הזרוע
והלחיים פרק עשירי חולין
קלד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
חוץ
שיורא הוא ע"מ לאו שיורא הוא. וא"ת כי א"ל ע"מ דאמרינן
ורמינהו. כהן שמכר בהמה לישראל ואמר לו ע"מ שהמתנות שלי
א) ב)
א
ג)
נותנן ישראל לכל כהן שירצה דכיון דכולה בהמה זבין ליה לא מצי
נותנן לכל כהן שירצה א"כ המקח בטל שלא נתן לו הבהמה
ד)
לאתנויי ליה האי אמתנות שאינן שלו אלא של כהנים נינהו ואין לו
אלא ע"מ שיהיו המתנות שלו וי"ל דמיירי שהתנו שיהיו המתנות
מח ב
ה)
בהן אלא טובת הנאה מ"מ ש"מ דחייב במתנות: חוץ שיור. לשון
שלו ואם לא יתן לו לא יהיה המקח בטל אי נמי הוי כמו מתנה על
שיור משמע ששייר המתנות ולא מכרן
מה שכתוב בתורה שהרשתו תורה
דמר
ליתנם לכל מי שירצה: אית ליה
לפיכך פטור הלוקח שהרי של כהן
ורמינהו על מנת
שהמתנות שלי נותן
מט ג
א
דרב חסדא. אין לפרש דרב אית ליה
הן ודכוותה בישראל הוה מחייב
ו)
לכל כהן שירצה על מנת אחוץ קא רמית
הלוקח דכיון שהוא שחטה עליה רמיא
דרב חסדא ועם הראשון דקאמר רב
חוץ שיורא על מנת לאו שיורא ורמינהו
ז)
למיתבינהו: על מנת לאו שיורא הוא.
היינו אפי' עם הראשון דא"כ לרב אסי
נ ד
על מנת שהמתנות שלי המתנות שלו בהא
ח)
אלא תנאה הכל מכר לו ע"מ שיתנם
הדין עם השני ולא עם הראשון (ב)
פליגי מר סבר על מנת שיורא הוא ומר
לו והוא אין בו כח להתנות: ורמינהו.
בגזל ולא נתייאשו הבעלים ובא אחר
נא ה ו
סבר על מנת לאו שיורא הוא: אמר לו
❖
ברייתא אברייתא: לא שנו. היכא
ואכלו דהא ליכא מאן דפליג שלא יוכל
נב ז
מכור לי בני מעיה וכו': אמר רב לא שנו
דלקח הימנו במשקל דקתני נותנן
לגבות מן הראשון הגוזל ובאחר שאכלו
אלא ששקל לעצמו אבל שקל לו טבח הדין
לוקח לכהן והוא חוזר ותובע דמים
הוא דאיכא דלית ליה דרב חסדא אלא
תורה אור השלם
מן הטבח: אלא. כששקלן לוקח לעצמו
יש לפרש איפכא דרב לית ליה דרב
עם הטבח ורב אסי אמר אפי' שקל לו טבח
1. שִׁפְטוּ דַל וְיָתוֹם עָנִי
ח
חסדא דהדין דוקא עם הטבח ורב
דכיון דטבח לא נגע בהן אינו בעל
הדין עמו לימא בדרב חסדא קא מיפלגי
❖
וָרָשׁ הַצְדִּיקוּ:
אסי אית ליה דרב חסדא והדין אף
דברים של כהן לפיכך זה הלוקח נותנן
דאמר רב חסדא ב גזל ולא נתייאשו הבעלים
תהלים פב ג
עם הלוקח ודחי דכ"ע אית להו דרב
והוא שואל לו הדמים שעל הטבח
2. וְדָל לֹא תֶהְדַּר
ובא אחר ואכלו רצה מזה גובה רצה מזה
❖
שמות כג ג
היה מוטל ליתן: אבל שקלן לו טבח
חסדא ובמתנות כהונה נגזלות קא
בְּרִיבוֹ:
שיטה מקובצת
גובה דמר אית ליה דרב חסדא ומר לית
הדין. של כהן ומחלוקתו ותביעתו
מיפלגי דרב סבר נגזלות והדין עם
א] חורי הנמלים. נ"ב עי'
ליה דרב חסדא לא דכולי עלמא אית להו
הטבח היינו אף עם הטבח כרב חסדא
אף (א) על הטבח הוא והטבח חוזר
פ"ד דפאה וע"ש בהר"ש
הגהות הב"ח
ז"ל:
דרב חסדא והכא במתנות כהונה נגזלות
ורב אסי סבר דהדין דווקא עם הלוקח
עליהן אם יש בעין נותנן לכהן והכי
(א) רש"י
לפי שהמתנות אין נגזלות והוי איפכא
מפרש לה בריש הגוזל בב"ק
קא מיפלגי דמר סבר נגזלות ומר סבר אין
עם
דאף עם הטבח קאמר ר' יהודהח): הדין
ממאי דהוה בעי למימר מעיקרא
נגזלות איכא דמתני לה להא שמעתא
ישנן
עמו. דינו של כהן ותביעתו עם הלוקח
ותימה דבמאי קא מיירי אי בשאין
בפני עצמה רב אמר ג מתנות כהונה נגזלות
(ב) תוס'
מתנות בעין הא אמרינן בריש פירקין
הוא הואיל וישנה לגזלה בעין במקום
דהא
ורב אסי אמר מתנות כהונה אין נגזלות:
דמזיק מתנות כהונה או אכלן פטור
שהוא שם ילך: רב אית ליה דרב
מתני' גר שנתגייר והיתה לו פרה נשחטה
❖
ד
חסדא: רצה מזה גובה. דכיון
ואם הם בעין היכי קאמר דבדרב
עד שלא נתגייר פטור משנתגייר חייב ספק
חסדא קא מיפלגי הא משמע בריש
דקודם יאוש אכלו זה האחרון הוה
פטור שהמוציא מחבירו עליו הראיה:
ליה איהו גזלן עלייהו דהא כל מקמי
הגוזל בתרא דהיכא
מוסף רש"י
גמ' כי אתא רב דימי אמר רמי ליה רבי
יאוש ברשותייהו דמרייהו קיימי כל
דהם בעין ליכא מאן דפליג אדרב
לא שנו.
היכא דאיתנהו: לא. בגזלן דעלמא
חסדא אלא דווקא כשאכלן דתני רבי
שמעון בן לקיש לר' יוחנן תנן ספק פטור
שהגזלן קונה אותו בגזלתו לשלם:
אושעיא הגוזל ומאכיל את בניו פטורין
אלמא ספיקא לקולא ורמינהו א] חורי
דכולי עלמא אית להו דרב חסדא.
מלשלם הניח לפניהן גזלה קיימת
הנמלים שבתוך הקמה הרי אלו של בעל
דאם רצה נגזל לדון עם הראשון ידון:
חייבים לשלם אין גזלה קיימת פטורין
(ב"ק
הבית ושלאחר הקוצרים העליונים לעניים
קטו.) הדין עם הטבח.
והכא. בגזל מתנות כהונה קמיפלגי
כו' ופריך לימא תהוי תיובתא דרב
והתחתונים של בעל הבית רבי מאיר אומר
מר סבר מתנות כהונה נגזלות ונתחייב
חסדא משמע דלמאן דפליג עליה
(שם) א"ל אל
הכל לעניים שספק לקט לקט אמר ליה
גזלן בגזלתו לשלם דתורת גזל עליהן:
אתי שפיר דדוקא אין גזילה קיימת
ה
תקניטני.
(לעיל נה.)
אל תקניטני שבלשון יחיד אני שונה אותה
ומר סבר אינם נגזלות. אין כח
פטורים אבל בגזלה קיימת חייבים
שבלשון
לשלם וצ"ע: ורמינהי חורי
(לעיל קכב:)
לגזלן וכל זמן שהן בעין כל מקום
דתניא ר' יהודה בן אגרא אומר משום רבי
יחיד אני שונה אותה.
הנמלים שבתוך הקמה כו'. מרבנן
שהולכין החוב מוטל על מי שהם אצלו
מאיר ספק לקט לקט ספק שכחה שכחה
ו
(שם)
נמי פריך דלא פליגי רבנן אלא משום
לתתו לכהן והראשון לא נעשה גזלן
ספק פאה פאה אמר לו אל תשנה אותה
(לעיל
עליהן: באפי נפשה. ולא בלשון לא
דסברי דתחתונים ודאי נמלים כנסום
נה. עז.) פטור מן
אלא בלשון בן תדל והא טעמא קאמר
החלה.
שנו ואמתני' כדלעיל: מתנות כהונה
הילכך הם של בעה"ב הא אם היו ספק
דאמר ר"ש בן לקיש מאי דכתיב עני ורש
(מנחות
1
נגזלות. לכדאמרן שאם רצה כהן לדון
היו מודים דהוי לקט כמו עליונים
סז.) ספק.
הצדיקו מאי הצדיקו אילימא בדינים והא
עם הראשון ידון: אלמא ספק. מתנות
שספק לקט לקט:
כתיב ודל לא תהדר בריבו אלא צדק משלך
חייב.
כהונה לקולא דאמרינן המוציא מחבירו
ראשית
2
(שם) ספק ממונא
עליו הראיה: שבתוך הקמה. לפני
ותן לו אמר רבא הכא פרה בחזקת פטורה קיימא קמה בחזקת חיובא קיימא
לקולא.
הקוצרים שעדיין לא הגיעו הקוצרים
אמר ליה אביי והרי עיסה זנעשית עד שלא נתגייר פטור מן החלה משנתגייר
(גיטין
סג:)
לשם: הרי. כל הנמצא בהן לבעה"ב
חייב ספק חייב אמר ליה ספק איסורא לחומרא ספק ממונא לקולא דאמר
דאין לקט אלא הנושר בשעת קצירה:
רב חסדא וכן תני ר' חייא שמונה ספקות נאמרו בגר ארבע לחיוב וארבע
העליונים. חטין העליונים שעל פי
לפטור ח קרבן אשתו וחלה ובכור בהמה טמאה ובכור בהמה טהורה לחיוב
החור איכא למימר לקט הן שנשרו מן
ראשית
השבלין בשעת קצירה: והתחתונים.
שבקרקעיתו של חור: לבעל הבית. דקודם קצירה כנסום נמלים שם: שספק לקט לקט. אלמא לרבי מאיר גבי מתנות עניים וה"ה
למתנות כהונה ספיקא לחומרא וסתם מתני' ר"מ היא וקתני ספיקא לקולא: אל תקניטני. דהא דקתני ספק לקט לקט יחידאה היא
שאיני שונה אותה כמו ששנית דברי ר"מ אלא דברי ר' יהודה בן אגרא משום ר"מ: א"ל. ר"ל: אל תשנה אותה אלא בלשון בן תדל. אפי'
אין אתה שונה אותה אלא בשם שוטה שבעולם ששמו בן תדל אפילו הכי קשיא לך דהא טעמא קאמר למילתיה: אילימא בדינין.
לראות לו זכות בדין: צדק משלך ותן לו: פרה. כשנולד לך ספק זה במתנותיה ואתה מעמידה על חזקתה הראשונה הרי היא פטורה
שהרי בחזקת של עובד כוכבים היתה עומדת: קמה. כשנולד לך ספק בלקט ואתה מעמידה על חזקתה חזקת חיוב הוא דמעולם היא
עומדת לכך דשל ישראל היא: חיוב חלה הכל הולך אחר גלגולה משגלגל בה הוי חיובה וגלגול העובד כוכבים פוטר דכתיב
עריסותיכם. אם עד שלא נתגייר נתגלגלה פטור אם ספק חייב גרסינן: חלה ספק איסורא שיש בה עון מיתה הלכך לא סמכינן
אחזקה אבל מתנות אין בהן קדושה אלא דין ממון והמוציא מחבירו עליו הראיה: קרבן אשתו. ספק ילדה כשהיתה עובדת כוכבים ספק
משנתגיירה מביאה קרבן דספק איסור כרת הוא לאכול בקדשים עד שתביא כפרה דמחוסר כפורים אסור בקדשים וענוש כרת: וחלה.
ספק מיתה: ובכור בהמה טהורה. ספק כרת לשוחטו בחוץ וצריך להמתין עד שיסתאב דתו לית ביה אלא דין ממון ואוכלו הוא במומו:
ובכור. פטר חמור. כמאן דאמר בבכורות אסור בהנאה עד שיפדנו וצריך להפריש עליו טלה לפדיונו לאפקועי איסוריה
ומעכב הטלה בידו והוא שלו דשה של
פדיון
לא רמיא קדושה עליה
אלא
ממונא דכהן הוא וכיון דספק הוא המוציא מחבירו עליו הראיה:
ראשית