ג:
הכל שוחטין פרק ראשון חולין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בודק
סכין ונותן לו. ולא חיישינן שמא ישהה וידרוס דלא שביק
נמצאת סכינו יפה מותר. והיינו דיעבד דמתניתין: חוץ מחש"ו
יא א
א)
ב) ג)
דאפילו. נמצאת סכינו יפה לא דאיכא קלקולא אחרינא שהייה דרסה
היתירא ואכיל איסורא ואפילו לא יאכל ממנה דחייש אלפני
ד)
עור לא תתן מכשול אפי' אין אחר עומד על גביו ולא יוצא ונכנס אבל
חלדה דלא ידעי לאזדהורי
בהו. ודוקא אוכל לתיאבון אבל להכעיס
לא דמועד לנבל בכוונה בידים: שוחט
כותי יש לו דין אחר דאי ישראל יוצא
ונכנס לא בעי בדיקת סכין
אפילו נמצאת סכינו יפה
ב
יב ג
ה) ו)
לכתחלה. אפילו בלא אחרים רואין
דמרתת דלא מצינו בשום מקום גבי
ז)
אותו: ליבדקיה השתא. למה לי
כותי שיהא צריך בדיקת סכין ואי אין
בודק סכין ונותן לו ומותר לאכול משחיטתו
ח)
יג ד ה
אחרים רואין: מאי הוי. הא לא
ישראל יוצא ונכנס אפי' בדק סכין
אבל לא בדק ונתן לו לא ישחוט ואם שחט
בדקו הסכין: מומחין. ויודעיןה) הלכות
לא מהני דחיישינן שמא שהה ושמא
❖
בודק סכינו אחריו נמצאת סכינו יפה מותר
ט)
א
שחיטה: ואע"פ שאין מוחזקין. שלא
דרס דלא חייש אלפני עור לא תתן
❖
לאכול משחיטתו ואם לאו אסור לאכול
מכשול ותימה דאמאי לא מהני נמי
שחטו לפנינו ג' פעמים לראות אם
משחיטתו חוץ מחרש שוטה וקטן דאפילו
במומר יוצא ונכנס כמו בכותי דקאמר
יש בהם כח שאינן מתעלפין בשחיטה
שיטה מקובצת
דיעבד נמי לא שמא ישהו שמא ידרסו ושמא
רבינו גרשום
בסמוך אי דליתא לסכין כי אחרים
שיבאו לידי שהייה או אין יודעין
א] דסברא דרוב מצויין
יחלידו וכולן ששחטו אהייא אילימא אחרש
לאמן את ידיהם לכך: בד"א. דחשיבי
רואין אותו מאי הוי וי"ל דישראל
הכל מומחין שוחטין
אצל שחיטה מומחין הן:
ב] משום דקשיא להו
שיודעין הלכות שחיטה
מומחין: שיודעין בו. אלו המוסרים לו
שוטה וקטן עלה קאי ואם שחטו מיבעי ליה
מומר לא מירתת דאין סבור שיבדקו
אע"פ שאין מוחזקין שאין
וכולן:
הסכין אחריו לפי שהוא מחזיק עצמו
בהמה לשחוט מכירין בו ובדקוהו
אלא אישראל מומר אי דבדק סכין ונותן לו
בקיאין עדיין: דליתיה קמן
שיודע הלכות שחיטה: דאפי' דיעבד.
דליבדקיה. כלומר לפיכך
כישראל לכל דבריו ואין להקשות
הא אמרת שוחט לכתחלה אלא דלא בדק אי
אם אחרים רואין אותן
דאמאי צריך לכתחלה לבדוק הסכין
ויודעין הלכות שחיטה לא דתמיד הם
דאיתיה לסכין ליבדקיה השתא ואי דליתיה
כשהן שוחטין שיאמרו
במומר ולהיות יוצא ונכנס גבי כותי
מוחזקים לקלקל שאין בהן דעת:
דשפיר שחטי אוכלין
לסכין כי אחרים רואין אותו מאי הוי דלמא
משחיטתן ואם לאו אין
מוחזקים. שראינו ששחטו כמה פעמים
יניחנו לשחוט לכתחלה ואחרי כן
בסכין פגומה שחיט קשיא רבינא אמר הכי
אוכלין: ולא נתעלף. לשון
יפה ולא קלקלו: ואע"פ שאין מומחין.
יבדוק הסכין או לכותי יתן כזית
עיוף ואיכא דאמרי ולא
קתני הכל שוחטין הכל מומחין שוחטין
בשר וי"ל דחיישינן דלמא משתלי
דלא ידעינן בהו שיודעים לומר הלכות
ב
נתבייש לשון ויתעלף:
בחולין גופ' לא איצטריכא
מומחין ואע"פ שאין מוחזקין בד"א שיודעין
שחיטה אם לא: נתעלף. לשון עייפות
ואכיל כמו שפירש ר"ת גבי חרש
ליה. כלומר לא איצטריכא
שוטה וקטן דאין מוסרים להן חולין
וחלישות הלב שאין יכול לראות מכת
בו שיודע לומר הלכות שחיטה אבל אין
ליה למיתני דטמא יכול
לכתחלה: ואם שחט בודקין אותו.
חרב וסכין אפילו בבהמה כמו
לשחוט בחולין מ"ט חולין
יודעין בו שיודע לומר הלכות שחיטה לא
שנעשו על טהרת הקדש
ואע"ג דאיכא ברייתא לקמן
תתעלפנה הבתולות : אביי
ישחוט ואם שחט בודקין אותו אם יודע לומר
לאו כקודש דמו דלאו
א] דסבר דרוב מצויין אצל שחיטה
ורבא ורב אשי לא מצו לתרוצי לעיל
כולי עלמא אוכלין חוליהן
הלכות שחיטה מותר לאכול משחיטתו ואם
וכולן דמתניתין: אדרבה התם עיקר.
מומחין הן גבי מצא תרנגולת שחוטה
בטהרה: רבא לא אמר
לאו אסור לאכול משחיטתו חוץ מחרש שוטה
כאביי כי קושיא. כלומר
ולא איבעי ליה למתנייה הכא:
הא מייתי תנאי בתר הכי אע"ג
דקשיא ליה לאביי: אביי
דליתיה
וקטן דאפילו דיעבד נמי לא שמא ישהו שמא
קמן
ודקאמר איידי דתנא כו': לאו כקדש
דהתם דחי לה:
לא אמר כרבא. התם
ידרסו ושמא יחלידו וכולן ששחטו אהייא
דלבדקיה. תימה דמשמע הא איתא
דמו. ואין חייב ליזהר בהו ופשיטא
נוגע כלומר הא דאקשת
לי יוצא ונכנס לכתחלה
דשוחטין טמאים לכתחלה: מומחין הן.
אילימא אחרש שוטה וקטן עלה קאי ואם
קמן ולא ידע אין שחיטתו כשרה
[לא] והא המניח נכרי
הלכך לא בעי למיבדקיה: כי קושייה.
אע"ג דאחרים רואין אותו דשחט
שחטו מבעי ליה אלא אשאין מומחין בבודקין
בחנותו דמותר אפילו
ישראל יוצא ונכנס (מותר)
דאותביה מהמניח עובד כוכבים
שפיר ולקמן בפירקין גבי
אותו סגי דליתיה לקמן דליבדקיה ואיכא
לכתחילה משום דהתם
בחנותו: ואביי לא אמר כרבא. דיליף
הא דאמר רב נחמן ראה אחד ששחט
דאמרי רבינא אמר הכי קתני הכל שוחטין
בחנות לא נגע הנכרי אבל
מהשומר את החנות דיוצא ונכנס
אם ראהו מתחלה ועד סוף מותר
הכא נגע דכותי עצמו
הכל מוחזקין שוחטין מוחזקין אע"פ שאין
שוחט ולפיכך יוצא ונכנס
לכתחלה: התם לא נגע. ההוא עובד
לאכול משחיטתו ואם לאו אסור פריך
לכתחלה לא: רב אשי
מומחין בד"א ששחטו לפנינו ב' וג' פעמים
כוכבים ביין בשעה שהוא פורש ממנו:
אי דידע דלא גמיר פשיטא ח):
לא אמר כתרוייהו קסבר
אע"פ שאין מומחין.
ולא נתעלף אבל לא שחט לפנינו ב' וג'
הכא. בהמה זו ביד הכותי נתונה
פירוש דלא
כותים גירי אריות הם
לא סבירא ליה לרב אשי
פעמים לא ישחוט שמא יתעלף ואם שחט
ידעינן אי גמיר אי לא
כהרף עין שוהה או דורס הלכך לא
שכותי יכול לשחוט לפיכך
סמכינן איוצא ונכנס: לא סבירא
גמיר דאי ידעינן ביה דלא גמיר אפי'
ואמר ברי לי שלא נתעלפתי שחיטתו כשרה
לא סבירא ליה לדאביי
ליה הא דרבא. דאמר דיהא ישראל
בדיעבד שחיטתו פסולה כדאמר רב
ולדרבא דמוקמי הכל
חוץ מחרש שוטה וקטן דאפילו דיעבד נמי
שוחטין בכותי: אביי לא
יהודה לקמן כל טבח שאינו
מומרו) שוחט לכתחלה בבדיקת סכין:
לא שמא ישהו שמא ידרסו ושמא יחלידו
אמר כרב אשי. לא סבירא
אלא רבא. כיון דאמר ישראל מומר
יודע הלכות שחיטה כו':
ליה הא דרבא דמומר
וכולן ששחטו אהייא אילימא אחרש שוטה
חולין
שנעשו על טהרת קדש לאו
מותר לכתחלה בבדיקת סכין: אמאי
אוכל נבילות לתיאבון
וקטן עלה קאי ואם שחטו מיבעי ליה אלא
יכול לשחוט דכיון דאוכל
כקדש דמו. האי טעמא
לא אמר כשמעתיה. אמאי לא אוקמיה
נבילות הוא לא קפיד
אשאין מוחזקין והאמרת בברי לי סגי דליתיה
הוה מצי למימר נמי ללישנא קמא:
מתניתין בישראל מומר ולכתחלה
אשחיטה: אלא רבא מ"ט
רוב מצויין אצל שחיטה מומחין
קמן דלישייליה רבינא ורבה בר עולא כאביי
לא אמר כשמעתיה. כלומר
דקתני בבדק סכין ודיעבד דקתני
רבא אדמוקי הכל שוחטין
הן. ושוחטין אף לכתחלה
ורבא ורב אשי לא אמרי משום דקשיא להו
בשלא בדק כדאוקמה רב אשי בתר
בכותי אמאי לא מוקי
שמעתיה דרבא: לדבריו דאביי. דלא
אבל אין לפרש דדיעבד הוא דהויא
וכולן כולהו כרבה בר עולא לא אמרי להך
בישראל מומר כשמעתיה:
לדבריו דאביי קאמר.
שחיטתו כשרה אע"פ שאין אחרים
ס"ל הא דרבא ואוקמה בכותי ואוקי
לישנא דאמרת הכא עיקר אדרבה התם
כלומר לדידי מקמינן
רואין אותו ולא מצי לאוקומי מתניתין
לכתחלה בישראל עומד על גביו ואוקי
עיקר דבקדשים קאי להך לישנא דאמרת
הכל שוחטין בישראל
בהכי משום דקשיא ב] לן וכולן דהא
דיעבד ביוצא ונכנס ואמר ליה רבא
מומר לאכול נבילות
התם עיקר והכא איידי דתנא טמא בחולין
אלא לדידך דמוקמת
לאביי ורבא ורב אשי לא מיתוקם
לדידך דלא סבירת לך במומר ומוקמת
ליה בכותי וישראל עומד
תנא נמי טמא במוקדשין טמא בחולין גופיה
נמי וכולן אלא אחרש שוטה וקטן:
ליה הכי אפילו ביוצא ונכנס מצית
על גביו מצית לאוקמא
קסבר כותים גרי אריות הן.
לא איצטריכא ליה חולין שנעשו על טהרת
לאוקומי לכתחלה ודיעבד אוקי בבא
ג
למתניתין הכל שוחטין
בכותי ואפי' יוצא ונכנס:
קדש לאו כקדש דמו כולהו כרבינא לא
ומצאו ששחט: מותר ז). לכתחלה:
ושחיטתן פסולה כמו
של עובדי כוכבים ט) מוזבחת מה
דקוריא
אמרי להך לישנא דאמר מומחין אין שאין
שאתה זובח אתה אוכל כלומר אותו
מומחין לא רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן להך לישנא דאמר מוחזקין
ד
שהוא בר זביחה לאפוקי עובד כוכבים
אין שאין מוחזקין לא ה לעלופי לא חיישינן רבא לא אמר כאביי כי קושייה
ואוכל נבלות להכעיס ואע"ג דאמר
אביי לא אמר כרבא התם לא נגע הכא נגע רב אשי לא אמר כתרוייהו
אחד
בסוף פ"ב דיבמות
קסבר כותים גרי אריות הן אביי לא אמר כרב אשי לא סבירא ליה
גרי אריות ואחד גרי חלומות כולם
הא דרבא אלא רבא מאי טעמא לא אמר כשמעתיה לדבריו דאביי קאמר
גרים גמורים היינו כשמתגייר לגמרי
וליה לא סבירא ליה: תנו רבנן שחיטת כותי מותרת במה דברים אמורים
מפחד אריות אבל כותיים לא נתגיירו
כשישראל עומד על גביו אבל בא ומצאו ששחט חותך כזית ונותן לו אכלו
לגמרי כדכתיב במלכים את
ה' היו יראים ואת אלהיהם היו
מותר לאכול משחיטתו ואם לאו אסור לאכול משחיטתו כיוצא בו מצא בידו
עובדים ומאן דאמר גרי אמת הן
דקוריא
קסבר דשוב נתגיירו לגמרי:
מאי טעמא לא אמר כשמעתיה. תימה דהא קתני במתניתין תרי הכל שוחטין ומפרש רבא לקמן חדא לאתויי כותי
וחדא לאתויי
ישראל מומר אלמא מוקי חדא כשמעתיה וי"ל
דהכי פריך דקמייתא איבעי ליה לאוקומי כשמעתיה:
דקוריא