קלא:
הזרוע והלחיים
פרק עשירי חולין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כגון
זרוע ולא זרוע. דאי זרוע ממש למה לי למימר כגון לימא
ח) והשכחה והפאה. כולהו יליף לקמן. פרט ענבים הנושרין בשעת
יט א
א) ב)
בצירה : לקט. הנושר בשעת קצירה : שתים באילן. לקמן יליף להו:
ושאר מתנות כהונה הזרוע כו' אלא מדקאמר כגון לאו
ט)
י)
ג) ד)
אין בהן טובת הנאה לבעלים. אין בידם לתתן לכל מי שירצו אלא
בזרוע מיירי אלא בדכוותיה דהיינו מעשר ראשון ואצטריך ליה למימר
כ ב
כל הקודם זכה ולקמיה מפרש טעמא: מוציאין את שלו מידו. אם
כגון זרוע דאי הוה אמר בהדיא מעשר ראשון הוה אמינא דה"ה
ה) ו)
ז)
מתנות כהונה להכי תנא כגון הזרוע
היה לו כרם או תבואה או אילן כופין
כא ג
ח)
והכי קאמר ושאר מתנות כהונה שהן
אותו ליתן. אבל מעשר עני הואיל
השכחה והפאה דכתיב ובקוצרכם את
ט)
1
דוגמת זרוע כגון מעשר ראשון
ומתחלק בתוך הבית לאחר שהכניס
י) כ)
קציר ארצכם לא
תכלה פאת שדך בקוצרך
ל)
תבואתו לבית: יש בהן טובת הנאה
מוציאין אבל זרוע עצמה לא
ולקט קצירך וגו' כי תקצור קצירך בשדך
כב ד
מ)
2
לבעלים. שבידו לתתן לאיזה עני
דמספקא לן כרב:
נ) ס)
ושכחת עומר בשדה שנים שבאילן השכחה
תא
❖
שמע כל דבר שבקדושה כו'.
ע) פ)
שירצה וחבירו אומר לו הילך סלע זה
והפאה דכתיב כי תחבוט זיתך לא תפאר
צ)
3
ותן כל מעשרותיך לקרובי עני והיינו
תימה מאי פריך ליה לרב
ק) ר)
אחריך ותנא דבי ר' ישמעאל שלא תטול
❖
טובת הנאה דבר מועט: ד' מתנות.
מהכא דילמא משום הכי אין מוציאין
ש)
מוסף רש"י
תפארתו ממנו אחריך זה שכחה וכולן אין
ברישא מפרש לה לכולה ברייתא והדר
משום דמספקא ליה לתנא אי איקרו
להזהיר לעני על שלו.
מותיב תיובתא: אחריך זו שכחה.
בהן טובת הנאה לבעלים מאי טעמא עזיבה
עם או לא וי"ל דלא משמע ליה שיהיה
תורה אור השלם
ספק לתנא ובפי' ר"ח גרס לימא
שאינה אלא מאחריו כדתנן
כתיבא בהו ואפי' עני שבישראל מוציאין
1. וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר
(גיטין
מסייע ליה כל דבר שבקדושה כו':
שלפניו אינו שכחה שלאחריו
אותו מידו דכתיב ולקט קצירך לא תלקט
יב.) תרומה לכהן.
אַרְצְכֶם לֹא תְכַלֶּה פְּאַת
שכחה זה הכלל כל שהוא בבל תשוב
דבי
לעני ולגר תעזוב אותם להזהיר עני על
(יבמות
שָׂדְךָ בְּקֻצְרֶךָ וְלֶקֶט
שכחה שאינו בבל תשוב אינו שכחה.
פו.) וכפר את מקדש
קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט לֶעָנִי
שלו ומעשר עני המתחלק בתוך הבית יש בו טובת הנאה לבעלים מאי
הקדש.
פאה בכרם גמר אחריך אחריך מזית
וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם אֲנִי יְיָ
טעמא נתינה כתיבא ביה ואפי' עני שבישראל מוציאין אותו מידו דאמר
אֱלֹהֵיכֶם: ויקרא כג כב
דכתיב ביה לא תפאר אחריך. ותנא
2. כִּי תִקְצֹר קְצִירְךָ
ר' אילעא גמר לגר לגר מהתם מה להלן מוזהר עני על שלו אף כאן מוזהר
דבי רבי ישמעאל שלא תטול תפארתו
זה לפני
בְשָׂדֶךָ וְשָׁכַחְתָּ עֹמֶר
ולפנים.
עני על שלו ושאר מתנות כהונה כגון הזרוע והלחיים והקבה אין מוציאין
בַּשָּׂדֶה לֹא תָשׁוּב לְקַחְתּוֹ
הימנו כלומר לא תטול כל פארו לשון
לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה
ובכל תבואתי תשרש
אותן לא מכהן לכהן ולא מלוי ללוי הא מלוי לכהן מוציאין אלמא איקרו עם
יִהְיֶה לְמַעַן יְבָרֶכְךָ יְיָ
דמשמע עקירה ולשון
אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה
כגון הזרוע ולא זרוע ומאי ניהו מעשר ראשון מעשר ראשון דלוי הוא כרבי
(שבועות יג:)
דברים כד יט
יָדֶיךָ:
ויזנב בך נטל את זנבך. אשפי"ר בלע"ז
אלעזר בן עזריה דתניא תרומה לכהן מעשר ראשון ללוי דברי ר' עקיבא
3. כִּי תַחְבֹּט זֵיתְךָ לֹא
א
והיינו שלא תטול פאה כ): כולהו
תְפַאֵר אַחֲרֶיךָ לַגֵּר
ר' אלעזר בן עזריה אומר אף לכהן אימר דאמר ר' אלעזר בן עזריה אף
עזיבה כתיבא בהו. שצריך להניח שם
לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה:
לכהן לכהן ולא ללוי מי אמר אין לבתר דקנסינהו עזרא אימר דקנסינהו
דברים כד כ
ב
בהפקר ולא שיחלקם. הנך דכתיב בהו
4. וְכִפֶּר אֶת מִקְדַּשׁ
עזרא דלא יהבינן להו משקל מינייהו מי אמר אלא כגון זרוע ולא זרוע ומאי
תעזוב ל) הרי עזיבה והנך נמי כתיב
הַקֹּדֶשׁ וְאֶת אֹהֶל מוֹעֵד
ניהו ראשית הגז ת"ש זה הכלל כל דבר שהוא בקדושה כגון תרומה
בהו יהיה מ) היינו בעזיבה דמשמע
וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ יְכַפֵּר וְעַל
(יומא סא.)
הַכֹּהֲנִים וְעַל כָּל עַם
ותרומת מעשר וחלה מוציאין אותן מידם וכל דבר שאינו בקדושה כגון
בהוייתו יהא דלא כתיבא בהו נתינה:
זה היכל.
הַקָּהָל יְכַפֵּר:
לא תלקט לעני ולגר וגו'. ומשמע
הזרוע והלחיים והקבה אין מוציאין אותו מידם כגון זרוע ולא זרוע ומאי ניהו
(שם)
ויקרא טז לג
5. וְכָל מִנְחַת כֹּהֵן כָּלִיל
(שבועות יג.)
לא תלקט אני מזהיר לעני: נתינה
מעשר ראשון ולבתר דקנסינהו עזרא ת"ש השוחט לכהן ולעובד כוכבים
מזבח כמשמעו.
תִּהְיֶה לֹא תֵאָכֵל:
כתיבא ביה. ונתת ללוי לגר וליתום
❖
פטור מן המתנות הא ללוי ולישראל חייב לא תימא הא ללוי ולישראל חייב
ויקרא ו טז
ולאלמנה : גמר לגר לגר
אלא אימא הא לישראל חייב אבל ללוי מאי פטור אי הכי ליתני השוחט ללוי
(שם)
מהתם. מולקט קצירך לא תלקט
ולעובד כוכבים פטור מן המתנות ועוד הא תניא השוחט לכהן ולעובד
גליון הש"ס
לעני ולגר נ): מה להלן עני מוזהר.
כוכבים פטור מן המתנות ללוי ולישראל חייב תיובתא דרב אמר לך רב
כדאמרינן להזהיר עני על שלו: הא
גמ' ומ"ס לא איקרו עם.
(יומא שם)
תנאי היא דתניא וכפר את מקדש הקדש זה לפני ולפנים אהל מועד
מלוי לכהן מוציאין אלמא. דלוים
4
איקרו עם ואמאי מוציאין אי מספקא
זה היכל מזבח כמשמעו יכפר אלו עזרות כהנים כמשמעו עם הקהל אלו
ליה לרב אי איקרו עם אי לא:
ישראל יכפר אלו הלוים ותניא אידך יכפר אלו עבדים מאי לאו בהא
ומתרץ כגון הזרוע ולא זרוע. כלומר
❖
קמיפלגי דמר סבר איקרו עם $ ומר סבר לא איקרו עם ורב אי סבירא ליה
אשאר מתנות כהונה שהן מתנה
כהאי תנא לימא ואי סבירא ליה כהאי תנא לימא מספקא ליה אי כהאי
לכהן כזו קאמר דמוציאין ולא זרוע
תנא אי כהאי תנא דרש מרימר הלכתא כוותיה דרב והלכתא כוותיה
עצמה דילמא לא מיקרו עם: ומאי
לעזי רש"י
(מנחות
דרב חסדא עולא ג הוה יהיב מתנתא לכהנתא איתיביה רבא לעולא
ניהו. דמוציאין מלוי לכהן מעשר
צב. מכת"י) יכפר אלו
אשפי"ר [דישאינבילי"ר].
מנחת כהנת נאכלת מנחת כהן אינה נאכלת ואי אמרת כהן ואפילו
העזרות.
ראשון: ופריך מעשר ראשון דלוי
ליטול את יופיו (של
ד
(שבועות שם)
משהו).
הוא. ואמאי מוציאין אותו מידו לתתו
כהנת והכתיב וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל אמר ליה רבי
5
כהנים כמשמעו.
לכהן: אף לכהן. דבכ"ד מקומות
מטונך
(מנחות
וקמסיים מילתיה אימר דאמר כו': בתר
נקראו כהנים לוים ס) הלכך אע"ג דבמעשר ראשון לוי כתיב ביה כהנים נמי משתמעי:
שם) מנחת כהנת.
דקנסינהו עזרא. ביבמות אמר מפני מה קנסו לוים במעשר מפני שלא עלו בימי עזרא דכתיב ואבינה בעם ובכהנים ומבני לוי
נאכלת.
לא מצאתי שם. אבל מקרא מפורש לא מצאתי שקנסם אבל דוגמא יש לדבר שכתוב בעזרא בסופו והיה הכהן בן אהרן עם
הלוים במעשר ע) הלוים למדנו שלא האמינום על תרומת מעשר ולא היו חולקין להן מעשר בגורן אלא (דקנסינהו) בפני הכהנים: ומהדר
אימר דקנסינהו כו' משקל נמי מינייהו מי אמר. בתמיה. אכתי הדרא אתקפתא לדוכתיה הא מלוי לכהן מוציאין: אלא הכי תריץ כגון הזרוע.
מוציאין מלוי לכהן ולא זרוע עצמו. ומאי ניהו כגון זרוע ראשית הגז דהתם לא כתיב עם ואי נמי לא איקרו עם מחייבי: כל דבר שבקדושה.
(סוטה כג.)
שאסור לזרים כגון תרומה וכיוצא בהן מוציאין מיד לוי לכהן: ושאין בה משום קדושה כגון הזרוע כו'. שבאין מבהמות של חולין אין מוציאין
מיד לוי לכהן. אלמא פשיטא לן דלא איקרו עם ואמאי מספקא ליה לרב: כגון זרוע ולא זרוע. דזרוע מוציאין דאיקרו עם והאי דקתני דאין
מוציאין במעשר ראשון קאמר ובתר דקנסינהו עזרא ואיצטריך ליה לאשמועינן דאע"ג דקנסינהו עזרא דלא פ) למיתני להו דידהו מיהא לא
שקלינן מינייהו: השוחט לכהן. להכי נקט השוחט לכהן דעליה דטבח רמיא דכתיב מאת זובחי הזבח: וליתני ללוי ולעובד כוכבים.
ואנא ידענא דכ"ש בהך צ): וכפר את מקדש הקדש. בעבודת יום הכפורים: לפני ולפנים. מכפרת עבודה זו על הטומאה שאירעה בפנים
דפר ושעיר של יוה"כ מכפרים על טומאת מקדש וקדשיו כדאמרינן בשבועות : מזבח כמשמעו. על מי שעבד בטומאה במזבח בלא חיוב
מקדש כגון נטמא במקדש דעבד בלא שהייה דאין כאן טומאת מקדש דהיכא דנטמא בעזרה קי"ל בשבועות הלכה למשה מסיני דלא
מחייב עד שישהה כדי השתחואה: יכפר אלו העזרות. על טומאה שאירעה בעזרה על הכהנים ששגגו ונכנסו טמאים לעזרה. וכן לוים
וישראלים ועבדים קראי יתירי קדריש: עבדים. כנענים דאינהו נמי בעי כפרה דכל מצות שהאשה חייבת בהן עבד חייב בהן וכל מקום
דכתיב עונש איש ואשה שוין : דמר סבר איקרו עם. והוו בכלל עם הקהל הילכך וכפרק) יתירא אעבדים אתא: ומר סבר לא איקרו עם. ובעי
קרא: הילכתא כרב. ולא שקלינן מינייהו: וכרב חסדא. דאמרר) מזיק מתנות כהונה או אוכלן פטור: לכהנת. בת כהן אפילו ש)אשת איש דכיון
דקדושה לית להו דאינן אסורים לזרים הרי מותרת בהן
ולא דמי לתרומה ואי משום ונתן לכהן קסבר אפילו כהנת
מנחת כהנת נאכלת. השיריים כמנחת ישראל:
מנחת
כהן אינה נאכלת. דכולה
משמע:
כליל דכתיב
כליל תהיה:
מטונך