קלב:
הזרוע והלחיים פרק עשירי חולין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כשהוא
אומר מאת זובחי הזבח. דמיירי בטבח ולא קאי
אמר רב אושעיא. הכא במאי עסקינן דקתני מתניתין דפוטרין את
לג א
א) ב)
כולן בבא אותו בכור ליד כהן ונפל בו מום קבוע: וליתני כהן
אעם דנמעט טבח כהן מדלא כתיב מאת העם
לד ב
ועובד כוכבים כו'. דהא לא איקרו עם ומאי איריא דקתני השוחט:
זובחי הזבח וכתיב מאת זובחי יתירה הפסיק הענין דאכל שהוא
ג)
זאת אומרת. מתניתין דקתני השוחט אתא לאשמועינן דבעלמא
טבח קאמר ואפילו כהן הואיל ושחיט
בהמת ישראל אבל אם היתה
ד)
לה ג ד
ה)
שלו אפילו למכור רחמנא פטריה אלא
היכא דקשחיט בהמת ישראל הדין עם
ו)
דמדרבנן גזרו כשהוא טבח ליתן
הטבח דינו של כהן לתבוע מתנותיו
אמר רב אושעיא בבא לידי כהן ומכרו
לו ה ו
ז)
א
מתנות כהונה אפילו הבהמה שלו
מן הטבח והכא כיון שהבהמה של
ח)
לישראל במומו: השוחט לכהן ולעובד
לז ז
שלא ירגילו טבחי ישראל לשתף כהנים
כהן ועובד כוכבים הוא פטור הטבח
כוכבים פטור מן המתנות: וליתני כהן
ט)
עמהם ליפטר מן המתנות ועד ג'
מן המתנות והא לא מצינן למילף מכהן
לח ח
ועובד כוכבים פטורין מן המתנות אמר
❖
י)
ועובד כוכבים לחוד: ולא מאת הכהנים.
שבתות דאיכא למימר דדידיה שחיט
רבא זאת אומרת הדין עם הטבח דרש
כ)
ב
קס"די) דכהנים לא איקרו עם: כשהוא
לא גזרו רבנן ואוקמוה על דין תורה
ל)
רבא 1 מאת העם ולא מאת הכהנים כשהוא
אומר מאת זובחי הזבח. כלומר כ) מי
ומכאן ואילך גזרו וכי קבע מסחתא
מ) נ)
תורה אור השלם
אומר מאת זובחי הזבח הוי אומר אפילו
ס)
מיד מוכח דלאו לדידיה שחיט ולכך
שהוא ואפילו כהן להביא כהן שנעשה
ע) פ)
1. וְזֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט
טבח כהן במשמע אושפיזיכניה דר' טבלא
גזרו לאלתר כדמוכח בסמוך ולא כפי'
טבח למכור אבל אבהמה שהוא שוחט
צ) ק)
הַכֹּהֲנִים מֵאֵת הָעָם מֵאֵת
לצרכו פטור: והוה דחיקא ליה מילתא.
הקונטרס דפירש דחייב מה"ת בשוחט
כהן הוה והוה דחיק ליה מלתא אתא
זֹבְחֵי הַזֶּבַח אִם שׁוֹר אִם
❖
דחוק ועני היה: דמגו דפטרת להו
למכור דא"כ שנים או שלשה שבתות
שֶׂה וְנָתַן לַכֹּהֵן הַזְּרֹעַ
לקמיה דרבי טבלא אמר ליה זיל אישתתף
וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָה:
ממתנתא. מזרוע לחיים וקבה
אמאי פטור אטו שלשה שבתות כתיבי
בהדי טבחי ישראל דמגו דמפטרי ממתנתא
דברים יח ג
בקרא ועוד אי מן התורה א"א שלא
כדאמרינן במתני' המשתתף עמהם
2. וַיְדַבֵּר יְיָ אֶל אַהֲרֹן
גליון הש"ס
משתתפי בהדך חייביה רב נחמן אמר ליה
פטור מן המתנות: חייביה. להאי
היה יודע ר' טבלא דבר זה אלא ודאי
וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ אֶת
גמ' ולית הלכתא כוותיה.
והא רבי טבלא פטרן אמר ליה זיל אפיק
מִשְׁמֶרֶת תְּרוּמֹתָי לְכָל
ישראל שנשתתף עם אותו כהן: זיל
תקנת חכמים היא כדפירשנו ור' טבלא
קָדְשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְךָ
ואי לא מפקינא לך ר' טבלא מאונך אזל ר'
אפיק. הוצא אותם מתחת ידיך
לא הוה שמיע ליה הך תקנתא עד
נְתַתִּים לְמָשְׁחָה וּלְבָנֶיךָ
דאמר ליה ר"נ:כאילו אוכל טבלים.
טבלא קמיה דרב נחמן א"ל מ"ט עביד מר
ותתנם לכהן: מפיקנא לך כו'. כלומר
לְחָק עוֹלָם:
❖
במדבר יח ח
ממש דמתנות ילפינן נתינה נתינה
כל ראיותיו וסייעותיו אמחה לו:
הכי א"ל דכי אתא ר' אחא בר חנינא מדרומא
3. הַמַּקְרִיב אֶת דַּם
מאונך. מאזנך: שתים ושלש שבתות
מתרומה בפ' ראשית הגז :
הַשְּׁלָמִים וְאֶת הַחֵלֶב
אמר ר' יהושע בן לוי זקני דרום אמרו
(א)
אין נאכלין אלא צלי ואלא בחרדל.
מִבְּנֵי אַהֲרֹן לוֹ תִהְיֶה שׁוֹק
פטור מן המתנות. לתתם לכהן
הגהות הב"ח
כהן טבח שתים ושלש שבתות פטור מן
ג
הַיָּמִין לְמָנָה:
וא"ת דבפ' כל התדיר
אחר משום דאכתי לא קביע ואינן
(א) גמ'
ויקרא ז לג
המתנות מכאן ואילך חייב במתנות אמר
❖
וכל
אמרי' ובכולן רשאין הכהנים לשנות
יודעין עדיין שהוא טבח אבל מכאן
ליה ולעביד ליה מר מיהת כר' אחא בר
ואילך חייב הואיל דקביע: לעביד
באכילה לאוכלן צלויין שלוקין מבושלין
חנינא א"ל דהני מילי דלא קבע מסחתא אבל
ליה מר הכי כדרבי אחא. ותפטרנו
ואמר בגמרא פ) טעמא משום דכתיב
הגהות מהר"ב
הכא הא קבע מסחתא אמר רב חסדא
משתים ושלש שבתות: א"ל הני מילי. רנשבורג
בהו למשחה פירוש לגדולה כדרך
א] האי כהנא דלא מפריש מתנתא ליהוי
דקא"ר אחא וזקני דרום דשתים ושלש
שהמלכים אוכלין ונראה דודאי כמו
א] גמ'
שבתות פטור: היכא דלא קבע
שטוב לו ונהנה יותר מצי אכיל להו
בשמתא דאלהי ישראל אמר רבה בר רב
מסחתא. חנות: אבל הכא. האי טבח
אבל אדם שטוב לו צלי כשלוק ומבושל
שילא הני טבחי דהוצל קיימי בשמתא
❖
כהן כבר קבע חנותו וגלי אדעתיה
יאכל צלי שהוא דרך גדולה יותר:
דרב חסדא הא עשרים ותרתין שנין למאי
ולאו מילתא היא דתניא כו'. הוה
דקביע: דלא מפריש מתנתא. לכהן
הלכתא אילימא דתו לא משמתינן להו
אחר: הא עשרין ותרתין שנין. כלומר
מצי למימר מדאמרינן בריש
מוסף רש"י
והא תניא במה דברים אמורים במצות
כבר עברו כ"ב שנה: למאי הלכתא.
פירקיןצ) המחזיקין בתורת ה' יש להם
הדין עם הטבח.
לא תעשה אבל במצות עשה כגון אומרים
מנת משמע מחזיק אפילו שאין בקיק):
קאמר הא עשרין ותרתין שנין:
לו עשה סוכה ואינו עושה לולב ואינו עושה
אילימא. דמאחר שעמדו בשמתא כ"ב
קבלות
שנה תו לא משמתינן להו: והתניא
עשה ציצית ואינו עושה מכין אותו עד שתצא נפשו אלא דקנסינן להו בלא
(לעיל קלב.) במה
בד"א. דתו לא משמתינן להו: במצות
דברים אמורים.
ל)
אתרייתא כי הא דרבא קניס אטמא רב נחמן בר יצחק קניס גלימא ואמר
(כתובות פו.)
ל"ת. דאית ביה מיתה או כרת דקם ליה
רב חסדא זרוע לאחד וקבה לאחד לחיים לשנים איני והא כי אתא רב
(לעיל
ה
בדרבה מיניה: כגון אומרים לו עשה
קי:) במצות לא תעשה.
יצחק בר יוסף אמר במערבא פלגינן להו ו גרמא גרמא התם בדתורא אמר
סוכה עשה לולב. שאין בהן חסרון כיס
רבה בר בר חנה א"ר יוחנן אסור לאכול מבהמה שלא הורמה מתנותיה אמר
(שם) אבל במצות
כולי האי: אלא. הא קמ"ל רבה מאחר
עשה.
רבה בר בר חנה א"ר יוחנן כל האוכל מבהמה שלא הורמה מתנותיה כאילו
שעמדו בשמתייהו כ"ב שנה קנסינן
(שם) מכין אותו
אוכל טבלים $ ולית הלכתא כוותיה אמר רב חסדא מתנות כהונה אין נאכלות
עד שתצא נפשו.
להו בלא התראה אבל קודם לכן לא:
ז
קניס אטמא. כל הירך היה גוזל מ)
אלא צלי ואין נאכלות אלא בחרדל מאי טעמא אמר קרא למשחה לגדולה
ח
2
(כתובות פו:) חמש
ממי שלא היה רוצה לתת המתנות
עשרה עבודות.
כדרך שהמלכים אוכלים ואמר רב חסדא עשרים וארבע מתנות כהונה כל
לכהן והיה נותנה לכהן: ואמר רב
כהן שאינו בקי בהן אין נותנין לו מתנה ולאו מילתא היא דתניא רש"א כל כהן
(מנחות יח:)
חסדא. מתנות כהונה כך היא נחלקת
שאינו מודה בעבודה אין לו חלק בכהונה שנאמר 3 המקריב את דם השלמים
זרוע היה נותן ישראל לכהן אחד
ואת החלב מבני אהרן לו תהיה שוק הימין למנה אין לי אלא זה בלבד
וקבה לכהן אחד ולחיים לשני כהנים:
מנין לרבות חמש עשרה עבודות כגון היציקות והבלילות והפתיתות
גרמא גרמא. כל עצם ועצם היה
והמליחות תנופות והגשות [והקמיצות] הקטרות (והמציות) [והמליקות]
מחלק לשנים: התם בדתורא. בשור
וקבלות
הגדול שאבריו גדולים ביותר דאפילו
היה מחלק האבר לשנים עדיין יש בכל חלק וחלק שיעור נתינה מעליא אבל בבהמה דקה אם היה מחלק האבר לשנים לא היה בכל חלק
נתינה מעלייתא ורחמנא אמר ונתן לכהן נתינה יפה: למשחה. במתנות כהונה כתיב בויקח קרח לך נתתים למשחה כל מתנות שנתתי לך
בכהונתך נתתי לך לגדולה כדמתרגמינן נ)לרבותא: עשרים וארבע. לקמן בפירקין חשיב להו: שאינו בקי בהן. היאך דין מתנה היאך נאכלין
בגדולה: שאינו מודה בעבודה. שאמר בלבו דברי הבל הן ולא צוה המקום להקריב לו קרבנות אלא משה בדה מלבו: אין לו חלק בכהונה. אין
לו חלק בקדשים: המקריב. היא הולכה: היציקות והבלילות. שנותן שמן במנחה ובוללה וחוזר ונותן עליה שמן לקיים בה מצות יציקה ויצק
עליה שמן כדאמרינן באלו מנחותס) דכולן צריכות שלשה מתנות שמן: הפתיתות. מנחת מחבת ומרחשת ומנחת מאפה תנור שהיו נקמצות
לאחר אפיה פותתן ומחזירן לסולתן וקומץ ע) דכתיב פתות אותה פתים וגו': המליחות. במלח תמלח : התנופות. מוליך
ומביא. ולא כל המנחות טעונות תנופה והגשה והתם מפרש להו יש טעונות תנופה ולא הגשה הגשה ולא תנופה לא תנופה ולא
הגשה. ומה היא הגשה מגישה כשהיא בכלי קודם קמיצה ומגיעה לקרן מערבית דרומית כנגד חודה של קרן במנחות ובסוטה :
והמליקות גרסינן ולא גרסינן וההקרבות. דהא איהו חשיבא ברישא ובהדיא פרט בה קרא
המקריב את זבח השלמים והיא הולכה:
קבלות