יח:
הכל שוחטין פרק ראשון חולין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
יוסף
בר רבי חייא מכולי עלמא גמיר. כלומר לא שמעה מרב
השוחט בשאר הטבעות. כל הקנה או רוב חללו: הואיל ומקיפות
קלז א ב
א) ב)
את הרוב. להא מילתא נמי אמרינן רובא ככולה לשוויינהו קנה
ושמואל ומה שאין אוכלין אותו במקומו חומרא בעלמא
ג)
ומקום כשר לשחיטה: ומוגרמת. אפילו רובא בתוך הטבעת ומיעוטא
היא ולא על פי רב ושמואל ופריך ולית ליה לרבי זירא כו' דנהי
ד)
❖
דלא אמר רב ושמואל מ"מ היה אסור כיון שנהגו במקומו איסור:
למעלה מטבעת הגדולה. ומילתא באנפי נפשה היא וסתמא היא
ה)
כיון דאנן כייפינן להו כו'. בפ"ק
ו)
ורבנן קאמרי לה: על מוגרמת
ז)
שהיא כשרה. ואפי' כולה למעלה מן
דסנהדרין משמע
❖
השוחט בשאר טבעות אע"פ שאין מקיפות
ח)
שיטה מקובצת
איפכא לענין ליטול רשות לדון להיות
הטבעת הגדולה וכי אגמריה רחמנא
את כל הקנה הואיל ומקיפות את רוב הקנה
א] משום הקפת הרוב
פטור מלשלם דקאמר מהכא להתם
הגרמה הלכה למשה מסיני משיפוע
שחיטתו כשרה ומוגרמת פסולה העיד רבי
א
אמר נמי רובא כצ"ל:
תורה אור השלם
מהני מהתם להכא מאי ואומר ר"ת
כובע ולמעלה אגמריה כדלקמן
ב] מפ' לדרב ושמואל
חנינא בן אנטיגנוס על מוגרמת שהיא כשרה . והכי הלכתא דכל עדות הלכתא
הכי: ג] דקמ"ל דיציאה
דלענין איסור והיתר בני ארץ ישראל
1. וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה
אמר רב יוסף רבי יוסי בר יהודה תרתי קאמר
משאר טבעות: ד] ועוד
בְּיַד בְּנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע
היא: תרתי אמר. לענין חתיכת
עדיפי דחכימי טפי אבל לענין הפקעת
מהך ברייתא מאי קמותיב
וַיִּפְגַּע בּוֹ וַיָּמֹת:
רב ושמואל סברי כוותיה בחדא ופליגי עליה
❖
ממון ראש הגולה עדיף כדאמרינן
הקנה אית ליה רובא ככולה דכיון
להו דהא:
מלכים א ב כה
בחדא והא לא אמר קאמרי הכי קאמר הלכה
2. וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ
התם דהכא שבט והתם מחוקק
דחותך הרוב בהכשר כשרה ולענין
וַיִּפְגְּעוּ בוֹ מַלְאֲכֵי
כמותו בטבעת הגדולה ואין הלכה כמותו
ואמרינן נמי לא יסור שבט מיהודה
לשוויי לשאר הטבעות מקום שחיטה
❖
אֱלֹהִים: בראשית לב ב
רבינו גרשום
אלו ראשי גליות שבבבל שרודים את
משום הקפת הרוב א] אמרינן נמי
בשאר טבעות כי סליק רבי זירא אכל מוגרמת
רובא ככולה: ורב ושמואל סברי לה
פני רובה כשרה: ובשאר
העם במקל ומחוקק מבין רגליו אלו
דרב ושמואל אמרי ליה לאו מאתריה דרב
טבעת לא אמר והתניא
גליון הש"ס
כוותיה בחדא. דחתיכת רובא במקום
בני בניו של הלל שמלמדים תורה
ושמואל את אמר להו מאן אמרה יוסף בר
א"ר יוסי בר' יהודה
שחיטה כחתיכת כולה: ופליגי עליה
ברבים ואמרינן בפרק ב' דהוריות
גמ' רב אשי אמר אפילו
כו'. כלומר השוחט בשאר
חייא יוסף בר חייא מכולי עלמא גמיר שמע
תימא מבבל לא"י.
טבעות ושייר בה מלא
בחדא. דלשווייה שאר הטבעות מקום
נשיא שבא"י אין מביא שעיר
רב יוסף איקפד אמר אנא מכולי עלמא
החוט על פני רובו
משום דאיכא בבבל ראש גולה ועשיר
שחיטה משום טעמא דרובא ככולה
❖
שחיטתו כשרה: ומוגרמת
הני
גמירנא אנא מרב יהודה גמירנא דאפי' ספיקי
לא משוינן: והא לא אמר קאמרי.
ממנו: מילי היכא דדעתו לחזור.
פסולה. מטבעת גדולה
ולמעלה לבד שיהא משפוי
דגברי גריס דאמר רב יהודה אמר ר' ירמיה
לפי האי שינויא משמע דחומרי מקום
והא הכי קאמרי רב ושמואל ואף ר'
כובע ולמטה: אמר רב
הגהות הב"ח
שהלך לשם נותנין עליו אע"ג דדעתו
יוסי לא אמר אלמא טעמא דידיה
בר אבא ספק משמיה דרב ספק משמיה
יוסף ר' יוסי בר' יהודה
קאמרי ולאו טעמא דידהו: הכי
(א) גמ'
לחזור ואי אפשר לומר כן דרב אשי
תרתי קאמר. כלומר ר'
דשמואל שלשה מתירין את הבכור במקום
יוסי בר' יהודה מכשיר
קאמרי הלכה כו'. והאי דקאמרי לא
גופיה דמשני הכא מוקי לה בפרק
שאין מומחה ור' זירא לית ליה נותנין עליו
בין בטבעת גדולה בין
❖
מקום שנהגו באין
אמר הכי משמע לא אמר ולא כלום
בשאר טבעות מלא החוט
חומרי המקום שיצא משם וחומרי המקום
דעתו לחזור גבי רבה בר בר חנה
שאין הלכה כמותו אלא בטבעת גדולה.
על פני רובה: כי סליק ר'
שהלך לשם אמר אביי הני מילי מבבל
זירא אכל מגרומתא דרב
דאכל דאייתרא ואין לחוש במאי
וללישנא אחרינא דפרישנא לעיל ז)
ושמואל. כלומר דחזינן
לבבל ומארץ ישראל לארץ ישראל אי נמי
לעזי רש"י
דהיוצא מטבעת שהתחיל לשחוט בה
דקתני לצדדין דלעולם נותנין עליו
דרב ושמואל סברי ליה
מארץ ישראל לבבל אבל מבבל לארץ
חשיב הגרמה עד שיחתוך כולה לרבנן
חומרי מקום שדעתו להיות שם אי
הל"ם [הילמ"א]. קסדה.
כוותיה [כר"י ב"ר יהודה]
❖
גלנ"ץ. בלוט האלון.
בטבעת גדולה מלא החוט
ישראל כיון דאנן כייפינן להו עבדינן כוותייהו
או רובא לר' יוסי מפרש ב] לרב
נמי מה שמחלק בין דעתו לחזור
על פני רובה אבל לא
ושמואל הכי אבל בשאר טבעות לא
לאין דעתו הני מילי מבבל לא"י ומארץ
$ רב אשי אמר אפילו תימא מבבל לארץ
שייר על פני רובה מוגרמת
היא וטרפה אע"ג דמשפוי
אמר ר' יוסי שאם חתך רובו בתוך
ישראל לבבל שהולכים אחר מקום
מוסף רש"י
ישראל הני מילי היכא דדעתו לחזור ר' זירא
כובע ולמטה היא ור' זירא
הטבעת והגרים ויצא מודה דפסול
שדעתו לישאר שם אבל מבבל לבבל
ספק משמיה דרב כו'.
אין דעתו לחזור הוה אמר ליה אביי לרב
אכל מאותה בהמה דלא
דרוב הטבעת לא הוי רוב הקנה
ומא"י לא"י נותנין עליו חומרי מקום
נשתייר מלא החוט על
יוסף והא רבנן דאתו ממחוזא אמרי (א) אמר
פני רובה: מאן אמרה
דהא אין מקיפין את כולה וליכא
שיצא משם וחומרי מקום שהלך לשם
לשמעתיה יוסף בר' חייא:
רבי זירא משמיה דרב נחמן מוגרמת כשרה
למימר הכי דא"כ מאי קמותיב לה
בין דעתו לחזור בין אין דעתו לחזור:
(בכורות לו:) מתירין את
שלשה מתירין את הבכור
או דלמא פגע ולא נגע. פי'
א"ל נהרא נהרא ופשטיה רבי שמעון בן
הא ודאי שפיר קאמרי וברייתא
הבכור.
במקום שאין מומחה.
(שם) מבבל לבבל.
כלומר במום קבוע: אנן
לקיש אכשר בחודא דכובעא קרי עליה רבי
בקונטרס שחט למטה מן החיטי
דקמותיב מינה לא קתני הגרים
כייפינן להו. בני בבל
וקשה דא"כ הוה ליה למימר תיקו
וכ"ת הגרים לא איצטריך ליה למיתני
יוחנן גיסא גיסא אמר רב פפי משמיה דרבא
לארץ ישראל דנשיא היה
דהא רב פפא דאמר שייר בחיטי
דאם לא הגרים מאי קא משמע לן
בא"י: א"ל אביי לרב
פגע בחיטי טרפה איבעיא להו פגע ונגע בהן
(פסחים
יוסף והא רבנן דאתו
כשרה ממה נפשך פליג אדרב פפי
ובהגרים היכי מצי לאכשורי הא ודאי
דכתיב ויפגע בו וימת או דלמא פגע ולא
נהרא נהרא
ממחוזא אמרי אמר ר' זירא
1
נא. עי"ש)
דהא אפי' פגע ונגע מכשיר וכל שכן
לא שחיט רובא וכי תימא משום דקא
ופשטיה.
משמיה דרב נחמן מוגרמת
נגע כדכתיב 2 ויפגעו בו מלאכי אלהים איתמר
פגע ולא נגע ועוד כיון דאתא לפלוגי
משמע לן דיציאה ג] דשאר טבעות
כשרה. כלומר משפוי
אמר רב פפא משמיה דרבא שייר בחיטי
כובע ולמטה כשרה אע"ג
לא חשיב הגרמה א"כ מאי קאמר
לא הוה ליה למימר איתמר אלא
(לקמן נז.) בחיטי.
שהוא למעלה מטבעת:
רב כשרה אמר רב אמימר בר מר ינוקא הוה
הואיל ומקיפין את רוב הקנה האי
ברי נהרא נהרא ופשטיה.
קאימנא קמיה דר' חייא בריה דרב אויא ואמר לי שייר בחיטי כשרה א"ל רבינא
לשון גשר. כלומר כשם
טעמא לאו משום רובא ומיעוטא הוא
שכל נהר יש לו גשר שלו
לרב אשי אמר לי רב שמן מסוברא איקלע מר זוטרא לאתרין ודרש שייר
אלא משום דאין כאן תורת הגרמה.
ב
(הפרדס עמ' קלז)
לבדו כך כל המקומות
לשון שלישי אבל בשאר טבעות לא
בחיטי כשרה מר בר רב אשי אמר פגע בחיטי כשרה שייר בחיטי טרפה
אין להן דעת אחת אלא
אלו יש להם דעת אחת
קאמר שאם שחט בשאר טבעות רוב
והלכתא
ובמקום אחר דעת שלהם:
כל חלל הקנה והגרים מודה שהיא פסולה גזירה רוב הקנה אטו רוב הטבעות שאינו רוב הקנה ולא היא חדא דאם כן בהדיא הוו מפרשי
קרי עליה ר' יוחנן גיסא
לה ועוד מהך ד] מאי קמותיב לה דהא לא קתני בה הגרמה כלל ואי בשהגרים מוקמת לה אמאי תלי טעמא בהואיל ומקיפין את רוב הקנה
גיסא. כלומר דמכשיר
ביותר לשון גיסא: שייר
הקפה דידהו מאי אהניא הא בתר חתיכת רוב הקנה אזלינן. ולשון ראשון נ"ל ואין כאן מכשול להחליף ההלכה דהא לית הלכתא ככולהו אלא
בחיטי כשרה. ואפי' שחט
כרבי חנינא בן אנטיגנוס: מוגרמת דרב ושמואל. שחוטה בתוך שאר הטבעות דחשבי ליה אינהו הגרמה דאמרי שאר הטבעות לאו מקום
בחיטי ושייר מקצתן כלפי
שחיטה נינהו וכל שלא במקום שחיטה קרי הגרמה כדאמרינן לקמן הגרים שליש ושחט שליש אלמא תחלת שחיטה שהיא שלא
הראש כשרה: פגע בחיטי
(טרפה) [כשרה]. כלומר
במקומה קרי הגרמה ועדיין אין כאן הטיה: מאן אמרה. להא מילתא משמיה דרב ושמואל אמרו לו יוסף בר חייא אמרה דתריץ לעיל דרב
שלא שייר על הכל
ושמואל סברי להו כוותיה בחדא כו' דהיינו רב יוסף דכולה הש"ס: מכולי עלמא גמיר. ושמא שמע דבר מפי אחד שלא דקדק בדברים
כמו שנאמרו: דאפילו ספיקי דגברי גריס. כשהיו אומרים לו שמועה והאומרה לו שכח ממי שמעה היה שונה רב יהודה בשמועתו קבלתיה
מפי פלוני וספק היה בידו אי מפלוני קבלה או מפלוני קבלה דאמר רב יהודה אמר לי ר' ירמיה ספק משמיה דרב ספק כו': שלשה.
הדיוטות: מתירין את הבכור. לישחט במדינה במום מבואר וגלוי לכל שהוא מום דקיי"ל בבכורות דאפילו מום הגלוי צריך להראות
לחכם כדתנן השוחט את הבכור ואח"כ הראה את מומו ר"מ אומר הואיל ונשחט שלא על פי מומחה אסור ואוקימנא במומין שבגוף ואע"פ
שאין משתנין במסכת ביצה באין צדין : לית ליה כו'. בתמיה והא מתני' היא בפסחים במקום שנהגו : מבבל לבבל. שם
המדינה בבל ובה מקומות הרבה: דכיון דאנן כייפינן להו. לבני ארץ ישראל לקידוש החדש ולעיבור שנה כדאמרינן בשמעתא בתרא דהוריות
ולדיני קנסות שאין סמיכה בבבל: עבדינן כוותייהו. כי אזלינן גבייהו ואין אנו צריכין לחלוק כבוד למקומינו ובא"י הוו אכלי ליה:
הא רבנן דאתו ממחוזא אמרי אמר רבי זירא משמיה דרב נחמן מוגרמת. דרב ושמואל כשרה ואנו מבבל נהיגין ביה איסורא: נהרא
נהרא ופשטיה. כל נהר מתפשט במקום שהוא רגיל שם כלומר כל מקום הולך אחר מנהגו אית דוכתא בבבל דנהיגו כרב ושמואל ואית
דוכתא דלא נהיגו כוותייהו: בחודא דכובעא. כמין כובע יש למעלה מן הקנה ככובע על הראש ואין זה אותו בשר קטן שנופל ע"פ הקנה
לעכב את הקול אלא כמין כובע ממש הוא עשוי ומאמצעיתו ולמעלה הולך וכלה ונעשה חדוד כמין קולמוסח) שקורין הל"ם ואותו שיפוי נקרא
שיפוי כובע. בחודא בעליונו של כובע בגגו: גיסא גיסא. הגס הגס כלומר יותר מדאי הכשרת דאין כשר אפי' לר' חנינא אלא ממקום שחידודו
מתחיל לעלות: חיטי. גלנ"ץ דומין לחיטין ומונחין על הקנה אצל הכובע: פגע ולא נגע. אבל סמוך להם מאד חתך: שייר בחיטי. הניח
כגון שחתכו דהיינו פגע ונגע: ה"ג מר בר רב אשי אמר
פגע בחיטי כשרה
שייר בחיטי טרפה:
מקצת לצד הראש ומקצת לצד הקנה
והלכתא