קלט:
שילוח הקן פרק
שנים עשר חולין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שכסוי
הדם
נוהג כו'. תימה אמאי לא תני שכסוי הדם נוהג
יכול אף. ערכין משהפרישן יפטר: תלמוד לומר
ונתן את הערכך
כ)
א)
א
קדש. אין ערכין קדושין עד שעת נתינה וקרא הכי מדריש וחשב
בזכרים ונקבות ושלוח הקן אינו נוהג אלא בנקבות:
יב ב ג ד ה
בדרך כדרב יהודה כו'. וא"ת אמאי איצטריך ריבויא לקן
ב) ג)
לו הכהן למקדיש את שדה מקנה את מכסת הערכך ושבקיה והאי
ד)
שבים דאי משום דכתיב
על הארץ א"כ לא ליכתוב
ז) את הערכך קאי אערכין
דאילו בפדיון הקדש כתיב לעיל מיניה
ה)
והיה לו בלא שום נתינה: ה"ג לפי
בדרך ולשתוק מעל הארץ ומיהו על
יג ו
שנאמר שלח תשלח. ב' פעמים שומע
הארץ איצטריך למעוטי נשר בשמים
יכול אף זה כן ת"ל
ונתן את הערכך וגו'
ו)
יד ז ח
אבל קשה דא"כ מאי פריך בסמוך
אני לחזור אחר המצוה הזאת עד
ז) ח)
חולין עד שיבאו לידי גזבר אלא אי איתמר
❖
ט)
שתבא לידו: ת"ל כי יקרא במאורע.
מצא קן בשמים הכי נמי דמחייב ומאי
הכי איתמר אמר רב המנונא הכל מודים
י)
הכתוב מדבר לכשיקרא: קן מ"מ.
קושיא הא כתיב על הארץ ונראה
א בערכין דאע"ג דלא אמר עלי מיחייב
כ)
דפריך דקן בשמים נחייב מבדרך ומעל
אפילו באפרוח אחד או בביצה אחת
תורה אור השלם
דכתיב א] 1 ונתן את הערכך חולין הן בידך
ל)
כדתנן במתניתין: צפור טהורה ולא
הארץ נמעט שבים במה ראית:
1. וְחִשַּׁב לוֹ הַכֹּהֵן אֵת
תא שמע תבנית כל צפור
עד שיבאו לידי גזבר: חומר בכסוי וכו':
טמאה. לקמן מפרש לה ר' יצחק עוף
מִכְסַת הָעֶרְכְּךָ עַד שְׁנַת
תנו רבנן כי יקרא קן צפור לפניך מה ת"ל
כנף וגו'. וא"ת והא
משמע בין בטמא בין בטהור אבל צפור
הַיֹּבֵל וְנָתַן אֶת הָעֶרְכְּךָ
2
❖
בַּיּוֹם הַהוּא קֹדֶשׁ לַיְיָ:
לפי שנאמר שלח תשלח את האם ואת
לא אשכחן בטמאים אלא בטהורים:
כתיב איך תאמרו לנפשי
3
ויקרא כז כג
לפניך. משמע ברה"י כגון בפרדס
נודי הרכם צפור י"ל דפשיטא דדוד
הבנים תקח לך יכול יחזור בהרים וגבעות
2. כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר
ובשדה שאינה משתמרת דלא קניא
לעוף טהור היה מדמה עצמו וכן
לְפָנֶיךָ בַּדֶּרֶךְ בְּכָל עֵץ אוֹ
גליון הש"ס
כדי שימצא קן ת"ל כי יקרא במאורע
עַל הָאָרֶץ אֶפְרֹחִים אוֹ
ליה חצרו דלאו מזומן הוא: בדרך.
כצפור נמלטה מפח
גמ' דרך נשר איקרי.
לפניך קן מ"מ צפור טהורה ולא טמאה
בֵיצִים וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל
להביא רה"ר: שאין קנו בידך. אין
יוקשים כצפרים עפות
הָאֶפְרֹחִים אוֹ עַל
לפניך ברשות היחיד בדרך ברשות הרבים
ב
ג
קן מזומן לך ואין קנוי לך: יוני
וא"ת והא כתיב גם צפור
הַבֵּיצִים לֹא תִקַּח הָאֵם
ד באילנות מנין ת"ל בכל עץ ה בבורות שיחין
עַל הַבָּנִים: דברים כב ו
שובך. ח) ויוני מדבריות שקננו בשובך
מצאה בית דאיירי נמי בטמא דאטו
3. שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם
ומערות מנין ת"ל או על הארץ וכי מאחר
❖
טהור מצא טמא לא מצא ומיהו
ובשלהי פרקין פריך הא כיון דחצרו
וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ
שסופנו לרבות כל דבר לפניך בדרך למה
לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ
אפשר דמיירי בטהור כדמוכח סיפא
קונה לו הביצים מזומן הוא:
דברים כב ז
יָמִים:
טפיחים. שנותנין בהןט) קדרות קטנות
דקרא דכתיב ודרור קן לה וצפור
לי לומר לך מה דרך שאין קנו בידך אף כל
4. כֹּה אָמַר יְיָ הַנּוֹתֵן בַּיָּם
הגהות הב"ח
בחומה וקורין בוייל"ש: ובבירות.
דרור היא טהורה כדמוכח באלו
ל)
דָּרֶךְ וּבְמַיִם עַזִּים
שאין קנו בידך מכאן אמרו יוני שובך
ו
(א) גמ'
נְתִיבָה: ישעיהו מג טז
דירות ומגדל עיר: שקננו בפרדס.
טריפות והא דכתיב
ויוני עלייה שקננו בטפיחין ובבירות
5. דֶּרֶךְ הַנֶּשֶׁר בַּשָּׁמַיִם
וצפרים
(א)
שמרדו דהשתא אין קנו בידך: ועוד
אשר שם צפרים יקננו
בטפיחים (ב) רש"י
דֶּרֶךְ נָחָשׁ עֲלֵי צוּר דֶּרֶךְ
ואווזין ותרנגולין שקננו בפרדס חייב
לפניך למה לי. משום רה"י דפרדס
ההיא
חסידה וגו' אפשר דבכלל חסידה הם
א¢ נִיָּה בְלֶב יָם וְדֶרֶךְ גֶּבֶר
❖
בשילוח אבל קננו בתוך הבית וכן יוני
איתתא
בְּעַלְמָה: משלי ל יט
הואיל וסופנו לרבות את הכל: אלא
כל הטמאים וצפרים היינו טהורה:
6. וַיְהִי דָוִד בָּא עַד
הרדסיאות פטור משילוח אמר מר מה דרך
לפניך. מיבעי ליה לחייב את שהיו
טרפות
הָרֹאשׁ אֲשֶׁר יִשְׁתַּחֲוֶה
שאין קנו בידך אף כל שאין קנו בידך הא
כבר שלו ומרדו: בדרך. נמי מיבעי
שָׁם לֵאלֹהִים וְהִנֵּה
לעזי רש"י
לִקְרָאתוֹ חוּשַׁי הָאַרְכִּי
ליה לכדרב יהודה: קן בים.
למה לי מכי יקרא נפקא כי יקרא פרט למזומן ועוד לפניך למה לי אלא
בוייל"ש [בוילי"ש].
קָרוּעַ כֻּתָּנְתּוֹ וַאֲדָמָה עַל
❖
ששטף הים את האילן והיה קן
לפניך לאתויי שהיו לפניך ומרדו בדרך כדרב יהודה אמר רב דאמר רב
רֹאשׁוֹ: שמואל ב טו לב
כדים ששמשו כקני יונים.
7. וַיֹּאמֶר יְיָ לֹא יָדוֹן רוּחִי
בראשו חייב לשלח דים נמי איקרי
יהודה אמר רב מצא קן בים חייב בשילוח שנאמר כה אמר ה' הנותן בים
ז
4
בָאָדָם לְעֹלָם בְּשַׁגַּם הוּא
דרך: קן בשמים. עוף נושא קן
דרך וגו' אלא מעתה מצא קן בשמים דכתיב 5 דרך נשר בשמים הכי נמי
בָשָׂר וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה
מוסף רש"י
באויר: דרך סתמא לא איקרי. אבל
וְעֶשְׂרִים שָׁנָה:
דמיחייב בשילוח הקן $ דרך נשר איקרי דרך סתמא לא איקרי אמרי ליה
יוני שובך.
בראשית ו ג
ים איקרי דרך סתמא הנותן בים
8. וַיֹּאמֶר מִי הִגִּיד לְךָ כִּי
פפונאי לרב מתנה מצא קן בראשו של אדם מהו ח אמר 6 ואדמה על ראשו
דרך: ואדמה על ראשו. אע"פ שהיה
עֵירֹם אָתָּה הֲמִן הָעֵץ
משה מן התורה מנין בשגם הוא בשר המן מן התורה מנין המן העץ
בראשו לא אבדה את שמה ש"מ אדם
7
8
אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי
(ב"מ קב.) חייב
אסתר מן התורה מנין ואנכי הסתר אסתיר מרדכי מן התורה מנין דכתיב
אֲכָל מִמֶּנּוּ אָכָלְתָּ:
גופיה אדמה הוא מדלא אבדה את
9
בשילוח.
בראשית ג יא
שמה דלא קרייה עפר והשתא נמי
מר דרור ומתרגמינן מירא דכיא: ואיזהו שאינו מזומן וכו': ר' חייא ור'
9. וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר
01
על הארץ קרינא ביה: ועוד זה
פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא עַל כָּל
שמעון חד תני הדרסיאות וחד תני הרדסיאות מאן דתני הרדסיאות על שם
(שם) שקננו
הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה כִּי
שאלו ממנו מנין למשה רמז קודם
הורדוס ומאן דתני הדרסיאות על שם מקומן אמר רב כהנא לדידי חזיין
בפרדס.
פָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים:
שבא שסופו לבא: בשגם הוא.
דברים לא יח
וקיימן שיתסר דרי בפתי מילא והוה קרא קירי קירי הוה חד מינייהו דלא
01. וְאַתָּה קַח לְךָ
בשגם בגימטריא כמו משה וכתיב
הוה קרי קירי קירי אמרה לה חברתה סומא אמרי קירי קירי אמרה סומא
בְּשָׂמִים רֹאשׁ מָר דְּרוֹר
שם והיו ימיו מאה ועשרים שנה
חֲמֵשׁ מֵאוֹת וְקִנְּמָן בֶּשֶׂם
אמרי קירי בירי אתיוה ושחטוה א"ר אשי אמר לי [ר'] חנינא מילין מילין
❖
וכך היו ימי חיי משה כלומר עתיד
(לעיל קלח:)
מַחֲצִיתוֹ
חֲמִשִּׁים
ס"ד אלא אימא במילין: עוף טמא פטור מלשלח: מנה"מ א"ר יצחק דאמר
לבא בשגם משה מן הנולדים וכן
וּמָאתָיִם וּקְנֵה בֹשֶׂם
חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם:
ימיו: מנין. למעשה המן: המן
קרא כי יקרא קן צפור לפניך עוף משמע לן בין טהור בין טמא צפור
שמות ל כג
שיטה מקובצת
העץ. יתלה על העץ: למעשה אסתר.
11. תַּבְנִית כָּל בְּהֵמָה
טהור אשכחן דאיקרי צפור טמא לא אשכחן דאיקרי צפור תא שמע
א] דאע"ג דלא אמר עלי
הסתר אסתיר בימי אסתר יהיה
אֲשֶׁר בָּאָרֶץ תַּבְנִית כָּל
תבנית כל צפור כנף מאי לאו צפור בין טהור בין טמא כנף חגבים לא
11
מיחייב דכתיב את הערכך:
צִפּוֹר כָּנָף אֲשֶׁר תָּעוּף
הסתר פנים ומצאוהו צרות רבות
צפור טהור כנף טמא וחגבים ת"ש 21החיה וכל בהמה רמש וצפור כנף מאי
בַּשָּׁמָיִם: דברים ד יז
ורעות: מנין. לגדולת מרדכי: מר
21. הַחַיָּה וְכָל בְּהֵמָה
לאו צפור בין טהור בין טמא וכנף חגבים לא צפור טהור כנף טמא וחגבים
דרור. וקרי ליה ראש לבשמים
רֶמֶשׂ וְצִפּוֹר כָּנָף:
תהלים קמח י
תא שמע 31 כל צפור כל כנף מאי לאו כדמקשינן לא כדמשנינן תא שמע
לצדיקים ואנשי כנסת הגדולה: חד
31. הֵמָּה וְכָל הַחַיָּה
ואתה בן אדם אמור לצפור כל כנף מאי לאו כדאקשינן לא כדשנינן ת"ש
תני הדרסיאות וחד תני הרדסיאות:
41
לְמִינָהּ
וְכָל הַבְּהֵמָה
ובענפוהי
לְמִינָהּ
וְכָל הָרֶמֶשׂ
הורדוס. התחיל להתעסק בגדולן:
הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ
לדידי חזיין לי. הנך שנשארו מבני
לְמִינֵהוּ וְכָל הָעוֹף
בניהם של יוני הורדוס: וקיימא שית סרי דרי. ט"ז שורות: בפתי מילא. כל שורה ארכה ברחב מיל ואמרן קירי קירי אדוני אדוני. קירי
לְמִינֵהוּ
כֹּל צִפּוֹר כָּל
בראשית ז יד
כָּנָף:
הוא לשון אדון בירי הוא עבד כדאמר בעירובין גבי בני גליל שאין מדקדקים בלשונם (ב) ההוא דאתאי לקמיה (דרבי ינאי)
41. וְאַתָּה בֶן אָדָם כֹּה
[דדיינא] דבעא למימר מרי קירי טבלא הוית לי וגנבוה ממני ואמרה מרי בירי טפלא הוית לי וגנבוך מין: סומא. שוטה בלא ראות: אימא קירי.
אָמַר אֲדֹנָי אֱלֹהִים אֱמֹר
כמו שאנו אומרים: אמרה לה. איהי לחברתה: סומא ואימא קירי בירי. לאותו שאת קורא אדון עבד הוא על שהיה הוא עבד: אתיוה. עבדים
לְצִפּוֹר כָּל כָּנָף וּלְכֹל חַיַּת
הַשָּׂדֶה הִקָּבְצוּ וָבֹאוּ
שנשארו מעבדי הורדוס ושחטוה: אמר לי ר' חנינא מילין. דברי רוח הן שלא דברו מעולם: מילין ס"ד. והאמר רב כהנא לדידי חזי לי
הֵאָסְפוּ מִסָּבִיב עַל זִבְחִי
והרי רב כהנא מעיד על הדבר ואי לאו דקושטא הוא לא הוה אמר: אלא במילין. על ידי כשפים מלומדות לדבר אותן עופות י): עוף משמע
אֲשֶׁר אֲנִי זֹבֵחַ לָכֶם זֶבַח
בין טמא וכו'. אי הוה כתיב עוף הוה משמע בין טמא בין טהור כדכתיב כל עוף טהור תאכלו וכתיב כל שרץ העוף טמא הוא לכם
גָּדוֹל עַל הָרֵי יִשְׂרָאֵל
וַאֲכַלְתֶּם בָּשָׂר וּשְׁתִיתֶם
וכתיב תשקצו מן העוף: ת"ש. דהזהיר הכתוב שלא לעשות עבודה זרה דמות צפור וע"כ אטמאים נמי מזהיר ומהיכא משתמע מיניה
יחזקאל לט יז
דָּם:
לאו מצפור משתמעי בין טמאין בין טהורין וכנף לאתויי חגבים: לא צפור טהורה. משתמעי מיניה וכנף לאתויי טמאים וחגבים: תא שמע.
החיה וכל בהמה
יהללו את שם ה'
וע"כ צפרים טמאים
נמי
משבחי קמיה ומהיכא אדכרינהו
דוד לאו מצפור וכנף לאתויי חגבים:
ובענפוהי