יד:
הכל שוחטין פרק ראשון חולין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
התם
כדקתני טעמא וכו'. קשיא לי דהכא אליבא דרב קיימינן
התם. טעמא לאו משום דאין ברירה הוא אלא דחייש לשמא יבקע
קב א
א)
ב)
ורב לית ליה דטעמא משום בקיעת הנוד בפ' בכל מערבין
הנוד והוברר שלא היה עתיד לבא לידי הפרשה ושתה טבלים
ג)
למפרע: לכשיבקע. נראה כלומר דלא חיישינן להכי: איו. שם
דקאמר ליתא למתניתין מקמי איו והלוקח יין ואית
קג ב
ד) ה)
חכם: אין אדם מתנה. בעירובין אמרינן מתנה אדם על
ליה דטעמא דרבי יהודה משום דאין
ברירה ורבינו שמשון מקוצי
ו)
❖
ז)
הקשה דהיכי מייתי הכא ההוא דאיו
עירובו ומניח שני עירובין אחד בסוף
ח)
אחר שדוחה ההיא דהלוקח הא בפ'
אלפים למזרח עירו ואחד בסוף
התם כדקתני טעמא אמרו לו לרבי מאיר
ט) י)
אלפים למערב ואומר אם בא חכם
בכל מערבין משמע דאי
כ) ל)
אי אתה מודה שמא יבקע הנוד ונמצא
הגהות הב"ח
למזרח שהיה חכם עתיד לבא ממקום
לאו ההיא דהלוקח הוה אמינא דליתא
שותה טבלים למפרע אמר להן לכשיבקע
(א) רש"י
אחר ולשבות חוץ לתחום ולדרוש
לדאיו מקמי מתניתין דפריך התם
כשילך
אלא מדתני איו דתני איו רבי יהודה
❖
(ב) תוס'
עירובי של מזרח יקנה לי שביתה
לרב אדרבה ליתא לדאיו מקמי מתני'
אומר אין אדם מתנה על שני דברים כאחד
והא דמוקי
למזרח ואהיה בשבת במקום עירובי
ומשני לא ס"ד דשמעינן ליה לרבי
❖
אלא אם בא חכם למזרח עירובו למזרח
ויש לי משם והלאה אלפים ואם יגידו
יהודה דלית ליה ברירה דתניא הלוקח
מוסף רש"י
למערב עירובו למערב ואילו לכאן ולכאן
לי שבא חכם למערב יקנה עירובי
יין כו' ונ"ל דהכא דיחויא בעלמא
שמא יבקע הנוד.
שיטה מקובצת
לא והוינן בה מאי שנא לכאן ולכאן דלא
שבמערב בא לכאן ולכאן אם יבאו
הוא דקאמר התם כדקתני טעמא
שני חכמים זה למזרח וזה למערב
ועיקר סמיך אדאיו דאין להוכיח
א] ואין הדבר תלוי אלא
דאין ברירה מזרח ומערב נמי אין ברירה
בגלויי מלתא: ב] דמשמע
לאיזה מהם שארצה אבחר הליכתי
מההיא דהלוקח דלית ליה ברירה כל
ואמר רבי יוחנן וכבר בא חכם אלא אמר
ליה מתני' שבת דומיא
ועל שם ברירה של מחר יקנה לי
כמה דלא מייתי לדאיו דליתיה מקמי
❖
רב יוסף רבי יהודה דכלים היא דתנן
דיוה"כ:
עירובי היום דכל קניית עירוב בין
מתניתין דעירובין להכי מייתי לדאיו
כל הכלים הניטלין בשבת שבריהן ניטלין
א
השמשות היא ותני איו דפליג רבי
דהשתא ליתא מתניתין מקמי תרווייהו:
ובלבד
שיהו עושין מעין מלאכה שברי
מודה
רבינו גרשום
רבי יהודה בסלי זתים
יהודה אסיפא דקתני בא לכאן ולכאן
עריבה
לכסות בהן פי חבית שברי זכוכית
וענבים. תימה בלאו הכי
וקאמר רבי יהודה אין אדם מתנה
מאי טעמא לא אמר ברירה
כדקתני טעמא אמרו לו לרבי
לכסות בהן פי הפך רבי יהודה אומר
על שני דברים שני חכמים: אלא אם
אמאי לא מדמה למשקים דגזרינן
(ערובין לז:)
מאיר אי אתה מודה לאחר
בא חכם כו'. על חכם אחד שבא
שמא יסחוט ה"נ גבי בהמה לגזור
ובלבד
שיהו עושין מעין מלאכתן שברי
שבת שמא יבקע הנוד וישפך
שמא ישחוט ועוד אמאי נסבין חבריא
ואין ידוע לו לאיזו רוח יבא מתנה:
(גיטין כו.) לכשיבקע.
הכל לארץ ואין לו יין
עריבה לצוק לתוכן מקפה שברי זכוכית
להפריש ונמצא זה שותה
והוינן בה מאי שנא כו' דאין ברירה.
למימר דרבי יהודה היא כ"ש דאתיא
לצוק לתוכן שמן מעין מלאכתן אין מעין
טבלין למפרע. ור' יהודה
(א) כשיבא למחר למזרח שמא בין
כרבנן דגזרי שמא יסחוט אפי' בשאר
עדיין אומר (אני) דאית ליה
מלאכה אחרת לא אלמא כיון דלא איתכן
השמשות לא היתה דעתו לכך וקנה
פירות ועוד דהיכי מדמה שמא יסחוט
ברירה ומדתני איו ל"ל ברירה
(ערובין לז: וכעי"ז יומא נו:
מאתמול להך מלאכה אסירי הכא נמי כיון
וסוכה כד.)
אין אדם מתנה על שני
לו עירובו של מערב והרי הוא כמי
לשמא ישחוט שקל הרבה לסחוט
דברים כאחד כו'. כלומר אין
דלא איתכן מאתמול אסורה אמר ליה אביי
ששבת במערב וממקום אותה שביתה
מלשחוט וי"ל דודאי לא דמי ולהכי
יכול להניח עירובו למזרח
מי דמי התם מעיקרא כלי והשתא שבר
(גיטין כו.) אין אדם מתנה
יש לו אלפים לכל רוח ונמצאו האלפים
לא מדמה לה למשקין אבל מדמה שמא
ולמערב ולומר למחר אלך
על שני דברים כאחד.
כנגד רבי למקום שירצה אלא
כלי והוה ליה נולד ואסור הכא מעיקרא
האחרונות המזרחיות כלות לביתו ואין
ישחוט דבהמה העומדת לשחיטה לשמא
אם בא חכם למזרח כו'
יסחוט דפירות העומדות לאכילה אבל
לו מביתו ולמזרח אפי' פסיעה אחת:
אוכלא ולבסוף אוכל אוכלא דאיפרת הוא
מזרח ומערב נמי אין ברירה
מזרח ומערב נמי. כשהתנה על
כלומר אם בא חכם למזרח
כרבנן לא אתיא דלא אשכחן דגזרינן
ושמעינן ליה לרבי יהודה דאמר אוכלא
עירובי למזרח למערב עירובי
שמא יסחוט אלא בעומדים למשקין
חכם אחד ותלה תנאו בביאת חכם
(ערובין
דאיפרת שפיר דמי דתנן ב אין סוחטין את
למערב הא לית ליה ברירה
והא דאסרי לכולהו משום דגזרינן
נמי אין ברירה דאם בא חכם למזרח
לו:)
מאיזה רוח יבוא אמאי מתיר
הפירות להוציא מהן משקין ואם יצאו
ר' יהודה ואמר ר' יוחנן כבר
עומדין לאכילה אטו עומדין למשקין
לאחר שקדש היום שמא כשקדש היום
מעצמן אסורין רבי יהודה אומר אם לאוכלין
בא חכם כלומר לאו כדסברת
אבל לרבי יהודה דשרי בשאר פירות
היה בדעתו למערב וזה תלה בדעתו של
דהוא יכול להתנות אם בא
היוצא מהן מותר ואם למשקין היוצא מהן
חכם כ)והחכם יכול לילך בשבת ארבעת
העומדין לאכילה ואסר בזיתים וענבים
חכם למזרח ואם בא חכם
(ביצה לז:)
למערב אלא אנן קאמרינן
אסור לאו אתמר עלה אמר רב יהודה אמר
אלפים אמה כדאמרינן בעירובין
ואף על גב דעומדים לאכילה משום
לר' יהודה אם כבר בא חכם
דמימלך וסחיט וה"ה בבהמה דגזרינן:
אם ראה שחשכה והיה מכיר אילן
שמואל מודה היה רבי יהודה לחכמים
כלומר שכבר בא למזרח
אימר דשמעת ליה לרבי יהודה
או גדר שהוא בסוף אלפים אמה
מע"ש עירובי למזרח ואם
בסלי זיתים וענבים אלמא כיון דלסחיטה
כבר חכם בא למערב מע"ש
במוקצה מחמת מיאוס כו'.
אומר שביתתי בעיקרו ומהלך ממקום
קיימי יהיב דעתיה הכא נמי כיון דלשחיטה
עירובי למערב ועכשיו לית
דיחויא בעלמא הוא דמוקצה מחמת
רגליו ועד עיקרו אלפים ומעיקרו
לרבי יהודה ברירה והלכך
קיימא יהיב דעתיה מידי הוא טעמא אלא
איסור יותר חמור ממוקצה מחמת
ולהלן אלפים והכא נמי איכא למימר
(באיסור ליומיה כולו ולא
לרב האמר רב חלוק היה רבי יהודה אפילו
הלכה כמותו) אלא אמר
מיאוס דהא לקמן אמר עד כאן לא
חכם זה בשעת קניית עירוב לא בא
רב יוסף ר' יהודה היא
בסלי זיתים וענבים אלא אמר רב ששת
שרי רבי מאיר אלא במבשל אבל
למזרח עדיין ודעתו היה למערב:
והלכה כמותו בהלכה דכלים
בריה דרב אידי רבי יהודה דנרות היא
ואמר רבי יוחנן וכבר בא חכם.
שוחט דאינו ראוי לכוס לא ובהדיא
ר' יהודה אמר ובלבד שיהו
עושין [מעין] מלאכתן כלומר
דתניא מטלטלין נר חדש אבל לא ישן דברי
מתניתין בהכי עסקינן שכבר בא חכם
שמעינן ליה לרבי מאיר בפרק כירה
מאי שנא לכאן
מעין מלאכתן שהיו עושין
(יומא נו:)
דלית ליה מוקצה מחמת
קודם קנין העירוב אבל זה לא ידע
ולכאן.
רבי יהודה אימר דשמעת ליה לרבי יהודה
מתחילה קודם שבירתן:
לצוק לתוכן מקפה וכו'
מיאוס דקאמר כל הנרות מטלטלין
להיכן בא ואין כאן צריך ברירה שכך
במוקצה מחמת מיאוס מוקצה מחמת איסור
(ערובין לו:)
אלמא כיון דלא איכוון
אפילו נר ישן חוץ מנר שהדליקו בה
מתנה לצד שהחכם בא יהא עירובי
מי שמעת ליה אין דתנן רבי יהודה אומר
להאי מלאכה מע"ש וכו'
באותה שבת (ב) ומוקי מתני' כרבי
קונה ואין הדבר תלוי אלא א] גלויי
והלכה זו דאמרי' אסורה
כל
באכילה ליומיה הלכה
יהודה דמבשל משום דלא מיתוקמא
מילתא כשיגידו למחר שבמזרח בא
(יומא שם)
כמותו: ולבסוף אוכלא
נמצא שקנה עירוב המזרחי: שבריהן ניטלין. אפילו נשתברו היום
דמשמע ליה ב] שבת דומיא
מתניתין משום מוקצה מחמת איסור
אוכלא דאיפרת הוא. כלומר
דיום הכפורים אפילו היה לו חולה והבריא כמו שאפרש בסמוך: בשבת: שיהו עושין בהן מעין מלאכה. שתהא תורת כלי עליהם:
כענין פרו ורבו ושמעינן לה
לרבי יהודה דאוכלא דאיפרת
מעין מלאכה. כלומר אע"פ שאין ראויה למלאכה ממש אלא לכסוי
המבשל
שפיר דמי ומותר אע"פ
בעלמא: מעין מלאכתן. הראשונה: מקפה. תבשיל עב דהיינו מעין עיסה: הכא נמי כיון דלא איתכן מאתמול. לאכילה: הכא
שאינו מוכן מע"ש: דתנן אין
מעיקרא אוכלא. דע"כ בהמה בחייה לאכילה עומדת כדאוקמינן לעיל דאי לגדל בהמה לרבי יהודה היכי שחטינן בי"ט: דאיפרת.
סוחטין כו' רבי יהודה אומר
אם לאוכל היוצא מהן מותר.
נשבר ונפרש וחבירו [בפרק בהמה המקשה] חבורי אוכלין כמאן דמפרתי דמו: ש"ד. דלאו נולד חשבינן ליה: סחיטה
כלומר מה דאמרת אם יצאו
ל) אב מלאכה היא: אסורין. וטעמא דמשקין שזבו אסורין מפרשינן בשמעתא קמייתא דביצה גזירה שמא יסחוט: אם לאוכלין
מעצמן אסורה אם לאוכלין
היוצא מהם מותר. אם היו עומדין לאכילה ולא לסחוט היוצא מהם מותר דכיון דלא ניחא ליה ליכא למיגזר אי שרית להו בשתייה היום אתי
היה רוצה הפירות היוצא
מהן מותר כלומר דאוכלא
לסחוט דהא לאו להכי קיימי: ואם למשקין. הואיל ונתקיימה מחשבתו אי שרית להו כשזבו איכא למיגזר בהו שמא יסחוט דהא להכי
דאיפרת הוא אם למשקין
קיימי. שמע מינה מיהא דמשום נולד לא אסר להו רבי יהודה: מודה רבי יהודה בסלי זיתים וענבים. שאפילו הצניען לאכילה הואיל
היוצא מהן אסור דהוה ליה
נולד ואסיר: ולאו איתמר
ורוב בני אדם סוחטין אותם האי נמי ממליך עלייהו ואי שרית למשקין שזבו מהן אתי למיסחט: כיון דלהכי קיימי. סתם ענבים: יהיב
עלה מודה היה ר' יהודה
דעתיה. עלייהו למשקין וכי הוו משקין הוה ליה נתקיימה מחשבתו וגזרה שמא יסחוט ופלוגתייהו בתותים ורימונים: ה"נ כיון דלשחיטה קיימא
בסלי זיתים כיון דלסחיטה
יהיב דעתיה. דאי משחטה אכיל לה וכיון דדעתיה בהכי גזרינן בה נמי אי שרית ליה באכילה אתי לכתחלה למישחט: מידי הוא טעמא
קיימי וכו' ואסור בהנאה
הכא נמי כיון דלשחיטה וכו'.
אלא לרב. האי שנויא אליבא דרב משנינן לה דאיהו אמר לרבי יהודה אסורה באכילה ליומא: חלוק היה. ומתיר והכא נמי אמאי אסורה
והא אסורה לשחוט (בי"ט)
ליומא: נר חדש. שלא הדליקו בו מעולם. נר של חרס וכשהוא חדש חזי למרמי ביה פירי: אבל לא ישן. דמוקצה הוא מחמת מיאוס שהדעת קצה
[בשבת]. מידי הוא טעמא
בו. והך בהמה נמי כשקדש היום היא מוקצה מחמת אבר מן החי שלא נשחטה: אימר דשמעת ליה כו'. דמידי דמאיס מקצה איניש מדעתיה לגמרי:
(ביצה לח.) דאין ברירה.
אלא לרב כלומר לדעת מי
באה כולה הלכה אלא לרב
(ערובין לו:) מזרח ומערב נמי.
והאמר רב חלוק היה ר' יהודה אפי' בסלי זיתים וענבים דלסחיטה קיימי שמותר: אלא רבי יהודה דנרות היא.
כלומר כשם דאית ליה מוקצה לענין נרות כך אית ליה מוקצה לענין שחיטה. אין דהא תנן רבי יהודה אומר אין ברירה. (יומא נו:)
(ערובין לו:) וכבר בא חכם.
(ביצה לח., וכעי"ז עירובין שם) מעין מלאכה. (שבת קכד:) לצוק לתוכן מקפה. (שם) אין סוחטין את הפירות.
(שם קמג:) אסורין. (ביצה ג.) (שבת שם) אם לאוכלין. היוצא מהן מותר.
(שם) בסלי זיתים וענבים. (שבת שם) אפילו בסלי זיתים וענבים.
(שם) מטלטלין נר חדש. אבל לא ישן. (שם מד.)