קלד:
הזרוע והלחיים
פרק עשירי חולין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ראשית
הגז והמתנות. תימה למאן דאית ליה לעיל
ראשית הגז כו'. כל הנך כולהו לא רמיא איסורא עלייהו אלא ממונא
א)
א
ב)
הילכך ספיקן לקולא: ופדיון פטר חמור. כדפרישית מפריש טלה
דמתנות טבלי ליתני נמי מתנות לחיוב קודם שהורמו
נג ב
ג) ד)
והוא לעצמו: קמה אקמה רמי עליה. $ מתניתא אחריתי אשכח
ולפטור אחר שהורמו המתנות דהוו שלו כי היכי דתני בבכור
פיקה
של גרגרת. היא טבעת
בהמה טמאה לחיוב ולפטור:
לר"מ דפטר בקמה של גר ספק נקצרה קודם שנתגייר ספק משנתגייר
ה)
נד ג
ו)
הגדולה שעשויה עגולה כפיקה:
ורמייה אהא דקתני ספק לקט לקט
הזרוע המיומנת. אפילו לרבנן
ושני ליה בלשון בן אגרא אני שונה
ראשית הגז והמתנות
ופדיון הבן ופדיון פטר
ז)
ד
אותה: בכישר. מקום: אין מביאין.
דדרשי פרק גיד הנשה
חמור לפטור כי אתא רבין אמר קמה אקמה
ח)
הירך דפשיט איסוריה
אין צריך ישראל לטרוח ולהביא תרומה
רמי ליה לוי זרע בכישר ולא הוו עניים
נה ה
ט)
א
בכוליה ירך הכא מודו דלא שייך
מן הגורן לעיר ליד כהן אלא כהן
למשקל לקט אתא לקמיה דרב ששת $ אמר
דורשי
נו ו ז
י)
חמורות.
הולך ומביאה: ואם אין שם כהן כו'.
למדרש הכי:
ליה לעני ולגר תעזוב אותם ולא לעורבים
ב
1
פירש בערוך א) בשם רב סעדיה גאון
אלמא בעי לאפרושה ולאצנועה עד
נז ח
כ)
ולא לעטלפים מיתיבי גאין מביאין תרומה לא
כמין המעשה דבלשון ארמי מהו
דמשכח כהן ה"נ בעי לאצנועה עד
מגורן לעיר ולא ממדבר לישוב ואם אין שם
דמשכח עניים: שאני תרומה דטבלה.
חמרך מה מעשיך:
כהן שוכר פרה ומביאה מפני הפסד
אוסרת הכל עליו משום טבל לפיכך
הדרן עלך הזרוע והלחיים
על כרחו צריך להפריש: למלוג
נח ט
תרומה שאני תרומה דטבלה ולא סגיא
(א)
בעגלים. שמולגין אותן ברותחין עם
דלא מפריש לה והרי מתנות דלא טבלי ותניא מקום שנהגו למלוג בעגלים לא
עורן ואוכלין אותן עם העור: אין רשאי
נט י
יפשיט את הזרוע להפשיט את הראש לא יפשיט את הלחי ד ואם אין שם כהן
להפשיט את הזרוע. אלא נותנו לכהן
מעלין אותן בדמים ואוכלן מפני הפסד כהן שאני מתנות כהונה דנתינה
ס כ
ל)
כמו שהוא בעורו: הראש לא יפשיט
מ) נ)
כתיבא ביה השתא דאתית להכי תרומה נמי נתינה כתיבא ביה ואלא תעזוב
את הלחי. כדמרבינן לקמן מקרא
סא ל מ
ס) ע)
יתירא למה לי לכדתניא המפקיר את כרמו ולשחר השכים ובצרו חייב בפרט
❖
יתירא שאף הצמר שבראש כבשים הוא
ה
פ)
צ)
ובעוללות ובשכחה ובפאה ופטור מן המעשרות ההוא שקא דדינרי דאתא לבי
חייב ליתן לו וכ"ש העור: ואם אין שם
ק) ר)
כהן. לתת לו המתנות: מעלים אותם
מדרשא קדים רבי אמי וזכה בהן והיכי עביד הכי והא כתיב ונתן ולא שיטול
ש)
תורה אור השלם
בדמים. שם את דמי המתנות ואוכל
ת) א)
מעצמו רבי אמי נמי לעניים זכה בהן ואיבעית אימא אדם חשוב שאני דתניא
1. וְכַרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל
המתנות ונותן דמיהם לכהן הבא
והכהן הגדול מאחיו שיהא גדול מאחיו בנוי בחכמה ובעושר אחרים אומרים
2
ו
וּפֶרֶט כַּרְמְךָ לֹא תְלַקֵּט
❖
ראשון: נתינה כתיבא בהו. ועליו
לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם
אֲנִי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם: מנין שאם אין לו ז שאחיו הכהנים מגדלין אותו תלמוד לומר והכהן הגדול
ליתנן לכהן: אלא תעזוב יתירא. דכתיב
מתני' ח
א] איזהו הזרוע מן הפרק של ארכובה עד
מאחיו גדלהו משל אחיו:
ויקרא יט י
בלקט למה לי חד בקדושים תהיו וחד
נ)
2. וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו
כף של יד והוא של נזיר וכנגדו ברגל שוק ר' יהודה אומר שוק מן הפרק של
גליון הש"ס
בשור או כשב לאו לרבויי שאפילו
ס)
אֲשֶׁר יוּצַק עַל רֹאשׁוֹ
ארכובה עד סובך של רגל אי זהו לחי מן הפרק של לחי עד פיקה של גרגרת:
גמ' א"ל לעני ולגר כו'.
במקום שאין עניים שעליו להצניעם
ט
שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וּמִלֵּא אֶת
גמ'
יָדוֹ לִלְבֹּשׁ אֶת הַבְּגָדִים
עד שימצא עניים: חייב בפרט
אֶת רֹאשׁוֹ לֹא יִפְרָע ת"ר הזרוע זה זרוע ימין אתה אומר זה זרוע ימין או אינו אלא זרוע
י
3
ובעוללות כו'. אע"ג דהפקר פטור
רש"י ד"ה קמה וכו'
שמאל ת"ל הזרוע מאי תלמודא כדאמר רבא הירך המיומנת שבירך הכא נמי
וּבְגָדָיו לֹא יִפְרֹם:
מתניתא אחריתי וכו'.
ויקרא כא י
מכולם דבכולהו כתיב קצירך כרמך
ע)
הזרוע המיומן שבזרוע והלחיים למאי אתא להביא צמר שבראש כבשים
❖
כ
3. וְזֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט
ולא של הפקר ובכולהו תנן כל שהוא
ושער שבזקן תיישים והקבה למאי אתא ל להביא חלב שעל גבי הקבה וחלב
הַכֹּהֲנִים מֵאֵת הָעָם מֵאֵת
אוכל ונשמר פרט לשל הפקר להכי
פ)
צ)
זֹבְחֵי הַזֶּבַח אִם שׁוֹר אִם
שבתוך הקבה דאמר ר' יהושע כהנים נהגו בו עין יפה ונתנוהו לבעלים
מ
(ב)
אהני תעזוב יתירא דכתיב בכולהו
שֶׂה וְנָתַן לַכֹּהֵן הַזְּרֹעַ
הגהות הב"ח
טעמא דנהגו הא לא נהגו דידיה הוא דורשי חמורות היו אומרים הזרוע כנגד
וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָה:
לאתויי הפקר כי האי גוונא דהדר
(א) גמ'
דברים יח ג
היד וכן הוא אומר ויקח רומח בידו ולחיים כנגד תפלה וכן הוא אומר ויעמוד
איהו וזכה ביה. בלקט ופאה כתיב
כהן (ב) שם
4. וַיַּרְא פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר
4
5
אמר
פנחס ויפלל קבה כמשמעה וכן הוא אומר ואת האשה אל קבתה ותנא מייתי
בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וַיָּקָם
תעזוב יתירא חד בקדושים תהיו וחד
6
בן לוי
מִתּוֹךְ הָעֵדָה וַיִּקַּח רֹמַח
בשור או כשב ופרט בכרם היינו לקט.
לה מהכא שוק הימין אין לי אלא שוק הימין זרוע מוקדשין מנין ת"ל תרומה
7
במדבר כה ז
בְּיָדוֹ:
(ג) רש"י שעל
עוללות חד בקדושים תהיו וכרמך לא
5. וַיַּעֲמֹד פִּינְחָס וַיְפַלֵּל
וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה: זרוע חולין מנין ת"ל תתנו: איזהו לחי מן הפרק של לחי ועד פיקה של גרגרת:
❖
גבי
תעולל וחד במשנה תורה כי
והתניא נוטלה ובית שחיטה עמה לא קשיא הא רבנן והא רבי חנינא בן
תהלים קו ל
תבצור כרמך לא תעולל אחריך. שכחה
6. וַיָּבֹא אַחַר אִישׁ
אנטיגנוס דתניא מוגרמת פסולה העיד רבי חנינא בן אנטיגנוס על מוגרמת
חד גבי שכחת אילן ק) וחד גבי שכחת
יִשְׂרָאֵל אֶל הַקֻּבָּה וַיִּדְקֹר
מוסף רש"י
שהיא כשרה איבעית אימא הא והא רבנן ומאי עמה עמה דבהמה:
אֶת שְׁנֵיהֶם אֵת אִישׁ
כרםר) דאמרינן לעיל אחריך
דנתינה כתיבא ביה.
יִשְׂרָאֵל וְאֶת הָאִשָּׁה אֶל
זו שכחה: שקא דדינרי. דינרי זהב
הדרן עלך הזרוע והלחיים
ק¢ בָתָהּ וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה
ששלחו ממקום אחר לבני הישיבה:
מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
במדבר כה ח
ואיבעית אימא אדם חשוב. כגון ממונה ראש ישיבה יכול לקדם ולזכות שהרי עליו לגדלו ולהעשירו אפילו משלו וכ"ש ממאי דאתי ליה מעלמא:
7. וְאֵת שׁוֹק הַיָּמִין תִּתְּנוּ
ולשחר
(ב"מ יא:)
מתני'
מן פרק של ארכובה. ארכובה הנמכרת עם הראש: עד כף של יד. עצם רחב של כתף שקורין אשפלדו"ן: והוא של נזיר.
השכים ובצרו.
תְרוּמָה לַכֹּהֵן מִזִּבְחֵי
❖
(נדרים מד:)
שַׁלְמֵיכֶם: ויקרא ז לב
וכן זרוע בשלה האמור בנזיר כך ניטלת: וכנגדו ברגל שוק. האמור בשלמים נמי הוי שתי עצמות מן הפרק של
ארכובה עד בוקא דאטמא דהיינו כל הירך: סובך של רגל. היינו פרק שבין הקולית ועצם אמצעי: הפרק של לחי. אצל הצדעים
וחותך כלפי מטה עד פיקה של גרגרת עד שיפוי כובע שהוא פקעיתאש) ופתחה של קנה בית הבליעה דהיינו לחיים התחתונות עם הלשון:
(ב"ק צד.) חייב
לעזי רש"י
גמ' הזרוע. ונתן לכהן הזרוע: כדאמר רבא. בפרק גיד הנשה אליבא דרבי יהודה דאמר אינו נוהג אלא באחת והדעת
בפרט ובעוללות.
אישפלדו"ן. עצם הכתף
מכרעת של ימין: ה' דהלחיים למאי אתא: חלב (ג) של הקבה וחלב שבתוך הקבה. חלב ת) הקרום: כהנים נהגו בו עין יפה. שלא
❖
של חיות.
ליטלו מן הבעלים. אלמא דמדאורייתא של כהנים הוא דנפקא ליה מה"א יתירא והקבה: דורשי חמורות. מקראות הסתומים: היו
אומרים. מנלן דשל ימין מהכא: יד. שנותנין לכהן כנגד ידו של פנחס שעל כך ניתנה לו ברית כהונת עולם וזה שכרו ואיזו יד שעושה
שיטה מקובצת
מלחמה הוי אומר של ימין: זרוע המוקדשין. של איל נזיר: ת"ל תתנו. תרומה לכהן: זרוע חולין. מתנות כהונה: ובית שחיטה עמה.
א] איזהו הזרוע. נ"ב עי'
היינו תופס בעומק הצואר באלכסון יותר מן הפיקה: לעולם עד הפיקה ולא קשיא. ברייתא דקרי לה בית שחיטה ר' חנינא היא דמכשיר
(שם כח.
תוס' מנחות דף לז ע"א:
מבית הבליעה ומתניתין דלא קרי לה בית שחיטה רבנן היא: ואיבעית אימא. ברייתא נמי רבנן
שחיטה למעלה
היא
והאי עמה דקתני
וכעי"ז שם צד. ותמורה ו.
לאו עם
הלחי אלא עם הבהמה היה נשאר בית שחיטה והלחי ניטל עם הפיקה:
ונדה נא.) ופטור מן
המעשר.
הדרן עלך הזרוע והלחיים
(ב"ק כח.)
הירך המיומנת שבירך.
(קדושין כא:) דורשי חמורות. (ברכות כד.) מוגרמת פסולה.
(לעיל יח:) העיד כו' על מוגרמת שהיא כשרה.
(שם) הדרן עלך הזרוע והלחיים