הכל שוחטין
פרק
ראשון חולין
כא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כי
סליק ר' זירא אשכחיה לרבי אמי דקאמר להא שמעתא. פירוש
מ"מ קשיא. וכי מתה עומד ומולק: בלא רוב. רוחב הבשר
של
קנ
א)
א ב
ב)
מפרקת דאכתי לאו מתה היא דהא זעירי מפרקת ורוב בשר קאמר :
דזעירי. ורבי אמי גרסי' ולא גרסי' אסי דרבי אסי הוא
(א)
להא שמעתא. דזעירי: א"ל. הואיל ומתה חשוב כל מליקות דאמר
דאמר לקמן גבי הותזו ראשיהן דהיינו כהבדלת עולת העוף:
קנא ג ד ה
הותזו
ראשיהן. גבי בהמה חיה ועוף מיתניא במסכת אהלות
רחמנא דבעי לחתוך סימנים וכי מתה עומד ומולק: אשתומם. שתק
והיה מחשב מה יענה: בחטאת
ולא גבי שרצים כדפירש בקונטרס:
הותזו
ממש. נראה דפליגי
העוף כתיב ולא יבדיל גבי שמיעת
מכל מקום קשיא אמר רבא אימא וכן הוא
ב]
אזעירי דלעיל דסגי ליה
הקול בויקרא הילכך בחד סימן סגי
ג)
עושה א חותך שדרה ומפרקת בלא רוב בשר
קנב ו ז
ד)
דעוף הכשרו בסימן אחד: ורוב בשר
במפרקת ורוב בשר לחוד:
כי סליק רבי זירא אשכחיה לר' אמי דיתיב
ה)
כשהוא אומר והקריבו חילק
עמו. לאחר מליקת הסימן: ובעולה.
ו)
וקאמר לה להא שמעתא אמר ליה וכי מתה
ז)
הכתוב כו'. פירוש
דבעי הבדלה כדלקמן שנים או רוב
עומד ומולק אשתומם כשעה חדא אמר ליה
קנג ח
ח) ט)
1
להצריך הבדלה בעולת העוף וא"ת
שנים: פלוגתא דר' אלעזר בר ר"ש
י)
אימא כך הוא עושה חותך שדרה ומפרקת
ורבנן לקמן בשמעתין : האמר רוב
דבפרק קדשי קדשים
קנד ט י
כ)
בלא רוב בשר תניא נמי הכי כיצד מולקין
שנים. דוקא ולא יותר כדקתני לקמן
דריש ליה למילתא אחריתי דקאמר לפי
ב
ל) מ)
חטאת העוף חותך שדרה ומפרקת בלא רוב
שנאמר מן התורים או מן בני היונה
דבעינן שיהא אוחז בראש
❖
קנה כ
ובגוף כשהוא מזה: שדומים לשנים.
יכול לא יפחות מב' פרידים ת"ל
בשר עד שמגיע לוושט או לקנה הגיע לוושט
❖
והקריבו וי"ל דהכא מדסמך והקריבו
דלכתחלה בעינן שיחתוך רוב להדיא
או לקנה חותך סימן אחד או רובו ורוב בשר
תורה אור השלם
לומלק דרשינן דחלוקה מליקת עולת
שיהא נראה לעינים שהוא רוב או רוב
עמו ובעולה שנים $או רוב שנים מני אי רבנן
שנים ואפי' רוב מצומצם: נשברה
העוף ממליקת חטאת עוף לענין
1. אֱדַיִן דָּנִיֵּאל דִּי שְׁמֵהּ
לעזי רש"י
הא אמרי שנים דוקא אי כר"א בר"ש האמר
הבדלה: כמשפט חטאת בהמה.
מפרקת. באדם: וא"ת. הא עלי
בֵּלְטְשַׁאצַּר אֶשְׁתּוֹמַם
רוב שנים אימא שנים לרבנן רוב שנים לרבי
קיבדור"א [קיבידור"א].
כְּשָׁעָה חֲדָה וְרַעְיֹנֹהִי
מפרקת בלא רוב בשר הוה וקרי ליה
הקשה בקונטרס למה ליה להאי
❖
חור, חלל.
יְבַהֲלֻנֵּהּ עָנֵה מַלְכָּא
אלעזר בר"ש ואיבעית אימא הא והא ר' אלעזר
מת ותשבר מפרקתו וימת: מטמא
תנא למימר כמשפט חטאת בהמה
וְאָמַר בֵּלְטְשַׁאצַּר חֶלְמָא
בר"ש ומאי שנים שדומין לשנים אמר רב
באהל. ואפי' מפרכס: עשאה
וּפִשְׁרֵא אַל יְבַהֲלָךְ עָנֵה
לוקמיה ג] בחטאת העוף דסליק
בֵלְטְשַׁאצַּר וְאָמַר מָרִי
שיטה מקובצת
גיסטרא. שחתכה לרחבה או בצוארה
מיניה דבאה מן החולין וכולהו איתנהו
יהודה אמר שמואל נשברה מפרקת ורוב
ג
חֶלְמָא לְשָׂנְאָךְ וּפִשְׁרֵהּ
א] או אינו אלא כמשפט
כולו או בשדרה עד החלל. כל דבר
בה וחילוק דוהקריבו למילתיה
ד]
דניאל ד טז
לְעָרָךְ:
בשר עמה מטמא באהל וא"ת אותו מעשה
2. וַיְהִי כְּהַזְכִּירוֹ אֶת
חטאת העוף דהכי משמע
החלוק לשנים קרי גיסטרא: ניטל
אתא כדקאמר חלוקה עולה מחטאת
דעלי מפרקת בלא רוב בשר הואי זקנה
טפי דהא מיניה סליק
אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וַיִּפֹּל מֵעַל
הירך. ממקום חיבורו בבוקא דאטמא:
לענין הבדלה כדקאמר ה]רבי ישמעאל
דכתיב לעיל מיניה והזה
הַכִּסֵּא אֲחֹרַנִּית בְּעַד יַד
שאני דכתיב 2ויהי כהזכירו את ארון האלהים
וחלל שלה. כלומר לא שניטל העצם
ור"א בר"ש ותירץ דבחטאת העוף
מדם החטאת וגו' וקאמר
הַשַּׁעַר וַתִּשָּׁבֵר מַפְרַקְתּוֹ
ויפול מעל הכסא אחורנית בעד יד השער
השתא שתהא עולת
וַיָּמֹת כִּי זָקֵן הָאִישׁ וְכָבֵד
עם קצת הבשר הפנימי ונשאר בשר
לא כתיב בה חולין בהדיא אלא
העוף כחטאת העוף שלא
וְהוּא שָׁפַט אֶת יִשְׂרָאֵל
ותשבר מפרקתו וימת כי זקן האיש וכבד
העליון והעור עד חצי הירך או
בבהמה כתיב כדלקמן ובהיקשא יליף
תטען הבדלה: ב] הותזו
אַרְבָּעִים שָׁנָה:
וגו' אמר ר' שמואל בר נחמני א"ר יוחנן
שלישיתו וחופה את המכה דהתם
מדאיקרי חטאת ודבר הלמד בהיקש
שמואל א ד יח
ממש נראה. נ"ב נ"א
3. וְאֶת הַשֵּׁנִי יַעֲשֶׂה עֹלָה
בס"י לזעירי דלעיל סגי
קרעו כדג מטמא באהל א"ר שמואל בר
טרפה הוא דהויא כדתנן
אינו חוזר ומלמד בהיקש גבי קדשים
ד
במפרקת ורוב בשר
כַּמִּשְׁפָּט וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן
ו] והדין עמו דחשיב כמשפט היקש
בהמה שנחתכו רגליה דהיינו האחרונים
וכו': ג] לוקמיה אחטאת
יצחק ומגבו אמר שמואל עשאה גיסטרא
מֵחַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא
ה
ו
❖
דסליק: ד] (למילתיה אתא
וְנִסְלַח לוֹ: ויקרא ה י
מן הארכובה ולמעלה טרפה אבל
ולא כתוב בהדיא דהא כאשר יורם
נבלה א"ר אלעזר ניטל הירך וחלל שלה
ז
כדקאמר חלוקה עולה
כשנטל כל הבשר עד שנראית גופה
וכן יעשה לפר כאשר עשה לפר
(ניכר) נבלה ה"ד חלל שלה (ניכר) אמר רבא
מחטאת) כל זה נרשם
של מקום החתך כעין חלל קיבדור"א
החטאת חשיב ליה היקש פרק איזהו
עליו: ה] לענין הבדלה
גליון הש"ס
חכל שרבוצה ונראית חסרה תנן התם ט הותזו
כדקאמר ותירץ כך כתוב
בלע"ז: נבלה. ואפי' בחייה מטמאה:
מקומן וקשיא לפירושו
גמ' או רוב שנים.
בתוס' כ"י. ובתוס' שאנץ
ראשיהן אע"פ שמפרכסין טמאים כזנב
כל שרבוצה ונראית חסרה. דרך
דא"כ מחטאת בהמה גופיה היכי
כתוב כדקאמר וכה"ג
❖
הלטאה שמפרכסת מאי הותזו ר"ל אמר הותזו
הבהמה לרבוץ על יריכיה ומתכסת
יליף הא כמשפט חטאת בהמה
י
דרשי ר' ישמעאל ור"א
בר"ש ותירץ וכו': ו] והדין
ממש ר' אסי אמר רבי מני כהבדלת עולת
יריכה ברביצתה ואם נראית חסרונה
דקאמר ע"כ לאו אפרו של אהרן קאי
עמו דחשיב כמשפט היקש
כשהיא רבוצה ט): הותזו ראשיהן.
דמה ענינו לכאן אלא אחטאת בהמה
העוף א"ל ר' ירמיה לרבי אסי כהבדלת עולת
ולא בהדיא דהא כאשר
הגהות הב"ח
בשמנה שרצים קמיירי בסדר טהרות:
דלעיל קאי כדפירש בקונטרס שהרי
יורם וכן ועשה לפר כאשר
העוף לרבנן ולא פלגיתו או דלמא כהבדלת
(א) תד"ה
עשה לפר החטאת חשיב
טמאים. דכיון דעשויין גיסטרא
עולה זו באה חליפים לה וחטאת
❖
עולת העוף לר"א בר"ש ופלגיתו א"ל כהבדלת
ר'
ליה היקש פ' איזהו מקומן
אע"פ שלא הובדלו לגמרי כדמפרש
בהמה מפרו של אהרן יליף מדאיקרי
נ"ב שכל זה היא הגהה:
עולת העוף לר"א בר"ש ופליגינן איכא דאמרי
ז] למד בהיקש יותר מן
ואזיל הרי הם כמתים: כזנב הלטאה
חטאת והיינו נמי למד מן הלמד
ר"ש בן לקיש אמר הותזו ממש ר' אסי
חטאת בהמה: ח] אלא את
שמפרכסת. כלומר דאע"פ שמפרכסת
מוסף רש"י
ואמאי חשיב חטאת העוף למד בהיקש
פר ותו לא דפרו של אהרן
א"ר מני כהבדלת עולת העוף לרבי אלעזר
אין זה חיות שהרי זנב הלטאה חותך
יותר מן ז] בהמה ועוד דבפ"ב דביצה
חותך שדרה.
ידעינן כו' ונ"ב עיין תוס'
ריש מנחות: ט] דלמא
בר"ש ברוב שנים מאי רבנן ומאי רבי
(זבחים סה:)
דריש ויקרב את העולה
אותה לגמרי והיא מפרכסת חיתוך
ומפרקת.
הייתי מחלק מוהקריבו
הזנב מפרכס: כהבדלת עולת העוף
אלעזר בר"ש דתניא ואת השני יעשה עולה
ויעשה כמשפט לימד על עולת חובה
3
בלא רוב בשר.
דבאה אפי' בלילה וי"ל
(שם)
לרבנן. דבעו כל הסימנין: ולא
שטעונה סמיכה כעולת נדבה והשתא
כמשפט כמשפט חטאת בהמה אתה אומר
דביום צוותו כתיב:
❖
י] לעולה דמשמע כל:
פליגיתו. את ור"ל דהיינו נמי הותזו
ל"ל כמשפט תיפוק ליה מדאיקרי
כמשפט חטאת בהמה א] או אינו אלא כמשפט
ממש: איכא דאמרי. דבהדיא אמר
עולה ועוד דבפ"ק דזבחים
חטאת העוף כשהוא אומר והקריבו
רב אסי למילתיה כהבדלת רבי
לא ילפינן חטאת נזיר מחטאת חלב
רבינו גרשום
חלק הכתוב בין חטאת העוף לעולת העוף
אלעזר בר"ש ולא בעי רבי ירמיה
ולא גמרי מהדדי מדאיקרי חטאת
אבל מיעוט סימנין אע"ג
ומה אני מקיים כמשפט כמשפט חטאת
מיניה: ואת השני וגו'. בעולת
כיון דאיכא למיפרך וה"נ חטאת העוף
(שם,
דלא מעכבי בשחיטה ישנו
בהמה אינה באה
בהמה מה חטאת
העוף של חובה כתיב גבי שמיעת
היכי יליף מפרו של אהרן דאיכא
כ
וכעי"ז לקמן כח.) קרעו
בכלל שחיטה וישנו נמי
כדג מטמא באהל.
בכלל הבדלה: מ"מ קשיא.
אלא
הקול כשהוא מביא בדלות. בפרשה
למיפרך שכן טעונה כלי בשחיטה
(פסחים
וכי מתה עומד ומולק.
עליונה כשהוא מביא בעשירות דיבר בחטאת בהמה: כמשפט.
וד' מתנות על ד' קרנות ושכן כפרתו מרובה ונכנס דמה לפני
מט:) עשאה גיסטרא
עשאה גסטרא שהכה
נבלה.
משמע שקצוב המשפט במקום אחר ואהיכא קאי אחטאת בהמה
ולפנים דהכי פריך פרק קמא דשבועות וע"ק דחטאת בהמה
בסייף אפסקיה מגבה
(לקמן לב:) ניטל הירך
(מעיה) [נבלה] וחתכה
דלעיל קאי שהרי עולה זו באה חליפין לה הלכך לה אקשה ויליף מיניה
גופיה היכי ילפינן מפרו של אהרן דאי במה מצינו איכא למיפרך
וחלל שלה.
בין צלעותיה דחשובה
כדמפרש לקמיה דאינה באה אלא מן החולין כו': או אינו אלא כמשפט
שכן כפרתו מרובה ונכנס דמה לפני ולפנים כדפרישית ואי מהיקשא
כמתה דלא תחיה: תנן
חטאת העוף. שלא תיטען הבדלה במליקתה כדכתיב
דזאת התורה מהתם נמי תיפוק ליה עולת העוף ול"ל כמשפט ונראה
התם הותזו ראשיהם של
מ)
(תמורה יא:) כזנב
שרצים טמאים דחשובין
בחטאת העוף ממול ערפו ולא יבדיל: כשהוא אומר והקריבו. בעולת העוף
לפרש דמיתורא דרשינן דגבי פרו של אהרן לא הוה צריך למכתב
הלטאה.
כמתים: כהבדלת העוף
את פר החטאת אשר לו אלא את פר ח] החטאת ותו לא דפרו של
של נדבה בויקרא והקריבו הכהן אל המזבח ומלק את ראשו וגומרי) מדלא
לרבנן ולא פליגיתו. כלומר
שנים ממש: או דלמא
כתיב הקריב אלא והקריבו משמע חלוקה הקרבתו של זה מהקרבת
אהרן ידעינן שפיר דאינו בא אלא מן החולין כיון דנשרף מידי דהוה
כ)
ל)
(ערכין ז.)
כהבדלת עולת העוף
אחרים גילה לך הכתוב שלא תלמד מליקת עולה ממליקת חטאת:
אעולות דאין באין אלא מן החולין כדאמרינן בסיפרי בפרשת ראה
לר' אלעזר ב"ר שמעון
משום דמעשר טעון אכילה ועולה אינה נאכלת אלא כתיב
אלא
ופליגיתו דהוא אמר דרוב
שנים: חלק הכתוב בין
החטאת אשר לו ללמד על כל חטאת אפילו על חטאת העוף שיהא משלו ולא משל מעשר ומיהו קשה ל"ל כמשפט לענין חולין בעולת העוף
חטאת העוף לעולת העוף
תיפוק לי מדרשא דסיפרי דהא אינה נאכלת וי"ל דס"ד דאתא והקריבו לחלק אף לענין חולין וא"ת א"כ מאי פריך לקמן מביום צותו
וכו' כלומר וכשהוא א'
נפקא דלמא הייתי מחלק מוהקריבו ט] וי"ל דביום צותו כתיב על זאת התורה לעולה י] ומשמע כל עולה אפילו עולת העוף וא"ת כי היכי
והקריבו בעולת העוף חלק
הכתוב וכו':
דילפי' הכא הבדלה
בעולת העוף חובה
מוהקריבו אע"ג דכתיב בעולת
עוף נדבה אמאי לא ילפינן
נמי בפ"ב דביצה
עולת חובה
מנדבה