העור
והרוטב פרק
תשיעי חולין
קכז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
תלמוד
לומר בשרץ. וא"ת למה לי קרא דבשרץ ממילא כיון
ת"ל השורץ. הוה ליה למימר וזה לכם הטמא בשרץ הארץ וכתיב
סז א
א) ב)
❖
בשרץ השורץ על הארץ אייתר ליה השורץ לדרוש כל מקום שהוא
דאיכא לאקושי לקולא ולחומרא לחומרא מקשינן דהא
יכול לשרוץ לרחוש ולנוע והרי אף בים הוא שט ד] שמינו עכבר
לעיל אי לא על הארץ למעוטי עכבר שבים הוה אזלינן לחומרא
הארץ הלכך ע"כ על הארץ למין הארץ הוא דאתא ולאו למעוטי ירד
ואומר רבינו יצחק דאצטריך בשרץ לעכבר שחציו בשר וחציו אדמה
ג)
לעזי רש"י
ד)
לים: או אינו. אומר השורץ לדרשה
משום דהשורץ משמע טפי כל שהוא
❖
ביברונ"ש. בונים (חיות).
מה
משריץ: לי הכא ומה לי הכא.
זו אלא למעוטי עכבר הנוצר מאדמה:
ת"ל השורץ כל מקום ששורץ או אינו אלא
ה)
א]
1
שאין פרה ורבה. כלומר שלא היה
ומ"מ אצטריך השורץ כל מקום ששורץ
ו)
השורץ (יכול) כל המשריץ יטמא שאין
ז)
מפריה ורביה של עכבר לפי שנוצר
דלא נמעט מעל הארץ תרוייהו ירד
שיטה מקובצת
משריץ לא יטמא אוציא עכבר שחציו בשר
ח)
הני
לים ועכבר שבים: ביברי דנרש
מאליו הואיל שאינו משריץ טהור דהאי
ט) י)
א] כל מקום ששורץ
וחציו אדמה שאין פרה ורבה ודין הוא טימא
כ)
אינן מן הישוב. פירש בקונטרס יג]
שורץ לשון פרו וישרצו הוא
או אינו אומר השורץ
בחולדה וטימא בעכבר מה חולדה כל ששמה
ל)
אלא השורץ כל המשריץ:
ולא לשון ריחוש וניענוע ולעולם
ביברונ"ש בלע"ז שאין לוקים עליהן
ב] ת"ר הצב למינהו.
חולדה אף עכבר כל ששמו עכבר אביא
❖
ירד לים לא יטמא דהכי קאמר על
משום השרץ השורץ שהן גדלות במים
נ"ב עיין ר"ש ריש מס'
עכבר שחציו בשר וחציו אדמה או כלך
כלים: ג] להביא הער«וד
הארץ ואפילו עכבר הים ירד לים
ור"ת אומר דגרסינן ביברי ונרש
ה]
וכו' יצא ער«וד כך צריך
לדרך זו מה חולדה פרה ורבה אף עכבר פרה
לא יטמא ואפילו של יבשה והשורץ
ועיירות הן כדמשמע בכיצד מעברין
להיות מנוקד: ד] אף
תורה אור השלם
ופרה ורבה יטמא שאינו שורץ לא
הני מעלות ומורדות
ורבה ת"ל בשרץ אמר ליה ההוא מדרבנן
בים הוא שט עכבר
1
הארץ: ה] דה"ק על הארץ
1. וְזֶה לָכֶם הַטָּמֵא
יטמא: ודין הוא. דלא נימעטיה
דביברי ונרש אזקינן ובפ"ק דסוטה
כ)
לרבא אימא בשרץ לאתויי עכבר שחציו
יטמא ואפילו עכבר הים:
בַּשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ
מכלל טומאה ולא נדרוש הכי דהא
גבי וירד שמשון תמנתה ויעל
ו] עכבר וניחא לן למדרש:
בשר וחציו אדמה השורץ כל שהוא שורץ
הַחֹלֶד וְהָעַכְבָּר וְהַצָּב
טימא כל ששמו עכבר וניחא ו] ליה
יהודה תמנתה אמר רב פפא חדא
ז] דמרבית מן הים
לְמִינֵהוּ: ויקרא יא כט
ואפילו עכבר שבים ואי משום על הארץ
לטומאה: ח] כתיב השורץ
2. מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ יְיָ
למדרש השורץ לרבויי ירד לים ולא
תמנת הואי דמהאי גיסא סלקי ומהאי
על הארץ יטמא ירד לים לא יטמא אמר ליה
דמשמע כל מקום ששורץ:
כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ
למעוטי האי. ולקמיה פריך הא מטהר
נחתי ל) כמו ורדיניא וביברי
ט] לפסוק זה דצב למינהו
מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֶךָ:
ומאחר דשויתיה לים מקום טומאה מה לי
עכבר הים ממיעוטא דעל הארץ
[ושוקא] דנרש וקאי הכא אקרא דאייתי
תהלים קד כד
משום דמיירי בסלמנדרא:
י] חיות המצויות באותו
3. שִׁמְעוּ זֹאת כָּל
הכא מה לי הכא והאי על הארץ מיבעי
לעיל האזינו כל יושבי חלד וקאמר דהני
ומאי חזית דמיעוטא לעכבר הים ורבוי
מקום. נ"ב בקצת פירושי
הָעַמִּים הַאֲזִינוּ כָּל יֹשְׁבֵי
לירד לים: בשרץ. קרא יתירא הוא
אינן מן הישוב כלומר בכלל יושבי
ליה להוציא ספק טומאה צפה דא"ר יצחק
תהלים מט ב
רש"י ז"ל כ"י כתוב ביברי
חָלֶד:
דהא כתיב בתרוייהו אלה הטמאים
חלד כי רשעים הם וכיוצא בזה אמר
4. אֶרֶץ אֶרֶץ אָרֶץ שִׁמְעִי
ח)
דנרש חיות המצויות בנרש
בר אבדימי על הארץ להוציא ספק טומאה
❖
ע"כ: יא] אנשי וועד הן
דְּבַר יְיָ: ירמיהו כב כט
לכם בכל השרץ: ואימא השורץ.
פ"ק דקדושין כל שאינו לא
צפה תרתי על הארץ כתיבי ת"ר הצב
ב]
הביאו וכו' דאותן של
1
לא דרשינן ליה הכי כל מקום שהוא
במקרא ולא במשנה ולא בדרך
וועד מזווגי כלאים היו
למינהו להביא ג] הערוד וכן הנפילים
רוחש ולרבות עכבר הארץ שירד לים
ארץ אינו מן הישוב והיינו דאמר
לישנא אחרינ' וועד אינו
מוסף רש"י
וסלמנדרא וכשהיה ר"ע מגיע לפסוק זה
מקום רשעים אלא רב
אלא הכי דרשינן השורץ ט) כל שהוא
רב פפא בסמוך בשמתא נרש כו':
פומבדיתאה לוייך
הונא היה מתמה שראה
אומר 2 מה רבו מעשיך ה' יש לך בריות
דרחמנא ער«וד יוצא מנחש א"ל
פרה ורבה לרבות עכבר הים ומיעוט
אשני אושפיזך.
גדלות בים ויש לך בריות גדלות ביבשה שבים אילמלי עולות ביבשה
(כריתות ו.) כל
דעל הארץ דמשמע על הארץ יטמא
ר"ש החסיד אין לתמוה
שתשמישו ועיבורו
בדבר שכך אמר הקב"ה
מיד מתות שביבשה אילמלי יורדות לים מיד מתות יש לך בריות
ולאו שרץ הים אתא לאורויי דאחד זה
שוה.
הם הביאו וכו' אבריות
ואחד זה על הארץ יטמאו ירדו לים
גדלות באור ויש לך בריות גדלות באויר שבאור אילמלי עולות לאויר
קאי אני לא בראתי כלאים
והם הבריות בימי ענה
אין מטמאין: א"ל ומאחר דשויתיה
מיד מתות שבאויר אילמלי יורדות לאור מיד מתות מה רבו מעשיך
הרביעו כלאים ויצא מהם
לים מקום טומאה. דמרבית ז] מין
יולדין.
ה' תנו רבנן כל שיש ביבשה יש בים חוץ מן החולדה אמר ר' זירא מאי
פרד ובאותו יום גזרתי
הים לטומאה: מה לי. בעודו בים
עליהם גזרה זו להרבות
קראה האזינו כל יושבי חלד אמר רב הונא בריה דרב יהושע ביברי
3
ומגדלין. (בכורות
להם מזיקים והכי דריש
מה לי יצא לחוץ אין נוח לדרוש
ח.)
ליה בבראשית רבה
דנרש אינן מן הישוב אמר רב פפא בשמתא נרש תרביה משכיה
המקראות במדה זו אלא לומר דבר
מה עשה הקב"ה
ואליתיה ארץ ארץ ארץ שמעי דבר ה' אמר רב פפא לא אבה נרש שמוע דבר
המקובל: ופרכינן האי על הארץ
4
בימי ענה הביא חכינא
נחש וזווגו לחרדון צב
ה' אמר רב גידל אמר רב נרשאה נשקיך מני ככיך נהר פקודאה לוייך
מיבעי ליה להוציא ספק טומאה
ויצא מהן ער«וד: לא היה
צפה. שרץ מת צף על המים ספק
מגלימא שפירא דחזי עלך פומבדיתאה לוייך אשני אושפיזך אמר רב הונא בר
אדם שהכתו פרדה לבנה
נגע ספק לא נגע אף ברשות היחיד
וחיה לא היה אדם שנשכו
תורתא פעם אחת הלכתי לוועד וראיתי נחש שהוא כרוך על הצב לימים יצא
ער«וד חיה: יב] והאיך יצא
ספקו טהור ומהאי קרא נפקא לן
ערוד מביניהם וכשבאתי לפני ר' שמעון החסיד אמר לי אמר הקב"ה הם
אותו ערוד מצב ומנחש
בפרק בתרא דנזיר כתיב
נס בתוך נס חדא דאי
הביאו בריה שלא בראתי בעולמי אף אני אביא עליהם בריה שלא
ח] השרץ כל מקום ששורץ ואפילו על
נמי תשמישן שוה נס הוא
בראתי בעולמי והאמר מר כל שתשמישן ועיבורן שוה יולדין ומגדלין זה מזה
שמניח את מינו וכרוך על
המים וכתיב על הארץ הא כיצד כאן
שאינו מינו ועוד שאין
וכל שאין תשמישן ועיבורן שוה אין יולדין ומגדלין זה מזה אמר רב נס
בטומאת ודאי כאן בטומאת ספק:
יולדין זה מזה הס"ד:
בתוך נס האי פורענותא הוא מאי נס בתוך נס לפורענות: מתני' האבר
יג] פי' בקונטרס מין חיות
ערוד. מן הצב ומן הנחש הוא בא
א
שקורין ביברונאש:
כדלקמן: וכן הנפילים. שרץ מין
והבשר המדולדלין בבהמה מטמאין טומאת אוכלין במקומן וצריכין הכשר
צב: וסלמנדרא. שרץ הנוצר מן האור
נשחטה
מעצי הדס על ידי כשפים והסך מדמו אין האור שולט בו וקים ליה לר"ע דמינא דצב הוא: לפסוק זה. ט] משום דמיירי בסלמנדרא: יש
לך בריות גדלות באור. סלמנדרא: יושבי חלד. יושבי הארץ שהוא מקום מיושב לחולדות: ביברי דנרש. י] חיות המצויות באותו מקום
ביברונ"ש בלע"ז: אינן מן הישוב. אינן גדלות אלא במים: בשמתא נרש. כלומר כל יושביה רשעים כולם יהיו בשמתא: תרביה משכיה
ואליתיה. החלב והעור עם הבשר והאליה כלומר כולן כקטן כגדול: לא אבה נרש כו'. לפי שכולן היו רשעים: נרשאה נשקיך מני ככיך.
אם נשקך אחד מיושבי נרש מנה שניך אם תמצאם כולם כי מוחזק גנב הוא: נהר פקודאה. אם מיושבי נהר פקוד: לוייך. נתלוה עמך
בדרך: מגלימא שפירא דחזי עלך. מחמת שראה לך טלית נאה ודעתו לגונבו נתחבר עמך: אשני אושפיזך. שלא ידע היכן תשכב שגנבים
מומחין הם: לוועד. מקום רשעים ומרביעי כלאים: כרוך על הצב. כל שעה היה מצוי אצלו והיה נזקק עמו כדאמרינן בקדושין
בכרוכין אחריה ובבכורות חזיר שכרוך אחר רחל כלומר נמשך ושוכן אצלו תמיד: יצא ערוד מביניהם. והיה נושך בני אדם וממית
כדאמרינן בברכות גבי ערוד דרבי חנינא בן דוסא: אנשי וועד הן הביאו כו'. יא] מזווגי כלאים היו: אף אני אביא עליהם בריה
כו'. והיינו ערוד: תשמישן שוה. שמשמשין שניהם פנים כנגד פנים כגון אדם או פנים כנגד עורף כגון בהמה: ועיבורן. ימי עיבור:
יולדים זה מזה. מתעברים זה מזה: ומגדלין. מניקים זה בנו של זה. וימי עיבורו של נחש אינו שוה לא לשרץ ובהמה וחיה כדאמרינן בפ"ק
דבכורות שועל וכל מיני שרצים לששה חדשים ונחש לשבע שנים ואמרינן התם ולאותו רשע נחש לא מצינו חבר יב]והיאך יצא אותו ערוד
מצב ומנחש: נס בתוך נס לפורענות. כדי ליפרע מן הרשעים: מתני' המדולדלין בבהמה. נתלש ממנה אבר בשר גידים ועצמות או
נתלש ממנה בשר לבדו ועדיין הן מעורים בה במקצת. ויש הפרש בין אבר מן החי לבשר מן החי שהאבר מטמא אדם וכלים כנבלה
והבשר שאינו אבר טהור מכלום כדילפינן לקמן בפירקין : במקומן. אע"פ שהן מחוברין אם חישב עליהן להאכילן י)לעובד כוכבים הוי
אוכל לקבל טומאה ולטמא אחרים דטומאת עצמן אין בהן עד שיתלשו כולן כדילפינן בגמרא אבל מקבלים טומאה מן השרץ ומטמאין בה את
אחרים: וצריכין הכשר. לבא במים פעם
אחת לאחר שנדלדלו ושוב מקבלים טומאה עולמית. וליכא למימר בהאי אבר שסופו לטמא
טומאה חמורה דאינו מטמא טומאת אבר
מן החי עד שימות ושמא לא יבא לידי טומאה חמורה דשמא ישחטנה ואין שחיטה עושה ניפול:
נשחטה