קלג:
הזרוע והלחיים פרק עשירי חולין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
זבחי
שלמי צבור. הן כבשי עצרת ויש להם דין אשמות ליאכל
הכא במאי עסקינן. דהמשתתף עם עובד כוכבים אינו צריך לרשום:
מד א
א) ב)
דיתיב עובד כוכבים אמסחתא. כשהטבח מוכר הבשר דמוכחא מילתא
לפנים מן הקלעים כדתנן באיזהו מקומן :
ועורות קדשים. תימה אמאי חשיב עורות קדשים מהארבע שהיו
ג)
דעובד כוכבים שותף הוא ואין כאן חשד ומתניתין בדלא יתיב: דכותה
ד)
מה ב
גבי כהן. דברייתא: דיתיב.
בירושלים הלא בעזרה היו
מפשיטין אפילו קדשים קלים
כהן אמסחתא אמאי צריך לרשום הא
ה)
משום אימורים שלא היו יכולים להוציא
נמי מוכחא מילתא דכהן שותף בה:
מו ג
ו)
חוץ לעזרה וה"ל למימניה עם עשר
אפ"ה דיתיב כהן אמסחתא לא הוי
הכא במאי עסקינן דיתיב עובד כוכבים
ז)
א
או
שבמקדשמ): דילמא בתר עיקר
ידעי אינשי דכהן שותף בה: דאמרי
ח) ט)
אמסחתא דכותה גבי כהן דיתיב אמסחתא
י)
בהמה אזלינן. הא לא דמי כלל
בשרא קזבין. בשר הוא רוצה לקנות:
אמאי צריך לרשום דאמרי בשרא קא זבין
מז ד
כ)
אלא. לא תוקמה דיתיב עובד כוכבים
למתניתין דתנן חוץ מן המתנות
אי הכי עובד כוכבים נמי אמרי בשרא
❖
פטור מן המתנות דהא נ) לא מחייב
אמסחתא אלא הכי תוקמה דיתיב
ה
קא זבין אלא הכא במאי עסקינן דיתיב
ל)
התם ישראל במתנות משום שהמתנות
עובד כוכבים אכספתא על הארגז
מ)
עובד כוכבים אכספתא דכותה גבי כהן
נשארו ביד כהן:
שנותן בה הטבח המעות כשמקבלם
מוסף רש"י
דיתיב אכספתא אמאי צריך לרשום אמרי
תמיד מן הלוקחים דהא ודאי מוכחא
חוץ
פסולי המוקדשין.
המוני הימניה עובד כוכבים
נמי אמרי המוני הימניה אין אמונה בעובד
שפיר דעובד כוכבים שותף בה:
דאמרי. הרואים המוני הימניה
כוכבים איבעית אימא סתם
עובד כוכבים מפעא פעי אמר מר ופסולי
נמכרים באיטליז.
נ)
לשומרם לו שלא יגנבום הימנו: אין
❖
המוקדשין אין צריך לרשום אלמא מוכחא מלתא והא אנן תנן פסולי
ב
ונשקלים
אמונה בעובד כוכבים. אין ישראל
בליטרא.
המוקדשין נמכרים באיטליז ונשחטים באיטליז ונשקלים בליטרא תרגמא
רגילין להאמין בהם: אבע"א. לעולם
(בכורות
רב אדא בר אהבה קמיה דרב פפא באותן הנמכרים בתוך הבית אמר רב
לא.) בכלל ופרט וברית
הגהות מהר"ב
כדאוקימנא מעיקרא דיתיב עובד
מלח.
הונא ג שותף בראש פטור מן הלחי שותף ביד פטור מן הזרוע שותף בבני
כוכבים אמסחתא וכהן נמי דיתיב רנשבורג
מעיין פטור מן הקבה וחייא בר רב אמר אפי' שותף באחת מהן פטור
אמסחתא ולא דמו דסתם עובד
א] רש"י
מכולן מיתיבי הראש שלי וכולה שלך ואפי' אחד ממאה בראש פטור
כוכבים מפעא פעי תדיר הוא צועק
אל תתנם בכך אלא בכך והכל יודעין
היד שלי וכולה שלך אפי' אחד ממאה ביד פטור בני מעיין שלי וכולה שלך
שיש לו חלק בה אבל כהן צנוע הוא
אפי' אחד ממאה בהן פטור מאי לאו פטור מן הלחי וחייב בכולן פטור מן
וסומך על הטבח ואין הכל יודעין
הזרוע וחייב בכולן פטור מן הקבה וחייב בכולן לא פטור מכולן וליתני
(ב"ק קי: ושם: בכלל ופרט
שהוא שותף: אלמא מוכחא מילתייהו.
וכלל) כל המקיימן.
פטור מכולן ועוד תניא הראש שלי וכולה שלך אפי' אחד ממאה בראש
דלא מזבין להו כדרך חולין: באיטליז.
פטור מן הלחי וחייב בכולן תיובתא דחייא בר רב תיובתא אמר רב חסדא
בשוק: באותן הנמכרים בתוך הבית.
הא מתניתא אטעיתיה לחייא בר רב דתניא עשרים וארבע מתנות
ד
בכור ומעשר דהתם תנן חוץ מן
ז)
כהונה הן וכולן ניתנו לאהרן ולבניו בכלל ופרט וברית מלח כל המקיימן
(שם) עשר
הבכור והמעשר שהנאתן לבעלים
במקדש.
כאילו קיים בכלל ופרט וברית מלח וכל העובר עליהן כאילו עובר על בכלל
שאין דמיהן קדש דכתיב בהו לא
וארבע
(שם)
תפדהח) ולא תגאלט) דהיינו אין קדושה
ופרט וברית מלח ואלו הן עשר במקדש וארבע בירושלים ועשר בגבולים
בירושלים.
(שם) ועשר בגבולים.
לדמיהן לפיכך לא התירו לו בשביל
עשר במקדש חטאת וחטאת העוף אשם ודאי ואשם תלוי וזבחי שלמי צבור
(שם)
הנאתו לזלזל בהן למוכרן בשוק כדרך
אשם ודאי.
ולוג שמן של מצורע ושתי הלחם ולחם הפנים ושירי מנחות ומנחת העומר
חולין אלא בתוך הבית ואע"פ
וארבע בירושלים הבכורה והבכורים ומורם מן התודה ומאיל נזיר ועורות
שמפסיד בדבר שאין עליהם קופצין
(שם) ואשם
קדשים ועשר בגבולים תרומה ותרומת מעשר וחלה וראשית הגז ומתנות
כל כך והיינו מוכחא מילתא אבל
תלוי.
ופדיון הבן ופדיון פטר חמור ושדה אחוזה ושדה חרמים וגזל הגר הוא סבר
פסולי המוקדשים שדמי פדיונן נכנסו
(שם) וזבחי
מדקא חשיב להו למתנות בחדא חדא נינהו ולא היא אטו מורם מתודה
בקדושתן אי לא שרית ליה למוכרן
שלמי צבור.
בשוק לא פריק להו מעיקרא אלא בזול
ואיל נזיר דקא חשיב להו כחדא משום דחדא נינהו אלא כיון דדמיין להדדי
ואיכא פסידא דהקדש והנהו צריך
חשיב להו כחדא ה"נ כיון דדמיין להדדי חשיב להו כחדא איבעיא להו
לרשום: שותף בראש. ולא ביותר:
הראש שלך וכולה שלי מהו בתר חיובא אזלינן וחיובא גבי ישראל הוא או
אפילו אחד ממאה ביד. אפילו אין
דלמא בתר עיקר בהמה אזלינן ועיקר בהמה דכהן הוא ת"ש עובד כוכבים
לכהן או לעובד כוכבים חלק בזרוע
וכהן שמסרו צאנם לישראל לגזוז פטור הלוקח גז צאנו של עובד כוכבים פטור
(ב"ק שם) ולוג
אלא אחד ממאה פטור טבח. ובכהן
שמן של מצורע.
מראשית הגז וזה חומר בזרוע ובלחיים ובקבה יותר מראשית הגז ה ש"מ בתר
או עובד כוכבים שמכרו בהמה
חיובא אזלינן שמע מינה: ואם אמר לו חוץ מן המתנות פטור מן המתנות:
לטבח ישראל קאמר. ובכולהו גרסינן
ורמינהו
פטור סתמא: אי הכי ליתני פטור
מכולם. בהדיא: ועוד תניא. בהדיא דלא פטר ליה אלא מן הלחי: בכלל ופרט. בויקח קרח לכל קדשי בני ישראל לך נתתים והדר
מפרש כל חד וחד וזה יהיה לך מקדש הקדשים מן האש וגו': וברית מלח. כתיב בסיפיה ברית מלח עולם הוא כשם שברית מלח
אינה שובתת כך זו לא תשבות: כאילו קיים כללות ופרטות. שבתורה: וברית מלח. של קרבנות: עשר במקדש. ניתנו להם בתוך
עזרה לאוכלן שם: זבחי שלמי צבור. כבשי עצרת והם קדשי קדשים לאכול בעזרה: לוג שמן של מצורע. מה שנשאר ממתנותיו נאכל
לכהנים כדאמרינן במנחות ובזבחים לכל קרבנם דכתיב בויקח קרח לרבות לוג שמן של מצורע דקרוי קרבנם דכתיב
(ב"ק שם)
ביה והקריב אותם לאשם ואת לוג השמן וכתיב בויקח קרח בקדש הקדשים תאכלנו אכולהו לכל קרבנם ולכל מנחתם ולכל חטאתם
ושירי מנחות.
ולכל אשמם וגו': עומר לא חשיב ליה בהדי שאר מנחת צבור י) מפני שהיא מנחת צבור הנקמצת ונאכלת ואין לך עוד בצבור: ושירי
מנחות. של יחיד: בירושלים. הנאכלים ומתחלקים לכל העיר: הבכורה. בכור תם: בכורים. אינם נאכלים אלא בירושלים
ומנחת העומר.
(שם)
דכתיב לא תוכל לאכול בשעריך וגו' ואמר מר ותרומת ידך אלו הבכורים: ומורם מתודה. חזה ושוק וד'
חלות כדכתיב והקריב ממנו אחד מכל קרבן תרומה לה' לכהן הזורק וגו' מארבעת מינים חלות ורקיקים ורבוכה וחמץ אחת
מכל מין: ומורם מאיל נזיר. זרוע בשלה וחלה ורקיק כדכתיב בפרשת נשא שמניפין אותן. והני חד חשיב להו משום דדמו אהדדי
דתרווייהו מורם מקדשים קלים נינהו וחזה ושוק של שאר שלמים נמי בכלל זה הן והאי דנקט תודה משום דאית ביה מורם אחרינא
(שם) הבכורה.
ותנינהו לכולהו בחדא שמא: ועורות קדשים. של עולה חטאת ואשם כדכתיב עור העולה אשר הקריב ובתורת כהנים נמי
כ) מרבה עור חטאת ואשם: בגבולים. נתנין להם בכל ערי ישראל: ומתנות. הזרוע והלחיים והקבה: פדיון הבן. ה' סלעים: פדיון
הבכורים
פטר חמור. שה: שדה אחוזה. שהקדיש ולא גאלה ומכרה גזבר לאחר והרי היא יוצאה ביובל ומתחלקת לכהנים של אותו משמר
שאירע בו יובל שנאמר והיה השדה בצאתו ביובל וגו' לכהן תהיה אחוזתו: וגזל הגר. האשם המושב לה' בפרשת נשא וגזל
הגר שנשבע לו לשקר ואח"כ הודה לאחר מיתת הגר כדפי' לעיל בפרקין : הוא סבר. חייא בר רב סבר: מדקא חשיב. האי תנא
לכולהו זרוע לחיים וקבה כחדא מתנה שלא אמר עשרים ושש: ש"מ. חדא היא והמחוייב באחד מתחייב בכולם והנפטר מאחת מהן
(ב"ק שם) ומורם
מן התודה.
פטור מכולן: כולה שלי והראש שלך. כהן מוכר לטבח הראש קודם שחיטה: הכי גרסינן ת"ש עובד כוכבים וכהן שמסרו צאנן לישראל
לגזוז. שעשאוהו שלוחן לגזוז את צאנן: פטור. ואיידי דתנא לה גבי מתנות השוחט לכהן ולעובד כוכבים פטור תנייה נמי גבי ראשית הגז:
הלוקח גז צאנו של עובד כוכבים. אפילו קודם שנגזזו פטור: וזה חומר וכו'. דהלוקח מתנות מן הכהן א] ל) חייב קודם שחיטה וכל בהמה
לכהן חייב במתנות שלא זכה בה קודם שחיטה: ש"מ. מדקתני זה חומר אלמא בתר חיובא אזלינן דהאי לא קנה אלא מתנות וקאמר חייב:
ורמינהו
(ב"ק שם) ומאיל
נזיר. (שם) ועורות קדשים.
(שם) ושדה אחוזה. (שם) ושדה חרמים. (שם) וגזל
הגר. (שם)