הזרוע
והלחיים פרק עשירי חולין
קלב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
דבי
רבי ישמעאל תנא כהן ולא כהנת. נראה דלא ממעט אלא
מטונך. הגעתיך. מש"ה אמרינן גבי מנחת כהנת דנאכלת דאהרן
כג
א)
א
ובניו כתובין בפרשה וזאת תורת המנחה הקרב אותה בני אהרן
בנשאת לזר אבל לא נשאת כיון דאכלה בתרומה דחמירא
ב)
וגו' וכיון דכתיב בהדיא בני אהרן למעוטי בנות אהרן אבל מתנות
כ"ש דיהבי ק)ליה מתנות ומיהו אפשר דלא יהבינן לה לר' ישמעאל:
ג)
רב
כהנא אכל בשביל
אשתו. זהו רב כהנא שגלה מבבל לא"י
כד ב
לא כתיב בהו אלא כהן גרידאע) ומשמע כהן ואפילו כהנת: סתום מן
ד)
המפורש. כהן סתם דכתיב גבי
דפרק הגוזל בתרא שלא
ה)
מתנות ממפורש מבני אהרן דכתיב
היה כהן כדאמרינן בסוף אלו עוברין
מטונך $ אהרן ובניו כתובין בפרשה דבי
א]
כה ג
גבי מנחה דמה להלן כהן ולא כהנת
אמר רב כהנא אי
רבי ישמעאל תנא כהן ולא כהנת וילמוד
דאהרן ובניו כתובין אף הכא כהן
לאו דנסיבת כהנתא לא גלאי ואחר יש
סתום מן המפורש דבי ר' אליעזר בן יעקב
ולא כהנת: דבי ר' אליעזר בן יעקב
שהיה כהן בפ"ק דקדושין
ו)
תנא כהן ואפילו כהנת הוי מיעוט אחר
כו ד
ז)
תנא. בעלמא כהן ולא כהנת אבל
רב כהנא שקל סודרא בפדיון הבן.
מיעוט ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות
ח)
כהן דכתיב גבי מתנות אפילו כהנת
כז ה
רב כהנא א אכל בשביל אשתו רב פפא
במשמע מאי טעמא הוי מיעוט כו'
:
ה"ג מאי נוהגין נמי דקתני בחצי
אכל בשביל אשתו רב יימר אכל בשביל
דברישיה דקרא כתיב וזה יהיה משפט
מתנות: חלבו אסור כחלב
אשתו רב אידי בר אבין אכל בשביל אשתו
הכהנים דמשמע כהנים ולא כהנות
כח ו
בהמה ודמו טעון כסוי כחיה וחייב
וכתיב בסיפיה דקרא ונתן לכהן
אמר רבינא אמר לי מרימר הלכתא כוותיה
במתנות כבהמה. הא דלא קתני הני
הזרוע וגו' דמשמע נמי כהן למעוטי
דרב והלכתא כוותיה דרב חסדא והלכתא
כהנת ואין מיעוט אחר מיעוט כו':
תרתי דשוה לבהמה ביחד משום
כוותיה דעולא והלכתא כוותיה דרב
רב כהנא. ישראל הוה ואשתו כהנת:
כט ז
דניחא ליה למיתני דם וחלב בזה
אדא בר אהבה לויה שילדה בנה פטור
ב
ט)
אכיל. מתנתא: בשביל אשתו.
אחר זה שסמוכין בכל מקום:
י)
מחמש סלעים תנו רבנן ג הזרוע והלחיים
ואם
איתא חייב בחצי מתנות מבעי
שהיתה כהנת דס"ל כהן ואפי' כהנת:
כ)
והקבה נוהגים בכלאים ובכוי רבי אליעזר
ל ח
ליה. בההיא דלעיל ניחא ליה
הלכתא כותיה דרב חסדא. דאמר
ל)
מ) נ)
אומר כלאים הבא מן העז ומן הרחל חייב
לעיל המזיק מתנות או שאכלן
טפי דלא תני בה חייב אלא נוהגין:
בזמן
פטור מלשלם: והלכתא כרב אדא בר
שמאה שוחטים כולן פטורים.
במתנות (מן התייש ומן הצבייה) פטור
לא ט
אהבה. דפטר נמי בנה של לויה
ע"כ כשכולן בעלי מומין
מן המתנות מכדי קי"ל דלענין כסוי הדם
מפדיון הבן כבנו של לוי דתנן כהנים
איירי דאין שוחטין בכור אא"כ נפל
ומתנות לא משכחת ליה אלא בצבי הבא
ס)
ולוים פטורים בפ"ק דבכורות
בו מום ומדנתערב ואין מכירין בו
י
על התיישה ובין לרבי אליעזר בין לרבנן
ע)
ואשמעינן רב אדא דלויה כלוי אליבא
א"כ גם האחרים בעלי מומין הם:
וצריך לרשום. סימן על הבשר
לב כ
מספקא להו אי חוששין לזרע האב אי אין
פ) צ)
דמר בריה דרב יוסף דמוקי לה לדרב
❖
❖
ק)
חוששין ובשה ואפילו מקצת שה קמיפלגי
רגילין היו לרשום בשר
אדא בר אהבה בפ' יש בכור לנחלה
ב] מר סבר שה ואפי' מקצת שה ומר סבר
אפי' איעברא מישראל
שפטור מן המתנות והיו מכירין
תורה אור השלם
מוסף רש"י
שה ואפילו מקצת שה לא אמרינן בשלמא
דבפטר רחם תלא רחמנאפ) והרי רחם
רישומיהן וא"ת כיון דלית ליה לכהן
שיצא ממנו לאו דחיובא הוא ולאפוקי
אלא חצי חצי ליפטר וחצי ליחייב
ר' אליעזר דפטר קסבר שה ולא מקצת שה
1. וְזֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט
מטונך.
מדרב פפא דמוקים לה דאיעברא
מידי דהוי אצבי הבא על התיישה
הַכֹּהֲנִים מֵאֵת הָעָם מֵאֵת
אלא לרבנן נהי נמי דקסברי שה ואפילו
(ר"ה ד.)
זֹבְחֵי הַזֶּבַח אִם שׁוֹר אִם
מעובד כוכבים אבל איעברא מישראל
דמחייבי רבנן בחצי מתנות וי"ל
מקצת שה פלגא לשקול ואידך פלגא לימא
שֶׂה וְנָתַן לַכֹּהֵן הַזְּרֹעַ
בתר אב אזלינן ליה וחייב: מן התייש
דהתם כל שיות שבו מחייב והכא לא
(זבחים לב:)
וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָה:
ליה אייתי ראיה דאין חוששין לזרע האב
❖
לויה. (בכורות
דברים יח ג
ומן הצביה פטור מן המתנות. דשה
מחייב כל שיות שבו לכך פטרי לגמרי:
מז.) הזרוע והלחיים
ושקול אמר רב הונא בר חייא מאי חייב
אמאי
יבא עליו משני צדדים.
כתיב צ) ולא צבי: מכדי קי"ל. באותו
והקבה.
נמי דקא אמר חייב בחצי מתנות מתיב
ואת בנו דלענין כסוי
בפ"ב דבכורות
ד
גליון הש"ס
(לעיל
רבי זירא כוי יש בו דרכים שוין לבהמה
איכא פלוגתא גבי שתי רחלות אחת
הדם ומתנות לא משכחת לה פלוגתייהו
גמ' אהרן ובניו כתובין.
כוי.
עט:)
דר' אליעזר ורבנן אלא בצבי כו' ר'
בכרה ואחת לא בכרה וילדו שני זכרים
ויש בו דרכים שוין לחיה ויש בו דרכים
יש בו דרכים
❖
אליעזר סבר שה ולא מקצת שה:
אחד לו ואחד לכהן והשני ירעה
כו'.
שוין לחיה ולבהמה כיצד חלבו אסור
ה
(קדושין
בשלמא ר' אליעזר דפטר. כלאים
עד שיסתאב וחייב במתנות ור' יוסי
כחלב בהמה ודמו חייב לכסות כדם החיה
השוחט לכהן.
ו
ג.)
הבא מן התייש ומן הצביה סבירא
פוטר והך סתמא כר"מ דבתוספתא
דרכים שוין לבהמה ולחיה שדמו וגידו
הגהות הב"ח
ז
ליה שה ולא מקצת שה: אידך פלגא
מסיים בה דברי ר"מ
אסורין כבהמה וחיה וחייב בזרוע ולחיים
(א) גמ'
(לעיל קלא:)
לימא ליה. ישראל לכהן אייתי כו':
ומפרש בגמ' טעמא דר"מ משום
כבהמה
אמר. מכור לי כו'
והקבה (א) ורבי אליעזר פוטר ואם איתא
מאי חייב נמי. דקמחייבי רבנן:
דבא עליו כהן משני צדדין ואע"ג
(ב) שם
של פרה. והיו בהן
חייב בחצי מתנות מבעי ליה איידי דתנא
מתנות. (לעיל
אין
חלבו אסור כחלב בהמה. דאזלינן
שכבר לקח אחד והשתא לא מבעיא
אלא
קלא.) נותנן.
לחומרא בכולהו: ואם איתא.
חלבו ודמו דלא מתני חצי חצי משום הכי
לר"מ דפריך הכא שפיר אלא אפילו
(ג) רש"י
לכהן.
כדקאמרת דמחייבי רבנן בחצי מתנות
רבי יוסי דפליג התם היינו משום
שור ושה
לא קא תני חצי כי אתא רבין אמר רבי
(ב"ק
קטו.) ואינו מנכה לו.
אמאי קתני הכא וחייב בזרוע לחיים
דלא מצי אמר אי בכור הוא כוליה
יוחנן כוי לרבנן חייב בכולהו מתנות דתניא
וקבה דמשמע בכולהו חייב: ומהדר
דידי הוא שכבר לקח אחד אבל הכא
מן הדמים.
שור מה ת"ל 1 אם שור לרבות את הכלאים
לאו דוקא קתני חייב בזרוע כו'
מודי משום דמצי אמר אי בכור הוא
שה מה ת"ל אם שה לרבות את הכוי
1
אלא איידי דתנא רישא דדמו כולו
כוליה דידי הוא ומשני שמכרו לישראל
(לעיל שם) לקחן הימנו
ורבי אליעזר האי אם למה לי מיבעי ליה
טעון כסוי וחלבו אסור דלא מצי
במומו ואפי' לר"מ דמחייב התם
במשקל.
לחלק ורבנן לחלק מנא להו נפקא להו
למיתני חצי חצי דהא לא אפשר שחצי
משום דממה נפשך אית ליה מתנות
(לעיל
שם)
מאת זובחי הזבח ור' אליעזר האי מאת
חלבו אסור וחצי מותר וה"נ דחצי
גביה אבל הכא ספק גמור והמוציא
1
(לקמן קלח:) נותנן.
דמו טעון כסוי וחצי דמו אינו טעון
מחבירו עליו הראיה:
זובחי הזבח מאי עביד ליה מבעי ליה
לכהן.
ומשום רישא תנא סיפא ולא משום
כשהוא
לכדרבא דאמר רבא הדין עם הטבח:
ומנכה לו. מן
מתני' ח בכור שנתערב במאה בזמן שמאה שוחטין את כולן פוטרים
דוקא דה"ה דאינו חייב אלא בחצי
הדמים
מתנות: שור. הוה מצי למימר:
(לעיל
את כולן אחד שוחט את כולן (ב) פוטרים לו אחד ט השוחט לכהן ולעובד
שם)
לחלק. דאי לא הוה כתיב אם הוה
כוכבים פטור מן המתנות והמשתתף עמהן צריך שירשום ואם אמר חוץ
י
אמינא דאינו חייב במתנות עד
❖
(לקמן שם)
מן המתנות פטור מן המתנות כ אמר מכור לי בני מעיה של פרה והיו
שישחוט (ג) שה קמ"ל אם שאם שוחט
בהן מתנות נותנן לכהן ואינו מנכה לו מן הדמים לקחן הימנו במשקל
שור בפני עצמו חייב ליתן מתנות:
נותנן לכהן ומנכה לו מן הדמים: גמ' ואמאי יבא עליו כהן משני צדדין
שיטה מקובצת
הזבח. משמע אפילו זבח אחד:
הדין עם הטבח. דינו של כהן
א] מטונך אהרן. נ"ב עי'
ולימא ליה אי בכור הוא כוליה דידי הוא ואי לאו בכור הוא הב לי מתנתאי
תוס' זבחים דף לב ע"ב
לתבוע מן הטבח המתנות ואע"פ
אמר בסופו: ב] מ"ס שה ואפי'
שאין הבהמה של טבח אלא משל
מקצת שה. נ"ב עי' תוס'
מתני'
בכור. של ישראל
שנתערב במאה בהמות אחרות: בזמן שמאה. בני אדם שוחטין את הבהמות פוטרים את
אחרים:
לעיל דף פ"ח ע"א:
כולן ממתנות כהונה דכל אחד ואחד יכול לדחות את עצמו ולומר לכהן בכור שלי הוא וכן שני וכן שלישי: ואם אחד שוחט את
כולן. אין פוטרין אותם מאה בהמות מליתן מתנות לכהן אלא אחד הואיל שהוא שוחט את כולן אבל אחד יכול לפטור מן
המתנות שאי אפשר שלא יהא הבכור אחד מהן ויכול לומר זה הוא ומן הבכור אין נותנים שאין קדושה חלה על קדושה:
צריך שירשום. שיעשה בו סימן שיבינו הרואים
שאינו כולו של ישראל: אם אמר. כהן לישראל אני מוכר
לך פרה זו חוץ
ואם אמר. ישראל לחבירו טבח מכור לי כו' כדפרישנא
מן המתנות שבה פטור ישראל
מן המתנות:
לעיל
:
גמ' אמאי. פוטרים את כולן הא
יכול לבא כהן
עליו משני צדדין
כלומר בשני כחות ולימא
ליה
אי בכור הוא
כוליה
דידי הוא:
אמר