שילוח הקן פרק
שנים
עשר חולין
קמא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לא
ליתני רובדי אילן. אע"ג דדמיא לרביצה וכ"ש מעופפת: ה"ג א"כ
צריכא דעבר ושקליה דלאו עבריה ב] כו'. מכאן קשה לפי' ריב"א
כה א ב ג
א)
ב)
ליכתוב והאם רובצת עליהן: לאקושי אפרוחין לביצים. למפטר
בפ' אלו עוברין דאמר אחרישה לא ליחייב הואיל
ג) ד)
מפריחים: וביצים לאפרוחים. למפטר מוזרות. ועל כרחך קן מ"מ
וחזי לכסויי בהו דם צפור והקשה והא יום טוב עשה ולא תעשה
כו ד
לרבות ביצה אחת ואפרוחים וביצים
אורחיה דקרא הוא למינקט
הוא ותירץ דנהי דלא דחי
מיהו אם עבר על אותו לאו אינו
ה)
רבים ברוב קנים: מתני' נטל
ו) ז)
לוקה דהא דלא דחי היינו משום
כז ה
את הביצים ואח"כ חזרה האם עליהם
עשה אבל הלאו כמאן דליתיה
ליתני רובדי אילן וכ"ש מעופפת מעופפת
ח)
פטור מלשלח. דכיון דנטל את הביצים
דעשה דחי ליה והכא משמע דכל
ט) י)
איצטריך ליה דאפי' כנפיה נוגעות בקן
הוה ליה קן מזומן: גמ' ואימא.
זמן דלא עבר ושקלה איכא עשה
פטור מלשלח והאנן תנן בזמן שכנפיה
כח ו
כ) ל)
תשלח לאתויי עוד פעם שניה ותו
ולא תעשה וצריך לומר לפירושו
❖
❖
נוגעות בקן חייב לשלח אמר רב יהודה כי
לא: א"ל שלח לעולם משמע. ורבוי
שמא דוקא לענין דלא לקי על אותו
קתני מתניתין בנוגע מן הצד: אין שם
דתשלח להכי הוא דאתא: אין לי.
לאו אבל לא מדחי ליה לגמרי:
אפרוח וכו': א"ל ההוא מרבנן לרבא אימא
תורה אור השלם
מוסף רש"י
דצריך שלוח אלא לדבר הרשות: לדבר
אי
איפכא אין שם אפרוח אלא אחד או ביצה אחת פטור מלשלח דבעינן
1. כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר
פטור מלשלח.
מצוה. כגון קן יולדת וטהרת מצורע
(א)
לְפָנֶיךָ בַּדֶּרֶךְ בְּכָל עֵץ אוֹ
מנין ת"ל תשלח: הא לאו הכי ה"א
אפרוחים או ביצים וליכא היו שם אפרוחים מפריחים או ביצים מוזרות
(לעיל קלט.) קיימו
עַל הָאָרֶץ אֶפְרֹחִים אוֹ
לדבר מצוה. לא בעי שלוח והא שלוח
חייב לשלח שנאמר קן קן מכל מקום אם כן נכתוב קרא והאם רובצת
ולא קיימו.
בֵיצִים וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל
עשה ול"ת הוא תשלח ולא תקח ואין
הָאֶפְרֹחִים אוֹ עַל
עליהם מאי והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים לאקושי אפרוחים
1
הַבֵּיצִים לֹא תִקַּח הָאֵם
עשה של ולקח למטהר ט) דוחה את
לביצים וביצים לאפרוחים: מתני' א שלחה וחזרה אפי' ארבעה וחמשה
עַל הַבָּנִים: דברים כב ו
שניהם: לא צריכא דעבר ושקליה.
2. שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם
פעמים חייב שנאמר שלח תשלח את האם אמר הריני נוטל את האם
ב
2
ואשמועינן דחוזר ומשלח ואי לא רבי
וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ
ומשלח את הבנים חייב שנאמר שלח תשלח את האם ג נטל את הבנים
לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ
דבר מצוה ה"א דהיכא דעבר ונטלה
והחזירן לה ואח"כ חזרה האם עליהן פטור מלשלח: גמ' א"ל ההוא מרבנן
דברים כב ז
יָמִים:
דכבר עבר על לאו דלא תקח תו לא
3. וְכִבֶּס הַמִּטַּהֵר אֶת
לרבא ואימא שלח חדא זימנא תשלח תרי זימנין א"ל שלח אפילו מאה
בְּגָדָיו וְגִלַּח אֶת כָּל שְׂעָרוֹ
קאי באפיה עשה דטהרת מצורע
בטלו ולא
(מכות טו.)
וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָהֵר וְאַחַר
אלא עשה דשלוח דאכתי בעמוד ושלח
פעמים תשלח אין לי אלא לדבר הרשות לדבר מצוה מנין ת"ל תשלח מכל
בטלו.
יָבוֹא אֶל הַמַּחֲנֶה וְיָשַׁב
קאי ואימא לידחייה. ולקמן פריך מאי
מִחוּץ לְאָה¢ לוֹ שִׁבְעַת
מקום א"ל ר' אבא בריה דרב יוסף בר רבא לרב כהנא אלא טעמא דכתב
ויקרא יד ח
יָמִים:
אולמיה דעשה דמצורע מעשה דשילוח
רחמנא תשלח הא לאו הכי הוה אמינא לדבר מצוה לא עשה ולא תעשה
4. לֹא תַעֲשֹׁק אֶת רֵעֲךָ
דנימא דנידחייה דאיצטריך לרבויי:
וְלֹא תִגְזֹל לֹא תָלִין
הוא ואין עשה דוחה לא תעשה ועשה לא צריכא דעבר ושקלה לאם דלאו
דלאו עבריה. הלאו כבר עבר עליה:
פְּעֻלַּת שָׂכִיר אִתְּךָ עַד
עבריה עשה הוא דאיכא ליתי עשה ולידחי עשה קמ"ל הניחא למאן דתני
ויקרא יט יג
בֹּקֶר:
הניחא למאן דתני. במסכת מכות
5. וְהָיָה כִּי יֶחֱטָא וְאָשֵׁם
(שם) שמו של הקב"ה.
קיימו ולא קיימו אלא למאן דתני בטלו ולא בטלו כמה דלא שחטה לא
: קיימו ולא קיימו. כל מצות
וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה אֲשֶׁר
עבריה ללאו ותו לר' יהודה דאמר שלח מעיקרא משמע אפי' עשה נמי
ל"ת שיש בה קום עשה כגון זה שניתק
גָּזָל אוֹ אֶת הָעֹשֶׁק אֲשֶׁר
עָשָׁק אוֹ אֶת הַפִּקָּדוֹן
ליכא אלא אמר מר בר רב אשי כגון שנטלה על מנת לשלח דלאו ליכא
הלאו לעשה דמשמע לא תקח ואם
ימחה
(סוכה נג:)
אֲשֶׁר הָפְקַד אִתּוֹ אוֹ אֶת
י) לקחה קיים עשה שבה כשהתרו בו
עשה הוא דאיכא וליתי עשה ולידחי עשה (ב) מאי אולמיה דהאי עשה מהאי
על המים.
הָאֲבֵדָה אֲשֶׁר מָצָא:
❖
ויקרא ה כג
לא תקח ולקחה ושלחה בתוך כדי דבור
עשה סלקא דעתך הואיל ואמר מר גדול שלום שבין איש לאשתו שהרי
של התראה פטור ואע"פ שעבר על לא
(מכות יא.)
אמרה תורה שמו של הקב"ה שנכתב בקדושה ימחה על המים והאי מצורע
תקח דלכך נתקו לעשה לומר אם
הגהות הב"ח
כיון ד דכמה דלא מטהר אסור בתשמיש המטה דכתיב 3 וישב מחוץ לאהלו
עברת על אזהרה זו עשה זה והפטר
(א) גמ'
(סוכה שם) לוקה
שבעת ימים אהלו זו אשתו מכאן שאסור בתשמיש המטה א] מהו דתימא
לא קיים עשה שבה תוך כדי דבור
אלא אפרוח
ואינו משלח.
❖
כיון דאסור בתשמיש המטה ליתי עשה דידיה ולידחי עשה
דשלוח הקן
דקי"לכ) תכ"ד כדבור דמי כי עבר על
(ב) שם ומאי
קמ"ל: מתני' הנוטל אם על הבנים ר' יהודה אומר לוקה ואינו משלח
התראה חייב אפילו שלחה אחר זמן
הכא נמי איכא למימר עבריה ללאו
וחכמים אומרים משלח ואינו לוקה זה הכלל כל מצות לא
תעשה שיש
הגהות מהר"ב
ה
ו
בה קום עשה אין לוקין עליה: גמ' בעי רבי אבא בר ממל טעמא דרבי
משלקחה ולא שלחה והשתא עשה
רנשבורג
הוא דאיכא ס"ד אמינא ליתי עשה
יהודה משום דסבר לאו שניתק לעשה לוקין עליו או דלמא בעלמא סבר
א] גמ'
(מכות
ולידחי עשה להכי איצטריך קרא:
טז. וכעי"ז שם יז.) משלח
לאו שניתק לעשה אין לוקין עליו והכא היינו טעמא משום דקסבר שלח
ואינו לוקה.
אלא למאן דתני בטלו ולא בטלו.
מעיקרא משמע תא שמע גנב וגזלן ישנן בכלל מלקות דברי רבי יהודה
בטל עשה שבה לגמרי שאין יכול
והא הכא דלאו שניתק לעשה הוא דרחמנא אמר 4 לא תגזול 5 והשיב את
לקיימו עוד כגון ששחטה חייב לא
הגזלה שמע מינה טעמא דר' יהודה משום דקסבר לאו שניתק לעשה
(שם ושם)
בטל עשה שבה כל זמן שלא שחטה
ב] תוס'
לוקין עליו אמר ליה ר' זירא לאו אמינא לכו כל מתניתא דלא תניא בי
אע"פ שלא שלח מיד כשהתרו בו פטור
וה"נ כל זמן שלא שחטה לא עבריה
רבי
ללאו דבעמוד ושלח והפטר קאי ואכתי לאו ועשה הוא ולא בעי קרא כלל לדבר מצוה ואנא ידענא דאין עשה דוחה את לא תעשה ועשה:
ותו לרבי יהודה דאמר. במתני' לוקה ואינו משלח ואמר לקמן דהיינו טעמא דרבי יהודה דקסבר שלח מעיקרא משמע כלומר לא תקח
האם אבל כשתמצאנה שלחנה ואם לקחה לא קאמר קרא דלשלחה הא תו ליכא לאוקמא כשעבר ונטלה דהא אפילו לדבר הרשות עשה
ליכא ולא בעי שילוח דכיון דנטלה עבריה ללאו ועשה דלאו בעמוד ושלח קאי: על מנת לשלחה. ואפילו לרבי יהודה בעמוד ושלח
קאי דהא לא עבריה ללאו ואי נמי לא משלחה תו ליכא לאו דהא כבר לקחה בהיתר ותו לא קרינא ביה לא תקח ועשה איכא וס"ד
ליתי עשה דמצורע ולידחיה להכי איצטריך קרא: ומאי אולמיה. דעשה דמצורע מעשה דשלוח דתיסק אדעתיה דנדחייה: ימחה על
המים. פרשת סוטה יש בה הזכרות הרבה כתובות: אסור בתשמיש המטה. כמאן דאמר במועד קטן ימי ספירו וקל וחומר
לימי חלוטו: אהלו זו אשתו. שובו לכם לאהליכם לנשותיכם שאסרתים לכם ואמרתי אל תגשו אל אשה : מתני' טעמא
דרבי יהודה דלוקה מפרש בגמרא: ואינו משלח. דאיסור דעבד עבד: אין לוקין עליו. דלהכי נתקו לעשה לומר אם עבר על
הלאו יעשה זאת וינצל לא תקח האם ואם לקח שלח תשלח: זה הכלל וכו' אין לוקין עליו. אלא אם כן לא קיימו תוך כדי דבור למאן
דתני קיימו ולא קיימו אלא משלח תוך כדי דבור ואינו לוקה ואם לא שלח לוקה וצריך לשלח ל) אחר לקיחה משמע ולמאן דתני בטלו ולא
בטלו בעי עד שישחוט אותה ואי לא לא לקי: גמ' בעלמא. כגון לא תגזול והשיב את הגזלה דהתם ליכא למימר קודם גזילה
משמע דאם לא גזל מה ישיב: שלח מעיקרא משמע. הכי קאמר קרא לא תקח האם אבל מה יש עליך לעשות כשתמצא קן
שהעשה קדם: והשיב את הגזלה. אף על פי שכתוב
שלח תשלח את האם ואין כאן ניתק לעשה אלא עברת עשה ולא תעשה מפני
אחרון בפרשה על
כרחך לאו שניתק
לעשה הוא שאין השבה קודם
גזילה וכשגזל
עבר
על לא תגזול נמצא העשה נצטווה לאחר גזילה:
רבי