קכח:
העור והרוטב פרק תשיעי חולין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
רבי
יהודה מטהר. הא דאמר לעיל תאנים שצמקו
מהו שתעשה יד לחברתה. לענין טומאה דאורייתא לקבל טומאה מן
עז א ב
א)
ב)
באיביהן מטמא טומאת אוכלין אתיא דלא כרבי יהודה א"נ
השרץ כדי להביאה לחברתה להיות חברתה ראשונה כאילו נגע עצמה
צמקו לא הוי אפילו כמעורה: כוליא וניב שפתים איכא
ג)
בטומאה. שניה לטומאה פשיטא לן דלא הויא ההיא חברתה שהרי זו
עח ג ד
בינייהו. פירוש כוליא שלמה וניב שפתים שלם אבל חצי כוליא וחצי
לא קבלה טומאה לעצמה. לישנא אחרינא לענין טומאת עבודה זרה
ד)
❖
ה)
ניב שפתים אע"פ שאין עושה חליפין
קמיבעיא ליה דזו שנעשית עבודה
עט ה
אינו מטמא דגמרינן מבהמה מתה
זרה הרי היא כשרץ וחציה השני
מהו שתעשה יד לחברתה תיקו אמר רב
שהיא דבר חשוב אף אבר שהוא חשוב
מי הוה לה יד והנוגע בה כנוגע
פפא הרי אמרו יחור של תאנה שנפשח
תורה אור השלם
פ ו
ואע"ג דרבי יוסי הגלילי לא יליף
בעבודה זרה או דילמא לא הוי
ומעורה בקליפתה ר' יהודה מטהר וחכמים
פא ז
1. וְכִי יָמוּת מִן הַבְּהֵמָה
מבהמה לענין דבעי חשיבות קצת יליף
לה יד וטהור הנוגע בה כגון אם לא
❖
אֲשֶׁר הִיא לָכֶם לְאָכְלָה
אומרים א אם יכול לחיות טהור ואם לאו
אבל אין לומר שאפילו חצי כוליא
הוכשרה דאין עליה תורת אוכל לקבל
הַנֹּגֵעַ בְּנִבְלָתָהּ יִטְמָא עַד
טמא בעי רב פפא מהו שיעשה יד
הָעָרֶב: ויקרא יא לט
ב
וחצי ניב שפתים הואיל ואין עושין
טומאה מחברתה אי נמי הוכשרה
2. אֵלֶּה הַטְּמֵאִים לָכֶם
לחבירו תיקו אמר רבי זירא הרי אמרו
שיטה מקובצת
חליפין מטמו דהא עצם אין עושה
הויא לה איהי ראשון והנוגע בה הוי
בְּכָל הַשָּׁרֶץ כָּל הַנֹּגֵעַ
אבן שבזוית כשהוא חולץ חולץ את
א] בשר הפורש ממנו
חליפין ואם נשבר ונפל מבהמה
שני נעשה האוכל יד לאוכל אחר או
ו]
ג
בָּהֶם בְּמֹתָם יִטְמָא עַד
❖
מאבר בהמה דאילו נמחק
הָעָרֶב: ויקרא יא לא
לא: יחור. נוף: רבי יהודה מטהר.
כולה וכשהוא נותץ נותץ את שלו ומניח
בחייה מסתמא לא מטמא דלא עדיף
מלת ממנו ונ"ב נ"א
דאכתי מחובר הוא: אם יכול לחיות.
עצם מן החי מעצם דנבלה דאמר
את של חבירו בעי רבי זירא מהו שתעשה
בשר הפורש ממנו דאילו:
ד
ב] אמר רב דכתיב וכי
הגהות מהר"ב
הוי מחובר וטהור : ואם לאו. הרי
בנבלתה ולא בעצמות ועצם כשעורה
ז]
יד לחברתה תיקו: מתה הבהמה: מאי
ימות: ג] וכי ימות מן
הוא כתלוש וטמא: מהו שיעשה יד רנשבורג
מן המת מטמא אבל פחות לא אע"ג
איכא בין אבר מן החי לאבר של הנבלה
הבהמה וגו' מקצת בהמה:
לחבירו. אם נפשח מיחור זה יחור
דאין עושה חליפין וא"ת דהכא אמר
ד] ועצמות מאי איכא
א] גמ'
איכא בינייהו בשר הפורש ממנו מאבר
ה
א]
בין נמחקו מלות מאי
דבשר עושה חליפין חוץ מכוליא וניב
אחר ומעורה בו בקליפתו ואינו יכול
איכא: ה] בינייהו אמר רב
בהמה דאילו בשר הפורש מאבר מן החי
שפתים ובפרק דם הנדה
לחיות והוי תלוש והראשון יכול לחיות
פפא נמחק מלת בינייהו:
לא מטמא מאבר מן הנבלה מטמא אבר
אמר מה עצם שאין גזעו מחליף ופריך
מהו שיעשה זה שיכול לחיות ואינו
ו] והנוגע בה הוי שני
כלום נעשה האוכל: ז] הוי
מן החי דמטמא מאי קרא אמר רב יהודה
והרי בשר כו' ומשני דמקומו נעשה
מקבל טומאה בית יד לזה התלוש
מחובר וטהור הנוגע בה
צלקת וי"ל דהכא מעניניה דקרא והתם
ומביא לו טומאה. א"נ אם יחור זה אינו
אמר רב וכי ימות מן הבהמה והאי מיבעי
הס"ד: ח] עובי הכותל
ב] 1
מעניניה התם דומיא דעצם שמתרפא
יכול לחיות מהו שיעשה לו האילן יד
ונראות משני צדדין:
ליה לכאידך דרב יהודה אמר רב דאמר
ט] מדכתיב וכי ימות
קצת אבל אין מתרפא כבתחלה
להביא טומאה על פירות שביחור:
רב יהודה אמר רב ואמרי לה במתניתא
דמשמע: י] אלמא כעין
אבן. המנוגעת: שבזוית. שנראה
ובשר נמי נעשה צלקת והכא דומיא
מיתה בעינן שאינה עושה
תנא וכי ימות מן הבהמה ג] מקצת בהמה
דמיתה שאינה עושה חליפין כלל ולכך
בבית זה ובבית זה שכן דרך הזויות
חליפין חוזרת וכו' כצ"ל
מטמאה ומקצת בהמה אינה מטמאה ואיזו
ונ"ב נ"א כעין מיתה בעינן
נקט הכא לשון חליפין והתם נקט
לתת שם אבנים גדולות המחזיקים את
שאינה חוזרת הס"ד:
בין
זו זו טרפה ששחטה אם כן לכתוב רחמנא
גזעו מחליף: רבי לר"ע איכא
כל עובי הכותל ח]ונראה משני צדדים:
יא] ומשחישב עליו לא נגע
מבהמה מאי מן הבהמה ש"מ תרתי אי
בינייהו בשר. אית ספרים דגרסי
כשהוא חולץ. לסוף שבוע של הסגר
בטומאה שיקבלנה אבל
חישב עליו והורידו לאביו
הכי אפילו בשר נמי לא ס"ד דתניא יכול
כדכתיב וחלצו את האבנים:
רכובה וכן נראה דמשום הכי לא בעי
ו
לתורת אוכל ואח"כ חתכו
חולץ את כולו. דהא אבן כתיב
ר"ע בשר דאיכא אבר בבהמה דהיינו
יהא בשר הפורש מן החי טמא ת"ל וכי
קבל טומאת אוכל מאביו
לבד מטומאה חמורה:
כמות שהיא או גדולה או קטנה:
רכובה שאין עליו בשר ורבי לא אזיל
ימות מן הבהמה מה מיתה שאינה עושה
יב] וכשחתכו והלכה לה
וכשהוא נותץ. אם הוחלט הבית ובא
אלא בתר רוב אברים ולא מטמא
חליפין אף כל שאינו עושה חליפין דברי
טומאה חמורה נשארה
לנותצו: נותץ את שלו. חולץ את
אפילו ברכובה גופה אבל אי לאו
עליו הקלה שלא היה לה
ר' יוסי ר' עקיבא אומר בהמה מה בהמה
עד עתה: יג] א"ל הא
האבן ונותץ את צד שלו: ומניח את
רכובה לא הוה ידעינן טעמא דר"ע
קשיא לי: יד] ואמאי הא
גידים ועצמות אף כל גידים ועצמות רבי
חלק חבירו. דהא כתיב ונתץ
מ"ט לא דריש נמי מבהמה דנבעי
טומאת וכו':
אומר בהמה מה בהמה בשר גידים
את הבית ולא שתי בתים: מהו שיעשה.
בשר דטעמא דר' יוסי הגלילי ניחא
ועצמות אף כל בשר גידים ועצמות ד] מאי
דלא דריש מידי מבהמה וריב"א פי'
חלק הטהור בית יד לזה להכניס טומאה
דברכובה כ"ע לא פליגי כיון שנבראת
לבית חבירו דהא אבן המנוגעת מטמאה
איכא בין רבי לר"ע איכא בינייהו ארכובה
באהל כדכתיב והבא אל הבית:
כך בלא בשר לא גרעה משאר איברים
בין ר"ע לר' יוסי הגלילי מאי איכא בינייהו
ה]
איכא בינייהו בשר הפורש מן האבר.
ולא פליגי אלא דוקא באבר שהיה
אמר רב פפא כוליא וניב שפתים איכא
לאחר זמן. בשר הפורש מן החי לא
עליו בשר
והוסר:
בינייהו תניא נמי גבי שרצים כהאי גוונא
מטמא אא"כ הוי אבר עם הגידים
וטומאת
ז יכול בשר הפורש מן השרצים יהא טמא
והעצמות כדיליף לקמן וכ"ש בשר
ת"ל 2 במותם מה מיתה שאינה עושה חליפין אף כל שאינה עושה
הפורש מן אבר מן החי: מאבר מן
חליפין דברי רבי יוסי הגלילי ר"ע אומר שרץ מה שרץ גידים ועצמות
הנבלה מטמא. דהא איכא כזית
נבלה: מן הבהמה ממקצת בהמה.
אף כל גידים ועצמות רבי אומר שרץ מה שרץ בשר גידים ועצמות
כגון אבר ממנה מדכתיב וכי ימות
אף כל בשר גידים ועצמות בין רבי לר"ע איכא בינייהו ארכובה בין ר"ע
ט]מן דמשמע כעין מיתה שאינה עושה
לר' יוסי הגלילי מאי איכא בינייהו אמר רב פפא כוליא וניב שפתים איכא
חליפין והיינו אבר וסיפיה דקרא הנוגע
בינייהו וצריכא דאי אשמעינן בהמה היינו טעמא דלא מטמא מחיים משום
בנבלתה יטמא: ומקצת בהמה אינה
דלא מטמא בכעדשה אבל שרץ דמטמא בכעדשה אימא לטמא מחיים ואי
מטמאה. ואף על פי שהיא כמתה
אשמועינן שרץ משום דלא מטמא במשא לא מטמא מחיים אבל בהמה
כגון טרפה ששחטה: וכי ימות. מיניה
דמטמא במשא אימא תטמא מחיים צריכא א] ת"ר החותך כזית בשר
נפקא לן אבר כדאמרינן וקרייה מתה
מאבר מן החי
חתכו ואח"כ חישב עליו טהור חישב עליו ואח"כ חתכו טמא
אלמא כעין מיתה בעינן שאינה י] חוזרת:
עושה חליפין. חוזרת לקדמותה ובשר
רבי אסי לא
על לבי מדרשא אשכחיה לרבי זירא א"ל מאי אמור בבי
עושה חליפין אם יתלוש בשר מן
מדרשא א"ל
מאי קשיא לך אמר ליה דקתני חישב ואח"כ חתכו טמא
הבהמה אחר עולה תחתיו: מה
טומאת
בהמה גידין ועצמות. לקמיה מפרש
מאי בינייהו: ה"ג רבי אומר בהמה מה בהמה בשר גידים ועצמות כו': בין רבי לר"ע א"ב רכובה. רכובה הנמכרת עם הראש אין בה
בשר כלל אלא גידים ועצמות לר"ע אבר הוא וכ"ש לרבי יוסי הגלילי דהא אינו עושה חליפין ולרבי לאו אבר מן החי הוא דהא אין בו בשר:
בין ר"ע לרבי יוסי הגלילי איכא בינייהו כוליא וניב שפתים. דאין עושין חליפין ואין בהן עצם לרבי יוסי הוו אבר לר"ע לאו אבר נינהו:
בשר הפורש מן השרצים. מן החי דאבר מן החי נוהג בהן: דאי אשמועינן בהמה היינו טעמא דלא מטמא. בשר מן החי דידה משום
דלא מטמא בכעדשה: שרץ לא כתיב ביה משא בהמה כתיב בהה) משא: החותך כזית בשר מאבר מן החי. בתוספתא לא גרסינן כזית
אלא החותך בשר מאבר מן החי וכגון דאיכא כביצה: חתכו ואח"כ חישב עליו. להאכילו לעובד כוכבים: טהור. דהא בשר הפורש
מאבר מן החי טהור הלכך טומאת עצמו אין בו ומשחישב יא]עליו לא נגע בטומאה שיקבלנה אבל חישב עליו והורידו באביו באבר לתורת אוכל
ואחר כך חתכו קבל טומאה מאביו קודם לכן מטומאה חמורה שהיתה עליו בעודו אבר שלם יב] כשחתכו והלכה לה טומאה חמורה נשארה
(מאי קשיא לך) א"ל. יג] הכי
קשיא לי דקתני בההיא ברייתא
חישב כו' ואמאי יד] היא טמאה כו':
עליו הקלה שלא
היה לו עד עתה:
טומאת