ראשית הגז פרק
אחד עשר חולין
קלה.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ראשית
ראשית
הגז: ליפרוק וליתיב ליה. תימה אמאן קאי אי אמאן
הגז. כל הגוזז צאנו בין טלאים ובין זקנים ואפילו גוזזן
א א מיי' פ"י מהלכות
א) ר"מ, ב) עדיות פ"ג
מ"ג [ב"ב קנ. ועי' היטב
בכורים הל' א סמג
מאה פעמים נותן ממנה מתנה לכהן ושיעורא מפרש
דעבר וגזז אטו קנסא הוא דקניס ליה משום דעבר וגזז
תוס' שם ד"ה מנה ופרס],
עשין קמג טוש"ע י"ד סי'
לקמן מחמש גיזות שיש בכל אחד מנה ופרס היה נותן משקל
לפדותו ובעלים שהקדישו נמי אמאי מיחייבי ואי אכהן לא הול"ל לפרוק
ג) [גי' הערוך בערך
שלג [סעיף א]:
ב ב מיי' שם הל' א:
חמש סלעים: נוהגין בבקר ובצאן.
דכתיב (דברים יח) אם שור
וליתיב ונהי דהאי לא תקשי מה מרויח שפודה דמרויח שפודה בשוה
פרס א' גוזזות מנה ופרס
ג ג מיי' שם הלכה ד
חייבות וכו' ועי' במשנה
אם שה: ובמועט. אפילו לא שחט
פרוטה אפילו שוה מנה דמחולל:
שבמשניות], ד) ב"ק סו.
טוש"ע שם סעיף ב:
ראשית הגז נוהג בארץ ובחו"ל בפני
והא
$ בעי העמדה והערכה. וא"ת
אלא אחת: אלא ברחלים. דגז צאנך
ד ד מיי' שם הל' יג
צג: צד:, ה) [עי' תוס'
א
מה שייך העמדה והערכה
כתיב ועזים לאו גז איקרו כדמפרש
לקמן קלז: ד"ה עד שצבעו],
טוש"ע שם סעיף ט:
י)
הבית ושלא בפני הבית בחולין
ב
ה ה מיי' שם הלכה טז
ו) [בכורות יד. כה.],
בגיזה דהויא כמקדיש עצים ואבנים
בגמרא [קלז.]: מנה מנה ופרס. כל אחת
אבל לא במוקדשים חומר בזרוע ולחיים
ז) [שבועות יא: תמורה
טוש"ע שם סעיף יג:
וי"ל כיון שהיה מתחלה מחובר
מנה וחצי ובציר מהכי לא חשיב גז
ו ו מיי' שם הלכה ו
לב:], ח) לעיל סט: תמורה
ובקבה מראשית הגז שהזרוע והלחיים
י. קדושין ז., ט) [תוספתא
בבהמה שהיא בת העמדה והערכה
טוש"ע שם סעיף ג:
שזו פחותה שבגיזות: כל שהן.
והקבה נוהגין בבקר ובצאן במרובה ובמועט
ז ז מיי' שם הלכה ט
פ"י ה"א ע"ש], י) [דברים
צריך העמדה והערכה וא"ת ולימא
בגמרא [שם:] מפרש מאי היא: וכמה נותן
יח], כ) [לקמן קלו.],
טוש"ע שם סעיף ז:
ג וראשית הגז אינו נוהג אלא ברחלות ואינו
כשהעמיד והעריך ואחר כך עבר
ח ח ט מיי' שם הל' י יא
לו. בגמרא [שם] מפרש אהיכא קאי:
ל) רש"ל גריס בדלא עבר
נוהג אלא במרובה וכמה הוא מרובה ב"ש
ומהר"מ כתב שט"ס הוא
טוש"ע שם סעיף ח:
וגזז ופדה ויש לומר דבשעת פדייה
צואי. שלא נתלבן עדיין כולו:
י [מיי' פ"א מהלכות
וצריך למחקו ועי' רש"א,
אומרים שתי רחלות שנאמר יחיה איש
בעינן העמדה והערכה:
❖
שצבעו. ישראל זה: פטור. דקנייה
(א)
1
מ) [מכות כג:],
מעילה הלכה יב]:
במקדיש
גיזה עצמה. ורבי
ט כ מיי' פ"י מהלכות
עגלת בקר ושתי צאן וב"ה אומרים [חמש
בשינוי דהוה ליה כמזיק מתנות כהונה
א)ד
ביכורים הלכה יד
מני בר פטיש דלעיל
או שאכלן: לבנו ולא צבעו. אין
שנאמר] חמש צאן עשויות רבי דוסא
2
[ופ"ט הלכה ז] טוש"ע שם
גליון הש"ס
אית ליה שפיר הך דרשא אבל רבא
❖
זה שינוי ואכתי בעיניה הוא: הלוקח
בן הרכינס אומר ב) חמש רחלות ג) גוזזות
סעיף י:
לית ליה דרשה דרבי מני בר פטיש
גמ' עד שצבעו. כאן
גז צאנו של עובד כוכבים. במחובר:
מנה מנה ופרס חייבות בראשית הגז
שייכים דברי תוס' לקמן דף
דפטר מקדיש בהמה חוץ מגיזתה
פטור. דגז צאנך כתיב והאי צאן
קלז ע"ב ד"ה עד שצבעו:
וחכ"א חמש רחלות גוזזות כל שהן וכמה
תורה אור השלם
וכחישתה מדבעי בסמוך ואלא צאנך
תוס' ד"ה והא בעי
לאו דידיה הוא ואצאן דידיה קפיד
נותנין לו משקל חמש סלעים ביהודה שהן
למאי אתא:
ה
1. וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יְחַיֶּה
העמדה והערכה. עי'
קרא ולאו אגיזין דידיה: שחופות.
מעילה דף טו ע"א תוס'
עשר סלעים בגליל מלובן ולא צואי כדי
אִישׁ עֶגְלַת בָּקָר וּשְׁתֵּי
ורבנן
❖
לא שחור ולא לבן: זה נותן לעצמו.
ד"ה ואפילו:
ישעיהו ז כא
צֹאן:
לעשות ממנו בגד קטן שנאמר תתן לו שיהא בו כדי מתנה לא הספיק
בגמראכ) מפרש טעמא: גמ' בקדשי
2. וַתְּמַהֵר אֲבִיגַיִל וַתִּקַּח
ד) ו
3
מָאתַיִם לֶחֶם וּשְׁנַיִם נִבְלֵי
ליתנו לו ה)$ עד שצבעו פטור לבנו ולא צבעו חייב ז הלוקח גז צאנו של עובד
בדק הבית. דמותרין בגיזה אתא
יַיִן וְחָמֵשׁ צֹאן עֲשׂוּיֹת
הגהות הב"ח
כוכבים פטור מראשית הגז הלוקח גז צאנו של חבירו אם שייר המוכר חייב
קרא למעוטינהו מחיובא דראשית
ח
וְחָמֵשׁ סְאִים קָלִי וּמֵאָה
(א) רש"י ד"ה פטור
צִמֻּקִים וּמָאתַיִם דְּבֵלִים
הגז: מדרבנן. תירוצא הוא: היכא.
לא שייר הלוקח חייב היו לו שני מינים שחופות ולבנות מכר לו שחופות
ט
דקנייה. נ"ב ע"ל בתוס'
וַתָּשֶׂם עַל הַחֲמֹרִים:
דעבר אדרבנן וגזז אמינא ליחייב
אבל לא לבנות זכרים אבל לא נקבות זה נותן לעצמו וזה נותן לעצמו:
בד"ה שצבעו דף קלז:
שמואל א כה יח
גמ' במוקדשין מאי טעמא לא אמר קרא צאנך ולא צאן הקדש טעמא
(ב) ד"ה קדשי בדק וכו'
3. רֵאשִׁית דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ
להכי אתא קרא: והא קדשה לה. והיכי
3
וניתיב ליה ובדעבר וגזז
וְיִצְהָרֶךָ וְרֵאשִׁית גֵּז
תיסק אדעתין דניחייב למיתב ליה
דכתב רחמנא צאנך הא לאו הכי הוה אמינא קדשים חייבים בראשית הגז
הס"ד: (ג) ד"ה אי הכי
צֹאנְךָ תִּתֶּן לּוֹ:
מידי דהקדש ולמה לי למעוטינהו א].
וכו' מזבח נמי הס"ד
דברים יח ד
❖
הא לאו בני גיזה נינהו דכתיב 4 ולא תגוז בכור צאנך אי בקדשי מזבח הכי
4. כָּל הַבְּכוֹר אֲשֶׁר יִוָּלֵד
והשאר נמחק:
כל הקדוש בבעלי חיים טעון העמדה
נמי הכא במאי עסקינן בקדשי בדק הבית והאמר ר"א קדשי בדק הבית
בִּבְקָרְךָ וּבְצֹאנְךָ הַזָּכָר
ו)
י
והערכה היכא דאקדיש בהמה גופה
תַּקְדִּישׁ לַיְיָ אֱלֹהֶיךָ לֹא
אסורים בגיזה ועבודה מדרבנן סלקא דעתך אמינא הואיל ומדאורייתא בני
והיכי משכחת לה דניחייב דאיצטריך
הגהות מהר"ב
תַעֲבֹד בִּבְכֹר שׁוֹרֶךָ וְלֹא
גיזה נינהו היכא דגזז ליה ליתיב ליה והא קדיש לה סד"א לפרוק וליתיב ליה
תָגֹז בְּכוֹר צֹאנֶךָ:
קרא למעוטי והא אחר שגזז אינו
רנשבורג
❖
דברים טו יט
והא בעי העמדה והערכה הניחא למאן דאמר קדשי בדק הבית לא היו
יכול להעמיד הגיזה: הניחא למ"ד.
ז)
א]
א] רש"י ד"ה והא קדשה
לה וכו' ולמה לי
בתמורה (דף לב:): קדשי בדק הבית
בכלל העמדה והערכה אלא למ"ד היו מאי איכא למימר אמר ר' מני בר פטיש
למעוטינהו. כאן הס"ד
שיטה מקובצת
לא היו בכלל כו'. איצטריך האי קרא
❖
משום ר' ינאי הכא במקדיש בהמתו לבדק הבית חוץ מגיזותיה סד"א ליגזוז
ואח"כ מה"ד כל הקדוש:
דלא נימא ניפרוק וניתיב ליה (ב):
א] והא בעי העמדה
וליתיב ליה אמר קרא צאנך ולא צאן של הקדש אי הכי קדשי מזבח נמי כחשי
והערכה. נ"ב עי' תוס'
הכי גרסינן סלקא דעתך אמינא ליגזוז
קדשי בדק הבית נמי כחשי דאמר חוץ מגיזה וכחישה קדשי מזבח נמי דאמר
בכורות דף כו ע"א:
מוסף רש"י
וליתיב ליה. כלומר יגזוז לכתחלה
ב] ורבנן ראשית הגז
חוץ מגיזה וכחישה אפ"ה פשטה קדושה בכולה ומנא תימרא ח)דאמר ר' יוסי
מנה מנה ופרס. כל אחת
וליתיב ליה דהא גז לא הקדיש: אי
הפסיק הענין. נ"ב עי'
והלא במוקדשין האומר רגלה של זו עולה כולה עולה ואפי' לר"מ דאמר אין
ואחת משקל מנה ופרס,
תוס' מנחות דף סז ע"א:
הכי. דבחוץ מגיזתה אוקימתה חוץ
ליטרא וחצי ליטרא (רשב"ם
כולה עולה הני מילי דאקדיש דבר שאין הנשמה תלויה בו אבל הקדיש דבר
מגיזתה שהוא מותר לגוזזה שהגיזה שלו
ב"ב קנ.). לא הספיק
שהנשמה תלויה בו קדשה רבא אמר במקדיש גיזה עצמה סד"א ליגזוז וליפרוק
ליתנו לו. לראשית הגז
מאי דוחקך לאוקומה בקדשי בדק הבית
לכהן, עד שצבעו פטור.
וליתיב ליה אמר קרא גז צאנך תתן לו מי שאין מחוסר אלא גזיזה ונתינה יצא
אפילו קדשי מזבח נמי (ג) ל) ובדעבר
3
מראשית הגז, דקנייה
וגזז: ומשני מכחש. הגיזה הניטלת
זה שמחוסר גזיזה פדייה ונתינה אלא צאנך למאי אתא לכדתניא בהמת
בשינוי, ואפילו דמים לא
ט) כ
משלם, דאין כהן יכול
מכחשת הבשר ואסור לגוזזה: אפילו
השותפים חייב בראשית הגז ור' אלעאי פוטר מ"ט דר' אלעאי אמר קרא צאנך
להזמינו בדין, דיכול לומר
הכי. דאמר חוץ מגיזתה קדשה נמי
ולא של שותפות ורבנן למעוטי שותפות עובד כוכבים ור' אלעאי שותפות
לאחר אתננו ודמים נמי
לא משלם דלאו גזל גמור
גיזתה דאיידי דקדושת הגוף חמורה
עובד כוכבים מנא ליה נפקא ליה מרישא דקרא ראשית דגנך ולא שותפות
3
הוא דלא מטי לידיה (ב"ק
פשטה בכל המחובר בה אבל קדושת
. אבל קודם שצבעו
עובד כוכבים ב] ורבנן ראשית (הגז) הפסיק הענין ור' אלעאי וי"ו הדר ערביה
צג:)
דמים כגון קדשי בדק הבית מאי דלא
מי שחטפו זכה בו (שם
ורבנן
סו.). העמדה והערכה.
אקדיש לא אקדיש: והלא במוקדשים.
שתעמוד על רגליה
כלומר בתחלת הקדש האומר רגלה של
זו עולה כולה עולה אף בתמורה כשיאמר רגלה של זו תמורה תהא כולה תמורה ופליג אדרבי
ויעריכנה הכהן כדכתיב
מאיר דאמר אין ממירין באברין ולא אברין בשלמין ובפרק בהמה המקשה [לעיל סט.] היא מפורשת: ואפילו לר"מ דאמר אין כולה עולה. בפרק בהמה
(ויקרא כז) והעמיד את
הבהמה לפני הכהן והעריך
המקשה [שם:] מייתי לה בגמרא אבל במקדיש דבר שהנשמה תלויה בו מוקמינן בתמורה [יא:] דמודי ר"מ דקדשה כולה: רבא אמר. לא תטרח לאוקומי
הכהן וגו' (שבועות
מתניתין במקדיש חוץ מגיזה וכחישתה אלא במקדיש גיזה לבדה וטעמא דמתניתין לאו מגז צאנך יליף דהכא צאנך הוא
יא:). והלא במוקדשים.
אלא מדסמך נתינה לגיזה: סלקא דעתך אמינא ליפרוק וליתיב. קא משמע לן דאמר קרא גז תתן מי שאינו מחוסר אלא
כלומר בתחילת ההקדש
כשמקדישו (תמורה י.).
גיזה ונתינה והכא משום העמדה והערכה ליכא דכי כתיבא העמדה במקדיש בהמה עצמה כתיבא: השתא דאתית להכי לא גרסינן:
אלא צאנך. דמשמע מיעוטא למאי אתא למעוטי שותפות עובד כוכבים לרבנן או שותפות ישראל לרבי אלעאי: ולא של שותפות. דרוש הכי
צאנך המיוחד לך: למעוטי שותפות דעובד כוכבים. אבל דישראל מיוחד לך קרינא ביה הואיל ושניהם בני חיוב וכל ישראל קרוים בלשון
יחיד מ): ראשית הפסיק הענין. מדלא כתבינהו בחד ראשית ש"מ לא
איתקוש הילכך איצטריך לפרושי בה מיעוטא לשותפות עובד כוכבים:
ורבנן