהור נמי תניא התם וכל אשר יגע בו הזב בו ולא בצואה שעליו ולא בקילקלין שעליו יכול שאני
ודופק מטמא במגע ובאהל
ז)
ואין מטמא במשא וצ"ע
מוציא את השער ואת הצפורן ת"ל יטמא : והוא שהשריץ. חציו על פנייז] ארכו של שרץ מראשו ועד רגליו כלומר שמצד א' הוא נעשה בשר
מנא לן הא דבשלמא
ולהכי טמא אם נגע בבשר דחשיב שרץ הוא: מאן דמתני לה. להא דר' יהושע ארישא דמיירי בנוגע בבשר ואפ"ה מטהר ליה ריב"ל אם לא
למ"ד בפ' בהמה המקשה
דגולל כצ"ל:
השריץ על פני כולו: כ"ש אסיפא. אדר' יהודה דמיירי בנוגע באדמה דאשמעינן דלא טימא ר' יהודה בעפר אלא אם כן השריץ על פני
כולו ח)דהכי מסתבר שפיר. ט)ולקמן תנא כל שיש ביבשה יש בים חוץ מן החולדה: עכבר שבים. דג הוא דומה לעכבר ועכבר שמו: ודין
הוא. מדינא נפקא ליה דלא מטמא ולא צריכא קרא: מה חולדה מין הגדל על הארץ. ולא שבים שהרי אין חולדה בים: אף עכבר. אף
על פי שיש ממינו בים לא טימא אלא מין הארץ: יח] אי על הארץ יכול על הארץ יטמא. כלומר אומר אני לא אדרשנו לך במדה זו אלא
לכך בא לומר על
הארץ יטמא בין עכבר הים בין
עכבר היבשה אם על הארץ נגע בטהור יטמאנו ואם נפל לים ושם נגע בטהור לא יטמא:
ת"ל