הכל שוחטין פרק
ראשון חולין
טו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
המבשל
בשבת בשוגג יאכל. אפילו ב]בו ביום דר"מ לא קניס
כל הנרות של מתכת מטלטלים. דשל מתכות לא מאיסי אפילו ישנים
קד א
א) ב)
כגון של נחושת וכיוצא בהן: הדולק בשבת. שהיה נר דולק בו
כלל שוגג אטו מזיד כדמוכח בהניזקין ובפ'
א]
ג)
בין השמשות דמוקצה מחמת איסור שאסור לכבות הנר נאסר גם הוא
כירה נמי משמע דשרי בו ביום גבי הא דבעי מרבי
❖
לטלטל וכיון שהוקצה לבין השמשות הוקצה לכל היום: בידים. שהדליקו
חייא בר אבא שכח קדירה ע"ג כירה כו' במזיד לא יאכל לא הוא ולא
בו הנר אבל בהמה דממילא מידחיא
אחרים בו ביום אבל במוצ"ש שרי
ד)
רבינו גרשום
אימר דהדר חזיא: יאכל. הוא עצמו
אפי' לדידיה מדבעי לאוקמי מתניתין
כל נרות של מתכת
מטלטלין חוץ מן הנר
ה)
ובו ביום ואין צריך להמתין עד הערב
ר"מ ובמזיד ומתניתין דומיא דיוה"כ
ו) ז)
כל הנרות של מתכת
שהדליקו בו באותה שבת ודלמא שאני
ח)
מטלטלין כו'. והא הכא
בכדי שיעשו דהא דאמרינן בעלמא ז)
קתני דאסור בו ביום בין לו בין לאחרים
❖
התם דהוא דחי ליה בידים אלא אמר
ט)
בנרות של מתכת של זהב
לערב בכדי שיעשו לית ליה לר"מ אלא
ושחיטתו כשרה קתני לא שנא לו ולא
ושל כסף ושל נחשת אין
רב אשי רבי יהודה דמבשל היא דתנן
היכא דעבד ישראל איסורא ובמזיד
שנא לאחרים כדאמרינן בסמוך ועוד אי
בו משום מיאוס וקאמר
המבשל בשבת בשוגג יאכל במזיד לא
דמוקצה מחמת איסור
דאיכא חיובא דלא נמטייה הנאה
במזיד לא יאכל עולמית לר"מ א"כ היינו
הגהות הב"ח
שהדליקו בו באותה שבת:
יאכל דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר
מאיסורא אבל בשוגג לא: במזיד.
מזיד דרבי יהודה כמו שאפרש וכן שוגג
(א) רש"י
שאני הכא דדחייה בידים
בשוגג יאכל במוצאי שבת במזיד לא
אי בהנאה
דאיכא איסורא: לא יאכל. בו ביום
דרבי יהודה דהא מוקי מתניתין בשוגג
כלומר דלא רצה לנגוע
א
אסורין
בו כלל אבל במקום אחר
יאכל עולמית רבי יוחנן הסנדלר אומר
עד שתחשך ובכדי שיעשו. והוא הדין
ורבי יהודה ובמזיד לא יאכל עולמית
בהנאה ת"ל לכם
הוא אומר דמותר ולאו
לאחרים נמי דאסור למיכליה בו ביום
הוא אבל אחרים אוכלים למוצאי שבת
בשוגג יאכל למוצאי שבת לאחרים ולא
שלכם יהא
הלכה זה כמותו דאמרי'
❖
אסור באכילה ליומיה אלא
דטעמא משום דלא נמטייה הנאה
דאי לא יאכלו עולמית א"כ היינו מזיד
לו במזיד לא יאכל עולמית לא לו ולא
מהלכה דמבשל כלומר
מאיסורא הוא וכי שהי לאורתא בכדי
דרבי יוחנן הסנדלר ועוד דבמרובה
לאחרים ונוקמה במזיד ורבי מאיר לא סלקא
דרבי יהודה סבר בשוגג
שיעשו לא מטי לו הנאה מיניה ואיידי
מוקי דרבנן דפטרו בטבח
הגהות מהר"ב
יאכל במוצאי שבת אבל
דעתך דקתני דומיא דיום הכפורים מה יום
שבת עצמה אסור וכך
דתנא רישא בדידיה דאשמעינן רבותא
בשבת מתשלומי ד' וה' כרבי יוחנן
רנשבורג
הכפורים לא שנא בשוגג ולא שנא במזיד
הכא הוא אמר דאסור:
להתירא תנא נמי סיפא בדידיה:
הסנדלר ולא מוקי לה כר' יהודה ובעי
א] תד"ה
ונוקמה במזיד ורבי מאיר
לא אכיל אף הכא נמי לא שנא בשוגג
רבי יהודה אומר בשוגג יאכל במוצאי
נמי התם מאי טעמא דר' יוחנן הסנדלר
כלומר מתנית' דאומר
דאסורה באכילה נוקמה
ולא שנא במזיד לא אכיל ומי מצית מוקמת
שבת. ולא בשבת. וה"ה לאחריני דאע"ג
ולא בעי ג] מ"ט דר' יהודה כללא
❖
ששחט במזיד ורבי מאיר
דמילתא מזיד דר"מ שוגג דר' יהודה
דבשוגג חיוב סקילה ליכא עבירה מיהא
לה בשוגג ורבי יהודה והא אף על פי
דהוא א' במזיד לא יאכל.
איכא ובעינן בכדי שיעשו דלא נימטיה
מזיד דרבי יהודה שוגג דרבי יוחנן
לא ס"ד דקתני במתנית'
שמתחייב בנפשו קתני הכי קאמר אע"פ
הסנדלר: מורי להו כר"מ. משמע
(דאמר) השוחט בשבת
הנאה מעבירה ואיידי דבעי למתני
מוסף רש"י
דבמזיד מתחייב בנפשו הוא הכא דבשוגג
ויוה"כ ודומיא דיוה"כ
סיפא לא יאכל עולמית בדידיה אבל
שכן הלכה וכן דרש רבא בפ' כירה
בשוגג יאכל.
מה יוה"כ לא שנא שוגג
שחיטתו כשרה ונוקמה כרבי יוחנן הסנדלר
לאחריני שרי דאיהו דעבד איסורא
כר"מ וקשה מכאן לפי'
(גיטין נג:
(לאיסור) [ל"ש מזיד לא
דאמר לא שנא בשוגג ולא שנא במזיד לא
אכיל] ה"נ לא אכיל: ומי
וכעי"ז כתובות לד. וב"ק
קנסוהו רבנן אבל אחריני לא תנא
הקונטרס דבריש אין צדין
עא.) במזיד לא יאכל.
מצית מוקמת [לה] בשוגג
אכיל רבי יוחנן הסנדלר קמפליג במוצאי
גבי עובד כוכבים שהביא דורון לישראל
רישא נמי בדידיה ומתניתין נמי דקתני
ור' יהודה. והא מתנית'
שבת לאחרים ולא לו תנא דידן שחיטתו כשרה
אם יש מאותו המין במחובר אסורין
אסורה באכילה ליומיה לדידיה ולאחריני
אע"פ שמתחייב בנפשו
[קתני] במזיד הכא
קתני לא שנא לו ולא שנא לאחרים תני
ולערב נמי אסורין בכדי שיעשו ופירש
בשוגג מתוקמא ורבי יהודה היא ולקמן
בשוגג שחיטתו כשרה
פריך והא מתחייב בנפשו קתני ח)והא
הקונט' דטעמא דאסורין בכדי שיעשו
תנא קמיה דרב המבשל בשבת בשוגג
(ב"ק
ויכול לאוקומי כר' יהודה:
שם)
ר' יוחנן הסנדלר קא מפליג
ליכא למימר רישא נמי דוקא איהו אבל
כדי שלא יהנה ממלאכת י"ט והרי
יאכל במזיד לא יאכל ומשתיק ליה רב
וכו' הכא שחיטתו כשרה
אחריני שרו בו ביום ואיהו אסור משום
מבשל בשבת דבשוגג יאכל אע"ג דנהנה
(כתובות לד. וכעי"ז
מאי טעמא משתיק ליה אילימא משום
לא שנא לו ולא שנא
ממלאכת שבת ומיהו י"ל דאין נהנה
דקנסו שוגג אטו מזיד ומתניתין דאסר
לקמן קטו.) ר' יהודה
לאחרים כלומר שמותרת
דסבירא ליה כרבי יהודה ותנא תני כרבי
אומר בשוגג יאכל.
למוצאי שבת אפי' מזיד
כ"כ כיון דבלאו בישול ראוי לכוס אבל
ליה ליומיה אפילו לאחריני לאו רבי
ולא יכול לאקומי כר' יוחנן
מאיר משום דסבירא ליה כרבי יהודה מאן
יהודה היא דא"כ דקנסא דרישא אטו
קשה משוחט בשבת בשוגג דיאכל לר"מ
הסנדלר: משום דסבירא
דתני כרבי מאיר משתיק ליה ועוד מי סבר
מזיד הוא אמאי מישתרי הוא לאורתא
היכא דהיה לו חולה מבעוד יום והבריא
ליה כרבי יהודה ותנא
(גיטין נג.
הוא תני כר' מאיר לעיל
לה כרבי יהודה והאמר רב חנן בר אמי
הא קתני גבי מזיד לא יאכל עולמית
כדאמרינן בסמוך משום דלא הוי מוקצה
וכעי"ז כתובות לד.)
המחלוקת ומשום דרב
ולא אסר מטעם שנהנה ממלאכת שבת
אלא טעמא משום דלא ליתהני מעבירה
כי מורי להו רב לתלמידיה מורי להו כר'
סבר ליה כרבי יהודה וכו':
הוא ולא שנא הוא ולא שנא אחריני:
וי"ל דבמילתא דלא שכיח לא גזרו :
א]
ד]
ומי סבר לה רב כרבי
מאיר וכי דריש בפירקא דריש כרבי יהודה
כי שרי ר"מ כגון שהיה לו חולה
יהודה והאמר רב חנן כי
ר' יוחנן הסנדלר אומר בשוגג יאכל
משום עמי הארץ וכי תימא תנא בפירקיה
(ב"ק שם) במזיד
מורי וכו' כלומר וכך הלכה
מבעוד יום. וא"ת ונוקי מתניתין
למוצאי שבת. בכדי שיעשו כר' יהודה
לא יאכל.
כרבי מאיר ומ"ט משתיק
תנא קמיה אטו כולי עלמא לתנא צייתי
(שם
דמשוי ליה עבירה אף בשוגג ועדיפא
בשוגג ור"מ ולא היה לו חולה כלל וי"ל
וכי תימא משום עמי הארץ
לאמורא צייתי אמר רב נחמן בר יצחק
וכתובות שם) לא לו
טעמא דמשתיק אותו
דדומיא דיוה"כ קתני דאסור אף על גב
מדרבי יהודה דאילו רבי יהודה שרי
ולא לאחרים.
דתנא בפרקא תנא קמיה
תנא שוחט תנא קמיה דרב השוחט בשבת
דהיה לו חולה וא"ת והא על כרחיך לא
ליה לאורתא אפי' לדידיה דלא קניס
כלומר בבית המדרש קדם
בשוגג יאכל במזיד לא יאכל אמר ליה
(כתובות שם)
כולי עלמא כלומר בפני
הוה לגמרי דומיא דיוה"כ דבשבת אם
שוגג אטו מזיד ורבי יוחנן קניס שוגג
אסורה באכילה.
עמי הארץ משום קילותא
מאי דעתיך כרבי מאיר עד כאן לא קשרי
לא הבריא מותר אפי' לרבי יהודה וי"ל
אטו מזיד הלכך איהו דעבד איסורא
ליומא.
דע"ה כו"ע לתנא בלשון
דבמקום ששייך חיוב קא מדמה שבת
קנסו רבנן אחריני דלא עבדי איסורא
רבי מאיר אלא במבשל דראוי לכוס אבל
הקודש צייתי לאמורא
❖
(לעיל יד.)
צייתי כלומר למתרגם
ליוה"כ כדתני אע"פ שמתחייב בנפשו:
לא קנסו אלא בכדי שיעשו ימתינו דלא
שוחט דאין ראוי לכוס לא והא מתניתין
ועדיין מ"ט משתיק אותו
ניתהני מעבירה: במזיד לא יאכל
כגון אמר רב נחמן שוחט תנא
דשוחט הוא ואמר רב הונא דרש חייא
עולמית כו'. לאו משום קנסא הוא
קמיה דמשום הכי משתיק
שיטה מקובצת
בר רב משמיה דרב אסורה באכילה ליומא ונסבין חבריא למימר
אותו וכו' אלא במבשל
דהא אחריני לא עבוד איסורא אלא
א] הדולק בשבת. נ"ב
ראוי לכוס כלומר בלשון
רבי יהודה היא הא רבי מאיר שרי כי שרי רבי מאיר
מקראי יליף לה רבי יוחנן בכתובות
לעז משייר אבל שוחט
שהדליקו בו באותו שבת:
כגון
ב] המבשל בשבת בשוגג
באלו נערות ובב"ק בפרק
ואינו ראוי לכוס כלומר
דבשחיטה קיימי ושחיטה
יאכל אפי' הוא ואפי' בו
מרובה ושמרתם את השבת כי קדש וגו' (א) מה קדש אסור באכילה אף מעשה שבת אסורים באכילה יכול אפילו בשוגג ת"ל
ביום דר"מ: ג] ולא בעי
אסורה ביום. לא
מחלליה מות יומת במזיד אמרתי ולא בשוגג: ונוקמה במזיד ור"מ היא. דאמר אסורה ליומא: מה יום הכפורים כו'. לא יאכל בו
נמי מ"ט: ד] דבמלתא
ביום דהא יום עינוי הוא: ונוקמה כר' יוחנן הסנדלר דאמר כו'. לא יאכל בו ביום לא הוא ולא אחרים. ואית דמפרשי דהאי במזיד
דלא שכיח לא גזרו ביה
רבנן והס"ד:
לא יאכל דרבי מאיר ובשוגג לא יאכל דרבי יהודה לא יאכל הוא אבל לאחרים שרי והאי אסורה באכילה ליומיה דקאמר רב נמי לדידיה
קאמר אבל לאחריני שרי ולאו מילתא דהא דומיא דיום הכפורים קתני דלא שנא לו ולא שנא לאחרים אסור ועוד אסורה באכילה
ליומא לגמרי משמע: כי מורי להו רב לתלמידיה. במבשל בשבת הוראה ביחיד מורי להו כרבי מאיר דמיקל: בפירקא. ביום השבת
ברבים: וכי תימא תנא בפירקיה תנא קמיה. ברבים היה שונה משנה זו ביום הדרשה וחייש רב לעמי הארץ שלא ישמעו קולו: אטו.
בני הכנסת הבאים לשמוע מה שהיה רב דורש: לתנא צייתי. כלומר ט) הם מטין אוזן לשמוע מן התלמידים היושבים שם ושונין איש משנתו
לעצמו: לאמורא. שהיה עומד בפני רב ומשמיע לרבים מה שראש הדרשה לוחש לו אליו היו שומעין: עד כאן לא קשרי ר"מ אלא במבשל.
בשוגג דכיון דאיסור שבת ליכא דשוגג הוא איסור מוקצה נמי ליכא דמעיקרא הוי חזי לכוס חיה: אבל שוחט. בשוגג נהי דאיסור שבת ליכא
משום מוקצה מיהא אסורה דבין השמשות לא הויא חזיא לכוס. כל אכילה שלא כדרכה קרי כוסס כמו הכוסס את החיטין
דכפורי : הא ר"מ שרי.
הכוסס את האורז
כס פילפלי ביומא
מדאיצטריך לאוקמה כרבי יהודה מכלל דקסבר רב דר"מ שרי:
שהיה