הכל שוחטין פרק ראשון חולין
כ.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לא
למעוטי שן וצפורן. מה שהקשה בקונטרס לאותן שמפרשים
ואי ס"ד מחזיר דוקא. ומתני' דקתני א]מליקה כשרה בשהחזיר קמיירי
קמה א ב ג
א) ב)
דאי לא החזיר פסולה שוחט אמאי פסולה מאי שנא עורף מצדדין אלא
דאיירי בתלושים לא שייך למפרך תנינא מברייתא אלא אם
ז]
❖
ג)
לאו ש"מ אף מחזיר קאמרי ומתני' בדלא אהדר ולא הויא מתני' לא
כן שנויה במשנה נראה דלא קשה דהא נמי שמעינן ממתני' בזבחים
ד) ה)
תיובתייהו ולא סייעתייהו: יקבלו הרובין את תשובתן. הנערים בני ר'
בפרק חטאת העוף
דתנן מלק בסכין מטמא בגדים
ו)
ז)
חייא: למעוטי מאי. אי משום דעורף
אבית הבליעה אלמא תלוש פסול
שיטה מקובצת
ח) ט)
פסול בשחיטה וכשר למליקה וצואר
במליקה ומיהו קשה קושיא אחרת
ואי ס"ד מחזיר דוקא
מאי איריא מולק אפי'
א] ומתני' דקתני מליקתו
י)
כשר לשחיטה ופסול במליקה הא תנא
שהקשה דה"ל למימר למעוטי תלוש
כ) ל)
כשרה כשהחזיר: ב] ואיידי
שוחט נמי אלא לאו שמע מינה אף מחזיר
❖
מ)
דתנא רישא כשר בשחיטה
ליה: לאו למעוטי חזרת סימנים.
והוי כל תלוש בכלל וא"ת ולפירושו
ומתני' בדלא אהדר א"ר ינאי יקבלו הרובין
ופסול במליקה תנא נמי
דכשר בשחיטה ופסול במליקה ואיידי
דאיירי במחוברין היאך שן כשרה
סיפא כשר: ג] והקריבו
את תשובתן דקתני נמצא כשר בשחיטה
דתנאב] כשר בשחיטה ופסול במליקה
במליקה הא בעי ימין דמלק בשמאל
הכהן אל המזבח ומלק
תורה אור השלם
פסול במליקה כשר במליקה פסול בשחיטה
וכו' וכי תעלה: ד] וכ"ש
תנא נמי כשר במליקה פסול בשחיטה:
פסול כדתנן בפרק חטאת העוף
1. וְהֵבִיא אֹתָם אֶל הַכֹּהֵן
קוצץ ויורד. נ"ב נ"א
למעוטי מאי לאו למעוטי מחזיר סימנין
לא למעוטי שן וצפורן. ומשום סיפא
וי"ל דלא נקט שן שיהא שן
וה"ה קוצץ וכו': ה] וגמר
וְהִקְרִיב אֶת אֲשֶׁר
לאחורי העורף דלא אמר רבה בר בר חנה
נקט לה כשר במליקה פסול בשחיטה
כשרה למליקה אלא כלומר דלא
רוב מליקתו שם דאי
לַחַטָּאת רִאשׁוֹנָה וּמָלַק
עבד: ו] אלא מד"ס
אֶת רֹאשׁוֹ מִמּוּל עָרְפּוֹ
לא למעוטי שן וצפורן שן וצפורן בהדיא
למעוטי שן מחוברת וצפורן מחוברת
מיפסל מטעם מחובר כמו בשחיטה
❖
וְלֹא יַבְדִּיל: ויקרא ה ח
ור' אלעזר הקפר אמרה:
דפסולה בשחיטה והכי קאמר כשר
ועי"ל דשמאל גרע משן כדאשכחן
ז] דאיירי בתלושין דלא
קתני להו אלא א"ר ירמיה למעוטי מוליך
שייך: ח] וכן תימה דקאמר
במליקה כגון צפורן מחוברת פסול
לענין חליצה דאמרינן בפרק מצות
ומביא הניחא למ"ד מוליך ומביא במליקה
בסמוך הא דתני אין עיקור
הגהות הב"ח
בשחיטה וכיון דאשמועי' צפורן הוא
חליצה דגידמת חולצת
פסול אלא למ"ד כשר מאי איכא למימר
וכו' לא אמרן אלא למ"ד
א
הדין לשן דטעמא משום מחובר הוא
בשיניה ובירושלמי משמע דחליצה
(א) תוס'
אין שחיטה לעוף מן
בני ר' חייא סברי לה כמ"ד מוליך ומביא
התורה אבל למ"ד: ט] ואי
לא אמרן
ואיידי דתנא סיפא תנא נמי רישא:
בעי ימין דאמרינן בירושלמי כיצד
במליקה פסול אמר רב כהנא ב מצות מליקה
אמרת אין שחיטה לעוף
❖
שן וצפורן בהדיא תנא להו. לעיל
היא עושה מתירתו בימין ותופסתו
מן התורה נהי נמי דכיון
קוצץ ויורד וזו היא מצותה סבר רבי אבין
במתני' חוץ ממגל קציר
בשמאל וגוררתו בימין כדי שתהא
דתבר שדרה ומפרקת:
י] ובשדרה ומפרקת
למימר קוצץ ויורד אין מוליך ומביא לא
והמגירה והשינים והצפורן ואוקמינן
חליצה בימין והתרה בימין ושמא אין
הגהות מהר"ב
חשיב טרפה והא דנקט
במחוברת. ואית דמפרשי דמרישא
כל כך ראיה דדלמא ליכא עיכובא
א"ל ר' ירמיה כ"ש דמוליך ומביא במליקה
בהתכלת: יא] כדמוכח
רנשבורג
ממעט שן תלושה וצפורן תלושה דכשר
בימין אלא לכתחלה בעי ימין והוא
לקמן מה שהבאתי מפ'
כשר ומאי זו היא מצותה אימא אף זו היא
❖
א] תד"ה
שני אלא כלומר:
בשחיטה ופסול במליקה ולא היא דא"כ
הדין אם חלצה בשמאל דחליצתה
מצותה: א"ר ירמיה אמר שמואל כל הכשר
למה הוזכר שן וצפורן לימא הכי
כשירה והא דלא קאמר למעוטי דורס
בשחיטה כנגדו בעורף כשר במליקה הא
למעוטי תלוש דפסול במליקה אלא
דכשר למליקה ופסול לשחיטה משום
רבינו גרשום
פסול בשחיטה פסול במליקה למעוטי מאי
תלוש לאו מילתא היא דנימא כשר
דבהדיא קתני לה גבי שחיטה בפ' ב'
❖
א"ר ינאי יקבלו הרובין
אילימא למעוטי עיקור סימנין והא תני רמי
דפסולה דתנן אם התיז
בשחיטה ופסול במליקה דהא בתלוש
את תשובתן שאומרי' אף
בר יחזקאל אין עיקור סימנין בעוף אמר רב
את הראש בבת אחת פסולה ואי
לא מיקריא מליקה ואפי' מליקה
מחזיר ומתניתין בדלא
ג
אהדר שכן מצינו כשר
מוסף רש"י
פפא למעוטי ראשו ראשו פשיטא ממול
אשמעינן דכשר במליקה א"כ ה"ל
פסולה לא מיקריא דהא פירש לן
1
בשחיטה פוסל במליקה
למתני אפכא פסול בשחיטה כשר
קרא דמליקה בעצמו של כהן היתה
ערפו אמר רחמנא ולא בראשו מאי ראשו
הגרים שליש.
דקתני כשר וכו' וכשר
למעוטי מאי שאינו כשר
במליקה דהוה משמע שפשוט לנו
ובכלי לא מיקריא מליקה דלא אשכחן
שיפוי ראשו כגון דנקט משיפוי ראשו
בשחיטה: אילימא למעוטי
בשחיטה מאי לאו למעוטי
בכלי דמיקריא מליקה ומנא תימרא
פסולה.
והגרים ואזל עד דמטא תתאי וכדרב הונא
שאינו מחזיר סימנים
עיקור סימנים. לפירוש הקונטרסח)
דמליקה בעצמו של כהן דתניא
לאחורי העורף ושוחט
אמר רב אסי דאמר רב הונא אמר רב
כלומר שאינו שוחט
דבעיקור סימנין הוי טרפה תימה
בשחיטת קדשים בפרק קדשי קדשים
מאחורי הצואר וזו כשר
אסי הגרים שליש ושחט שני שליש פסולה
והקריבו הכהן אל
אמאי אצטריך לאשמועי' דכי היכי
(לעיל
במליקה לאחורי הצואר
אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי הא
המזבח ג] ג) וכי תעלה על דעתך שזר
דעיקור פסול בשחיטה פסול נמי
יט.) למ"ד אין שחיטה
וזו היא שאמרן כשר
לעוף מן התורה.
במליקה פסול לא למעוטי
דתני רמי בר יחזקאל אין עיקור סימנין בעוף לא
קרב גבי מזבח אלא מגיד שלא תהא
במליקה מאין היה לנו להכשיר
שן וציפורן כלומר דשן
מליקה אלא בעצמו של כהן ולההוא
במליקה יותר מבשחיטה והלא מלק
אמרן אלא למ"ד אין שחיטה לעוף מן התורה
וציפורן דפסול בשחיטה:
לישנא פרכינן שן וצפורן בהדיא קתני
ונמצא טרפה פסול לכולי עלמא
שן וצפורן בהדיא קתני
אבל
להו חוץ ממגל קציר
ט) (קדשי קדשים) אי מליקה
להו בתורת כהנים כדפרישית והא נמי ליתא דלא פרכינן בהדיא
אלא דפליגי בזבחים בפרק
והמגרה והשינים והציפורן
מטהרת מטומאת נבלת עוף טהור או לאו וכן תימה לרבא בר
קתני לה אלא א"כ שנויה במשנה דרוב ברייתות שבתורת כהנים
וכו' למעוטי מוליך ומביא
קיסי דקאמר לא אמר רמי בר יחזקאל אין עיקור סימנים לעוף אלא
ושבתוספתא שנאום חכמים במשנתינו ולא פרכינן הכי אלא היכא
דכשר בשחיטה ופסול
במליקה: למעוטי מאי
דסתם במתניתין תרי זמני או בחד מסכתא או בתרתי: למעוטי
במליקה ולא בשחיטה מאי שנא דנקט עיקור מכל שאר טריפות
למעוטי עיקור סימנין.
(לקמן כז:)
מוליך ומביא. דכשר בשחיטה ופסול במליקה ומשום רישא נקט
וכן תימה דקאמר בסמוך (א) ח] [אלא] למ"ד אין שחיטה לעוף מן
כלומר דבשחיטה פסול
(קדושין עא.)
לה ואיידי דתנא רישא תנא סיפא: הניחא למאן דאמר כו'. פלוגתא
ולמליקה כשר: והתני רב
התורה אין עיקור (אבל למ"ד יש שחיטה לעוף מן התורה יש עיקור)
י)
יחזקאל אין עיקור סימנין
דרב הונא ד)ורבה היא לקמן בשמעתין : סברי לה כמ"ד פסול.
היאך תלוי זה בזה מ"מ הוא אסור משום טרפה דמה לי טרפה זו
לעוף כגון דנקט מראשו
ומוקמינן למתני' למעוטי מוליך ומביא: קוצץ ויורד. בלא הולכה
ומה לי טרפה אחרת דכיון שנטרף העוף שוב אין מועיל לו נחירה
כו'. כלומר דלא שבר
המפרק' ממש במליקה
והובאה: כ"ש כו'. דכל כמה דלא ממעט קרא בהדיא כדממעט
אלא להוציא מידי נבילה למאן דאמר אין שחיטה לעוף מן התורה
אלא כגון דנקט מראשו
סכין וצואר כי עביד מליקה בשחיטה ה) טפי עדיף: אמר שמואל כל
כדמוכח בריש השוחט אבל לדברי הלכות גדולות אתיא
והגרים ואזיל עד דמטא
הכשר כו'. שמואל לאו בהלכות שחיטה איירי דא"כ איכא למפרך
כולה סוגיא שפיר דלא הוי טרפה על ידי כ) שחיטת סימנין ולהכי
תתאי וכדרב הונא אמר
רב אשי וכו' כלומר
טובא דאי סבר מוליך ומביא במליקה פסול הא איכא מוליך ומביא
קאמר אילימא למעוטי עיקור סימנין כי היכי דהלכתא גמירי
כשם שהגרמה פסול
דכשר בשחיטה ופסול במליקה ואיכא תלוש ואי קסבר מוליך ומביא
לה דאין השחיטה מועלת שם אף על פי שאינו נטרף בכך כמו
בשחיטה כך במליקה:
במליקה כשר ד] וכל שכן קוצץ ויורד כדאמרינן קשיא סיפא דדייקינן
כן במליקה שוב אינו נמלק אף על פי שאינו טרפה והא תני
הא פסול פסול והא איכא קוצץ ויורד דפסול בשחיטה וכשר במליקה
רמי בר יחזקאל כו' ופליג אההיא דנשמטה הגרגרת כדפירש
בקונטרס אבל אהך דתני לוי ל) כל טרפות שמנו חכמים בבהמה
אלא שמואל בהכשר מקום שחיטה קא מיירי כל מקום הראוי בצואר
לשחיטה ראוי למליקה לעומתו מאחוריו במול עורף : ופרכינן הא פסול
כנגדו בעוף לא פליג דאפילו בבהמה אינה טרפה בכך אבל
ו)
פסול. דעל כרחין שמואל משום הך דיוקא נקט לה דאי משום היא
לפירוש הקונטרס פליג נמי אלוי וניחא השתא דרבא בר
גופה לאשמועינן דכל מול העורף כשר למליקה הא בהדיא תני לה
קיסי וכולה סוגיא:
לא אמרן אלא למ"ד אין שחיטה לעוף מן התורה. אין
במתני' אלא שמואל פסול אתא לאשמועי' ולמעוטי מאי דכיון דפסול
להקשות לדידיה היכי משכחת נבלת עוף טהור דמטמא
בשחיטה יהא פסול במליקה למעוטי למעלה מן הצואר דפסול
בגדים אבית הבליעה דנהי דלא בעי שחיטה נחירה מיהא בעי
במליקה לא אצטריך דהיינו עורף ממש ובהדיא כתיב ממול ערפו
ולא ערפו: אילימא למעוטי סימנים שנעקרו. דכיון דאין אותו
בסימנין כדמוכח לקמן בריש פרק ב' דקאמר מלק
צואר כשר לשחיטה אין עורף כנגדו כשר למליקה: והא תני רמי.
בסכין מטמא בגדים אבית הבליעה ואי אמרת אין שחיטה לעוף
דאפי' לשחיטה כשר: ראשו פשיטא. קרא בהדיא כתיב: שיפוי
מן התורה ט] כיון דתבר שדרה ומפרקת הויא טרפה תיהני
ראשו. משהתחיל הראש לשפע ז) ואי נמי שיפע מליקתו: והגרים
לה סכין לטהרה מידי נבלה אלמא סימנין דוקא מטהרין
ואזל עד דמטא תתאי. לסימנים נגד מקום שחיטה וגמר ה] מליקתו
א] ובשדרה ומפרקת חשיב טרפה י] והשתא מ) (משכחת נבלת עוף
שם דאי עבד רובא בשיפוי הראש דהיינו עורף ממש לא איצטריכא
טהור כשחתך שדרה ומפרקת ורוב בשר קודם שהגיע לסימן)
ליה לשמואל דהא מול בהדיא כתיב אלא מיעוטא הוא דעבד התם
תיהני ליה סכין לטהורי מידי נבילה והא דנקט בהתכלת
גבי נבלה וטרפה לא יאכלו הכהנים דאצטריך סד"א
ואשמועי' שמואל דכי היכי דמיפסלא שחיטה משום התחלת אותו
הואיל ואשתרי מליקה גבייהו אשתרי נמי נבלה לאו דוקא
מקום וכדרב הונא כו' אף על גב דרובא במקום שחיטה
מיפסלא נמי מליקה: למ"ד אין שחיטה לעוף מן התורה. אלא
לקמן יא] כמו שהבאתי מפרק ב'
דנבלה לא הוי כדמוכח
מדברי סופרים. ו] רבי אלעזר אמרה בפרק השוחט :
אלא כלומר
טרפה וקרא נקט
נבלה אגב טרפה:
אבל
מפני