יט:
הכל שוחטין פרק ראשון חולין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שחט
במקום נקב מהו. תימה פשיטא דכשרה מידי דהוה אחצי
דא"כ מפסדת לקמייתא. דאמרת משמיה דרב הגרים שליש ושחט
קמ א ב
א) ב)
ג)
קנה פגום וגמרו וי"ל דלא נקטיה אלא משום דבעי למיבעי
שליש והגרים שליש כשרה אלמא לאו ברובא דשחיטה תליא אלא
ד)
שחט
ופגע בו נקב מהו אמר ליה טרפה. ולא דמי
דניפוק חיותא בשחיטה דהיינו שליש האמצע: הכא נמי. במיפק חיותא
אחריתי: ו)
קמא ג
לשחט שליש והגרים שליש ושחט שליש
דכשרה לרב יהודה גופיה
בעי למיתלי ובהגרמה נפקא. וכל הנך הגרים דקאמרי רב הונא ורב
ה)
ו)
דהתם שלא במקום שחיטה אבל שחט
יהודה הכא לאו בהגרמה דרבנן ור'
❖
ז)
במקום נקב עדיף טפי לפי שהוא
יוסי קאמרי ולא אפלוגתייהו קיימי
דא"כ מפסדת לה לקמייתא התם מ"ט קא
קמב ד
במקום שחיטה מהגרים שליש ושחט
דא"כ קשיא דרב הונא אדרב הונא
מכשרת דכי נפקא חיותא בהכשירה קא נפקא
מן
שליש הריב"א: ז)
דאפי' בהגרים שליש ושחט שני שלישי
תורה אור השלם
השוחט הכא נמי כי נפקא חיותא בהגרמה קא נפקא
קמג ה ו
הצדדין. מצינן למימר דוקא דיעבד
טריף רב הונא לעיל לדברי הכל וכ"ש
1. וְהֵבִיא אֹתָם אֶל הַכֹּהֵן
איקלע רב נחמן לסורא בעו מיניה שחט
ואפי' החזיר סימנין גזירה אטו לא
בהגרים שליש ושחט שליש והגרים
וְהִקְרִיב אֶת אֲשֶׁר
שליש והגרים שליש ושחט שליש מהו אמר
קמד ז
לַחַטָּאת רִאשׁוֹנָה וּמָלַק
החזיר ובקונטרס לא פירש כן:
שליש אלא ההיא אפלוגתא דרבנן
מסתברא כמאן דאמר אף
אֶת רֹאשׁוֹ מִמּוּל עָרְפּוֹ
להו לאו היינו דר' אלעזר בר מניומי דא"ר
ורבי יוסי קיימא ורב הונא משמיה
וְלֹא יַבְדִּיל: ויקרא ה ח
❖
אלעזר בר מניומי שחיטה העשויה כמסרק
2. וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל
מחזיר. תימה דלא
דרב אסי קאמר לה והא אמוגרמת
א
בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר פְּתוֹרָה
הוה ליה למימר מסתברא דהא
דשיפוי כובע קיימי כרבי חנינא ורב
כשרה ודלמא במקום שחיטה במקום שחיטה
ב
אֲשֶׁר עַל הַנָּהָר אֶרֶץ בְּנֵי
הונא משמיה דרב קאמר לה: לאו
תיובתא גמורה היא ממתני' למ"ד
מאי למימרא מהו דתימא בעינן שחיטה
עַמּוֹ לִקְרֹא לוֹ לֵאמֹר
רבינו גרשום
היינו דרבי אלעזר כו'. דשחיטה זו
מחזיר דוקא ויש לומר דלכתחלה פליגי
הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם
מפורעת וליכא קמ"ל א] (סימן בכ"ד) יתיב רבי
שליש הכא נמי כי קא
הִנֵּה כִסָּה אֶת עֵין הָאָרֶץ
יש לה שינים כמסרק: ודלמא במקום
אבל לכולי עלמא בדיעבד כשרה
אבא אחוריה דרב כהנא ויתיב רב כהנא קמיה
נפקא חיותא כלומר נשחט
וְהוּא יֹשֵׁב מִמֻּלִי:
שחיטה. הוא דקא מכשר לה.
בכל ענין ולהכי קאמר מסתברא
במדבר כב ה
שליש והגרים שליש
דרב יהודה ויתיב וקאמר שחט שליש והגרים
3. אֹמְרִים לָעֵץ אָבִי
ונשחט שליש: שחיטה
דהמולק מן העורף משמע כדין
בהגרמה חוץ למקום שחיטה לא
שליש ושחט שליש מהו א"ל שחיטתו כשרה
העשויה כמסרק. כלומר
אַתָּה וְלָאֶבֶן אַתְּ יְלִדְתָּנוּ
מליקה לכתחלה שהיא מן העורף:
מכשר רבי אלעזר בר מניומי:
כמסרק הזה של מתכת
כִּי פָנוּ אֵלַי עֹרֶף וְלֹא
לא הגרים שליש ושחט שליש והגרים שליש
מפורעת. מגולה ונכרת כמו
ששיניו (ששיניו) אינן
פָנִים וּבְעֵת רָעָתָם יֹאמְרוּ
שוות אלא שן אחד
מהו א"ל שחיטתו פסולה שחט במקום נקב מהו א"ל שחיטתו כשרה שחט
ופרע את ראש האשה: ויתיב
קוּמָה וְהוֹשִׁיעֵנוּ:
❖
ירמיהו ב כז
במקום זה ושן אחד
וקאמר כו'. רב כהנא קא בעי לה
ופגע בו נקב מהו א"ל שחיטתו פסולה אזל רבי אבא אמרה קמיה דר' אלעזר
במקום זה כך שחיטה
מרב יהודה: שחיטתו כשרה. משום
שאינה שוה ומפורעת
אזל ר"א אמרה קמיה דר' יוחנן א"ל מאי שנא א"ל שחט במקום נקב נעשה
הגהות מהר"ב
אעפ"כ כשרה: דילמא
דרובא בשחיטה ורב יהודה לאו במיפק
כמי ששחט עובד כוכבים וגמר ישראל שחט ופגע בו נקב נעשה כמי
במקום שחיטה. כלומר הא
רנשבורג
חיותא תלי טעמא כדאמר לעיל: שחט
דאמרי' שחיטה העשויה
ששחט ישראל וגמר עובד כוכבים קרי עליה עובד כוכבים עובד כוכבים
❖
א] גמ'
במקום נקב. שהיה חצי קנה פגום
כמסרק כשרה שהכל
אמר רבא שפיר קרי עליה עובד כוכבים עובד כוכבים בשלמא התם מדהוה
היה במקום שחיטה אבל
בצדו החיצון: שחט ופגע בו נקב.
היכא דהגרים כלפי הראש
ליה לישראל למשחט רובא ולא שחט כי נפקא חיותא בידא דעובד כוכבים
שהיה חצי קנה פגום בצדו הפנימי
למעלה משפוי כובע לא
מוסף רש"י
קא נפקא אלא הכא מכדי משחט שחיט מה לי במקום נקב מה לי פגע בו
לצד המפרקת: שחט במקום נקב
מצית אמרת דכשרה:
ג
נקב: מתני' השוחט מן הצדדין שחיטתו כשרה המולק מן הצדדין מליקתו
שחיטה מפורעת.
שחט במקום נקב מהו.
נעשה כמי ששחט עובד כוכבים.
ד
ה
כלומר שהיה בו נקב בקנה
חצי קנה וגמר ישראל דקא נפקא
פסולה השוחט מן העורף שחיטתו פסולה המולק מן העורף מליקתו כשירה
(לקמן ל.) מול הרואה
ושחט והוסיף עליו: שחט
את העורף.
ופגע בנקב. שנקב היה
חיותא בידא דישראל ובפלגא קמייתא
השוחט מן הצואר שחיטתו כשרה המולק מן הצואר מליקתו פסולה שכל
ו
(ויקרא
בסוף שחיטה: השוחט מן
לא מיטרפא דפסוקת הגרגרת
❖
ה ח)
העורף כשר למליקה ז וכל הצואר כשר לשחיטה נמצא כשר בשחיטה
הצדדין שחיטתו כשרה.
שיעוריה ברובא: שחט ופגע בו נקב
פסול במליקה כשר במליקה פסול בשחיטה: גמ' מאי עורף אילימא עורף
כלומר שהחזיר הסימנין
לצד הצואר ושחטן
נעשה כמי ששחט ישראל וגמר עובד
שחיטה כשרה: המולק
ממש מאי אריא שוחט אפילו מולק נמי 1 ממול ערפו אמר רחמנא ולא
שיטה מקובצת
כוכבים. דפסול דהא לא עביד
מן הצדדין וכו'. כלומר
ערפו אלא מאי עורף ממול עורף כדקתני סיפא כל העורף כשר למליקה
ישראל שיעור שחיטה ברישא: קרי
א] ואיידי דבעי למיתני
דדינה של מליקה דשובר
המולק מן הצדדים
מפרקת בלא רוב בשר עד
מנהני מילי דתנו רבנן ממול ערפו מול הרואה את העורף וכן הוא אומר
עליה. רבי יוחנן על רבי אלעזר:
מליקתו פסולה תנא נמי:
שמגיע לסימנין וחולקן
עובד כוכבים עובד כוכבים. לא
והוא יושב ממולי ואומר כי פנו אלי עורף ולא פנים מאי ואומר וכי
ב] והשוחט מן הצדדים
2
3
בציפורן: השוחט מן
שהיה קורא לו עובד כוכבים אלא
דקתני רישא כשרה ואפי'
העורף שחיטתו פסולה.
תימא עורף גופיה לא ידעינן היכא דנדע מול דידיה היכא תא שמע כי
בדלא אהדר משום דהא
כלומר ששוחט כעין
ליגלג עליו עובד כוכבים עובד כוכבים
פנו אלי עורף ולא פנים מכלל דעורף להדי פנים אמרי בני ר' חייא מצות
משחטי סימנים: ג] וכי
מולק שחותך הצואר עד
כלומר בשחיטת עובד כוכבים אתה
תימא כלומר אם תאמר
שמגיע לסימנין ואח"כ
מליקה מחזיר סימנים לאחורי העורף ומולק איכא דאמרי אף מחזיר ואיכא
תולה טעמך וכל היום אתה יכול
השתא דאמרת דמול דקרא
שוחטו שחיטתו פסולה:
דאמרי מחזיר דוקא ומסתברא כמאן דאמר אף מחזיר ממאי מדקתני
היינו רואה: ד] ולקמיה
אילימא עורף ממש אחורי
לומר עובד כוכבים עובד כוכבים
מותיב להו ממתני': ה] אף
הראש כנגד הפנים זהו
השוחט מן העורף שחיטתו פסולה המולק מן העורף מליקתו כשרה
ואין הטעמים דומים כדמפרש רבא:
מחזיר מצותו למלוק
עורף. מול עורפו זהו
ואי
בשלמא. שחט ישראל וגמר עובד
שדרה ומפרקת שלו תחלה
הצואר אחריו כנגד הגרון:
עד: ו] ואם לא החזיר
אלא מאי עורף מול
כוכבים פסולה: מדהוה ליה לישראל למשחט רובא. שהיה הקנה שלם לפניו: ולא שחט. אלא חציו לאו מידי עבד דחיותא בחצי קנה לא
אלא חתך השדרה תחלה
עורף. כלומר (מהוא)
נפקא והוה ליה כקנה שלם וכי אתא עובד כוכבים בתריה דמי כמאן דעביד כולה דהא חיותא בידיה נפקא: אלא הכא. דשחט ופגע בנקב:
פסולה:
עורף דקתני השוחט מן
העורף שחיטתו פסולה
מכדי משחט שחיט. כל הנמצא בה וטרפות בחצי קנה לא הוי והויא לה תחילה כקנה שלמה והרי שחוט לפנינו מה לי במקום נקב כו':
והמולק מן העורף מליקתו
מתני' השוחט מן הצדדין. לצד הצואר: שחיטתו כשרה. ואפי' לכתחלה נמי. ואיידי דבעי למתני המולק מן הצדדין א] תנא נמי
כשרה מול עורף והכי
השוחט בדיעבד: המולק מן הצדדין מליקתו פסולה. דבמליקה כתיב ממול ערפו דהיינו מאחוריו: השוחט מן העורף. ממול העורף
קאמר השוחט ממול עורף
וזהו צואר מאחריו כנגד
מוקי לה בגמרא כלומר מאחורי הצואר: שחיטתו פסולה. ובגמרא מוקמינן לה בשלא החזיר הסימנין אחורי העורף אלא חתך המפרקת
הגרון שחותך מפרקת
עד שהגיע לסימנין וקודם שהגיע לסימנין נטרפה בשבירת המפרקת ואע"ג דבמליקה כשרה התם הוא דכולה מתחילה ועד סוף הוי
ואח"כ הסימנים שחיטתו
מן המליקה והוי כשאר שוחט שנוקב את הוושט מעט מעט עד שגומרת שחיטתה אבל שוחט מן העורף כיון דשחיטה לאו הכי גמירי
ה)
פסולה המולק ממול ערפו
מליקתו כשרה: איכא
לא הוי שבירת המפרקת מן השחיטה ואיטרפא לה והשוחט מן הצדדין דקתני רישא ב] אפי' בדלא אהדר דהא מישחטי סימנין שפיר
דאמר אף מחזיר. כלומר
קודם חתיכת מפרקת: המולק מן העורף. וחתך בשר ומפרקת עד שהגיע לסימנין: מליקתו כשרה. דזו היא מצות מליקתו לכתחלה
עיקר מליקתו בלא חזרת
וכדתניא לקמן בברייתא חותך שדרה ומפרקת בלא רוב בשר עד שמגיע לוושט או לקנה כו'. ואיידי דתנא השוחט
סימנים אלא שובר מפרקת
בלא רוב בשר ואם רוצה
מן העורף פסולה דאפי' בדיעבד תנא נמי המולק בדיעבד: השוחט מן הצואר. תחת הגרון קרי צואר והיא דרך רוב השחיטות:
אף מחזיר סימנין לאחורי
וכל העורף. כל מול העורף: גמ' אי נימא עורף ממש. מה שיש מן העורף אחורי הפרצוף קרי עורף כדיליף לקמן בסמוך להדי פנים כנגד
העורף ומולק בלא שבירת
פנים: כדקתני סיפא וכל העורף כשר למליקה. ואי בעורף ממש מאי כל העורף והרי דבר מועט הוא אלא ש"מ מול
מפרקת ואיכא דאמר דוקא
מחזיר אבל שובר מפרקת
עורף קאמר שהוא ארוך: והוא יושב ממולי. אלמא כל היכא דכתיב מול לאו עליו ממש הוא אלא בראייתו דהא לאו עליו ממש
עד שמגיע לסימנין לא
היו יושבים אלא בראייתו שהיה בלק רואה אותם: עורף ולא פנים. מדכתיב עורף ולא פנים ולא כתיב כי פנו אלי עורף ולא צואר
סבירא להו: אלא ש"מ אף
מחזיר ובלא מחזיר עיקר
דהיינו גרון ש"מ עורף דקרא לאו כנגד הגרון הוא אלא כנגד הפנים ומול הרואה את העורף הוי כנגד הגרון: מאי ואומר. הא נפקא ליה
מליקה אלא שובר מפרקת
שפיר מוהוא יושב ממולי ומהאי קרא בתרא לא משתמע דמול עורף דקרא לאו עורף ממש הוא דהאי קרא לא משמע לן אלא מקום עורף
בלא רוב בשר עד שמגיע
היכא: ומשני הכי קאמר וכי תימא. כלומר אם תאמר השתא דאמרת ג]דקרא היינו רואה את העורף אכתי לא ידעינן עורף מאי ניהו דנדע
לסימנין ומתניתין בדלא
אהדר כלומר ומתניתין
מול דידיה היכא: מחזיר סימנין כו'. וחותך הסימנין לבדן ולקמיה מותיב ד] לה ממתניתין: אף מחזיר. מצותו למלוק שדרה ומפרקת
דקתני כשר במליקה
ה]כולה תחלה עד שמגיע לסימנין ואם החזיר הסימנין ומלקן לבדן אף זו היא מצותה: ואיכא דאמרי דוקא מחזיר. ואם לא החזיר אלא חתך
פסול בשחיטה בדלא
השדרהו] פסולה: ומסתברא כמ"ד. דבני ר' חייא אף מחזיר אמרו דאי דוקא מחזיר אמרו הויא מתני' תיובתייהו דקתני השוחט מן העורף כו':
אהדר אלא שובר מפרקת
וכענין זה פסול בשחיטה
ואי