טו:
הכל
שוחטין פרק ראשון
חולין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כגון
שהיה לו חולה והבריא. וא"ת אם יש מוקצה לחצי שבת אמאי
שהיה לו חולה. מע"ש דכיון דשוגג הוא כדאוקמינן וליכא איסור שבת
א) ב)
א
ג)
שרי לר"מ בשוחט לחולה והבריא ור' יהודה נמי אמאי לא אסר
איסור מוקצה נמי ליכא דעומדת לשחיטה היתה בין השמשות ואפילו
בשבת משום דחולי דפיקוח נפש דוחה את השבת: מ"ט דרבי יהודה.
משום מוקצה דלא אסר אלא משום דקניס שוגג אטו מזיד כדאמרינן
קה ב
הא אפי' במזיד איסור שבת ליכא וכ"ש בשוגג: והבריא. היום בשבת
בהניזקין דבעיא היא בשילהי אין צדין אם יש
ד)
ה)
מוקצה לחצי שבת אם לאו וי"ל כיון
איסור מוקצה ליכא דהא בין השמשות
ו) ז)
שרגילות הוא שחוזר לחוליו לא הוי
חולה היה הלכך לר"מ דלאו משוי שוגג
כגון שהיה לו חולה
מבעוד יום אי הכי
קו ג
מוקצה כמו גמרו בידי אדם דשרי התם
דאיסורח) שבת שרי ולרבי יהודה אסור
ח)
מאי טעמא דרבי יהודה דאסר כגון שהיה
ט)
אי נמי רב גופיה מספקא ליה דשמא
דאיסור שבת דשוגג איכא דהא
לו חולה והבריא וכי הא דאמר רב אחא
קז ד
י) כ)
הבריא: וכי הא. כלומר הא דאוקימנא
אין מוקצה לחצי שבת ולהכי לא אוקמיה
בר אדא אמר רב ואמרי לה אמר רבי
דמשום איסור מוקצה שתקיה רב לתנא
כר"מ אלא כר' יהודה דאסר משום
❖
יצחק בר אדא אמר רב השוחט לחולה
קח ה
דקניס שוגג אטו מזיד: כגון שקצץ לו
ואע"ג דבאיסור שבת שוגג הוה היינו
בשבת אסור לבריא המבשל לחולה בשבת
דלעת. פירש בקונטרס מדנקט
כי הא דאמר רב: השוחט לחולה.
קט ו ז ח
מותר לבריא מאי טעמא האי ראוי לכוס
שנחלה ביום השבת: אסור. לאכול
קצץ משמע דאיירי מן המחובר וקשה
גליון הש"ס
והאי אינו ראוי לכוס אמר רב פפא פעמים
דא"כ מאי איריא מבשל אפילו כי לא
בריא מאותה בהמה בו ביום דאע"ג
תוס' ד"ה כגון כו'
דאיסור שבת ליכא דפיקוח נפש דוחה
נתבשל נמי אסור ואומר ר"ת דבתלושה
קי ט י
שהשוחט מותר כגון שהיה לו חולה מבעוד
וי"ל כיון דדלעת עומדת
לאדם.
את השבת איסור מוקצה מיהא איכא
איירי ושייך נמי בתלושה לשון קציצה
יום מבשל אסור כגון שקצץ לו דלעת אמר
קיא כ
דבין השמשות מוקצה הואי ולא היתה
כמו כאן קיצץ בן עזאי תורמוסי תרומה
רב דימי מנהרדעא הלכתא השוחט לחולה
בפ' במה מדליקין ובריש
ראויה לישחט בשבת דהא עדיין לא
ב]
בשבת מותר לבריא באומצא מ"ט כיון
קיב ל
א
היה חולה: המבשל. בשר שהיתה
פרק אחד דיני ממונות
דאי אפשר לכזית בשר בלא שחיטה כי קא
שחוטה מאתמול ובשלה היום לחולה
אדמוקדך יקוד קוץ קרך וצלי דבתלושה
❖
שחיט אדעתא דחולה קא שחיט המבשל
שנחלה היום מותר לבריא: מ"ט האי.
איירי והא דלא נקט לשון חתיכה כדתנן
לחולה בשבת אסור לבריא גזירה שמא ירבה
מחתכין את הדילועין
בשר הוה חזי להאי בריא בין השמשות
בשבילו: מתני' השוחט במגל יד בצור
רבינו גרשום
א]לפי שדרך לקוצצן בחתיכות גדולות
לכוס חי הילכך אין כאן איסור מוקצה
ב
כשבאין לבשל שייך בו לשון קציצה
ואיסור שבת נמי אין כאן דהא לחולה
כגון שהיה לו חולה
ובקנה שחיטתו כשרה הכל שוחטין ולעולם
❖
ג
מבעוד יום וכו' כלומר
בשלה: והאי. שוחט לא היה בין
ומבשל אסור משום דדלעת לא חזיא
שוחטין ובכל שוחטין חוץ ממגל קציר
ד
ה
מע"ש היה חולה שיש לו
השמשות ראוי לכוס ואיכא איסור
לכוס כדאמרינן במס' תמיד כל
סכנה דראוי לחלל עליו
והמגירה והשינים והציפורן מפני שהם חונקין:
הגהות מהר"ב
מוקצה אע"ג דאיסור שבת ליכא:
מידי לא תפלט קמי רבך בר מקרא חייא
את השבת: אמר רבא
גמ' השוחט דיעבד אין לכתחלה לא
פעמים שהשוחט [בשבת]
ו
פעמים שהשוחט. לחולה מותר לבריא רנשבורג
דכפתילה של אבר דמיא וא"ת והא חזיא
מותר לבריא כלומר מה
בשלמא במגל יד ז דלמא אתי למעבד
לבהמה ומוכן לכלבים הוי מוכן לאדם
לכוס כגון שהיה לו חולה מבעוד יום
א] תד"ה
שנותר לחולה מן הבשר
באידך גיסא אלא צור וקנה לכתחלה לא
דאין כאן לא איסור מוקצה ולא איסור
כגון שהיה לו חולה מע"ש
כדמסיק בפ"ק דביצה גבי אפרוח
ומוכנת היה לשחוט מע"ש
שבת: והמבשל. לחולה שנחלה היום
ורמינהי בכל שוחטין בין בצור בין בזכוכית
שנולדה בי"ט $וי"ל כיון דדלעת עומדת
ח
ולא הבריא החולה ומבשל
אסור לבריא: כגון שקצץ דלעת. מן
לאדם ואינה ראויה לאדם הוי מוקצה
בין בקרומית של קנה לא קשיא כאן בתלוש
אסור כגון שקצץ לו
אע"ג דחזיא לבהמה: אלא צור
❖
דלעת במחובר דלא היה
המחובר ובשלה לו דיש כאן איסור
כאן במחובר דאמר רב כהנא השוחט
ראוי מע"ש וביום השבת
וקנה לכתחלה לא. וא"ת ודלמא נקט
מוקצה דמחוברת היתה בין השמשות.
במחובר לקרקע ט רבי פוסל ור' חייא מכשיר
קצץ ובישל ועכשיו עשה
לשון דיעבד משום מגל יד כדאשכחן
ואית דמפרשי בדלעת תלושה ומוקצה
איסורא: אמר רב דימי
לעזי רש"י
עד כאן לא קא מכשיר רבי חייא אלא
הילכך השוחט לחולה
בריש כל הפסולין דנקט
דידה משום דקשה היא ולא היא חדא
רפש"א [שרפ"א].
בשבת וכו' באומצא חי
בדיעבד אבל לכתחלה לא במאי אוקימתא
ששחט משום טמא אע"ג דזרים ונשים
דדלעת רכה היא יותר מן הבשר ועוד
לכוס כלומר חתיכה קטנה
מזמרה.
כרבי חייא ודיעבד אלא הא דתניא בכל
קצץ מן המחובר משמע דאי בתלושה
ועבדים שוחטין לכתחלה וי"ל דהתם
ג]
פלציל"א. חרמש.
של בשר: במגל יד
סייג"א. משור.
סכין של פועלים שחותכין
שוחטין בין בתלוש בין במחובר בין שהסכין
לא שייך קציצה אלא חיתוך ד] כגון
ניחא ליה למינקט כל הפסולין בעבודה
❖
טו"ר [טור"ן]. כננת.
הכרמים שמקופל ראשו
מחתכין את הדילועין
יחד דשחיטה כשרה אבל כאן מה לו
למעלה וצואר בהמה למטה בין שהסכין
לפניו לחתוך חפציו:
לפני הבהמה: הלכתא השוחט לחולה
לשנות יחד כשרים לכתחלה עם כשרים
דילמא אתי למעבד באידך
למטה וצואר בהמה למעלה מני לא רבי
גיסא שהיא עשויה כמו
בשבת. לחולה מבעוד יום: באומצא.
בדיעבד וא"ת דבפ' חבית
שיטה מקובצת
ולא ר' חייא אי ר' חייא דיעבד אין לכתחלה
ברזל ואתי לידי דרסה: לא
לכוס: אדעתא דחולה קא שחיט. וליכא
קתני הרוחץ דיעבד משום מי מערה
א] צור יוצא מן הכותל או
קשיא כאן בתלוש כשרה
לא אי רבי דיעבד נמי לא לעולם רבי חייא
אע"ג דחמי טבריא אפי' לכתחלה וי"ל
למגזר שמא ירבה בשחיטה בשביל
שהיה קנה עולה מאליו:
כאן במחובר [פסולה]:
ואפילו לכתחלה והאי דקמיפלגי בדיעבד
ב] מוקצה הואי ולא היתה
להודיעך כחו דרבי דאפילו
דמש"ה קתני חמי טבריא בהדי מי
בריא דהא משום ההוא זית דחולה בעי
עומדת לישחט בשבת:
בדיעבד פוסל קשיא דרבי
להודיעך כחו דרבי ואלא מתניתין דקתני
מתני'
במגל יד.
מערה למידק נמי דמי מערה חמין
למשחט כולה:
ג] מן הבשר ועוד שקצץ
אדרבי דמתנית' א' השוחט
מן המחובר: ד] אלא
השוחט דיעבד אין לכתחלה לא מני לא
במחובר דאיעבד כשרה
רפש"א בלע"ז ויש לה שתי פיות האחת
דומיא דמי טבריא כדאמר התם :
כ)
ורמינהי בכל שוחטין בין בצור.
חיתוך כמו מחתכין את
(ור' פוסל) והכא
רבי ולא רבי חייא אי רבי חייא אפילו
חלקה כסכין והאחת יש בה פגימות:
הדלועין: ה] המשתחוה
במחובר לקרקע ודאיעבד
הכל שוחטין ובכל שוחטין. כולה מפרש
הוה מצי למימר בשלמא
לכתחלה אי רבי דיעבד נמי לא לעולם
לאילן לא אסרו אלא
ופוסל וכו': במוכני.
תוספת דוקא. נ"ב עי'
כלומר גלגל שקשר הסכין
בגמרא : מגל קציר. שקוצרין בה
קנה אקנה לא קשיא הא בסימוניא
רבי חייא ואפילו לכתחלה ומתניתין דקתני
פ' כל הצלמים דף מח
במוכני וכדרך גלגולו
התבואה פלציל"א בלע"ז שפגימותיה
דאגמא הא בשאר קנה כמו שמחלק
השוחט רבי היא קשיא דרבי אדרבי לא קשיא
ע"א. ועיין תוס' שם דף
שהיה מגלגלו שחט
נוטות כולן לצד אחד בשיפוע: מגירה.
לקמן אלא צור אצור קשיא:
מה ע"ב:
ועכשיו כיון דבא מכח
כאן במחובר מעיקרו כאן בתלוש ולבסוף
להודיעך כחו דרבי. ולא חייש
י
אדם שחיטתו כשרה:
סכין מלא פגימות ואין משופעות כשל
קשיין אהדדי רישא וסיפא
חיברו ומנא תימרא דשני לן בין מחובר
לאשמועי' כח דהיתירא
מגל קציר אלא מכוונות שיש לפגימה
כלומר דרישא משמע
מעיקרו לתלוש ולבסוף חיברו דתניא השוחט
דרבי חייא דכבר אשמועינן בברייתא
מורשא מכאן ומכאן כסתם פגימות
כ
במחובר לקרקע שחיטתו
כשרה וסיפא א' היה צור
במוכני שחיטתו כשרה במחובר לקרקע
אוגרת. ומגירה בלע"ז סייג"א: שינים.
דבכל שוחטין בין בתלוש בין במחובר:
יוצא מן הכותל וכו' כלומר
כאן
במחובר מעיקרו. לעיל גבי
התחובים בלחי של בהמה: והצפורן.
שחיטתו כשרה נעץ סכין בכותל ושחט בה
ל
דמחובר הוא ופסול:
מחוברת: שהם חונקין. שאין חותכין
רבי חייא לא הוה מצי לשנויי
שחיטתו כשרה היה צור יוצא מן הכותל או
א]
הכי דכיון דמחובר מעיקרו כשר
אלא קורעין מחמת הפגימות. והאי
קנה עולה מאליו ושחט בו שחיטתו פסולה
חונקין אשארא קאי ולאו אצפורן
בדיעבד למה יאסור לכתחלה דאי משום
קשיין
שמא ידרוס א"כ תלוש ולבסוף חיברו
דטעמא דצפורן מפרש בגמרא משום
נמי: או שהיה קנה עומד מאליו. לאו למעוטי נטעו אדם קאתי
מחובר: גמ' דלמא אתי למעבד באידך גיסא. במקום הפגימות.
דההוא נמי חשיב מחובר מעיקרו דאפי' למאן דאמר המשתחוה לבית
ושמעינן מהא דסכין פגומה ויש בה כדי לשחוט מן הפגם ולהלן אסור
אסרו ה] המשתחוה לאילן לא אסרו אלא תוספת דוקא ולא נקט
לשחוט בה לכתחלה דהא הכא גזרינן משום אידך גיסא וכל שכן הכאט)
דבההיא גיסא גופה פגומה: קרומית. צלע של קנה: רבי פוסל. לקמן
הכא עולה מאליו אלא לגלות על צור היוצא מן הכותל דאיירי
נפקא לן מויקח את המאכלת י): ורבי חייא מכשיר. ומתניתין דקתני
בכותל מערה דומיא דקנה העומד מאליו:
שחיטתו כשרה לא מתוקמא כרבי אלא כרבי חייא ולכתחלה מיהת
אבל
לא שחטינן ואשמועינן מתני' דעד כאן כו': בין שהסכין למעלה. כעין כל השחיטות: ובין שהסכין למטה וצואר בהמה למעלה.
ולא חיישינן שמא יכבד הצואר על הסכין ויתיז בבת אחת קודם שיוליך ויביא: לעולם רבי חייא ואפי' לכתחלה. נמי מכשר: קשיא
דרבי אדרבי. דהא
מחובר מעיקרו. פוסל ואפילו
בדיעבד: במוכני. גלגל שקורין טו"ר
קתני בברייתא רבי פוסל דמשמע דיעבד:
נעץ סכין בכותל. והוליך
והשכיב בו הסכין
חודו
למעלה וגלגל ושחט:
והביא
צואר בהמה עליה:
קשיין