כ:
הכל שוחטין פרק ראשון חולין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מפני
שהוא מחליד. פירש בקונטרס לאחר שנפרקו פרקי העצםט]
אבל למ"ד יש שחיטה לעוף מן התורה. מתורה
שנמסרה למשה על
קמו א
א)
ב)
כשנעץ הסכין תחת העצם לפי שאין העצם מתפשט לכאן
פה דהיינו הלכה למשה מסיני. ורבי אמרה דפליג אדרבי אלעזר בפ'
ג)
ולכאן כדרך שאר בית השחיטה כשחותכין אותו אלא עומד במקומו
השוחט דתניא רבי אומר וזבחת כאשר צויתיך מלמד
ד) ה)
קמז ב
שנצטווה משה על הלכות שחיטה בעל פה ואע"פ שלא כתבו בתורה
וכשחותך הסכין תחת העצם הויא חלדה מ)(ולפיכך) [ולפירושו] לא איירי
ו) ז)
ח) ט)
בסכין רחבה ונראה דחשיב חלדה
על הוושט ועל הקנה ועל רוב אחד
לפי ששוחט הסימנין ממטה למעלה
בעוף ועל רוב שנים בבהמה
אלמא
אבל למ"ד יש שחיטה לעוף מן התורה יש
א
קמח ג
יש שחיטה לעוף א]: אדרבה
אפכא
ואפי' בסכין רחבה ובזבחים פרק
י) כ)
עיקור אמר ליה אדרבה איפכא מסתברא
ל)
מסתברא למ"ד [יש] שחיטת העוף
חטאת העוף פי' בקונטרס
❖
למאן דאמר יש שחיטה לעוף מן התורה
מ)
מן התורה איכא למימר
דהכי
דמחליד לפי שנועץ ראשו של סכין
איכא למימר דהכי אגמריה דאין עיקור ואפי'
קמט ד
אגמריה דאין עיקור: ואפי'
למ"ד.
משום שאינו רוצה לחתוך רוב בשר
למאן דאמר כבהמה לענין עיקור לא ליהוי
קודם הסימנים וכאן א"א לומר כן
דיליף ליה התםד) בהיקישא מזאת תורת
הגהות הב"ח
❖
כבהמה אלא למ"ד אין שחיטה לעוף מן
דקרי ליה מחליד אף על גב דס"ד
הבהמה והעוףה) וגמר לעוף מבהמה
(א) רש"י
התורה אלא מדברי סופרים מהיכא גמירי לה
טרפות
שחותך רוב בשר:
מצי' למימר דכיון דהוזכרה שחיטת
ותיקשי לך עולת העוף דבעיא
(ב) תוס'
רבינו גרשום
מבהמה כולה מילתא כבהמה אמר רבינא
העוף בסיני דהא היקישא בסיני
בר'
❖
שני סימנין. בין לרבנן
נאמרה אגמריה רחמנא למשה על פה
אמר לי רבין בר קיסי הא דתני רמי בר יחזקאל
שמעון
אלא למ"ד אין שחיטה
דלענין עיקור לא ליהוי כבהמה: אלא
לעוף מן התורה בפרק
בין לר' אלעזר פריך כדפי' בקונט':
(ב)
אין עיקור סימנין בעוף לא אמרן אלא במליקה
השוחט מחלוקת: נשברה
למ"ד אין שחיטה לעוף מן התורה
כי
ב אבל בשחיטה יש עיקור והא"ר ירמיה אמר
מפרקת ורוב בשר עמה
לעזי רש"י
אלא מדברי סופרים מהיכן גמר לה.
נבלה. כלומר אע"ג
שמואל כל הכשר בשחיטה כנגדו בעורף כשר במליקה הא פסול פסול ההוא
❖
קרו"ט. חורים.
דשחטה חשובה כמתה:
כלומר אהיכא סמכי דאנן ו) דתקון
פליגא אמר זעירי ג נשברה מפרקת ורוב בשר עמה נבלה אמר רב חסדא אף
מלק בסכין מטמא בגדים
ליה שחיטה מבהמה גמרו הילכך כולה
אבית הבליעה דדינו
אנן נמי תנינא מלק בסכין מטמא בגדים אבית הבליעה ואי אמרת טרפה הויא
מלתא כבהמה תקון: רבין בר
ד
ב]
ז)
למלוק בצפורן וכיון
מוסף רש"י
דמלק בסכין פסל את
מליקתה זו היא שחיטתה תהני לה סכין לטהרה מידי נבלה אמרי התם משום
קיסי. שם חכם: לא אמרן אלא
נשברה מפרקת.
המליקה וחשוב כמת
במליקה. דכיון דדרסה וחלדה לא
דלאו שחיטה היא כלל מאי טעמא רב הונא אמר מפני שהוא מחליד רבא אמר
(זבחים סה:)
מאליו דנשברה מפרקת
פסלי בה עיקור סימנים נמי לא פסלי
מלק בסכין.
ורוב בשר עמה: ואי אמרת
מפני שהוא דורס מ"ד מפני שהוא מחליד מ"ט לא אמר מפני שהוא דורס קסבר
טרפה וכו' כלומר ואי
בה אבל בשחיטה כו': כל הכשר
מוליך ומביא במליקה כשר ומ"ד מפני שהוא דורס מאי טעמא לא אמר מפני
(לקמן
אמרת נשברה מפרקת ורוב
כו'. כל הצואר הכשר לשחיטה כשר
כח.)
בשר עמה ושחטה טרפה
שהוא מחליד אמר לך חלדה היכי דמי כחולדה הדרה בעיקרי בתים דמכסיא
למליקה מאחוריו: הא פסול פסול.
תהני לה סכין במליקה
הכא הא מיגליא אמר רבא אי קשיא לי הא קשיא לי וכי מתה עומד ומולק א"ל
דנשבר' מפרקת לטהרה
ואי צואר שנעקרו סימנין פסול לשחיטה
מידי נבילה: אמרי התם
אביי ותקשי לך עולת העוף דבעיא שני סימנין וכי מתה עומד ומולק אמר ליה
❖
היכי מתכשר במליקה: ההוא.
(זבחים סח.)
בשנשברה משום דלאו
התם כדי לקיים בה מצות הבדלה אי הכי עור נמי כל המעכב בשחיטה מעכב
דרבי ירמיה פליגא אדרבין בר קיסי
שחיטה היא כלל כו'
ח)
כלומר אפי' תימא נשברה
בהבדלה וכל שאינו מעכב בשחיטה אינו מעכב בהבדלה והא מיעוט
דרבי ירמיה סבר דאף לשחיטה אין
מפרקת ורוב בשר עמה
שיטה מקובצת
עיקור ולית הילכתא כמתניתא דרמי
סימנין לרבנן דלא מעכבי בשחיטה ומעכבי בהבדלה אלא אימא כל
ושחטה אינה אלא טרפה
א] אלמא יש שחיטה לעוף
ואי אמרת במליקה נמי
בר יחזקאל דהא תניא בפירקין דלקמן
שישנו בשחיטה ישנו בהבדלה וכל שאינו בשחיטה אינו בהבדלה
מן התורה הס"ד: ב] הלכך
תיהני לה סכין לטהרה
שחט את הוושט ואח"כ
מכל
כולה מלתא דעוף כבהמה
מידי נבילה משום דלאו
נשמטה הגרגרת כשרה נשמטה
תקון הס"ד ומה"ד רבא בר
שחיטה היא מפני שהוא
קיסי: ג] בה שלא נטמא
מחליד שחותך הסימנים
הגרגרת ואח"כ שחט את הוושט פסולה שחט את הוושט ונמצאת הגרגרת שמוטה ואין ידוע אם קודם שחיטה נשמטה או לאחר שחיטה
במגעה דמגע בית הסתרים
ממטה למעלה: רבה אמר
זה היה מעשה ואמרו כל ספק בשחיטה פסולה אלמא יש עיקור בעוף דהא בעוף קמיירי מדקתני שחט את הוושט ואח"כ נשמטה הגרגרת
לא מטמאה ובטומאת
מפני שהוא דורס. כלומר
כשרה דעוף הכשרו בסימן אחד. ואי קשיא לך מתניתא אמתניתא דהא דרמי בר יחזקאל מתניתא היא תריץ הא כמאן דאמר יש שחיטה
משא נמי אינו טמא שלא
שאינו מוליך ומביא דאין
זז משם עד שבלעה:
דינה של מליקה להיות
בעוף מן התורהט). וכיון דלא איפסיק הילכתא קיימא לן בשל תורה הלך אחר המחמיר: ורוב בשר. שעל המפרקת מאחורי הצואר נפסקה
ד] וכתיב בה כלומר בזו
מוליך ומביא: מאן דאמר
עמו: נבלה. ומטמאה מיד אע"פ שהיא מפרכסת דמתה ממש היא ושחיטה דלאחר מכאן לא מטהרה לה מידי נבלה: מלק. עוף קדשים
ולא באחרת וכו'. נ"ב
מפני שהוא מחליד מ"ט
בסכין נבלה היא והאוכל נבלת עוף טהור מטמא בגדים שהוא לבוש בשעה שבולעה ולא בגדים שקודם לכן ולא בגדים שלבש אחר שהיא
נ"א בקצת ס"י כלומר
לא אמר מפני שהוא
בבליעה: ה] שמטמאה
דורס קסבר מוליך ומביא
במעיו ואין לה טומאת מגע לגמרי אלא טומאת בליעה זו לבדה וכולה ילפינן לה בתורת כהנים מנבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה
במגע עד שלא יאכלנה
במליקה כשר והוא היה
וכתיב נמי והנפש י) אשר תאכל נבלה וטרפה באזרח ובגר וכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב וטהר ובעוף משתעי
כדכתיב והנוגע בנבלתה
מוליך ומביא: לאפוקי
וגומר: ו] הוה ליה
קרא דתניא יכול תהא נבלת בהמה מטמאה אבית הבליעה כגון תחב לו חבירו בבית בליעתו והוא לא נגע בה שלא
הך דמגלי. כלומר שובר
כ)
ג]
כשובר מפרקתה וכשמגיע
מפרקת ואח"כ מוליך [נ"א
נטמא במגעה וטומאת בית הסתרים לא מטמיא טומאת מגע ובטומאת משא נמי אינו טמא שלא זז עד שבלעה ת"ל לא יאכל לטמאה בה
לסימני' וחותכן בסכין הרי
מולק] הסימנין: וכי מתה
בה משמע מיעוטא מי שאין לה טומאה אלא אכילתה כדכתיב לא יאכל וכתיב בה כלומר בזו ד] בבליעה ולא באחרת יצאת נבלת בהמה
זה כשוחט: ז] מליקה
עומד ומולק כלומר אנן
וטרפה ליכא למימר שזהו
אמרינן נשברה מפרקת
שמטמאה במגע כדכתיב והנוגע בנבלתה וגו' הלכך על כרחך בעוף משתעי יכול נבלת העוף תטמא מן הכתוב מהאי קרא
ה]
דרך הכשרה דאע"ג דאם
ורוב בשר עמה [נבלה]
ונבלת בהמה מק"ו מה העוף שאינו מטמא במגע ובמשא מטמא בבית הבליעה בהמה שמטמאה כו' ת"ל בה בה אתה מיטמא בבית הבליעה
שהה והניחה לאחר שעשה
והוא שובר מפרקת ורוב
ואי אתה מיטמא בנבלת בהמה בבית הבליעה ואם כן למה נאמר בבהמה והאוכל מנבלתה ליתן שיעור לנוגע ולנושא כשיעור אכילה
בה מעשה הויא טרפה
בשר עמה מתחילה קודם
היכא דגמריה למלתיה אין
שימלוק: אי הכי עור
דהיינו כזית וכולה מילתא מפרש התם דאין לה טומאה לנבלת עוף טהור אלא זו בלבד: ואי אמרת. נשברה מפרקת ורוב בשר עמה טרפה
כאן טרפות: ח] וכי מתה
נמי. כלומר עור נמי
בעלמא הוה ולא נבלה והא מליקת סכין כיון דלאו מליקה היא הוה ו] כשובר מפרקתו כשמגיע לסימנין וחותכן בסכין הרי זו כשוחט את
עומד ומולק דהא האי
יהא מבדיל: כל המעכב
הטרפה וקיימא לן בהעור והרוטב ל) טרפה ששחטה אינה מטמאה ואע"ג דבשל מוקדשים אמרינן התם דמטמאה והאי עוף
עוף: ט] שנפרקו פרקי
בשחיטה וכו' ועור אינו
העצם נינעץ הסכין:
מעכב בשחיטה דאי העור
נמי דקדשים היא ההיא מדרבנן היא ובהמה אבל טומאת בית הבליעה דעוף דמדאורייתא היא לית לה דהתם אמרינן דטומאה מדרבנן
פגום במקום שחיטה אין
בעלמא הוא: מליקתה זו היא שחיטתה. דהא בסכין היה וכשר לשחיטה: תהני לה סכין. כשמולק הסימן בסכין לטהרה מידי נבלה. ואי
שחיטתן פסולה אלא
קשיא לותביה ממתני' דקתני במתני' השוחט מן העורף שחיטתו פסולה טעמא משום שבירת מפרקת היא ואיכא למימר דטרפה היא ולא
אימא כל שישנו בשחיטה
וכו' ועור אינה בכלל
נבלה: שהוא מחליד. לאחר שנתפרקו פרקי העצם ננעץ הסכין תחת העצם לפי שאין העצם מתפשט לכאן ולכאן כדרך שאר בית השחיטה
שחיטה
כשחותכין אותו אלא עומד במקומו וכשחותך הסכין תחת העצם הויא לה חלדה: מפני שהוא דורס. ממש ולא מוליך ומביא כדאמרן
לעיל קוצץ ויורד וזו היא מצותה: מוליך ומביא במליקה כשר. וההיא דמלק בסכין סתמא קתני לא שנא קוצץ ויורד ולא שנא מוליך
ומביא: בעיקרי בתים. קרו"ט בלע"ז: הא מיגליא. דאע"פ שאין העצם מתפשט כל כך לגלות בית השחיטה מיהו הסכין נראה ומגולה
כל זמן חתיכתו: אי קשיא. בהא מילתא דזעירי: הא קשיא לי. כיון דאמרת נבלה אלמא מתה היא הא דאמר רחמנא מליקה כשרה
בקדשים ובעינן חתיכת סימנין כדלקמן : וכי. לאחר שהיא כמתה בשבירת העצם ורוב בשר למה עומד ומולק שוב הסימנין אי
אמרת בשלמא טרפה בעלמא הואי אי נשברה בלא מליקה אבל חיותא מיהא אית בה מש"ה הויא מליקת סימנין מליקה וטרפה ליכא למימר
ז] שזה דרך הכשרה דאם לא שהה והניחה לאחר שעשה בה מעשה (א) אין כאן טרפות וכן בכל השוחטין משנקב הוושט יש כאן מעשה
טרפה וכי גמר שחיטתו מיתכשרא אם לא שהה שיעור שהייה אלא לזעירי דחשיב לה מתה מה הוא עומד ומולק: ותקשי לך עולת העוף.
דאמרינן לקמן בשמעתין דבעיא ב' סימנים: וכי מתה עומד ומולק. דהא ח] ודאי עוף בחד סימן מתה ואמאי מעכב שני: התם. לאו
משום מליקה הוא אלא לקיים מצות הבדלה כדילפינן לקמן בשמעתין מומלק והקטיר מה הקטרה הראש בעצמו והגוף בעצמו אף מליקה
הראש בעצמו והגוף בעצמו: אי הכי עור נמי. לבדיל ויחתוך כל הראש אלמא תניא לקמן שנים לרבנן ורוב שנים לר' אלעזר בר ר"ש
אבל עור ליכא למ"ד: כל המעכב בשחיטה. עור אינו מעכב בשחיטה שאילו קודם שחיטה ניטל כל העור כשרה אבל סימנין שחיטה
מיעוט סימנים
תלה בהו רחמנא ולכתחלה כולהו בעי כדתנן לקמן בהשוחט הלכך גבי הבדלה מעכבי: והא
לרבנן. דפליגי לקמן
בשמעתין אדרבי אלעזר בר
ר"ש ואמרי דלא תסגי ברוב שנים אלא א"כ גמר
כולן ואף על גב דלא
מעכבי בשחיטה:
מ"מ