הזרוע
והלחיים פרק עשירי חולין
קלג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
קבלות.
קבלות. קבלת הדם: הזאות. היא זריקת
דם הנזרקים במזבח
ב] וא"ת תיפוק ליה קבלות מהמקריב את דם השלמים
לט א
א)
ב)
בין הניתזין בפנים על הפרוכת ועל מזבח הזהב בין הניתזין בחוץ.
דהקרבה הוי לשון קבלה כדאמרינן פרק הקומץ [רבה]
מ ב
ג) ד)
שחיטה לא קחשיב שאף הזר כשר בה : עריפת העגלה. בכהנים
והקריבו בני אהרן מקבלה ואילך מצות כהונה וי"ל דהכא
היא כדכתיב ונגשו הכהנים בני לוי: טהרת מצורע.
כיון דכתיב המקריב את דם
השלמים ואת החלב ובחלב לא שייך
ה)
ו)
בצפרים להזות: בין מבפנים. במקדש
קבלה דם נמי $ לא משתעי בקבלה:
היציקות. בריש הקומץ [רבה]
כדכתיב וישא אהרן את
וקבלות הזאות והשקאת סוטה ועריפת
מא ג ד ה
ידיו וגו': בין מבחוץ. בגבולין בכל
פריך מינה
ז)
עגלה ערופה וטהרת מצורע ונשיאות כפים
ח)
עיר ועיר בבית הכנסת: מבני אהרן.
להא דאמר התם לא יצק כהן אלא זר
בין מבפנים בין מבחוץ תלמוד לומר מבני
ט)
סיפיה דקרא דלעיל הוא: חוטין
כשר והכא קאמר שהיא עבודה
י)
אהרן עבודה האמורה לבני אהרן א וכל
כ)
שבלחי אסורים. משום דם: בטויא.
המסורה לבני אהרן ומסקינן דלא כר"ש:
משקל נמי לא שקילנא. שלא
כהן שאינו מודה בה אין לו חלק בכהונה
מב ו ז
בצלי: בדק לן. מנסה אותנו אם
טעמא דאינו מודה בה הא מודה בה אע"ג
נדע להשיב (ב) ורבא כהן היה:
אקרא גרגרן ולא אגזול
מג ח
דאינו בקי בהן אמר ר' אבא אמר רב הונא
דחטיף מתנתא. מתינוקות שנושאין
ממי שצריך יותר ממני אע"פ שגם
לבר
ממעלי
אותם לכהנים: מי אמרינן חבובי
אמר רב חוטין שבלחי אסורים וכל כהן
הוא לא היה עשיר:
❖
ב
יומא דכפורי. שיום טוב הוא כדאמר
קא מחבב המצוה. ויפה הוא עושה:
שאינו יודע ליטלן אין נותנין לו מתנה ולא
ונתן. לכהן ולא שיטול הכהן מעצמו:
בפרק אותו ואת בנו
היא אי בטויא מידב דייבי ואי לקדרה אי
ל)
תורה אור השלם
מימר אמרי הבו לי. הייתי שואלו
ומתנות מרובות וכהנים מתאספין
מ)
דמיחתך להו ומלח להו מידב דייבי אמר
בפה מלא שהייתי סבור שהוא חיבוב
ואילו לא היה נוטל היו אומרים שאינו
נ)
1. וְזֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט
מצוה: חלקם שאלו בפיהם. דמגני רבא בדק לן רב יוסף האי כהנא דחטיף
❖
כהן: אמר ליה רבא לשמעיה כו'.
(א)
הַכֹּהֲנִים מֵאֵת הָעָם מֵאֵת
מתנתא חבובי קא מחבב מצוה או זלזולי
זֹבְחֵי הַזֶּבַח אִם שׁוֹר אִם
להו קרא לבני שמואל ויטו אחרי
רבא גרסי' דרבה כהן הוה כדאמר
שֶׂה וְנָתַן לַכֹּהֵן הַזְּרֹעַ
קא מזלזל במצוה ופשטנא ליה ונתן ולא
פרק עד כמה (רבא)
הבצע אמר רבי מאיר שלא היה
ג
1
וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָה:
גליון הש"ס
דברים יח ג
שיטול מעצמו אמר אביי מריש הוה חטיפנא
[רבה] הוה מבטל לה ברוב ואמרי'
עבירת גזל בידם אלא חלק לויה
גמ' עם העובד כוכבים.
2. וְלֹא הָלְכוּ בָנָיו
נמי אביי ורבה מדבית
כגון מעשר ראשון היו שואלין בפיהם:
מתנתא אמינא חבובי קא מחביבנא מצוה
בִּדְרָכָיו וַיִּטּוּ אַחֲרֵי הַבָּצַע
הצנועים מושכין את ידיהם. בחילוק
רש"י ד"ה זכי
עלי קא אתו:
וַיִּקְחוּ שֹׁחַד וַיַּטּוּ מִשְׁפָּט:
כיון דשמענא להא ונתן ולא שיטול מעצמו
לי וכו' דקי"ל (ר"ה יח.)
שמואל א ח ג
לחם הפנים קאמר במס' יומא בטרף
זבחי
מיחטף לא חטיפנא מימר אמרי הבו לי
3. מַעֲדֶה בֶּגֶד בְּיוֹם קָרָה
וכו'.
בקלפי משמת שמעון הצדיק
תוס' ד"ה
חֹמֶץ עַל נָתֶר וְשָׁר
וכיון דשמענא להא דתניא 2 ויטו אחרי הבצע ר' מאיר אומר בני שמואל
נשתלחה מארה בלחם הפנים: לאחזוקי
קבלות וכו' לא משתעי
בַּשִּׁרִים עַל לֶב רָע:
חלקם שאלו בפיהם מימר נמי לא אמינא ואי יהבו לי שקילנא כיון
בקבלה.
משלי כה כ
נפשאי בכהני. שלא ישתכח הדבר שאני
❖
4. כָּל חֹשֶׁךְ טָמוּן
דשמענא להא דתניא ד הצנועים מושכין את ידיהם והגרגרנים חולקים
כהן: ופריך וליפרוס ידיה. כיון שאינו
לִצְפּוּנָיו תְּאָכְלֵהוּ אֵשׁ
משקל נמי לא שקילנא לבר ממעלי יומא דכיפורי לאחזוקי נפשאי בכהני
עושה אלא שלא ישתכח שם כהן מעליו
ה
לֹא נֻפָּח יֵרַע שָׂרִיד
איוב כ כו
בְּאָה¢ לוֹ:
הגהות הב"ח
ולפרוס ידיה אנסיה ליה עידניה אמר רב יוסף האי כהנא דאית ליה
יפרוס ידיו לדוכן כל השנה ומחזיק
ו
5. וְהָיָה כֹּל אֲשֶׁר יִקְרָא
נפשיה בכהני: אנסיה ליה עידניה.
(א) גמ' רבה
צורבא מרבנן בשבבותיה ודחיקא ליה מילתא ליזכי ליה מתנתא ואף
בְּשֵׁם יְיָ יִמָּלֵט כִּי בְּהַר
(ב) רש"י
מ)עתים שקבע לתלמידיו היו טורדים
צִיּוֹן וּבִירוּשָׁלִַם תִּהְיֶה
על גב דלא אתי לידיה במכרי כהונה ולויה רבא ורב ספרא איקלעו לבי
❖
ורבה
פְלֵיטָה כַּאֲשֶׁר אָמַר יְיָ
אותו מלישא את כפיו שהיה עוסק
מר יוחנא בריה דרב חנא בר אדא ואמרי לה לבי מר יוחנא בריה דרב חנא
וּבַשְּׂרִידִים אֲשֶׁר יְיָ קֹרֵא:
לתלמידיונ) בעת שהצבור נאספים לבית
יואל ג ה
בר ביזנא עביד להו עגלא תילתא א"ל רבא לשמעיה זכי לן מתנתא דבעינא
6. כִּצְרוֹר אֶבֶן בְּמַרְגֵּמָה
הכנסת: ודחיקא ליה מלתא. לההוא
מוסף רש"י
למיכל לישנא בחרדלא זכי ליה רבא אכל ורב ספרא לא אכל אקריוה
כֵּן נוֹתֵן לִכְסִיל כָּבוֹד:
צורבא מרבנן והכהן רוצה לההנותו
בין מבפנים.
משלי כו ח
לרב ספרא בחלמא מעדה בגד ביום קרה חומץ על נתר ושר בשירים על
יתן לו חלק מתנותיו לקבל זרוע ולחיים
7. לֹא נָאוֶה לִכְסִיל
3
בין
לב רע אתא לקמיה דרב יוסף א"ל דלמא משום דעברי אשמעתא דמר
תַּעֲנוּג אַף כִּי לְעֶבֶד מְשֹׁל
מבני העיר בשביל הכהן והוא יאכלם:
❖
מבחוץ.
משלי יט י
בְּשָׂרִים:
ואע"ג דלא אתי לידיה. דכהן יכול
אקריין הכי אמר ליה כי אמרי אנא באחר שמעא בעל כרחיה מזכי וכי
(מנחות יח:) ונתן ולא
ז
לזכות לו: במכרי כהונה ולויה. בכהן
שיטול מעצמו.
אמרי אנא למאן דלא אפשר ליה הא אפשר ליה ואלא מ"ט אקריין הכי
שהיה ניכר בעיר ורוב בני אדם אוהבים
לעזי רש"י
כלפי רבא ולקריין לרבא רבא נזוף הוה א"ל אביי לרב דימי ופשטיה דקרא
חלקם
(שבת נו.)
❖
אותו ונותנין לו המתנות ובאותו כהן
שאלו בפיהם.
אלו"ם. צ» ריף.
במאי כתיב א"ל ח בשונה לתלמיד שאינו הגון דאמר רב יהודה אמר רב
אמרינן דיכול לזכות מעשרותיו לאחר
כל השונה לתלמיד שאינו הגון נופל בגיהנם שנאמר כל חושך טמון
4
אף על גב דלא אתי לידיה. מכרי לשון
שיטה מקובצת
לצפוניו תאכלהו אש לא נופח ירע שריד באהלו ואין שריד אלא ת"ח
איש מאת מכרו: אמר
א] והמשתתף עם העובד
שנאמר ובשרידים אשר ה' קורא אמר רבי זירא אמר רב כל השונה
(שם)
ליה רבא לשמעיה. לשמשו של בעה"ב
5
הצנועים מושכין את
כוכבים. נ"ב עי' תוס'
לתלמיד שאינו הגון כזורק אבן למרקוליס שנאמר כצרור אבן במרגמה כן
והוא כהן ובעה"ב נותן לו מתנותיו:
6
ידיהם.
בכורות דף ב' ע"ב:
זכי לי מתנתא. תן לי רשות ליקח
ב] וא"ת תיפוק ליה.
נותן לכסיל כבוד וכתיב לא נאוה לכסיל תענוג: והמשתתף עמהן
7
נ"ב עי' תוס' זבחים דף
מתנותיך לאוכלם מפני שהלשון עם
צריך לרשום: ואפילו $ עם העובד כוכבים ורמינהו המשתתף עם כהן צריך
קב ע"א:
הלחיים ניתן לכהנים ובעינן למיכל
לרשום א] והמשתתף עם העובד כוכבים ופסולי המוקדשים אין צריך לרשום
לישנא בחרדלא שהוא דבר חשוב
הכא
וה"נ אמרינן בהשוכר את הפועלים
כדי להאכילם שלש לשונות בחרדל. ואף על גב
דרבא נמי כהן הוה $ דקיימא לן דמבני
עלי אתא ובבכורות נמי אמרינן רבא הוה מבטל תרומת חוצה לארץ ברוב ואכיל לה בימי טומאתו מיהו מנפשיה לא מצי
(קדושין
שקיל דכתיב ונתן ולא שיטול מעצמו ומימר נמי לא בעי למימר הבו לי דתניא חלקם שאלו בפיהם להכי שקלם בתורת זר על ידי נתינת
נג.)
כהן ואף על גב דלא מטא לידיה דשמעא סמך רבא אדרב יוסף דלעיל: רב ספרא לא אכל. משום דלא מטא לידיה דשמעא: מעדה
בגד ביום קרה. בגד בלוי ונרקב כמו וכבגד עדים. בעת הקור אינו שוה כלום: וכמו חומץ על נתר. שאינו אלא מפסידו.
נתר הוא מין צריף אלו"ם בלע"ז: כן שר בשירים על לב רע. כן האומר דברי תורה למי שאינו יודע להבין בהן: משום דעברי
אשמעתא דמר. שלא סמכתי על שמועתך שאמרת דמותר לצורבא מרבנן לקבלה אף על גב דלא אתו לידיה דכהן: כי אמרי אנא באחר.
היכא דמזכי ליה כהן אחר שאינו כפוף לו אבל שמעא דבעל הבית על כרחו מזכי ליה לאדם חשוב שהוא בא בביתו של בעל הבית. אי
נמי אימר דאמרי אנא דיכול לזכות מתנתא לאחר אף על גב דלא אתו לידיה: דלא אפשר ליה. כלומר לאיש שהוא עני ודחוק אבל רבא
אפשר ליה ולא דחיקא ליה מילתא: כיון דלא עבר רב ספרא אשמעתיה דרב יוסף מאי טעמא אקריוה בחלמיה: כלפי רבא. כלומר על רבא
שלא ידע להבין בטעמו של רב יוסף הקרוהו לרב ספרא כך: נזוף הוה. אני שמעתי משום דהטיח כלפי מעלה במסכת תענית
דבעא מיטרא ללא צורך משום יקרא דאמיה דשבור מלכא ואמרינן התם דאיתחזי ליה אבוה בחלמיה וא"ל מי איכא דמיטרח קמי שמיא אשני
דוכתיך אשני דוכתיה למחר אשכחיה לפורייה דמרשם בסכיני שנועדו מלאכי חבלה להורגו בלילה. ולי נראה נזוף משום האי מעשה: ירע
שריד באהלו. למי שירע שריד באהלו תלמיד רע: תאכלהו אש לא נופח. אשו של גיהנם: כזורק אבן למרקוליס. זו היא עבודתו כדאמרינן
במסכת ע"ז : ואפילו עם העובד כוכבים. בתמיה. ורמינהי המשתתף עם הכהן כו': עם העובד כוכבים. או המוכר פסולי
המוקדשין שנפדו ושחטן ומכרן והן פטורין מן המתנות כדאמר במתניתין דצבי ואיל כתיב בהו : אינו צריך לרשום. ולקמן מפרש:
הכא