קכט:
העור
והרוטב פרק תשיעי חולין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לאחרים. לעובדי
כוכבים: קרוי אוכל. לענין טומאת אוכלין ואבר מן החי אין אתה יכול להאכילו לאחרים בהיתר: ודילמא טעמא דר'
פב א ב ג ד
א) ב)
שמעון. ולמה לי קרא להכי: הואיל ומעורה. בבעלי חיים שאין טומאה נוהגת בהם כדאמרינן לגבי יחור דהואיל והתאנה מעורה ביחור
❖
ג) ד)
חיבור הוא אע"פ שהיחור נפשח מן האילן שהקליפה מועלת בו לעשות חבור הכא נמי הואיל והאבר מעורה בבהמה ב] כל דהו טהור
ה)
הוא: נשחטה הבהמה. אין המדולדל
ניתר לא לישראל ולא לבני נח: לא הוכשרו. וקמפרש ז) רבי
יוחנן משום דלאו בני קבולי טומאה
ו) ז)
ח)
נינהו דלא משויא להו שחיטה אוכלא
שיטה מקובצת
ט) י)
כזית בשר הפורש מאבר מן החי
הואיל שאינו קרוי אוכל: ודלמא. לעולם
❖
לאחרים אין קרוי אוכל אמר ליה רבי זירא
א] הואיל ומעורה מעורה
כ)
בני קבולי טומאה נינהו וטעמא דר"ש
אלא אמציעתא: ב] הכא
ר' אליעזר מטמא. לכאורה
לרבי אסי דילמא טעמא דרבי שמעון התם
נמי הואיל והאבר מעורה
אי ח) כדרבא דמפרש לעיל
נראה דאבר האדם מן החי מבנין אב
הואיל ומעורה מעורה דתניא יחור של
בבהמה דהוא בעלי חיים
תורה אור השלם
טעמא דר"ש משום דאין בהמה נעשית
דשרצים ובהמה אתי אבל במשנה לא
טהור הוא: ג] אי כדר'
תאנה שנפשח ומעורה בקליפה ר' יהודה
יד להכשיר האבר אי כדרבי יוחנן
1. מִכָּל הָאֹכֶל אֲשֶׁר
יוחנן דאמר לעיל יש יד
משמע כן מדאמרו ליה לר' אליעזר
מטהר וחכמים אומרים אם יכול לחיות טהור
להכשר: ד] המדולדלין
יֵאָכֵל אֲשֶׁר יָבוֹא עָלָיו
דאמר ג] נמי לעיל אין יד להכשר
השוה מדותיך וקא יהיב טעמא אמאי
באדם טהורין דכי ימות
מַיִם יִטְמָא וְכָל מַשְׁקֶה
ואם לאו טמא ואמרינן לך מאי טעמא דרבי
וכשאוחז בקטן ואין גדול עולה עמו
מרבה בשר וממעט עצם וצריך לומר
כתיב וכל זמן שהוא
אֲשֶׁר יִשָּׁתֶה בְּכָל כְּלִי
❖
יהודה ואמרת לן הואיל ומעורה מעורה אמר
פליגי ומשום הכשר: אלא לעולם. אי
חי מציל עליהן מלטמא
יִטְמָא: ויקרא יא לד
א]
מקרא אחד דרשינן מר מוקי ליה
הס"ד: ה] עושה ניפול
ליה אמצעיתא נשחטה הבהמה הוכשרה
איתמר דר' אסי ט) אסיפא דמתניתין
בבשר ומר מוקי ליה בעצם כדיהיב
והו"ל כבשר הפורש מן
איתמר אמתה הבהמה ור' שמעון
בדמיה דברי ר' מאיר ר' שמעון אומר לא
טעמא ומר דריש לדרשא אחרינא אבל
החי ובשר הפורש מן החי
הגהות הב"ח
טהור: ו] ולא אבר מן המת
מטהר אפילו הוכשר הבשר אין מקבל
אי מבניינא דשרצים ודבהמה אתי
הוכשרו (אמר ר' אסי) אמר רבי יוחנן מאי
(א) רש"י
קמיירי כגון דליכא באותו
טומאה וכ"ש דפליג ארישא כשהן
אמאי אמרו ליה לר' אליעזר מאי
מן החי
טעמא דרבי שמעון אמר קרא 1 מכל האוכל
אבר מן המת לא כזית
❖
מחוברין ומיהו קרא לא איצטריך ליה
טעמא מרבה בשר וממעט עצם:
בשר ולא עצם כשעורה
אשר יאכל אוכל שאתה יכול להאכילו
בין תנא קמא לר' שמעון נמי
דעצם כשעורה הל"מ הוא
אלא משום סיפא דאי משום רישא הא
לאחרים קרוי אוכל אוכל שאין אתה יכול
וכזית מן המת דברי הכל
אית ליה טעם אחר כדאמרינן:
כזית בשר ועצם כשעורה
מטמא והא דתנן האברים
מוסף רש"י
להאכילו לאחרים אין קרוי אוכל ודילמא
מתני'
המדולדלין באדם טהורים.
איכא בינייהו. פירוש או עצם כשעורה
אין להם שיעור אפי' פחות
יחור. (לעיל קכח:)
מכזית מן המת ההיא לאו
טעמא דר' שמעון בההיא אי כדרבא אי
דכי ימות כתיבי)ד]: מת האדם הבשר.
דהא תרוייהו ליכא למימר לת"ק טמא
ר' יהודה מטהר.
רבי אליעזר היא הס"ד:
המדולדל טהור דמיתה עושה ניפולה]
כדרבי יוחנן אלא לעולם אסיפא ולאו אאבר
דאם כן מאי איכא בין אבר מן המת
ז] דמטהר לקמן בין בבשר
(שם)
ובשר הפורש מן החי טהור וכרבי
הדרן עלך העור והרוטב
הפורש מן החי בין בעצם:
לאבר מן החי:
אלא אבשר מתה הבהמה הבשר צריך הכשר
ח] דרובע הקב עצמות מת
יהושע ור' נחוניא בן הקנה מיתוקמא
ור' שמעון מטהר אמר ר' יוחנן מ"ט דרבי
הדרן עלך העור והרוטב
מטמאים באהל:
דמטהרים לקמן בשר הפורש מאדם
שמעון אמר קרא מכל האוכל אשר יאכל
חי: האבר מטמא משום אבר מן החי
אוכל שאתה יכול להאכילו לאחרים קרוי אוכל אוכל שאי אתה יכול להאכילו
כו'. בגמרא מפרש מאי איכא בין אבר
לאחרים אין קרוי אוכל: מתני' א האבר והבשר המדולדלין באדם טהורים
מן החי לאבר מן המת אבר מאדם
מת האדם הבשר טהור האבר מטמא משום אבר מן החי ואינו מטמא משום
חי מטמא במגע ובמשא ובאהל אבל
אבר מן המת דברי ר' מאיר ורבי שמעון מטהר: גמ' ורבי שמעון מה
כזית בשר ועצם כשעורה הפורש
מאבר מן החי אינו מטמא ומאבר מן
נפשך אי מיתה עושה ניפול ליטמא משום אבר מן החי ואי אין מיתה עושה
המת מטמא: גמ' בעלמא קאי.
ניפול ליטמא משום אבר מן המת ר' שמעון בעלמא קאי דקאמר תנא קמא
ואפילו אאבר מן המת דעלמא פליגיכ)
האבר מטמא משום אבר מן החי ואין מטמא משום אבר מן המת אלמא
דלא מטמא אלא אם כן יש בו כזית
אבר המת בעלמא מטמא ואמר ליה ר"ש אבר המת בעלמא לא מטמא
בשר דמטמא משום בשר: א"ל ר'
דתניא אמר ר' אליעזר שמעתי שאבר מן החי מטמא אמר לו ר' יהושע מן
יהושע. וכי מפני ששמעת מן החי
החי ולא מן המת וקל וחומר ומה חי שהוא טהור אבר הפורש ממנו טמא מת
סבור אתה לומר מן החי דוקא ולא
שהוא טמא לא כל שכן כתוב במגילת תענית פסחא זעירא דלא למספד הא
מת בתמיה והלא כתיב במגילת
תענית פסחא זעירא כו' פסח שני
רבה למספד אלא כל דכן הכא נמי כל דכן אמר ליה כך שמעתי ומאי איכא
שבאייר: הא רבה. פסח ניסן:
בין אבר מן החי לאבר מן המת כזית בשר ועצם כשעורה הפורש מאבר
למספד. בתמיה: ה"נ כל דכן.
מן החי איכא בינייהו דתנן ב כזית בשר הפורש מאבר מן החי ר' אליעזר
שמעת: א"ל כך שמעתי. שאבר
מטמא ור' נחוניא בן הקנה ור' יהושע גמטהרין עצם כשעורה הפורש מאבר
מן החי מטמא ולא אבר מן המת ו]:
מן החי ר' נחוניא מטמא רבי אליעזר ור' יהושע דמטהרין השתא דאתית להכי
ה"ג ומאי איכא בין אבר מן החי לאבר
בין תנא קמא
לרבי שמעון
נמי כזית בשר ועצם כשעורה איכא בינייהו:
מן המת. ואמתניתין קאי: כזית בשר
ועצם כשעורה הפורש מאבר מן החי
הדרן עלך העור והרוטב
איכא בינייהו. תנא דמתניתין סבירא
ליה כר' יהושע דמטהר לקמן בין
בין בעצם הפורש מן החי דהא מתניתין ר' יהושע היא דמטמא באבר מן
המת הילכך בבשר מן החי ובעצם מן
בבשר הפורש ז] (א)
החי שאינו אבר נמי כרבי יהושע סבירא ליה. טעמא דרבי אליעזר ור' יהושע ור' נחוניא מפרש בעדיות מה ראה כל אחד
לטמא בזה ולטהר בזה ומה ראה ר' יהושע לטהר בשניהם דתנן התם אמרו לו לר' אליעזר השוה מדותיך או תטמא בשניהם או תטהר
בשניהם אמר להם מרבה אני טומאת בשר מטומאת עצמות שהבשר נוהג בנבלות ובשרצים מה שאין כן בעצמות אמרו לו לר' נחוניא
השוה מדותיך אמר להם מרבה אני טומאת עצמות מטומאת בשר שהבשר הפורש מן החי טהור ואבר הפורש ממנו והוא כברייתו
טמא אמרו לו לר' יהושע מה ראית לטהר בשניהם והא שניהם במת טמאין אמר להם לא אם אמרתם במת שהרי יש בו רובע ורוב
ורקב דרובע הקב עצמות מת ח] טמאים באהל ורוב בניינו או רוב מניינו מטמא ומלא תרווד רקב מטמא באהל תאמרו בחי שאין בו
רובע ורוב ורקב כו': השתא דאתית להכי. דאדכרתן עצם כשעורה ובשר הפורש מהשתא אימא לך דר"ש לאו אאבר מן המת פליג אלא
בין תנא קמא לר"ש דמתניתין נמי כזית בשר ועצם כשעורה איכא בינייהו בהא פליגי אם אבר מן החי חלוק מאבר מן המת בשתיהן
או באחת מהן דלתנא קמא אינו חלוק אלא באחת מהן דת"ק סבר אי כרבי אליעזר דמטמא בבשר הפורש מאבר מן החי ובעצם
כשעורה הפורש ממנו מטהר אי כר' נחוניא דאמר איפכא והכי קאמר האבר טמא משום אבר מן החי ובשר הפורש ממנו טמא
והעצם טהור כר' אליעזר או העצם
טמא והבשר טהור כרבי נחוניא ולא משום אבר מן המת דשניהם טמאין בו ור' שמעון
מטהר
בין בעצם בין בבשר
הפורש
ממנו
דסבר כר' יהושע דמטהר בשניהם אבל אבר
עצמו ה"נ דמטמא
לר"ש:
הדרן עלך
העור והרוטב