שילוח הקן פרק
שנים עשר חולין
קמ.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
טרפות
מחיות נפקא. תימה הא דרשינן מיניה שחיין ראשי
ובענפוהי ידורן צפרי שמיא. והכא לא כתיב כנף וע"כ עופות טמאין
טו
א) ב)
א
ג)
נמי מתקבצין באילנות ומשתמעי כולהו מצפור: מדקאמר צפור טהורה
אברים וליכא למימר דה"ק דטרפה ידעינן מכל שכן
ד)
מכלל דאיכא טמאה. דאי אין טמאים בכלל צפור לכתוב קרא כל
דמחוסר אבר דאמעיט מחיות דאכתי אימא דקרא למעוטי טרפה
טז ב
צפור תאכלו: ומשני האי טהור לאו למעוטי טמאה אתא אלא למעוטי
אתא ולא למחוסר אבר וע"ק דקאמר הניחא למ"ד טרפה חיה דמשמע
ה)
❖
ו)
אסורה ומן הטהוריםי) היא וטרפה:
לדידיה לא ממעטינן טרפה מחיות
ובענפוהי ידורן צפרי שמיא צפרי שמיא
1
והא בהדיא כתיב. נבלה
ובפ"ק דע"ז אמרינן מנין
איקרו צפרי סתמא לא איקרו ת"ש 2 כל
וטרפה לא יאכל לטמאה בה ובעוף
למחוסר אבר שאסור לבני נח שנאמר
הגהות מהר"ב
צפור טהורה מכלל דאיכא טמאה לא מכלל
מכל החי אמרה תורה הבא בהמה רנשבורג
טהור מיתוקם קרא בת"כ כ) שיהא
ז)
דאיכא אסורה מאי היא אי טרפה בהדיא
מטמא בבית הבליעה: אי שחוטה
שחיין ראשי אברים שלה ופריך והא
ח)
א] בגמ'
כתיב ואי בשחוטה דמצורע מסיפא דקרא
ט)
דמצורע. ושחט את הצפור האחת
מבעי ליה למעוטי טרפה טרפה
ל)
י)
מלהחיות זרע נפקא הניחא למ"ד
וקי"ל בע"ז ובקדושין
נפקא וזה אשר לא תאכלו מהם לרבות
3
ב] שם
דאסורין בהנאה: וזה אשר לא תאכלו
טרפה אינה יולדת אלא למאן דאמר
שחוטת מצורע לעולם בשחוטה דמצורע
כ)
מהם. יתירא הוא מהם מן הטהורין
טרפה יולדת כו' אלמא ממעט טרפה
א] ולעבור עליו בעשה ובלא תעשה ולוקמה
ל)
דהא אטהורין דלעיל מיניה קאי:
מקרא דמכל החי אפילו למ"ד טרפה
מ)
בטרפה ולעבור עליו בעשה ולא תעשה
לרבות שחוטה דמצורע. אבל
חיה דלמ"ד דיולדת כ"ש דחיה דאפילו
דבר הלמד מענינו ובענינא דשחוטה כתיב
למ"ד דחיה מצי סבר דאינה יולדת
המשולחת מותרת דלא אמרה תורה
ג] תוס'
ת"ש 4 שתי צפרים חיות מאי חיות לאו
כדמשמע באלו טרפות
שלחנה כדי שיכשלו בה אחריני שיהו
שחיות בפיך מכלל דאיכא לאו שחיות
ומשמע נמי התם דליכא לאוקומי קרא
צדין ואוכלין אותה בני אדם אלא ודאי
(א)
❖
נ)
מותר: עשה. טהורה תאכלו ולא
בפיך לא מאי חיות שחיין ראשי אברים
אתרוייהו וי"ל דהתם דלקיום העולם
❖
ס)
האסורה כגון שחוטה דמצורע ולאו
אין סברא למעט מחוסר אבר אלא
שלהן ת"ש מסיפא טהורות (ב) מכלל דאיכא
הבא מכלל עשה עשה: ואימא לרבות
טרפה דאע"ג דחיה אינה חיה זמן
טמאות לא מכלל דאיכא טרפות טרפות
לעזי רש"י
טרפה. כלומר אמאי ניחא לך
מרובה אבל הכא איכא לאוקומי
תורה אור השלם
❖
מחיות נפקא הניחא למאן דאמר טרפה
קוקו"א [קוק"ו]. קוקייה.
לאוקומי עשה בשחוטה דמצורע טפי
אתרוייהו ולמ"ד טרפה חיה לא
1. עָפְיֵהּ שַׁפִּיר וְאִנְבֵּהּ
חיה אלא למ"ד טרפה אינה חיה מאי איכא
מטרפה: דבר הלמד מענינו. זה אחד
מסתבר למעט מיניה טרפה כיון
שַׂגִּיא וּמָזוֹן לְכֹלָּא בֵהּ
למימר ועוד בין למ"ד טרפה חיה בין למ"ד
תְּחֹתוֹהִי תַּטְלֵל חֵיוַת
מי"ג מדות מקרא שכתוב סתם ואין
דאיכא לאוקומי אמחוסר אבר או
מוסף רש"י
בָּרָא וּבְעַנְפוֹהִי יְדוּרָן
אינה חיה מדתנא דבי ר' ישמעאל נפקא
אנו יודעין במה מדבר הוי לומדו
שמא יש לחלק בין חי לחיות:
לרבות שחוטת מצורע.
צִפֲּרֵי שְׁמַיָּא וּמִנֵּהּ יִתְּזִין
למעוטי צפרי עיר הנדחת.
דתנא דבי רבי ישמעאל נאמר מכשיר
מענינו: והא בענינא דשחוטה כתיב.
(קדושין
כָּל בִּשְׂרָא: דניאל ד ט
2. כָּל צִפּוֹר טְהֹרָה
נז.) דבר הלמד מענינו.
טהורה תאכלו והא ודאי לא אכיל לה
תימה הא נמי נפקא
ומכפר בפנים ונאמר מכשיר ומכפר בחוץ
דברים יד יא
תֹּאכֵלוּ:
אלא שחוטה ועלה כתיב וזה אשר לא
מדתנא דבי רבי ישמעאל דכיון
3. וְזֶה אֲשֶׁר לֹא תֹאכְלוּ
מה מכשיר ומכפר האמור בפנים עשה בו
תאכלו מן השחוטה: שתי צפרים חיות
שאסורים בהנאה לא קרינן ביה
מֵהֶם הַנֶּשֶׁר וְהַפֶּרֶס
מכשיר כמכפר אף מכשיר ומכפר האמור
וְהָעָזְנִיָּה: דברים יד יב
מאי חיות לאו חיות לפיך. ראויות
ממשקה ישראל ואפשר דלא ממעטינן
4. וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְלָקַח
(לעיל קטו:)
בחוץ עשה בו מכשיר כמכפר אלא אמר רב
לפיך טהורות ומדכתיב צפרים חיות
ממשקה ישראל אלא דומיא דערלה
לַמִּטַּהֵר שְׁתֵּי צִפּ¢רִים
נחמן בר יצחק למעוטי צפורי עיר הנדחת
מכלל דאיכא דשמייהו צפרים ולא חיות
וכלאי הכרם שלא היה להם שעת
חַיּוֹת טְהֹרוֹת וְעֵץ אֶרֶז
למאי אי לשילוח לא אמרה תורה שלח
וּשְׁנִי תוֹלַעַת וְאֵזֹב:
נינהו דהוו טמאות: שחיין ראשי אברים
הכושר כדאמר פ"ק דמנחות
(סנהדרין
ויקרא יד ד
לתקלה אלא לשחיטה רבא אמר למעוטי
שלהן. למעוטי מחוסרות אבר: לאו
והילכך אפילו לכפרה מותרות דאי
5. וְלֹא תָבִיא תוֹעֵבָה אֶל
פו.) למ"ד טרפה חיה.
ב]
מכלל דאיכא טמאות. בלשון קושיא:
שלא לזווג לה אחרת קודם שלוחיה למאי אי
משום הנאה מצות לאו ליהנות ניתנו
בֵּיתֶךָ וְהָיִיתָ חֵרֶם כָּמֹהוּ
שַׁקֵּץ תְּשַׁקְּצֶנּוּ וְתַעֵב
ג] וצ"ע בבהמת עיר הנדחת אם
ומשני לא מכלל דאיכא אסורות טרפות
לשחיטה הא בעיא שילוח אלא לשילוח רב
(לעיל
תְּתַעֲבֶנּוּ כִּי חֵרֶם הוּא:
עבר והקדישה והקריבה אם הוא
ומעטינהו דלא ליתכשרו לטהרת
מב.) טרפה אינה
דברים ז כו
פפא אמר לצפורים שהחליפו (בצפורי)
(ג)
א]
6. וְהַנָּבִיא הַהוּא אוֹ
חיה.
קרבן כשר כיון נ) דלשרפה קיימא:
מצורע אע"ג דלאו קרבן נינהו אלא
עבודה זרה דכתיב והיית חרם כמוהו
(שם) מכשיר ומכפר
שלא יזווג לה אחר. צ"ע היאך
5
חֹלֵם הַחֲלוֹם הַהוּא יוּמָת
מחוץ למחנה שוחטה אל כלי חרס:
בפנים.
כִּי דִבֶּר סָרָה עַל יְיָ
כל מה שאתה מהייה הימנו כמוהו למאי
מחיות נפקא. ולא טרפה דאינה
משמע זה מטהורות וא"ת
(קדושין נז.
אֱלֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם
אי לשילוח לא אמרה תורה שלח לתקלה
כריתות כה.)
מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וְהַפֹּדְךָ
חיה: הניחא. הא דמצרכת קרא
וחיות ל"ל וי"ל דרבה ס)ורב נחמן בר
(קדושין שם)
מִבֵּית עֲבָדִים לְהַדִּיחֲךָ מִן
אלא לשחיטה רבינא אמר הכא במאי
אחרינא למאן דאמר טרפה חיה: ועוד.
יצחק לא פליגי אהדדי ותרי מיעוטי
(כריתות
הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוְּךָ יְיָ
עסקינן בעוף שהרג את הנפש היכי דמי
שם) מכשיר ומכפר
טרפה מדתנא דבי רבי ישמעאל
חד לדמר וחד לדמר:
אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בָּהּ וּבִעַרְתָּ
לצפרים שהחליפן בעבודה
בחוץ.
הָרָע מִקִּרְבֶּךָ:
מבנין אב נפקא: מכשיר בפנים.
אי דגמר דינא בר קטלא הוא אלא קודם
(כריתות שם)
דברים יג ו
זרה. כאן נמי צ"ל
אשם מצורע וחטאות מחוסרי כפרה
7. שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם
גמר דינא ולמאי אי לשילוח בעי לאתויי
דזבין ויולדות שאינן באין אלא
דלכפרה כשרות דאל"כ תיפוק ליה
וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ
לבי דינא וקיומי ובערת הרע מקרבך אלא
6
לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ
להכשירן בקדשים: מכפר בפנים.
מדתני דבי רבי ישמעאל ומשום הכי
❖
(קדושין שם)
דברים כב ז
לשחיטה: עוף טמא רובץ על ביצי עוף
יָמִים:
כל חטאות ואשמות: מכשיר בחוץ.
נקט שהחליפם בעבודה זרה אבל
טהור: בשלמא עוף טמא רובץ על ביצי
(שם)
צפרי מצורע שהן לטהר: מכפר
צפרים הנעבדים פשיטא דאסורין
(כריתות
טהור בעינן צפור וליכא אלא עוף טהור
הגהות הב"ח
בחוץ. שעיר המשתלח: עשה בו
דאין ראויין לכפרה:
בפנים עשה בו
שם)
הכי מכשיר כמכפר.
רובץ על ביצי עוף טמא הא צפור הוא
מכשיר כמכפר. בכל מיני כשרות
(א) גמ' דלאו
(ב) שם
וטהרה שהרי גם המכשירין קרבים
כדאמר רב כהנא תקח לך ולא לכלביך
7
(שם ושם) אף כו'
לאו
האמורין שלהן: אף בחוץ עשה
הכא נמי תקח לך ולא לכלביך והיכא איתמר דרב כהנא אהא דתניא
(ג) שם
בחוץ עשה בו מכשיר.
מכשיר. צפרים כמכפר שעיר
לצפרים שהחליפן
א אם טרפה חייב בשילוח ב אפרוחים טרפות פטור משילוח מנא הני מילי
בעבודה
כמכפר.
המשתלח דאסור במום דבעי ראוי
אמר רב כהנא דאמר קרא תקח לך ולא לכלביך ולהקיש אם טרפה
לשם שבאיזה שיפול הגורל לשם יהיה
(כריתות שם)
לאפרוחים מה אפרוחים טרפות פטור משילוח אף אם טרפה נמי פטור מלשלח
ובערת הרע מקרבך.
ראוי למזבח: אמר רב נחמן. טהורות
אם
למעוטי צפורים של עיר הנדחת:
ולמאי. להי מינייהו איצטריך קרא להך
דהא משלח פשיטא דשל עיר הנדחת לאו בר שילוח הוא דלא אמרה תורה שלח לתקלה דממון
❖
(לעיל קלט.)
עיר הנדחת אסור ואם ישלחנה יהיו בני אדם צדין אותה לאחר זמן: אלא בשחוטה. אפילו ההיא דשחוטה היא ולא אכלי לה ויכול לשורפה
אחר שחיטה לא תיתי מעיר הנדחת: רבא אמר. להכי אתי טהורות שלא יזווג לה אחרת שאם בא לידו מצורע אחר לאחר שיטהר
את זה לא יאמר הכהן הבא אחרת וזווגה לחיה של מצורע ראשון דהכי משמע טהורות מכלל דאיכא אסורות ומאי ניהו הנשארת
שיטה מקובצת
דמצורע: ולמאי. בעית לה דמצורע: אי לשחיטה הא בעיא שילוח. משום מצורע קמא ופשיטא דאסור: אלא לשילוח. ותיפוק ליה לשילוח
א] רב פפא אמר לצפרים
דתרוייהו: רב פפא אמר. טהורות למעוטי צפרים שהחליפן ולקחן מן העובד כוכבים בדמי עבודה זרה שמכר לו: ולמאי. קבעי לה
שהחליפן בעבודת כוכבים
דמבעי קרא למיסרה: אי לשילוח. פשיטא דאסור: בר קטלא הוא. ופשיטא דאינו ראוי לשלוח ולא לשחיטה דהא דינו בסקילה: אלא
דכתיב והיה כצ"ל:
לשחיטה. דאי משום ובערת הרע הרי מבוער מן העולם הוא: מ) רבי אליעזר מחייב לשלח. אע"פ שאין הביצים שלו הואיל ומנהגו
בכך ששוכן על ביצים אחרים ועוף טהור הוא ולא זהו שקורין קוקו"א: קורא זכר. אבל נקבה אפילו רבנן מודו כדמפרש
אם
טרפה. אמן של אפרוחים
בגמרא טעמא דרבי אליעזר:
טרפה
חייב לשלח
אבל
אפרוחים
טרפות אינו חייב לשלח את האם:
א"כ