הכל שוחטין
פרק ראשון חולין
טז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אבל
בכח שני גרמא בעלמא הוא. ואכפיתה לא מיחייב דלא מיבעיא
קשיין אהדדי. דקתני רישא במחובר לקרקע שחיטתו כשרה אלמא
קיג א
א) ב)
ג)
בדיעבד שפיר דמי והדר תני היה צור יוצא כו': אלא לאו ש"מ כו'.
היה עומד שם וכפתו במקומו דפטור אפילו היה סוף מים
ד)
והא מתניתין רבי היא דאי רבי חייא אפילו לכתחלה מכשיר: ו) צור
לבא עליו דלא רביה רחמנא מצמצם אלא במקום שהתחיל ההיזק כבר
ה)
קיד ב
יוצא מן הכותל. היינו מחובר מעיקרו דמוקמי' ליה לקמן בכותל
כגון כבש עליו לתוך האש או
לתוך המים כדתנן בהנשרפין
ו)
ז)
מערה שלא נבנה הכותל ע"י אדם
אבל סוף חום לבא
ח)
אלא חוקק בקרקע והכותל עומד
וסוף מים לבא פטור אפילו כפתו
❖
קשיין אהדדי אלא לאו ש"מ שאני בין מחובר
קטו ג
ט)
א
מאליו ורישא בתלוש ולבסוף חברו
במקום אחר והביאו שם פטור אע"ג
מעיקרו לתלוש ולבסוף חברו ש"מ אמר מר
קטז ד
והאי דהדר תנא נעץ סכין בכותל
דאם היה סוף מים לבא עליו היה
השוחט במוכני שחיטתו כשרה והתניא
גליון הש"ס
איצטריך לאשמועינן דאף על גב דלא
חייב למאן דאמר אשו משום חציו
שחיטתו פסולה ל"ק הא בסרנא דפחרא הא
גמ' אמר רבי אלעזר תברא.
מבטל ליה אפילו הכי לכתחלה לא
דמאי שנא מאשו ברוח מצויה דאין
בסרנא דמיא ואיבעית אימא הא והא בסרנא
קיז ה
חילוק בין מקרב האש אצל הדבר
ישחוט. ג]קנה עומד מאליו שלא נטעו
❖
דמיא ולא קשיא הא ב בכח ראשון הא בכח
אדם שם אלא מעצמו עלה: בסרנא
למקרב הדבר אצל האש דהא כופף
שני וכי הא דאמר רב פפא האי מאן
דפחרא. גלגל של יוצרים של חרס
קומתו של חבירו לפני הדליקה שיכולה
ג
קיח ו
הגהות הב"ח
דכפתיה לחבריה ואשקיל עליה בידקא דמיא
ויש להם מוכני שמגלגלין בו כשחוקקין
לבא ברוח מצויה חייב כדאמר בריש
את הכלי: פחרא. חרס וחבירו
הכונס מ"מ
קיט ז ח
(א) גמ' רב
ומית חייב מ"ט גירי דידיה הוא דאהני ביה
(ב) תוס'
בדניאל בחלומו של נבוכדנצר
הכא פטור שבשעה שהביאו שם לא
וה"מ בכח ראשון אבל בכח שני גרמא
❖
ויונק
❖
חסף די פחר: סרנא דפחרא.
היה סוף מים לבא אי לאו דאשקיליא]
בעלמא הוא יתיב רב אחוריה דרבי חייא
שחיטתו כשרה שאדם מגלגלו: דמיא.
אחר כך ואמה דאשקיל לא מיחייב
ורבי חייא קמיה דרבי ויתיב רבי וקאמר מנין
שחיטתו פסולה שהמים מגלגלין אותו
בכח שני ודומה לזרק חץ ותריס בידו
תורה אור השלם
הגהות מהר"ב
לשחיטה שהוא בתלוש שנאמר ויקח את
ד
1
ואין שחיטה זו מכח אדם ותנן לקמן
וקדם בעצמו וסילק את התריס דפטור:
1. וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת יָדוֹ
רנשבורג
מנין
המאכלת לשחוט א"ל רב לרבי חייא מאי
לשחיטה שהיא בתלוש
נפלה ושחטה שחיטתו
וַיִּקַּח אֶת הַמַּאֲכֶלֶת לִשְׁחֹט
א] תד"ה
אֶת בְּנוֹ: בראשית כב י
קאמר א"ל וי"ו דכתיב אאופתא קאמר והא
שנאמר ויקח את המאכלת.
פסולה דכתיב וזבחת ואכלת מה
2. אַבֵּד תְּאַבְּדוּן אֶת כָּל
שאתה זובח אתה אוכל כו': בכח
ואם תאמר והא האי קרא בקדשים כתיב
קרא קאמר קרא זריזותיה דאברהם קמ"ל
הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר עָבְדוּ שָׁם
ראשון. מיד כשנטל הדף המעכב
דבפרק התודה
הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אַתֶּם יֹרְשִׁים
אמר רבא פשיטא לי תלוש ולבסוף חברו
אֹתָם אֶת אֱלֹהֵיהֶם עַל
את המים והתחיל לגלגל ובתחלת
ובסוף פ' דם חטאת
❖
לענין עבודת כוכבים הוי תלוש דאמר
הֶהָרִים הָרָמִים וְעַל
גלגולו שחט ד]מכח אדם שנטל הדף:
נפקא לן מהכא דקדשים
הַגְּבָעוֹת וְתַחַת כָּל עֵץ
(א) א] מר ההמשתחוה לבית שלו אסרו ואי ס"ד
❖
בכח שני. לאחר שגלגלו המים את
טעונין כלי ואומר ר"ת דלענין תלוש
דברים יב ב
רַעֲנָן:
הוי מחובר 2אלהיהם על ההרים ו ולא ההרים
הגלגל פעם ראשונה ושניה: דכפתיה.
גמרינן נמי אחולין מדכתיב לשחוט
מוסף רש"י
אלהיהם לענין הכשר זרעים תנאי היא
קשרו: דאשקיל עליה בידקא דמיא.
את בנו ולא כתיב לשחוט את העולה
דכפתיה לחבריה.
רבינו גרשום
דתנן הכופה קערה על הכותל בשביל
שהפנה המים לעבור עליו וניערוהו:
אבל כלי לא שייך למילף בחולין אלא
ז
(סנהדרין עז:) ואשקיל
אלא לאו ש"מ מאי
חייב. דהרגו ממש באותן המים
שתודח הרי זה בכי יותן ב] בשביל שלא ילקה
בקדשים כשאר עבודות דבעו כלי
עליה בידקא דמיא.
דאמרי' במחובר לקרקע
והן הן כלי זיינו ולא הוי גרמא:
שרת ומדכתיב ויקח ולא כתיב ויכין
הכותל אינו בכי יותן הא גופא קשיא אמרת
(שם)
שחיטתו כשרה. כלומר רישא
גירי דידיה הוא.
תדע דמשמע דתלוש ולבסוף
בכח ראשון. שקשרו סמוך לשפת
דרשינן תלוש בחולין ומדכתיב מאכלת
בשביל
שתודח הרי זה בכי יותן הא בשביל
חיברו לדקא תני נעץ סכין
המים וכיון שנקב נקב בשפת המים
ולא כתיב המחתך דרשינן כלי בקדשים
שיודח
הכותל אין זה בכי יותן והדר תני
(קרוב לו וכשרו): הא בסרנא
מיד באו המים לפיו: אבל בכח
ואע"ג דהכא דחי רבי חייא א] דזריזותיה
דפחרא. כשרה דאתי מכח
בשביל
שלא ילקה הכותל אינו בכי יותן הא
גברא בכל שעה: בסרנא
שני. שקשרו ברחוק והמים הלכו שם
דאברהם קמ"ל התם לא שייך יב] למימר
(שם) בכח
דמיא דאתי מכח ראשון של
בשביל
שיודח הכותל ה"ז בכי יותן $ א"ר
לענין
עבודת כוכבים הוי
הכי:
אע"פ שהוא נקב הנקב והפכוז) לשם
ראשון.
אדם וכשר ואח"כ אתי מכח
אלעזר תברא מי ששנה זו לא שנה זו רב
תלוש דאמר רב המשתחוה לבית
פטור דגרמא בעלמא הוא: מאי
מיא ופסול: דכתוב אאופתא.
(שם) בכח שני.
כלומר כמו סדוקה שבעץ
פפא אמר כולה חד תנא הוא הא בכותל
כו'. לא בעי לאתויי הכא פלוגתא
קאמר. היכי יליף טעמא מהכא:
שדומה היא כמו זו כלומר
אמר ליה וי"ו דכתיב אאופתא קאמר.
דרבי יוסי ורבנן דפליגי במשתחוה
מערה הא בכותל בנין וה"ק הכופה קערה
ביקוע מה אותו ביקוע אין בו
כלומר טעם שאינו נכון קאמר כמו
לאילן בפרק כל הצלמים
יתרון לכל דבר אף דבר זה
על הכותל בשביל שתודח ה"ז בכי יותן הא
אין בו ראיה וקרא זריזותיה
שכותב וי"ו על הבקעת ה] וכולה
יג] דאפילו רבנן דשרו התם היינו
בשביל שיודח הכותל אין זה בכי יותן בד"א
(שם) וי"ו דכתיב
[דאברהם קמ"ל] ולא מצינו
ח
דוקא אילן שנשרש (ב) ויוצא מן
מנותחת לפרקים מפני שיני הבקעת שהן
אאופתא.
למשמע דלא תהא שחיטה
בכותל מערה אבל בכותל בנין בשביל
עשויין חריצין חריצין ואינה חלקה.
הקרקע וחשיב כמחובר מעיקרו ולא
כשרה במחובר: פשיטא לי
שלא ילקה הכותל הוא דאינו בכי יותן הא
דלענין ע"ז הוי תלוש ואסור:
לשון אחר אותן חריצין קרי וי"ו. רבי
דמי לבית ומתניתין דכל הצלמים
דאמר רב המשתחוה לבית
בשביל שיודח הכותל
ה"ז בכי יותן בעי רבא
חייא לטעמיה דמכשיר לעיל שחיטה
דמי שהיה כותלו סמוך
אסרו לכל דבר כלומר שהוא
תלוש
במחובר: וקפריך גמרא והא קרא
תלוש ולבסוף חיברו: ואי
לעבודת כוכבים ונפל כו' אבניו ועציו
(זבחים יט:) תלוש
ס"ד דמחובר הוא אמר
קאמר: קרא זריזותיה דאברהם קמ"ל. שחש ונזהר שמא לא ימצא
ועפרו מטמאין כשרץ לא מצי נמי לאתויי דהתם כשבנאו מתחלה לשם
ולבסוף חברו.
רחמנא (דכתיב) אשר אתם
אמר
רבי
צור אפילו מחובר והביא עמו מאכלת: ל"א רב לא שמע דבריו של
עבודת כוכבים או השתחוה מקודם לכל אבן ואבן:
יורשים אותם את אלהיהם
(ע"ז מז:) הכופה קערה
דמשמע אלהיהם על ההרים
אלעזר תברא כו'. לא שייך לשנויי הכא הא בשביל שיודח הכותל
רבי אלא מקרא שמע יוצא מפיו ולא ידע על מה ואמר ליה רב לרבי
על הכותל.
כלומר שהוא דבר תלוש
נעשה כמי שלא ילקה הכותל כיון דאין לו לתלות זה בזה דאין
חייא מאי קאמר רבי אמר ליה טעם הביא לשחיטה שנפסלה במחובר
(שבת יא:) הרי זה
ממש ולא ההרים עצמן שהן
ו] ומן המקרא אבל אינו עיקר אמר ליה והא קרא קאמר כו':
הטעמים שוין דהא דלא הוי בכי יותן בשביל שיודח היינו משום
בכי יותן.
מחוברין ולאו חשוב אלהיהם
והא דקא חזינן המשתחוה
לענין עבודת כוכבים. דקיימא לן שעובד את ההרים
דחשיב כמחובר ובשביל שלא ילקה הוי משום דלא ניחא ליה ולא דמי
לבית אסרו שמעינן מינה
אינן נאסרים ההרים בכך דכתיב את אלהיהם על ההרים ז]ולא
לנתן הוא ואמרה היא דבפ"ק דקדושין דמשני התם נעשה כמי
דלאו חשוב כמחובר ועדיין
ההרים אלהיהם ה"מ הר דמחובר מעיקרו אבל תלוש ולבסוף חברו
שנתנה היא ואמרה היא דחד טעמא הוא משום דכתיב כי
לא מצינן למשמע דלא
תהא שחיטה כשרה במחובר.
ומשחברו עבדו נאסר משום לא ידבק בידךח): המשתחוה לבית שלו. אבל
יקח איש אשה ולא שתקח את עצמה ואם תאמר דהכא משמע דפליגי
לענין הכשר זרעים תנאי היא
❖
של חברו אינו יכול לאסור: לענין הכשר זרעים תנאי היא. אי הוי מחובר
תנאי בתלוש ולבסוף חברו לענין הכשר זרעים ולרב פפא הוי לכ"ע
(שבת שם)
דאי תלוש ולבסוף חיברו
אי הוה תלוש דאי אחשבינהו לגשמים בירידתן לצורך שום דבר ואחר כן
כתלוש וא"כ מאי קא מבעיא ליה לרב יוסף בפ' המוכר את הבית
הוי תלוש ואי לאו. דתנן
הכופה קערה על הכותל וכו'
נפלו פירות לתוכה אע"פ שלא ידע כשהוכשרו אותן פירות ולא ניחא
מי גשמים שחשב עליהם להדיח את האיצטרובל
להדיח הקערה הרי זה בכי
שיטה מקובצת
ליה בההוא הכשר הוו מוכשרין דתנן בתחלת מסכת מכשירין
מהו להכשיר בהן את הזרעים וי"ל דלרבי אלעזר דאמר תברא למ"ד
יותן ואם בשביל שלא ילקה
א] דאמר רב המשתחוה
כל משקה שתחלתו לרצון אע"פ שאין סופו לרצון מכשיר. וה"מ
מחובר הוי מבעיא ליה דשמא איצטרובל לא הוי מחובר כמו בית:
כלומר שמגין על הכותל מן
לבית: ב] בשביל שלא ילקה
המים שאינו צריך לאותן
כי אחשבינהו בירידתן לצורך דבר תלוש אבל אי אחשבינהו לצורך
תלוש מים על הכלי אינו בכי יותן
הכותל. נ"ב עי' תוס' כריתות
מחובר לא מכשרי דהכי תניא בת"כ אשר יבא עליו מיםט) אין לי אלא מים וכו' יכול אפילו הן בבורות שיחין ומערות יהו מכשירין ת"ל
(ד' טו ע"ב): ג] קנה
(הקערה): הא גופא קשיא
עומד מאליו שלא נטעו אדם
אמרת בשביל שיודח הכותל
כלי אין לי אלא שמלאן בכלי ח] לשתות מנין לגבל בהן את הטיט ולכבס בהן את הכלים ת"ל בכל יטמא אי בכל יטמא יכול אפילו בבורות
אלא מעצמו עלה. בקצת
הרי זה בכי יותן וכו': אמר
שיחין ומערות ת"ל כלי מה כלי מיוחד שהוא תלוש מן הקרקע אף כל כו' יכול אפילו חישב עליהם שירדו בבורות ושיחין ומערות יהו מכשירין ת"ל
ס"י לא נמצא זה הלשון:
ר' אלעזר תברא. כלומר דשני
אשר ישתה אין לי אלא ט]שמלאן לשתיה מנין שאם חישב עליהן להדיח עצים ואבנים ת"ל מים כו' אלמא אחשבינהו לצורך תלוש מכשירין לצורך
ד] ובתחלת גלגולו שחט
תנאים למדוה ולא קשיא לך
הוי מכח אדם: ה] וכולה
דאמור הכי מי ששנה זו לא
מחובר לא מכשירין אא"כ ניחא ליה בנפילת הפירות לתוכן דהיינו הדר אחשבינהו לתלוש. י] והא דאמרינן בפסחים מחוברין
מנותחת לפרקים פרקים מפני
שנה זו (לעולם לר' אלעזר
מכשירין היינו דניחא ליה שיפלו פירות לתוכן או להושיט ידיו להדיחן כשיוציא הפירות מן המים: בשביל שתודח. הקערה הרי הן בכי יותן
שיבי הבקעת: ו] טעם הביא
דתברא תנאי היא) ולמאן
אם נפלו אחר כך על הפירות אפילו לאחר זמן הוכשרו דאחשבינהו להנך משקין להדחת קערה וניחא ליה בהך נפילה אפילו לא אחשבינהו
לשחיטה שנפסלה במחובר
דאמר אינו בכי יותן הוא סבר
וממקרא זה אבל אינו עיקר:
דתלוש ולבסוף חיברו הוי
לצורך הנך פירות כי יותן קרינא ביה דניחא ליה בהך נפילה: בשביל שלא ילקה הכותל. ונפלו על הקערה וממנו לפירות לא הוכשרו
ז] על ההרים ומשמע ולא
תלוש: רב פפא אמר לעולם
דלא ניחא ליה בהנך גשמים ובנפילתן: הא בשביל שיודח הכותל. כגון שהיו נופלין סמוך לכותל ונתן שם קערה שתביאם לכותל: אינו
ההרים אלהיהם: ח] אין לי
כולה חד תנא היא ולא קשיא
בכי יותן. ואע"ג דאחשבינהו לצורך הכותל חשיבות דמחובר לאו חשיבות הוא עד דליחשבינהו לצורך דבר תלוש כדאמרן: תברא. קשיא הך
אלא שמלאן בכלי מנין מילא
הא בכותל מערה והא בכותל
מים לגבל בהן: ט] אין לי
בנין. בד"א בכותל מערה
רישא לסיפא ותרי תנאי נינהו מר חשיב ליה תלוש להאי כותל ומר חשיב ליה מחובר מר חשיב ליה תלוש הואיל ולאו מחובר מעיקרו הוא
אלא לשתיה מנין: י] והא
דאינו בכי
שכבר היו אבניו תלושות וחברם בבנין ומר חשיב ליה מחובר והיינו תנאי דאמר לעיל: חד תנא הוא. ודכ"ע תלוש ולבסוף חברו הוי
דאמרי' בפסחים. נ"ב עי'
תלוש: בכותל מערה. שהוא עשוי מאליו שחוקק הקרקע
והכותל עומד מאליו ומחובר מעיקרו הוא אבל בכותל בנין שהוא
תוס' (לקמן דף לא ע"ב):
יא] אי לאו דאשקיל עליה
תלוש בשביל שלא ילקה הכותל דלא ניחא ליה בהו אינו בכי
יותן
אבל
בשביל שיודח דאחשבינהו
לצורך כותל מכשרי זרעים לטומאה:
בדקא דמיא אח"כ ואמאי:
לענין
יב] קמ"ל התם לא שייך
למדחי הכי: יג] בפ' כל הצלמים דאפי' רבנן דשרו התם היינו דוקא. נ"ב עיין תוס' שם (דף מה ע"ב):