ראשית הגז פרק
אחד עשר חולין
קלז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מה"מ.
בקדושה. בכור אינו צריך להקדיש דקדושתו מרחם וגז נמי אין צריך
פירוש דראשית הגז אינו נוהג
אלא ברחלים ולא בעזים
לב א
א) ב)
ג)
להקדיש דאין קדושה חלה עליו אבל מעשר מקדישו בשבט. לישנא
דעזים נמי אקרו צאן דכתיב
לך נא אל
ד)
אחרינא אמרי ליה בקדושה בכור וגז נכסי כהן לקדש בו את האשה
הצאן וקח לי משם שני גדיי עזים:
ה)
אתיא
גיזה גיזה. אע"ג דדברי תורה מדברי קבלה לא ילפינן ס)
לג ב
כדתניא בגמרא דארבעה אבות בכור מוכרין אותו תם
ו)
ז)
ובעל מום חי ושחוט ומקדשין בו את
גילוי מילתא בעלמא הוא דגז
לד ג
האשה אבל מעשר אינו נכסי בעלים
דכבשים הוא ואין זה דבר חדש וקצת
בקדושה ומכירה והנך נפישין פשוט מפשוט
ח)
לה ד
לקדש בו את האשה דהא כתיב ביה
משמע דגזרה שוה היא מדפריך
ט)
עדיף ליה: ראשית הגז אינו נוהג אלא
מ"מ אינו דבר חדש: ❖
י) כ)
לא ימכר ולא יגאלט) ולאו מלתא היא
בסמוך אלא גיזה גיזה למאי אתא
ברחלים: מנא הני מילי אמר רב חסדא
דאפ"ה ממון בעלים הוא ומקדשין בו
ל) מ)
אתיא גיזה גיזה כתיב הכא 1 ראשית גז
ולילף
גיזה גיזה מבכור. וא"ת
דתנן
המקדש בחלקו
תורה אור השלם
צאנך תתן לו וכתיב התם 2 ומגז כבשי
נ)
והיכי מצינן למילף מבכור
בין בקדשים קלים כו' ואמרי' טעמא
1. רֵאשִׁית דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ
יתחמם מה להלן כבשים אף כאן כבשים
דלאחר שחיטה לאו דידיה הוא דמשלחן
דאפילו שור הא צאן כתיב וי"ל דהוה
ס)
וְיִצְהָרֶךָ וְרֵאשִׁית גֵּז
❖
ונילף גיזה גיזה מבכור דתניא לא תעבוד
גבוה קא זכו אבל מחיים דידיה הוא:
אמינא דצאן לאו דוקא כי היכי דלא
צֹאנְךָ תִּתֶּן לּוֹ:
3
דברים יח ד
ומכירה. בכור יכול כהן למוכרו וכן
בבכור שורך ולא תגוז בכור צאנך אין לי
תגוז בכור צאנך לאו דוקא:
2. אִם לֹא בֵרֲכוּנִי חֲלָצָיו
עוקר
מנין ת"ל לקצור תולש מנין
גז אבל מעשר אינו נמכר דתנן
אלא שור בעבודה וצאן בגיזה מנין ליתן
וּמִגֵּז כְּבָשַׂי יִתְחַמָּם:
גליון הש"ס
תלמוד לומר בקוצרך.
איוב לא כ
במסכת בכורות (בבכור)
י)
האמור של זה בזה ואת האמור של זה
גמ' אלא מעתה נוצה כו'.
3. כָּל הַבְּכוֹר אֲשֶׁר יִוָּלֵד
[במעשר] נאמר לא יגאל ואינו נמכר
ואיצטריך תרי קראי משום דעוקר
בזה ת"ל לא תעבוד ולא תגוז אמר קרא
בִּבְקָרְךָ וּבְצֹאנְךָ הַזָּכָר
לא חי ולא שחוט אלא אם כן הוי של
הוא קצת אורחיה טפי מתולש:
שם ולא לקט
תַּקְדִּישׁ לַיְיָ אֱלֹהֶיךָ לֹא
תתן לו ולא לשקו $ אלא מעתה נוצה של
1
קיטוף.
יתומין: והנך נפישין. הנך דבכור
תַעֲבֹד בִּבְכֹר שׁוֹרֶךָ וְלֹא
עד
❖
עזים ליחייב בעינן גיזה וליכא מאן שמעת ליה האי סברא ר' יוסי הא מודי
תָגֹז בְּכוֹר צֹאנֶךָ:
נפישין ולילף מיניה: ונילף גיזה
דברים טו יט
ר' יוסי במידי דאורחיה אלא כדאמר ר' יהושע בן לוי לעמוד לשרת
מבכור. דאפילו בשור אקרי גיזה
א
א] 4
4. כִּי בוֹ בָּחַר יְיָ אֱלֹהֶיךָ
דבר הראוי לשירות הכא נמי דבר הראוי לשירות אלא גיזה גיזה למאי אתא
מִכָּל שְׁבָטֶיךָ לַעֲמֹד
ונימא מה גיזה דהתם אפילו דשור
הגהות הב"ח
לְשָׁרֵת בְּשֵׁם יְיָ הוּא וּבָנָיו
הכא נמי אפילו דשור: לו. למלבוש ולא
לכדתנא דבי ר' ישמעאל דתנא דבי ר' ישמעאל כבשים שצמרן קשה
(א) רש"י
ב
כָּל הַיָּמִים: דברים יח ה
לשקו וגיזת שורו אין ראויה אלא
5. וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר
פטורים מראשית הגז שנאמר ומגז כבשי יתחמם תני חדא גוזז את העזים
❖
אַרְצְכֶם לֹא תְכַלֶּה פְּאַת
לשק: להכי קרי ליה נוצה שאין דרך
ושוטף את הרחלים פטור ותניא אידך הגוזז את העזים פטור ושוטף את
ב]
שָׂדְךָ לִקְצֹר וְלֶקֶט קְצִירְךָ
לגוזזן אלא לתולשן כנוצה של עוף:
לֹא תְלַקֵּט: ויקרא יט ט
הרחלים חייב לא קשיא הא רבנן והא ר' יוסי דתניא 5 לקט קצירך $ ג ולא
ליחייב. דהא ראוי לאדם לבגדים
6. וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר
הגהות מהר"ב
לקט קיטוף ר' יוסי אומר אין לקט אלא הבא מחמת קציר ר' יוסי היינו ת"ק
אַרְצְכֶם לֹא תְכַלֶּה פְּאַת
נאים: בעינן גיזה. והא תלישה הוא:
רנשבורג
שָׂדְךָ בְּקֻצְרֶךָ וְלֶקֶט
כולה ר' יוסי היא והכי קתני שר' יוסי אומר אין לקט אלא הבא מחמת קציר
מאן שמעת ליה הך סברא. דדריש
א] רש"י
קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט לֶעָנִי
א"ל רב אחא בריה דרבא לרב אשי מודה ר' יוסי במידי דאורחיה דתניא
לישנא דקרא דכתיב גז: רבי יוסי.
וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם אֲנִי יְיָ
אֱלֹהֵיכֶם: ויקרא כג כב
ר' יוסי אומר קציר אין לי אלא קציר עוקר מנין ת"ל לקצור תולש מנין
דאמר לקמן לקט קצירך ולא לקט
5
7. וַתְּמַהֵר אֲבִיגַיִל וַתִּקַּח
קיטוף: הא. אמרינן לקמן: מודה ר'
ת"ל 6 בקוצרך אמר ליה רבינא לרב אשי אף אנן נמי תנינא מלבנות בצלים
מָאתַיִם לֶחֶם וּשְׁנַיִם נִבְלֵי
❖
יוסי במידי דאורחיה. וכיון דאורחא
יַיִן וְחָמֵשׁ צֹאן עֲשׂוּיֹת
שבין הירק ר' יוסי אומר פאה מכל אחד ואחד וחכמים אומרים מאחת על
ד
וְחָמֵשׁ סְאִים קָלִי וּמֵאָה
דעזים בתלישה כגיזה דמו: אלא.
הכל: וכמה הוא מרובה: בשלמא לב"ש תרתי נמי איקרו צאן אלא לב"ה
צִמֻּקִים וּמָאתַיִם דְּבֵלִים
גז דאינו אלא ברחלים: כדר' יהושע
וַתָּשֶׂם עַל הַחֲמֹרִים:
מוסף רש"י
מ"ט אמר רב כהנא אמר קרא 7 עשויות שעושות ב' מצות ראשית הגז ומתנות
שמואל א כה יח
בן לוי. לקמן בפרקין דכתיב גז וגו'
לא תעבוד ולא תגוז.
8. כִּי יִגְנֹב אִישׁ שׁוֹר אוֹ
אימא בכורה ומתנות בכורה חדא מי לא מיחייבא ולטעמיך מתנות חדא מי
וסמיך ליה כי בו בחר וגו': לעמוד
שֶׂה וּטְבָחוֹ אוֹ מְכָרוֹ
לא מיחייבא אלא אמר רב אשי עשויות שמעשות את בעליהן ואומרות לו
לשרת דבר הראוי לשירות. לתכלת
חֲמִשָּׁה בָקָר יְשַׁלֵּם תַּחַת
(בכורות כה.) לעמוד
קום עשה מצוה תניא דבי רבי ישמעאל בר' יוסי אומר משום אביו ארבע
הַשּׁוֹר וְאַרְבַּע צֹאן תַּחַת
דבגדי א] כ) שרד והתם צמר בעינן
❖
לשרת.
שמות כא לז
הַשֶּׂה:
ואין צמר אלא של רחלים: שצמרן
שנאמר וארבע צאן תחת השה תניא אמר רבי אלמלא דבריהן דברי
8
קשה. כגון שהיו משונים משאר
תורה ודברי בריבי קבלה אנן דברי בריבי שומעין וכל שכן שדבריהם דברי
(לקמן קלח.) ומגז כבשי
כבשים: יתחמם. לא מיקרי גז אלא
שיטה מקובצת
קבלה ודברי בריבי דברי תורה והאמר מר אין הכרעה שלישית מכרעת
יתחמם.
בר חימום: הגוזז את העזים פטור.
א] לעמוד לשרת דבר
(בכורות יז.) פאה
אמר הראוי לשירות. נ"ב עי'
מכל אחד ואחד.
כדאמרינן אין גז אלא של רחלים דבר
תוס' בכורות דף יז ע"א:
הראוי לשירות: שוטף. במים בנהר ליפותן והצמר נתלש מהם: פטור. דלאו גז הוא: והא. דקתני שוטף פטור רבי יוסי הוא דדייק
ב] ושוטף את הרחלים.
(נדה נ.)
לישנא דקרא: ולא לקט קיטוף. הקוטף בידיו שבלי קמתו אין הנושר לקט דלישנא דקרא דייקא ופליגי רבנן עליה: במידי דאורחיה. כגון
נ"ב עי' תוס' בכורות דף
בצלים ושומים דקיטוף שלהן זהו קצירן: קציר. קציר ארצכם : עוקר. עם השרשים כגון עדשים: תולש. ביד ולא עם השרשים כגון
כד ע"ב:
פולין: רבי יוסי לא גרסינן בהא מתניתא. ומיהו על כרחך הני קראי דריש להו ר' יוסי מדאמר אין לי אלא קציר דאיהו דדייק לישנא
דקרא ומוקי להו במידי דאורחיה: אף אנן נמי תנינא. בהדיא דמודה רבי יוסי במידי דאורחיה: מלבנות. שורות שבין ירק לירק:
פאה מכל אחת ואחת. מן המלבנות שהירק שבין מלבן למלבן הפסק לפאה דידה דירק אינו בכלל פאה חוץ מן השומים והבצלים כדתנן
כל שהוא אוכל ונשמר ומכניסו לקיום ואמרינן במקום שנהגו מכניסו לקיום פרט לירק ומיהו שומין ובצלים
מכניסן לקיום. קתני מיהא לרבי יוסי דבצלים חייבין בפאה ואע"ג דאינו קוצרן במגל אלמא מודי הוא במידי דאורחיה: בשלמא לב"ש.
אשכחן תרתי דאיקרו נמי צאן הילכך אין אתה יכול להוציאן מכלל חיוב: חמש צאן עשויות. לישנא יתירא קדרשי מאי עשויות שעושות
שתי מצות ראשית הגז ומתנות דכל כמה דלא הוו חמש לא הוו נהגי בהו אלא חדא מתנות לחודייהו: אטו בכורה חדא מי לא מחייבא.
על כרחך כי תלא רחמנא בחמש ראשית הגז הוא דתלא: וליטעמיך מתנות נמי חדא מי לא מחייבא. אישתכח דבתרתי ובחדא נמי
איכא שתי מצות בכורה ומתנות וליכא למימר דהאי עשויות הכי מדריש והא ליכא למימר עשויות שלש מצות דהיכי משמע מיעוט
עשויות שתים הוו: אלא אמר רב אשי. הכי דריש: עשויות שמעשות את בעליהן. למצוה חדשה שלא היה מצוה עליו בפחות מכן
והיינו על כרחך ראשית הגז דכתיב בה צאן דמשמע מרובה דאילו בכורה דכתיב בכור שור אפילו חד וכן מתנות אם שור
אם שה : תניא א"ר גרסינן: דברי בריבי. שהיה גדול בדורו דקיימא לן ל) רבי יוסי נמוקו עמו: אנן דברי בריבי שומעין.
קס"ד מפני שהוא מכריע ביניהם לא חמש כבית הלל ולא שתים כב"ש: תורת משה קרויה תורה לפי שנתנה תורה לדורות ושל נביאים
לא קרי אלא קבלה שקבלו מרוח הקדש כל נבואה ונבואה לפי צורך השעה והדור והמעשה מ): והאמר מר אין הכרעה שלישית מכרעת.
כשזה אומר כך וזה אומר כך וזה אומר דעת שלישית אפילו אמצעית היא ביניהם אין זה הכרע כגון חבית של תרומה שנתגלתה
ב"ש אומר תשפך הכלנ) וב"ה אומרים תעשה זילוף א"ר ישמעאל בר' יוסי אני אכריע בשדה תשפך הכל נ) בבית תעשה זילוף אמרו לו אין
הכרעה שלישית מכרעת והיכי הויא הכרעה כגון ההיא דקולי מטלניות דבמה מדליקין ר' אליעזר אומר בין מן המוכן בין שלא מן
המוכן טמא ר' יהושע אומר בין מן המוכן בין שלא מן המוכן טהור ר"ע אומר מן המוכן טמא שלא מן המוכן טהור א"ר יוחנן עלה כל מקום שאתה
מוצא שנים חולקים ואחד מכריע כו' אלמא כה"ג קרי הכרעה היכא דגלו (א) מאי דעתייהו דשייך לפלוגי בין מוכן לשאינו מוכן אפ"ה לא
פלגינן ואתא ר"ע ונתן חילוק בדבר הוי הכרעה שהכריע במוכן כר' אליעזר ונמצאו שנים מטמאים במוכן ור' יהושע יחיד מטהר ובשאינו מוכן
כר' יהושע והוו שנים מטהרים בשאינו מוכן אבל גבי חבית דלא גלו דעתייהו ב"ש וב"ה דנהוי שייך חילוק בין בית לשדה שלא אמרו כך ב"ש אומר
בין בבית בין בשדה תשפך הכל וב"ה אומר בין בבית בין בשדה תעשה זילוף ובא שלישי וחלק בין שדה לבית התם אין זה הכרע לדבריהם אלא
דעת שלישית דהכרע לשון כף מאזנים
הוי בשנים חולקין ובא שלישי
ומכריע המשקל כאחד מהן או בכל הדבר או
בחציו כזה ובחציו כזה:
א"ר