קל:
הזרוע
והלחיים פרק עשירי חולין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אי
אגואי הא קא מעייל חולין בעזרה. משום דכל חולין מדאורייתא
קא מעייל חולין לעזרה. מידי דלא איתעביד ביה צורך גבוה:
יא א
א)
המזיק מתנות כהונה. קודם שנתנן לכהן השליכם לאור או לים:
אסור להביא בעזרה וכן אמר בהמוכר את הספינה
ב)
דכתיב בהו זה. דמשמע בעודן קיימות חייב ליתנן אבל אינן
גבי בכורים ולא מסתבר דהתם אגוזלות דמייתי בהדייהו קפיד
ג)
יב ב
הכתוב בהן תשלומין: שאין לו תובעים. אין לו
דאפשר דמתני עלייהו ומביאם נדבה
וכן בפ' התודה
קיימות לא חייב
ד)
ה)
גבי תודה שנתערבה בתמורות קאמר
בעלים שיוכלו לתובעו בדין שהוא יכול
ולייתי לחם כו' הא קא מכניס חולין
לומר לו לכהן אחר אני נותנן ולא לך:
אי אגואי קא מעייל חולין לעזרה
הלכך
יג ג
ו)
משפט מלמד שהמתנות דין. דיינין
לעזרה ומדקאמר שאין לה תקנה
ז) ח)
לא אפשר אלא זה למה לי לכדרב חסדא
ט)
ש"מ הוי מדאורייתא ב] ותימה דבפ'
נזקקין להן להוציאן בדיינין. אלמא כהן
דאמר רב חסדא המזיק מתנות כהונה או
י)
א
כל התדיר אמרינן ובכולן
ראשון התובען מוציאן מידו וקשיא
יד ד
שאכלן פטור מלשלם גופא אמר רב חסדא
❖
הכהנים רשאים לשנות באכילתן
לרב חסדא דאמר דמתנות כהונה
המזיק מתנות כהונה $ או שאכלן פטור
ממון שאין לו תובעין הוא: לחולקן
ולאוכלן צלויין שלוקין ומבושלים ולתת
מלשלם מאי טעמא איבעית אימא דכתיב
בדיינין. דיינין אומרים לו לישראל
לתוכן תבלין של חולין ואמר בהקומץ
שיטה מקובצת
זה ואיבעית אימא משום דהו"ל ממון שאין
כ)
רבה יאכלוה שיאכלו
לזה תן המתנות שהוא חבר ואל תתן
❖
א] מתנה לכהן ע"ה. נ"ב
לזה שהוא עם הארץ: ויאמר לעם.
לו תובעים מיתיבי וזה יהיה משפט הכהנים
עמה חולין ותרומה כדי שתהא נאכלת
1
עי' תוס' מנחות דף י"ח
על השובע ונראה דדוקא חזה ושוק
ביהושפט כתיב בדברי הימים. סיפיה
ע"ב: ב] ותימה דבפ'
מלמד שהמתנות דין למאי הלכתא לאו
דקרא למען יחזקו בתורת ה': מנת.
כל התדיר. נ"ב עי' תוס'
וכן בכורים דדרך קדושה מייתי להו
תורה אור השלם
להוציאן בדיינין לא לחולקן בדיינין וכדרב
מנחות דף פ ע"ב:
חלק כהונה: אטו חזה ושוק מי לא
דעביד בהו תנופה וכן לחם לצורך
1. וְזֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט
שמואל בר נחמני דאמר רב שמואל בר
בדיינין מיחלקו. כלום היה יכול לתתם
תודה שהוא הכשר קרבן יש קפידא
הַכֹּהֲנִים מֵאֵת הָעָם מֵאֵת
נחמני אמר רבי יונתן מנין שאין נותנין
ב
לכהן עם הארץ והא מנת נינהו: אלא
טפי בהבאתה בעזרה שלא לצורך י):
זֹבְחֵי הַזֶּבַח אִם שׁוֹר אִם
א] $ מתנה לכהן ע"ה שנאמר 2 ויאמר לעם
שֶׂה וְנָתַן לַכֹּהֵן הַזְּרֹעַ
לאו להוציאו בדיינין. אלמא דממון
ואב"א משום דהוי ליה ממון שאין
וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָה:
ליושבי ירושלים לתת מנת לכהנים וללוים
שיש לו תובעין הוא משום הכי
דברים יח ג
לו תובעין. ולהאי לישנא
2. וַיֹּאמֶר לָעָם לְיוֹשְׁבֵי
למען יחזקו בתורת ה' כל המחזיק בתורת
ממעט חזה ושוק דכיון דלכפרה ולרצוי
אייתר וזה יהיה לכדאמר לקמן בסמוך
יְרוּשָׁלִַם לָתֵת מְנָת
בא לא שכיח דמעכב: הכא במאי
ה' יש לו מנת ושאינו מחזיק בתורת ה' אין
שמתנות דין ואין חזה ושוק דין וללישנא
הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם לְמַעַן
עסקינן דאתו לידיה. דכהן ואחר
יֶחֶזְקוּ בְּתוֹרַת יְיָ:
לו מנת ת"ש ר' יהודה בן בתירא אומר
קמא איכא למימר דתרתי שמע מינה
דברי הימים ב לא ד
כך גזלם זה ממנו דהוה ליה ממון
משפט מלמד שהמתנות דין יכול אפי' חזה
ודריש בסמוך מדכתביה אצל משפט
3. וְלֹא יְחַלְּלוּ אֶת קָדְשֵׁי
שיש לו תובעין שכבר זכה זה בהן
דמשמע זה משפט וזה אין משפט
בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵת אֲשֶׁר
ושוק דין ת"ל זה למאי אילימא לחולקו
❖
ודמי כמאן דגזל מיניה גלימיה: ופריך
יָרִימוּ לַיְיָ: ויקרא כב טו
ואיכא בין הני תרי לישני דלהאי לישנא
בדיינין אטו חזה ושוק לאו בדיינין מיחלקו
אי דאתו לידיה. דכהן מאי למימרא
דאין לו תובעין נהי דאין יכול לתובעו
אלא לאו להוציא
בדיינין הכא במאי
פשיטא דיכול להוציאו בדיינין.
בדיינין בדיני שמים מיהא מיחייב
גליון הש"ס
עסקינן דאתו לידיה אי דאתו לידיה מאי
וקמהדר דאתו לידיה בטיבלייהו
וללישנא קמא דדריש ליה מוזה אפילו
גמ' או שאכלן פטור.
למימרא דאתו לידיה בטבלייהו וקסבר האי
הבהמה שלימה היתה מונחת אצלו
בדיני שמים נמי לא מיחייב:
וזכה במתנות מן ההפקר:
שם מתנה לכהן
תנא מתנות שלא הורמו כמי שהורמו
מנין
שאין נותנין מתנות לכהן
ע"ה.
כמי שהורמו דמיין. וזכה בהן.
❖
דמיין תא שמע בעל הבית שהיה עובר
ע"ה כו'. היינו דווקא כשיש
במתנות ששוים לכל הכהנים מהני
ממקום למקום וצריך ליטול לקט שכחה
כהן חבר אבל אי ליכא כהן חבר אלא
זכייה אם קדם אבל חזה ושוק אינו
ופאה ומעשר עני נוטל ולכשיחזור ישלם
ע"ה יתנו לו ואל ימתין עד שיזדמן לו
הגהות מהר"ב
אלא לאותו בית אב ולא מהני:
דברי רבי אליעזר אמר רב חסדא מדת
חבר כדתנן במסכת חלה
בעל הבית. עשיר שהיה עובר ממקום רנשבורג
אלו נותנין לכל מי שירצה החרמים
חסידות שנו כאן אמר רבא תנא תני ישלם
למקום: וצריך ליטול כו'. ונצרך למזונות
א] תוס'
והבכורות ופדיון הבן ופטר חמור
ואת אמרת מדת חסידות שנו כאן ועוד
נוטל לקט כשאר עניים הואיל שעכשיו
והזרוע והלחיים והקבה וראשית הגז
עני הוא: וכשיחזור ישלם. אלמא
מדרבי אליעזר ליקום וליתוב אלא מסיפא
כו' ואין לפרש לכל כהן בין לאנשי
כל מידי דחייביה רחמנא למיתב
וחכמים אומרים ג עני היה באותה שעה
משמר בין לשאר כהנים דהא בירושלמי
לעניים הבא ראשון יכול לתובעו
טעמא דעני הא עשיר משלם אמאי ליהוי
בפרק שתי נשים קאמר דיש מהן
והוא הדין למתנות כהונה: מדת
כמזיק מתנות כהונה או שאכלן אמר רב
ניתנין לכל כהן ויש מהן ניתנין לאנשי
חסידות שנו כאן. אם חסיד הוא
חסדא מדת חסידות שנו כאן תא שמע
משמר א"כ ע"כ לכל כהן דקאמר
ישלם: תנא תני ישלם. דמשמע על
היינו בין כהן חבר בין כהן ע"ה
מנין לבעל הבית שאכל פירותיו טבלין
כרחו ואת אמרת כו': ועוד. מי
והיינו היכא דליכא חבר או איכא
וכן לוי שאכל מעשרותיו טבלים מנין
סברת מדרבי אליעזר קמותיב דמצינן
ואין רוצה לקבל כדפרישית בריש כל
שפטור מן התשלומין ת"ל ולא יחללו את
למימר דרב חסדא משני עלה מדת
ד
3
הבשר אבל אין לתרץ
חסידות שנו כאן אלא מדרבנן מותיב
קדשי בני ישראל אשר ירימו אין לך בהן
דרבי שמואל בר נחמני דהכא כרבי
ועלה משני רב חסדא מדת
אלא משעת הרמה
ואילך הא משעת
יהודה דגרסינן בירושלמי ר' יהודה
חסידות ח)(שנו כו': כאן. הא) דקתני
הרמה ואילך מיהא
משלם אמאי ליהוי
אומר אין נותנין אותה אלא לחבר
עני היה באותה שעה דמשמע
כמזיק מתנות כהונה
או שאכלן הכא נמי
דהתם אבכורים קאי כדאמר התם
דתידוק מינה דעשיר בעי שלומי
דאתו
לעיל מינה רבי אדא אוסר בבכורים:
לאו בדיינין קאמר אלא אם חסיד
וכשיחזור לביתו ישלם. ללישנא בתרא דקאמר משום דהוי ממון
הוא צריך לשלם לצאת ידי שמים: וכן לוי שאכל מעשרותיו טבלים.
שלא הפריש תרומת מעשר: את קדשי בני ישראל אשר ירימו לה'
שאין לו תובעין פריך שפיר דישלם משמע שיכול
אין לך בהן אלא משעת הרמה הכי גרסינן ליה בתוספתא ט):
להוציאו בדיינין וללישנא קמא נמי דפטר משום דכתיב זה פרכינן
דכיון דבמתנות פטור משום דכתיב זה מסברא אין לנו לחלק בין
דאתו
מתנות ללקט שכחה ופאה ולקמן בפרקין פריך מספק לקט דחייב משום עני ורש הצדיקו להא דאמר אין ספק מתנות
לכהן: אמר רבא גרס ולא גרסינן אמר ליה רבא דהוה משמע דלרב חסדא דבר ואם כן מאי קאמר לבסוף מדת חסידות שנו כאן
הלא כבר שמע התירוץ ולמה חזר ואמר רב חסדא אלא רבא שמע בבית המדרש הקשיא והתירוץ בשם רב חסדא ארישא והשיב להם
דארישא לא שייך לשנויי ולא לאותיב מיניה אלא מסיפא הוקשה לרב חסדא ועל זה תירץ רב חסדא וי"ס שכתוב בהן ואמר רב חסדא
בוי"ו בסוף מילתיה דרבא וכן משמע דאי לרב חסדא הוה מדבר לא היה אומר ואת אמרת אלא ומר אמר מדת חסידות שנו כאן:
תנא תני ישלם ואת אמרת כו'. וא"ת והאמר בפרק קמא דב"ק א"ל אביי מי כתיב ישולם ישלם כתיב מדעתו ואמר נמי
פרק הפועלים כ) גבי חוסם פי פרה ודש בה לוקה ומשלם ארבעה קבין לפרה כו' ובעי למימר משלם לצאת ידי
שמים וללישנא קמא דלעיל דפטור אפילו לצאת ידי שמים פריך שפיר ומיהו לההוא לישנא נמי דאין לו תובעין דחייב לצאת ידי שמים
איכא למימר דהיינו דוקא במזיק מתנות כהונה או אכלן שלקחן באיסור אבל הכא שלקחן בהיתר שהיה אז עני אפילו לצאת ידי שמים
לא מחייב להכי פריך שפיר ואת אמרת מדת חסידות שנו כאן ולא מחייב אפילו לצאת ידי שמים ומיהו בסמוך קשה דקאמר טעמא
דעני הא עשיר חייב ומאי קשיא אימא עני פטור אפילו מלצאת ידי שמים אבל עשיר חייב א] ומפר"ת דה"ק תנא תני ישלם לרבי
אליעזר ורבנן פליגי עליה ואת אמרת מדת חסידות כו' דעל מדת חסידות לא הוי פליגי רבנן:
אין לך בהן אלא משעת הרמה. ואם תאמר והא קרא לאו לאחר הרמה איירי אלא בעתיד ליתרם דמפקינן מיניה בפרק [אלו]
הנשרפים דטבל במיתה חלול חלול מתרומה דדריש לא יחללו את קדשי בני ישראל את אשר ירימו בעתידים
ליתרם הכתוב מדבר ויש לומר דהכא דריש
מדסמך ירימו אצל לה' לומר לך שאין לגבוה בהן אלא משעת הרמה אי נמי משום דקאי
אקרא
דסמיך ליה ואיש כי יאכל קודש דאיירי לאחר הרמה:
דאתו