הזרוע והלחיים
פרק עשירי חולין
קל.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הזרוע
הזרוע
והלחיים. תלמוד לומר ואתן אותם. ואי לאו קל וחומר
והלחיים. בארץ ובחוצה לארץ. $ משום דבעי למימר
א
א)
א
ב)
בחולין אבל לא במוקדשין נקט להו: בפני הבית. בעודו
לא הוה צריך קרא אע"ג דסתמא כתיב בין בחולין בין
❖
ג)
קיים: חולין אינן חייבין בחזה ושוק אלא קדשים לחודייהו: ואתן
במוקדשים דה"א דבר הלמד מענינו במה הכתוב מדבר בחולין
ב
אותם. בחזה ושוק כתיב. אותם מיעוטא הוא חזה ושוק אין ולא
דכתיב לעיל מהאי קרא דגנך
תירושך ויצהרך וגו' גז צאנך וראשית
ב
דבר אחר: כל הקדשים שקדם מום
הגז אינו נוהג במוקדשין כדאמר לקמן
גליון הש"ס
ג
ג
הזרוע והלחיים והקבה נוהגין בארץ
קבוע להקדשן. הרי הן כמקדיש עצים
פרק ראשית הגז :
רש"י ד"ה הזרוע והלחיים
א
תיתי
ד
מלקוח ויתום. הוה מצי
ואבנים לדמיהם ואין בהן קדושת
ד
וכו' משום דבעי וכו'.
ובחוצה לארץ בפני הבית ושלא
הגוף ואם נפדו הרי הן כחולין גמורים
למימר נמי תיתי מכלאים
❖
בפני הבית בחולין אבל לא במוקדשין
ה
ה
ב
וחייבים בבכורה אם ילדו בכור הרי
וטרפה ועוד טובא דתנן בפרק מעשר
שהיה בדין ומה אם החולין שאינן חייבים
ו ו
הוא קדוש וכל זמן שלא נפדו לא
בהמה
שאין נכנסין
בחזה ושוק חייבים במתנות קדשים שחייבים
כדאמר בבכורות פ"ב קסבר
לדיר להתעשר:
מוסף רש"י
ז ז
זה אין מידי אחרינא לא. תימה
בחזה ושוק אינו דין שחייבים במתנות ת"ל
האי תנא קדושת דמים מדחה מן
שקדם מום קבוע
ח ח
ואתן אותם לאהרן הכהן ולבניו לחק עולם דקאי במתנות וממעט חזה ושוק
להקדשן.
הבכורה דאין קדושה חלה על קדושה:
1
וולדן וחלבן מותר לאחר פדיונם. מה
אין לו אלא מה שאמור בענין כל הקדשים
אדרבה ה"ל למעוטי מיניה מוקדשין
ט ט
ממתנות ויש לומר דכבר אמעיטו
שאין כן במקדיש תמימים ונסתאבו
שקדם מום קבוע להקדשן ונפדו חייבין
(בכורות יד.)
י י
חייבין בבכורה.
מאותם וכה"ג פירש' בפ"ק
ופדאן דאמרי' בבכורות רק
בבכורה ובמתנות ויוצאין לחולין להגזז
ג
ד
ה
(שם)
בכל אות נפשך תזבח ואכלת בשר ב)
גבי וזאת אשר ללוים:
כ
ולהעבד וולדן וחלבן מותר לאחר פדיונן
ו
בפסולי המוקדשין לאחר פדיונן
אי
(תמורה י:)
והשוחטן בחוץ פטור ואין עושין תמורה ואם מתו יפדו חוץ מן הבכור
ז
ח
ט
י
ובמתנות.
ל
הכתוב מדבר מדאיצטריך קרא למימר
❖
ומן המעשר כ כל שקדם הקדשן את מומן או מום עובר קודם להקדשן
בהו הטמא והטהור יאכלנו ג) וכתיב
ויוצאין
(בכורות יד.)
ולאחר מכאן נולד להם מום קבוע ונפדו פטורין מן הבכורה ומן המתנות
תזבח ואכלת בשר תזבח ולא גיזה
לחולין.
ואינן יוצאין לחולין להגזז ולהעבד וולדן וחלבן אסור לאחר פדיונן והשוחטן
ואכלת ולא לכלביך בשר ולא חלב
תורה אור השלם
בחוץ חייב ועושין תמורה ואם מתו יקברו: גמ' טעמא דכתב רחמנא
וולדן דתמימים שנסתאבו ונפדו תנן
1. כִּי אֶת חֲזֵה הַתְּנוּפָה
ל
במתניתין דאסור ובבכורות
(שם) וולדן מותר.
וְאֵת שׁוֹק הַתְּרוּמָה
אותם הא לאו הכי הוה אמינא קדשים חייבין במתנות איכא למיפרך
לָקַחְתִּי מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
מוקמינן כגון דאיעבר לפני פדיונו
מה לחולין שכן חייבין בבכורה תיתי מזכרים מה לזכרים שכן חייבין
מִזִּבְחֵי שַׁלְמֵיהֶם וָאֶתֵּן
ואתיליד לאחר פדיונו בין רישא דקתני
(תמורה לג:) והשוחטן
אֹתָם לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן
בראשית הגז מתיישים מה לתיישים שכן נכנסין לדיר להתעשר מזקנים
מותר בין סיפא דקתני אסור: ויוצאין
בחוץ פטור.
וּלְבָנָיו לְחָק עוֹלָם מֵאֵת
מה לזקנים שכן נכנסו לדיר להתעשר מלקוח ויתום מה ללקוח ויתום
בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: ויקרא ז לד
לחולין. ע"י פדיונן להיות כחולין
2. וְזֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט
שכן נכנסין במינן לדיר להתעשר במינן קאמרת קדשים נמי במינן
גמורים אפילו ליגזז וליעבד מה שאין
הַכֹּהֲנִים מֵאֵת הָעָם מֵאֵת
נכנסין לדיר להתעשר ויהיו חולין חייבין בחזה ושוק מקל וחומר ומה
כן בקדם הקדשן את מומן כדלקמן
זֹבְחֵי הַזֶּבַח אִם שׁוֹר אִם
שֶׂה וְנָתַן לַכֹּהֵן הַזְּרֹעַ
במתניתין: והשוחטן בחוץ פטור.
קדשים שאין חייבים במתנות חייבין בחזה ושוק חולין שחייבין במתנות אינו
וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָה:
ואילו בקדם הקדשן את מומן תנן
דין שחייבין בחזה ושוק אמר קרא וזה יהיה משפט הכהנים זה אין מידי
(בכורות שם) ואם
דברים יח ג
2
מתו. יפדו.
3. יָדָיו תְּבִיאֶינָה אֵת
מתניתין לקמן דחייב אם שחט בחוץ
אחרינא לא אלא טעמא דכתב רחמנא זה הא לאו הכי הוה אמינא חולין
אִשֵּׁי יְיָ אֶת הַחֵלֶב עַל
קודם פדיונן ואע"ג דאינן ראוים
חייבין בחזה ושוק והא בעי תנופה היכא לינופינהו אי אבראי 3 לפני ה' כתיב
הֶחָזֶה יְבִיאֶנּוּ אֵת הֶחָזֶה
לפתח אהל מועד דהא בעלי מומין
לְהָנִיף אֹתוֹ תְּנוּפָה לִפְנֵי
אי יְיָ:
ויקרא ז ל
נינהו ותנן הראוי
לפתח אהל מועד חייבין עליו בחוץ ושאינו ראוי בפנים אין חייבין עליו בחוץ הא מוקמינן לה בבכורות בדוקין שבעין ואליבא
דר"ע דאמר אם עלו לא ירדו הילכך הואיל ובפנים לא ירדו חייבין עליהן בחוץ. וכולה הך מתני' מיתניא בבכורות בפרק שני והתם
(שם) חוץ
תני לה משום בכורות והכא תני לה משום מתנות: ואין עושין תמורה. אפילו קודם פדיונן. ובבכורות מפרש טעמא טוב מעיקרו עושה
מן הבכור והמעשר.
תמורה ואפילו נעשה רע אחר שהקדישו אבל רע מעיקרו אינו עושה תמורה: ואם מתו יפדו. ואע"פ שאינם ראוים אלא לכלבים ואין
פודין את הקדשים להאכילן לכלבים כדפרישית לעיל ואכלת ולא לכלביך ה"מ בקדשים שקדם הקדשן את מומן אבל הני כדיקלא בעלמא
נינהו ולא נחת להו קדושת הגוף ועוד אשמועינן דלא בעינן העמדה והערכה וקסבר קדשי בדק הבית לא היו בכלל העמדה והערכה
דכתיב בפדיון קדשים שנסתאבו לאחר כך והעמיד את הבהמה וכיון דמתה אי אפשר להעמידה: חוץ מן הבכור והמעשר.
דאע"ג שקדם מומן להקדשן חלה עליהם קדושה גמורה לכל דבריהם אלא שאין כשרים ליקרב דבכור ברחם תלה רחמנא לא שנא תם
(שם) או מום
ולא שנא בעל מום קדיש תם קרב ובעל מום נאכל לכהן כדילפינן בבכורות ובשרם יהיה לך בשרם תרי משמע לימד על
עובר.
בכור בעל מום שמתנה לכהן ומעשר בהמה נמי כתיב ביה העשירי יהיה קדש לא יבקר בין טוב לרע טוב היינו תם רע
(שם)
ואין יוצאין כו'.
היינו בעל מום: או מום עובר קודם להקדשן. דמום עובר כמאן דליתיה דמי: פטורין מן הבכורה. ואע"פ שנפדו ויצאו לחולין
להיתר אכילה פטורין מן הבכורה אם ילדו דכתיב בהו כצבי וכאיל וצבי ואיל פטורים מן הבכורה דהא בקר וצאן כתיב :
(שם) וולדן
ומן המתנות. זרוע ולחיים וקיבה דאין נוהגין בצבי ואיל דכתיב אם שה: ואין יוצאין לחולין. בפדיון: ליגזז וליעבד. כדפרישית
וחלבן אסור כו'.
לעיל תזבח ואכלת אין בהן אלא היתר זביחה ואכילה בלבד אבל גיזה ועבודה לא: וולדן וחלבן אסור. בבכורות מוקי לה
דאיעבר לפני פדיונו ואתיליד לאחר פדיונו דאי איעבר ואתיליד לאחר פדיונו ולד צבי ואיל הוא ואם נולד לפני פדיונו מאי איריא הני
(שם) והשוחטן בחוץ.
אפילו קדם מומם להקדשן נמי ולדן לפני פדיונן אסור: והשוחטן בחוץ חייב. כדפרישית לעיל בדוקין שבעין וקודם פדיונן: ועושין
חייב.
תמורה. קודם פדיונן דכתיב טוב ברע או רע בטוב: מתו. מעצמן: יקברו. או משום דבעינן העמדה והערכה או משום
דאין פודין את הקדשים להאכילם לכלבים: גמ' הוה אמינא קדשים חייבין במתנות. מקל וחומר מחולין כדאמרן במתניתין
והיכי מצינן למימר הכי הא איכא למפרך בהאי ק"ו מה לחולין כו' וקרא למה לי: בכור אינו נוהג במוקדשים דבקרך וצאנך כתיב
ולא הקדש ועוד תקדיש כתיב ולא שכבר קדוש: תיתי מזכרים. כלומר אי לאו אותם דקרא הוה אמינא תיתי בק"ו מזכרים
(סג:)
דחולין דליכא למיפרך בהו שכן חייבין בבכורה שאין יולדין: ראשית הגז אינו נוהג במוקדשים דהא לאו בני גיזה נינהו דכתיב
(שם) יקברו.
גז צאנך ולא הקדש: ראשית הגז כל השנה כשהוא גוזז צאנו נותן לכהן דבר מועט כדמפרש לקמן שיעורא וקרי ליה ראשית
כי היכי דקרי תרומה ראשית דגנך: תיישים זכרים אין בהם לא בכורה ולא ראשית הגז ואי לאו אותם מחייבינן מתנות בקדשים
(שם)
מק"ו מתיישים חולין: מעשר בהמה אינו במוקדשין דכתיב יהיה קדש ולא שכבר קדוש בפ"ב דבכורות הילכך לא אתי בק"ו דאיכא
למיפרך תאמר במוקדשין שאין נכנסין לדיר להתעשר: מזקנים. אי לאו אותם הוה מייתינן ליה מק"ו מתיישים זקנים דחולין שכבר
נתעשרו ואין צריכין עוד להכנס לדיר: מה לזקנים. תיישים זקנים דחולין בדין הוא שהן חייבין במתנות: שכן נכנסו כבר לדיר להתעשר.
תאמר בקדשים שלא נכנסו כבר לדיר להתעשר. ומהדר אי לאו אותם הוה מייתינן להו בק"ו מלקוח ויתום. הלקוח פטור ממעשר בהמה
אם לקח עשרה טלאים מן השוק פטור מלעשר דבקרך וצאנך אמר רחמנא והיתום שמתה אמו בשעת לידה כגון זה פירש למיתה וזה
פירש לחיים כדאמר בהשוחט פטור ממעשר בהמה דאינו ראוי לקדש דכתיב תחת אמו פרט ליתום וילפינן מעשר בהמה מיניה
בפ"ב דבכורות ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקא אומר נאמר כאן תחת אמו ונאמר להלן תחת השבט מה כאן פרט לכל
השמות הללו כלאים ונדמה ויוצא דופן ויתום דכולהו מימעטי מהאי קרא דשור או כשב אף להלן לענין מעשר פרט לכל השמות הללו
אע"ג דבעל מום נכנס לדיר להתעשר אלו אין נכנסים: ה"ג במינן קאמרת קדשים נמי במינן. כגון חולין נכנסין לדיר הילכך אי
לאו אותם אתי בק"ו: מה קדשים שאין חייבים במתנות. דהא ממעטינן להו מאותם דכתיב גבי חזה ושוק אותם ולא מתנות: אמר
קרא. במתנות חולין
תנופה לפני ה': אי אבראי. חוץ לעזרה:
זה יהיה דבר זה נוהג בחולין ואין חזה ושוק
נוהגין בהן: בחזה ושוק כתיבא
קא