קלז:
ראשית הגז פרק
אחד עשר חולין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
עד
מ) שצבעו פטור. פירש בקונטרס משום דהוי כמו מזיק מתנות
א"ר יוחנן מפי השמועה אמרה. ר' יוסי הלכך
הלכתא כוותיה: מנה
לו א ב
א)
ופרס. החמשה כולן: שיהו מחומשות. לכל אחת מהן שבעה סלעים
או אוכלן דפטור וה"נ גוזל ותימה דא"כ מאי קמ"ל רב חסדא
נ)
ב)
כיון דמתני' היא ובפי' רש"י הראשונים במכתב ידו פירש שקודם
וחצי דהוו לה כולהו מנה ופרס שהמנה מאה זוז עשרים וחמשה
ג)
לז ג
סלעים הרי ל"ז סלעים וחצי: ששים. סלעים: ונותן סלע מהם
שגזז חמש צאן דהיינו כדי חיוב צבע מה שגזז שלא בא לידי חיוב עד
ד)
ה)
לכהן. ולקמיה פריך ליה ממתניתין:
שצבעו והעביר עליו קולמוס ונראה
לח ד
ו)
רבי יוחנן אומר שש. סלעים הוי כל
דקמ"ל רב חסדא שלא נפרש מתני'
אמר ר' יוחנן מפי שמועה אמרה מפי חגי
ז)
כפירוש שמחק בקונטרס אלא פטור
שהן ויתן מהם חמש סלעים כדתנן
ח) ט)
זכריה ומלאכי: ר' דוסא בן הרכינס אומר
לט ה
י)
במתני': ואחד לו. ואפילו הן גוזזות
משום דמזיק מתנות כהונה שקנאן
וכו': וכמה כל שהן אמר רב מנה ופרס
מ ו ז
כ)
בשינוי: והא אנן תנן. שיעור
אלף סלעים סגי ליה נמי בחמשה
ל)
א ובלבד שיהו מחומשות ושמואל אמר
מא ח
סלעים לכהן: כל שהן תנן. ואפילו
תרומה עין יפה אחד מארבעים ולא
ששים ונותן סלע אחת לכהן רבה בר בר
מ)
ב
בעי למימר דשמואל איירי בעין רעה
אין גוזזות כולן אלא סלע אחד:
מב ט
חנה אמר ר' יוחנן שש לכהן חמשה ואחד
❖
בשלמא לרב ורבי יוחנן ניחא. דרב
דאם כן מאי קמ"ל מתניתין היא
נ) ס)
❖
לו עולא אמר ר' אלעזר כל שהן שנינו תנן
במסכת תרומות עין
לא איירי בנתינת כהן כלל ואיכא
וכמה נותן לו משקל חמש סלעים ביהודה
רעה אחד מששים:
למימר דהוא נמי סבירא ליה דנותן
אלו דברים שאין להם שיעור
מוסף רש"י
מהנך ל"ז סלעים לכהן ה' סלעים:
שהן עשר סלעים בגליל בשלמא לרב ורבי
תורה אור השלם
חטה אחת פוטרת את
הפאה כו'. בירושלמי דמסכת
אלא לשמואל. דאמר נותן סלע לכהן
יוחנן ניחא אלא לשמואל ור' אלעזר קשיא
הכרי.
1. עִזִּים מָאתַיִם וּתְיָשִׁים
פאה פריך אמאי לא חשיב נמי
הא אנן חמש תנן ולעולא נמי דאמר
וליטעמיך ולרב מי ניחא והא רב ושמואל
עֶשְׂרִים רְחֵלִים מָאתַיִם
תרומה בהדייהו דחטה אחת פוטרת
כל שהוא קשיא דמהיכא יתן לכהן ה'
וְאֵילִים עֶשְׂרִים:
דאמרי תרוייהו ראשית הגז בששים הא
❖
בראשית לב טו
סלעים: ולרב מי ניחא והאמר ראשית
הכרי כדשמואל ומשני דתרומה יש לה
איתמר עלה דההיא רב ושמואל דאמרי
הגז בס'. וכיון דאמר שבעה ושלשים
שיעור למעלה שאין יכול לעשות כל
תרוייהו בישראל שיש לו גיזין הרבה עסקינן
סלעים וחצי חייבין בראשית הגז אם
גרנו תרומה כדתנן העושה כל גרנו
גליון הש"ס
הפאה.
ומבקש ליתנן לכהן ואמרי' ליה כל חד וחד
מחמש רחלות באו צא מהם חלק ס'
תרומה וכל עיסתו חלה לא עשה ולא
(ע"ז עג:)
גמ' א"ל לשון תורה
מטי לשלשים סלעים חצי סלע ולשבעה
כלום ופריך והרי פאה דאין אדם
לא תבצר ליה מחמשת סלעים גופא רב
לעצמה.
שם ונפקי
סלעים וחצי דבר מועט וא"נ מוקמינן
עושה כל שדהו פאה וקתני ומשני
ושמואל דאמרי תרוייהו ראשית הגז בששים
והבכורים.
זיקוקין.
לה כדלקמן במנה בן מ' סלעים אכתי
פאה בשעת חיובא דהיינו משמתחיל
❖
תרומה בששים פאה בששים תרומה
סלע הוא דהוי ואנן ה' סלעים לכהן
לקצור אדם עושה כל שדהו פאה
בששים והא אנן תנן תרומה ג עין יפה
תנן: הא אתמר עלה. כלומר ולעולם
דהוי פאה למה שכבר קצר אבל
(חגיגה ז.)
אחד מארבעים דאורייתא בששים דרבנן
ראשית הגז בששים בין רב למעט
תרומה בתר חיובא דהיינו אחר מירוח
הגהות הב"ח
בארבעים דאורייתא בששים והאמר
ומתניתין דקתני חמש סלעים לאו
אין יכול לעשות כל גרנו תרומה
(א) גמ' ר'
שמואל חטה אחת פוטרת את הכרי
בגמ' דהראיון פריך אמאי לא חשיב
ארישא קאי אלא מילתא באנפי נפשה
ס)
ד
(ב) שם
היא: בישראל שיש לו גיזין הרבה.
דאורייתא כדשמואל דרבנן בדאורייתא
אפר פרה ועפר סוטה ורוק יבמה
דחלק ששים שבהם יש בו כדי לחלק
ומשני דלא חשיב במתני' אלא דברים
(ג) רש"י
אחת מארבעים דרבנן בדרבנן בששים
ה
לכהנים הרבה ומבקש ליתנם לכהנים
דאי עביד טובא הוי מצוה אבל אין
❖
פאה בששים והתנן אלו דברים שאין
ו
נהירנא
הרבה דאמרי' ליה כל חד וחד כהן לא
מחויב לעשות אלא כל שהוא:
להן שיעור ז הפאה ח והבכורים ט והראיון
תבצר ליה מחמשה סלעים דהואיל ויש
הכי
דאורייתא אין לה שיעור דרבנן
בששים מאי קמ"ל תנינא אין פוחתין לפאה
הגהות מהר"ב
לו ליתן בעינן נתינה ראויה לכל כהן
מששים אע"פ שאמרו הפאה אין לה שיעור התם בארץ הכא בחו"ל כי
כדלקמן והיכא דגוזזות מעט נמי סגי רנשבורג
סליק איסי בר היני אשכחיה לר' יוחנן דקא מתני ליה לבריה רחלים אמר
ליה בששים. יש לשונות אחרים ואין
א] רש"י
(א)
ליה אתנייה רחלות א"ל כדכתיב רחלים מאתים $ אמר ליה לשון תורה
בהם ממש: והא תניא עין יפה אחד
1
מארבעים. והיכי רב ושמואל אעין
לעצמה לשון חכמים לעצמן אמר ליה מאן ריש סדרא בבבל אמר ליה אבא
רעה נקטי שיעורייהו: ומשני
אריכא אמר ליה אבא אריכא קרית ליה דכירנא כד הוה יתיבנא אחר י"ז
דאורייתא בששים. מדאורייתא סגי
שורן אחוריה דרב קמיה דרבי $ ונפקי זיקוקין דנור מפומיה דרב לפומיה דרבי
ליה בששים והיינו דקתני עין רעה
ומפומיה דרבי לפומיה דרב ולית אנא ידע מה הן אמרין ואת אבא אריכא
אחד מששים. רב ושמואל שיעורא
קרית ליה אמר ליה איהו ראשית הגז בכמה אמר ליה (ב) ר' יוחנן בששים
דאורייתא אתו לאשמועינן. וביחזקאל
והאנן בכל שהן תנן אמר ליה אם כן מה בין לי ולך כי אתא רב דימי אמר
רמיזא ט)וששיתם האיפה מחומר
ראשית הגז רב אמר בששים ור' יוחנן משום ר' ינאי אמר בשש אמר ליה
החטים וששיתם האיפה מחומר
אביי לרב דימי אנחת לן חדא ואקשת לן חדא בשלמא דר' יוחנן אדר' יוחנן
השעורים חומר ל' סאין איפה שלש
סאין שתות שלה חצי סאה כשתוציא
לא קשיא הא דידיה הא דרביה אלא דרב אדרב קשיא דהא אמר רב מנה
חצי סאה תרומה משלשים הרי אחד
ופרס דרב אדרב נמי לא קשיא מאי מנה דקאמר בן ארבעים סלעים דהוה ליה
מששים: דרבנן מארבעים. ואתו רבנן
בששים
ותקון דניהיב עין יפה בארבעים
ובינונית בחמשים: פוטרת את הכרי. ראשית דגנך ולא יהיב ביה קרא שיעור: דאורייתא כדשמואל. מדאורייתא בכל שהן מיפטר:
דרבנן בדאורייתא בארבעים. ושעורא דרבנן אתמר בתרומה שהיא מן התורה כגון תרומת י) תירוש ויצהר שתנתן בארבעים: ושיעור
דרבנן בדרבנן. ושיעורא דאמור רבנן בתרומה דידהו כגון פירות האילן וירק בששים ורמיזא דיחזקאל אצרי עין אמרה: והראיון. מפרש
בגמ' דחגיגה דכל כמה דבעי לאתחזויי בעזרה ברגל מיתחזי ומייתי קרבן עולת ראיה וגם הקרבן אין שיעורא לדמים אם מרובה
אם מועט מן התורה אבל חכמים אמרו הראיה מעה כסף והחגיגה שתי כסף : דאורייתא אין לה שיעור. כלל ורבנן יהבו לן בה שיעורא
בששים אבל בתרומה אף על גב דמדאורייתא נמי בכל דהו מפטר נהי דמפטר ממיתה דטבל מיהו לכתחלה רמיזא שיעורא דילה חמשים
וששים דתנא בתוספתא כ) אמר רבי יוסי מנין לתרומה שהיא אחד מחמשים שנאמר במדין תקח אחד אחוז מן החמשים
אחוז שאמרתי לך במקום אחר כזה ומנין אם תרם ועלה בידו אחד מששים שאין צריך לתרום שנאמר וזאת התרומה אשר תרימו ששית
האיפה מחומר החטים וגו' אלמא דמתייהב בה שיעורא הלכך לא תני לה בדברים שאין להם שיעור: אשכחיה רבי יוחנן. לאיסי בר
היני: דמתני לבריה. מתניתין חמש רחלים גוזזות מנה מנה ופרס: אמר ליה. איסי כדכתיב קרא קא מתני רחלים מאתים אמר ליה
לשון תורה לחוד וכו': אמר ליה. ר' יוחנן לאיסי: מאן ריש סידרא בבבל. ראש ישיבה: אבא אריכא. רב קרי אריכא שארוך בדורו היה
כדאמרינן בהמפלת בנדה : אבא אריכא קרית ליה. ולא אמרת רבינו בלשון כבוד (ג): דכירנא. כשהיה בכאן קודם שירד
לבבל היה חשוב ממני שהיה יושב לפני רבי ואני הייתי יושב שבעה עשר שורות מאחריו: זיקוקין. נושאין ונותנין בהלכה: א"ל איהו.
איסי לרבי יוחנן: ראשית הגז בכמה. כמה יהיה לו ויתחייב בראשית הגז אמר ליה בששים סלעים: מה בין לי ולך. אם איני יודע
פירושה של משנתינו יותר ממך מה אני גדול ממך אני יש בידי דכל שהוא לאו דוקא אלא איידי דאמר ר' דוסא שיעורא רבה אמור רבנן
לשון שיעור מועט א] וגוזמא הוא ומיהו ששה סלעים בעינן כי היכי דלימטי סלע לכהן דבציר מהכי ליכא למאן דאמר דתיהוי נתינה: בששים.
חלק ששים יתן לכהן. לישנא אחרינא ששים סלעים חייבים בראשית הגז: אנחת לן חדא. אחת מדבריך יכולה להתקיים: בשלמא דרבי
יוחנן. ל) דאמרת משמיה בששים: אדר' יוחנן. דאמר לעיל כמה כל שהן שש חמש לכהן ואחד לו לא קשיא: הא דידיה הא דרביה. משום
רבי ינאי כדקאמרינן: אלא דרב אדרב קשיא דאמר רב (כולו) מנה ופרס. חייבות בראשית הגז ואי ראשית הגז בששים לא מטו ליה לכהן
במנה בן ארבעים סלעים. יש
סלע ובציר מהכי
ליכא למאן דאמר:
מנה גדול כך כדלקמן דהוו
מנה ופרס ששים ומהן יתן סלע לכהן:
ופרכינן