קמא:
שילוח הקן פרק
שנים
עשר חולין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
רבי חייא ורבי אושעיא סדרו את הברייתות ודקדקו בדברי כל חכם לומר כמו שאמר אבל יש תנאים הרבה שמוסיפים על משנתם
כט א ב
א)
ב)
בדדמי כי הכא משום דשמעינן לרבי יהודה הכא דמחייב סברי טעמא משום לאו שניתק לעשה לוקין עליו והוסיפו לומר גנב וגזלן:
דילמא אינו בכלל מלקות ארבעים תניא. ואשמועינן דטעמא דרבי יהודה במתני' משום דשלח מעיקרא משמע והתנאים טעו בגירסתם לאחר
ג)
ל ג
זמן ואמרו שישנן דאמרי דומיא דמתני': לא תשוב. לקחתו (ב): לא תכלה. דפאה והרי הן ניתקין לעשה דכתיב לעני ולגר תעזוב אותם:
ד)
מעיקרא משמע. לא תכלה אבל מה
לא ד
אי
עליך לעשות עזוב אותם ולא תכלה
רבי חייא ובי רבי אושעיא משבשתא היא
כרבנן משלח ואינו לוקה.
ה)
אבל גנב וגזלן דעל כרחך ניתק לעשה
ו)
הוה מצי למימר דסבר קיימו
ולא תותבו מינה בי מדרשא דלמא אינה
ז)
אימא לך דלא לקי: לא תותירו. ואם
ולא
קיימו הילכך לוקה
ומשלח
בכלל מלקות ארבעים תניא ת"ש דתני
ה
תותירו באש תשרופו הא ודאי ניתק
אליבא דרבנן:
ח)
ר' אושעיא ור' חייא 1 לא תשוב ושב 2 לא
❖
אי
ט)
לעשה: ואי ס"ד. קסבר ר' יהודה שלח
הכי אמאי אסורות משום
תכלה וכלה ישנן בכלל מלקות ארבעים
דקרא אחר לקיחה משמע וטעמא
גזל. מפורש בסוף
השואל
❖
ו ז
דברי רבי יהודה שמע מינה טעמיה דרבי
דלוקה משום לאו שניתק לעשה לוקין
:
תורה אור השלם
יהודה משום דקסבר לאו שניתק לעשה לוקין
עליו אמאי קתני ואין משלח הכתוב
הדרן עלך שילוח הקן
1. כִּי תִקְצֹר קְצִירְךָ
מוסף רש"י
עליו דלמא התם היינו טעם דקסבר תעזוב
מחייבו אף לשלחו לאחר לקיחה והוא
בְשָׂדֶךָ וְשָׁכַחְתָּ עֹמֶר
פוטרו: דילמא. אינו משלח דקאמר
מעיקרא משמע א"ל רבינא לרב אשי ת"ש לא תותירו ממנו עד בקר וגו'
באש תשרופו.
בַּשָּׂדֶה לֹא תָשׁוּב לְקַחְתּוֹ
3
אינו נפטר בשלוח אלא אף לוקה: עד
לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה
באש תשרופו בא הכתוב ליתן עשה אחר לא תעשה לומר לך שאין לוקין
יִהְיֶה לְמַעַן יְבָרֶכְךָ יְיָ
כמה משלחה. אם נטלה: שתצא
עליו דברי ר' יהודה ש"מ טעמא דר' יהודה משום דקסבר שלח מעיקרא
(לעיל פב:)
אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה
מתחת ידו. ואם יכול לחזור ולתופשה
מכת מרדות.
דברים כד יט
יָדֶיךָ:
משמע ש"מ א"ל רב אידי לרב אשי מתני' נמי דיקא דקתני הנוטל אם על
2. וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר
(שבת מ:)
מותר: במה משלחה ברגל. יאחזנה
הבנים ר' יהודה אומר לוקה ואין משלח ואי ס"ד טעמא דר' יהודה לאו שניתק
אַרְצְכֶם לֹא תְכַלֶּה פְּאַת
ברגלה וישלחנה: בגפה. אוחזה בכנפה
שָׂדְךָ לִקְצֹר וְלֶקֶט קְצִירְךָ
לעשה לוקין עליו לוקה ומשלח מבעי ליה ודלמא הכי קאמר במתני' אין נפטר
ומשלחה: משלחי רגל. אלמא שילוח
(יבמות נב.) יוני שובך.
לֹא תְלַקֵּט: ויקרא יט ט
3. וְלֹא תוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ עַד
עד דמלקין ליה עד כמה משלחה אמר רב יהודה כדי שתצא מתחת ידו במה
ברגל הוא כך שמעתי. ונראה בעיני
א
בֹּקֶר וְהַנֹּתָר מִמֶּנּוּ עַד
שאין שילוח זה דומה לשילוח רגל השור
משלחה רב הונא אמר ברגליה רב יהודה אמר באגפיה רב הונא אמר ברגליה
בֹּקֶר בָּאֵשׁ תִּשְׂרֹפוּ:
שהוא הולך ברגלים והכא אחיזה
(ב"מ קב.) חייבות
שמות יב י
דכתיב משלחי רגל השור והחמור רב יהודה אמר באגפיה דהא כנפיה
4
בשילוח.
4. אַשְׁרֵיכֶם זֹרְעֵי עַל כָּל
ברגלים וכמדומה לי דהכי קאמר רב
נינהו ההוא דגזינהו לגפה ושלחה ואח"כ $ תפשה נגדיה רב יהודה א"ל זיל
ב
מָיִם מְשַׁלְּחֵי רֶגֶל הַשּׁוֹר
❖
הונא אמר ברגל שאם תלש גפה
וְהַחֲמוֹר: ישעיהו לב כ
רבי לה גדפיה ושלחה כמאן אי כר' יהודה לוקה ואין משלח אי כרבנן משלח
(שם)
ושלחה נפטר ממצות שילוח כיון שהלכה
ואין לוקה לעולם כרבנן ומכת מרדות מדרבנן ההוא דאתא לקמיה דרבא
ואסורות משום גזל
ב' פסיעות או ג' ומותר לחזור
מפני דרכי שלום.
א"ל תימה מהו אמר לא ידע האי גברא דעוף טהור חייב לשלוחי אמר
גליון הש"ס
לתופשה ורב יהודה אמר בגפה
ליה דילמא חדא ביעתא הוא דרמיא אמר ליה האי ידעי לך מתניתין היא
גמ' תפשה נגדיה.
שתוכל לעוף כדרכה וראייה לדברי
(סנהדרין כה.)
אין שם אלא אפרוח אחד או ביצה אחת חייב לשלח שלחה ואהדר לה רבא
מדמייתי עובדא דההוא דתלשינהו
שם זיל
קרי כאן כי יקרא פרט
לגפה ושלחה דחייביה רב יהודה
פרסתקי ותפסה וליחוש לחשדא כלאחר יד ת"ר יוני שובך ויוני עלייה
למזומן.
טרוף אקן.
❖
למשלחיה דרב יהודה לטעמיה דאמר
חייבות בשלוח ואסורות משום גזל מפני דרכי שלום ואי איתא להא דאמר
ג
ד
(ב"מ
אין שילוח עוף ברגל: רבי לה גדפה.
קב.) עם יציאת רובה.
ר' יוסי בר ר' חנינא חצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו קרי כאן כי יקרא
השהה אותה עד שיגדלו לה כנפיה
הגהות הב"ח
ה פרט למזומן אמר רב ביצה עם יציאת רובה הוא דאחייב בשלוח מקנא
ותשלחנה: מכת מרדות. רידוי
(א) גמ'
לא קני עד דתפול לחצרו וכי קתני חייבות בשלוח מקמי דתפול לחצרו אי
בתוכחה שלא ירגיל בזה ואין לה קצבה
(שם)
הכי אמאי אסורות משום גזל אאמם ואיבעית אימא לעולם אביצה וביצה כיון
אלא עד שיקבל עליו: תימה. עוף
(ב) רש"י
אמאי אסורות משום
גזל.
דשכחה
דנפיק ליה רובא דעתיה עליה והשתא דאמר רב יהודה אמר רב אסור לזכות
טהור הוא: אמר ליה. רבא: דלמא
ו
(ג) ד"ה
אאמם.
(שם)
חדא ביעתא הוא דרמיא. לכך
בביצים שהאם רובצת עליהן שנאמר שלח את האם והדר הבנים תקח לך
הוצרכת לשאול שלא הטילה אלא ביצה
מעליה
אפי' תימא אע"ג דנפל לחצרו כל היכא דאיהו מצי זכי חצרו נמי זכיא וכל
ז
אחת וקרא אפרוחים או ביצים כתיב:
היכא דאיהו לא מצי זכי חצרו נמי לא זכיא ליה אי הכי אמאי אסורות מפני
פרסתקי. מצודות: וליחוש לחשדא.
(שם) לעולם אביצה.
דרכי שלום אי דשלחה גזל מעליא הוא אי דלא שלחה שלוחי בעי בקטן קטן בר
(שם) אע"ג
שעל הנאת עצמו חייבו לשלחה דצריך
דרכי שלום הוא הכי קאמר אביו של קטן חייב להחזיר לו מפני דרכי שלום
דנפל לחצרו.
(א)
להתרחק מן הכיעור כדאמר באלו
לוי בר סימון אקני פירות שובכו לרב יהודה אתא לקמיה דשמואל א"ל $זיל טרוף
טרפות דרב חסדא שרי
אקן דליתגבהו וקנינהו למאי אי למקנא לקנינהו ליה בסודר אי ביום טוב
בוכרא ולא זבין מיניה: ומשני כלאחר
בעומד
יד. מרחוק פירש המצודה שלא הבין
אמאי אסורות
(שם)
המשלח: ואם איתא לדר' יוסי וכו'. הש"ס פריך לה: יציאת רובה. דאם בא אדם ומצא את האם כשהיא מטילה ביצתה וכבר יצא רובה
מפני דרכי שלום.
(שם) אי דשלחה.
חייב לשלח מקמי דתפול לחצרו דאכתי לאו מזומן הוא: אי הכי. דלא קנתה חצרו: אמאי אסורות משום גזל. ואפילו מפני דרכי
גזל מעליא
שלום והלא עדיין מגוף האם הוא: ומשני אאמן. דרכי שלום דקאמר אפילו על האם עצמה יש משום דרכי שלום: ואיבעית אימא
הוא.
לעולם אביצים. דאילו על אמן אפילו משום דרכי שלום אין כאן הואיל ואינה נוחה לתופשה לא סמכה דעת בעל השובך עלה ואינו
(שם) שלוחי בעי.
מתקוטט עם הלוקח אבל מהביצים הוא מתקוטט דדעתיה עליהן ונהי נמי דלא קנה לו חצרו משום דרכי שלום מיהא איכא: (ג) לזכות.
לפשוט ידו תחת האם ולהחזיק בהם. כל קנייה דהפקר זכייה קרי ליה: והשתא דאמר רב יהודה כו'. מהשתא מצית לאוקומא מתניתין
(שם) בקטן.
אפילו יצאת כולה ולא תקשה לרבי יוסי ברבי חנינא דלא מזומן הוא וחייבת בשילוח משום ביצה אחרונה זאת שלא עמדה האם
עליה ח) משהטילתה ואף על פי שנפלה לחצר לא קנתה חצרו דכיון דהוא עצמו אם היה כאן לא היה יכול להחזיק כל ט) חצרו נמי לא מצי
זכי ליה ואין זה מזומן: אי הכי אמאי אסורות. משום גזל. משום דרכי שלום ותו לא: אי דשלחה. קודם דהחזיק בה הרי
(שם)
קנתה חצרו לבעל הבית וגזל מעליא הוא ואי דלא שלחה היאך הוא יכול ליטלם לביצים הא בעי שלוח קודם לקיחת הביצים כרב יהודה:
ומשני בקטן. דלאו בר שלוח הוא. והוא הדין דהוה מצי לשנויי כגון דעבר ונטלן תחת האם דגזל מעליא ליכא אלא ניחא ליה לשנויי
בדרך היתר ולא בדרך איסור: והדר מתמה ואמר קטן בר דרכי שלום הוא: ה"ג אביו של קטן חייב להחזיר מפני דרכי שלום:
פירות שובכו. אפרוחים וביצים: אתא לקמיה דשמואל. לקמן מפרש מאי איצטריך ליה למבעי: טרוף אקן. הקש בידך על הקן:
דליתגבהו. מיראתך. והשתא מפרש ואזיל מאי בעא מיניה ומאי מהדר ליה: למאי. הגבהה זו למה: אי למקנא. שלא יחזור בו לוי בן
סימון והכי קאמר ליה טרוף אקן דליתגבהו אפרוחים מיראתך ותקנה אותם בהגבהה: ליקנינהו בסודר. ולמה הוצרך רב יהודה לשאול
יקנה: ואם ליו"ט. שהוא ערב
היאך
יו"ט ולמחר
יהיו אסורים משום
מוקצה ובא
לשאול במה הכנתם למה לי האי
טרחא לטרוף אקן:
בעומד