שילוח הקן פרק
שנים עשר חולין
קמב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בעומד ואומר
זה וזה אני נוטל סגיא. כבית הלל במסכת ביצה
שכרה שעתידין המתים להחיות: לעולם שכולו טוב. שאין בו לא היזק
לב א
א) ב)
: פירי
חדתי. ביצים שהטילה אותם האם ולא עמדה
ולא יסורין אלא טובה. ובשילהי פרק קמא דקדושין
ג)
מעליהם מעולם ולא קנתה לו חצרו ללוי דאסור לזכות בהן כל זמן
אמרינן דרבי יעקב עובדא חזא באחד שאמר לו אביו עלה לבירה
ד)
שהאם רובצת עליהם ולוי היה צריך לילך לקנות ומה שלא קנה אינו
והבא לי גוזלות ועלה ושלח את האם ונטל את הבנים וקיים כבוד
ב ג
יכול להקנות ואם יקנה לו בסודר
אב ואם ושלוח הקן ובחזרתו
❖
ה)
יכול לחזור בו: זיל טרוף אקן
נפל ומת היכן טובתו של זה והיכן
בעומד ואומר זה וזה אני נוטל סגיא הנהו
ו)
דליתגבהו. אמהות וליקנינהו לוי
אריכות ימיו אלא הוי אומר
פירי חדתי הוו דלוי בר סימון גופיה לא
ז)
למען ייטב לך לעולם שכולו טוב
לפירות על ידי חצירו ויקנהו
תורה אור השלם
❖
הוה קני להו והכי קאמר ליה זיל וטריף
ח)
(א)
לוי ניהלך בסודר: מתני' שהיא
ולמען יאריכון ימיך לעולם
1. שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם
אקן דליתגבהו וניקנינהו לוי בר סימון והדר
כאיסר. שאין בה חסרון כיס
שכולו ארוך:
וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ
ליקנינהו ניהלך בסודר: מתני' לא יטול
אלא דבר מועט: גמ' שמתן
א
לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ
מוסף רש"י
הדרן עלך שלוח הקן וסליקא
דברים כב ז
יָמִים:
אדם אם על בנים אפי' לטהר את המצורע
שכרה בצדה. כגון כבוד אב ואם
בעומד ואומר.
2. כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת
לה מסכת חולין
ומה אם מצוה קלה שהיא כאיסר אמרה
(ביצה י.) שאין
ושלוח הקן שלא תוכל להבין מתן
ח)
אִמֶּךָ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ יְיָ
תחיית המתים תלויה
אֱלֹהֶיךָ לְמַעַן יַאֲרִיכֻן
תורה 1למען ייטב לך והארכת ימים ק"ו על
בה.
יָמֶיךָ וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ עַל
מצות חמורות שבתורה: גמ' תניא דבי ר' יעקב אומר אין לך כל מצוה ומצוה שבתורה שמתן שכרה
הָאֲדָמָה אֲשֶׁר יְיָ אֱלֹהֶיךָ
(קדושין
נֹתֵן לָךְ: דברים ה טו
בצדה שאין תחיית המתים תלויה בה בכבוד אב ואם כתיב למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך בשילוח
2
ודלמא לא הוי
3.
לְמַעַן תְּפֹשׂ אֶת בֵּית
לט:)
הכי.
הקן כתיב למען ייטב לך והארכת ימים הרי שאמר לו אביו עלה לבירה והבא לי גוזלות ועלה ושלח את
יִשְׂרָאֵל בְּלִבָּם אֲשֶׁר נָזֹרוּ
מֵעָלַי בְּגִלּוּלֵיהֶם כֻּלָּם:
האם ולקח את הבנים ובחזרתו נפל ומת היכן אריכות ימיו של זה והיכן טובתו של זה אלא למען יאריכון
(שם) למען
יחזקאל יד ה
תפוש את בית ישראל
4. וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֵיךְ
ימיך בעולם שכולו ארוך ולמען ייטב לך לעולם שכולו טוב ודלמא לא הוה הכי ר' יעקב מעשה חזא
(ב) ב
בלבם.
אֵלֵךְ וְשָׁמַע שָׁאוּל וַהֲרָגָנִי
ודלמא מהרהר בעבירה הוה מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה ודלמא מהרהר בעבודה זרה
וַיֹּאמֶר יְיָ עֶגְלַת בָּקָר
(שם)
הוה דכתיב 3 למען תפוש את בית ישראל בלבם ואמר רב אחא בר יעקב זו מחשבת עבודה זרה הכי
תִּקַּח בְּיָדֶךָ וְאָמַרְתָּ לִזְבֹּחַ
והאמר ר' אלעזר כו'.
לַיְיָ בָּאתִי:
❖
קאמר אם איתא דאיכא שכר מצות בהאי עלמא תהני ליה ותגן עליה דלא ליתי לידי הרהור וליתזק
ג
שמואל א טז ב
(שם) איך
אלא שכר מצות בהאי עלמא ליכא והאמר ר' אלעזר שלוחי מצוה אינן נזוקים בחזרתם שאני והאמר
אלך.
רבי אלעזר שלוחי מצוה אינן נזוקים לא בהליכתן ולא בחזרתן סולם רעוע הוה ומקום דקבוע היזקא שאני
הגהות הב"ח
(פסחים
דכתיב 4 ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני אמר רב יוסף אלמלא דרשיה אחר להאי קרא
(א) גמ'
ח:) אלמלא דרשיה
כרבי יעקב בר ברתיה לא חטא מאי חזא איכא דאמרי כי האי מעשה חזא ואיכא דאמרי לישנא דרבי
(ב) שם
אחר להאי קרא.
לעולם
(קדושין לט:) חוצפית המתורגמן חזא דהוה מוטלת באשפה אמר פה שהפיק מרגליות ילחוך עפר והוא
לא ידע למען
ייטב לך בעולם שכולו טוב ולמען יאריכון ימיך בעולם שכולו ארוך:
הדרן עלך מסכת חולין
הדרן
עלך שילוח הקן וסליקא לה מסכת חולין
אחר השלמת
המסכתא יאמר זה
ויועיל לזכרון בעזרת השם יתברך
*) הַדְרָן עֲלָךְ מַסֶּכֶת
חוּלִין
וְהַדְרָךְ עֲלָן. דַּעְתָּן עֲלָךְ מַסֶּכֶת חוּלִין
וְדַעְתָּךְ עֲלָן. לֹא נִתְנְשֵׁי מִינָךְ מַסֶּכֶת חוּלִין וְלֹא
תִתְנְשֵׁי
מִינָן לֹא
בְּעָלְמָא הָדֵין וְלֹא בְּעָלְמָא דְּאָתֵי:
יאמר כן שלשה פעמים ואחר כך יאמר:
יְהִי
רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ
אֱלֹהֵינוּ
וֶאֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ
שֶׁתְּהֵא תוֹרָתְךָ אֻמָּנוּתֵנוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה
וּתְהֵא עִמָּנוּ לָעוֹלָם הַבָּא. **) חֲנִינָא
בַּר
פָּפָּא רָמִי
בַּר
פָּפָּא נַחְמָן בַּר פָּפָּא אַחָאי בַּר פָּפָּא אַבָּא מָרִי בַּר פָּפָּא רַפְרָם בַּר פָּפָּא רָכִישׁ
בַּר פָּפָּא סוּרְחָב בַּר פָּפָּא אַדָּא בַּר
פָּפָּא
דָּרוּ בַּר
פָּפָּא:
הַעֲרֵב נָא יְיָ אֱלֹהֵינוּ
אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִיפִיוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל. וְנִהְיֶה
כֻּלָּנוּ אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ וְצֶאֱצָאֵי עַמְּךָ
בֵּית
יִשְׂרָאֵל
כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי תוֹרָתֶךָ: מֵאוֹיְבָי תְּחַכְּמֵנִי מִצְוֹתֶיךָ כִּי לְעוֹלָם הִיא לִי: יְהִי לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ לְמַעַן לֹא אֵבוֹשׁ: לְעוֹלָם לֹא
אֶשְׁכַּח פִּקּוּדֶיךָ כִּי בָם חִיִּיתָנִי: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ: אָמֵן אָמֵן אָמֵן סֶלָה וָעֶד:
מוֹדִים אֲנַחְנוּ לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֶאֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁשַּׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ וְלֹא שַׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת.
שֶׁאָנוּ
מַשְׁכִּימִים
וְהֵם
מַשְׁכִּימִים. אָנוּ מַשְׁכִּימִים לְדִבְרֵי תוֹרָה וְהֵם מַשְׁכִּימִים לִדְבָרִים בְּטֵלִים. אָנוּ עֲמֵלִים וְהֵם עֲמֵלִים. אָנוּ עֲמֵלִים וּמְקַבְּלִים שָׂכָר
וְהֵם עֲמֵלִים וְאֵינָן מְקַבְּלִים שָׂכָר. אָנוּ רָצִים וְהֵם רָצִים. אָנוּ רָצִים לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא וְהֵם רָצִים לִבְאֵר שַׁחַת. שֶׁנֶּאֱמַר
וְאַתָּה
אֱלֹהִים
תּוֹרִידֵם לִבְאֵר שַׁחַת אַנְשֵׁי דָּמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ:
יְהִי
רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ יְיָ
אֱלֹהַי
כְּשֵׁם שֶׁעֲזַרְתַּנִי לְסַיֵּם מַסֶּכֶת חוּלִין כֵּן תַּעַזְרֵנִי לְהַתְחִיל מַסֶּכְתּוֹת וּסְפָרִים אֲחֵרִים וּלְסַיְּמָם
לִלְמֹד
וּלְלַמֵּד
לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתֶךָ בְּאַהֲבָה. וּזְכוּת כָּל הַתַּנָּאִים וַאֲמוֹרָאִים וְתַלְמִידֵי
חֲכָמִים יַעֲמוֹד לִי וּלְזַרְעִי שֶׁלֹּא
תַמוּשׁ הַתּוֹרָה מִפִּי וּמִפִּי זַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי עַד עוֹלָם. וְתִתְקַיֵּם בִּי בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אוֹתָךְ בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ.
כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ וְיוֹסִיפוּ לְךָ שְׁנוֹת חַיִּים: אוֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ בִּשְׂמֹאלָהּ עֹשֶׁר וְכָבוֹד: יְיָ עוֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם:
יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא. בְּעָלְמָא דְּהוּא עָתִיד לְאִתְחַדָּתָא, וּלְאַחְיָא מֵתַיָּא, וּלְאַסָּקָא לְחַיֵּי עַלְמָא, וּלְמִבְנֵא קַרְתָּא
דִּירוּשְׁלֵם,
וּלְשַׁכְלֵל הֵיכָלֵיהּ בְּגַּוֵהּ, וּלְמֶעְקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מֵאַרְעָא, וּלְאֲתָבָא פּוּלְחָנָא דִּשְׁמַיָּא לְאַתְרֵיהּ, וְיַמְלִיךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַלְכוּתֵיהּ
וִיקָרֵיהּ, [וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ]. בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן. יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא
מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא. יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאֵר וְיִתְרוֹמֵם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. לְעֵלָּא
מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחֱמָתָא דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן: עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן, וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי
תַלְמִידֵיהוֹן, וְעַל כָּל מַאן דְּעָסְקִין בְּאוֹרַיְתָא, דִּי בְאַתְרָא (קַדִּישָׁא) הָדֵין וְדִי בְכָל אֲתַר וַאֲתַר, יְהֵא לְהוֹן וּלְכוֹן שְׁלָמָא רַבָּא חִנָּא
וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי וְחַיֵּי אֲרִיכֵי וּמְזוֹנֵי רְוִיחֵי וּפֻרְקָנָא מִן ק¢ דָם אֲבוּהוֹן דִּי בִשְׁמַיָּא וְאַרְעָא וְאִמְרוּ אָמֵן: יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא וְחַיִּים
טוֹבִים עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן: עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל
וְאִמְרוּ
אָמֵן:
*) פי' הגון על זה תמצא בספר החיים שחיבר אחי הגאון מהר"ל מפראג בספר זכיות ח"א פ"ג, **) בסיומא וסוף תשובת הרמ"א ז"ל וכן בסוף יש"ש בב"ק כתוב רמזים על הזכרת שמות הללו.